"חשוב מכול, יש לזכור כי אין ברכה גדולה לאומה מהפצת זרעה כדי לרשת את הארץ. לא הייתה ברכה גדולה ממנה בימי המקרא, וכך גם היום. העקרות היא הקללה הגדולה מכולן, והגינוי החמור ביותר שמור לעקרות מרצון. תנאי הכרחי לכל ציוויליזציה הוא שאיש ואישה יעמידו צאצאים כדי הגזע ירבה ולא יפחת. אם לא קורה כך… אם הכישלון הוא מכוון ורצוני, כי אז אין זו פורענות סתם, אלא אחד מאותם פשעי נוחות ופינוק, הנובעים מן הרצון להימנע מכאב, ממאמץ ומסיכון".
דברים אלה מופיעים בנאום 'האדם בזירה' שנשא בסורבון בפאריס ב־1910, נשיא ארה"ב לשעבר, תאודור־טדי רוזוולט. תפיסתו הרפובליקנית, שהשתקפה בנאומו ובגישתו להמשך קיומה של האנושות, מצאה לה הד בהחלטת בית המשפט של ארה"ב שהתקבלה בעניין ההפלות זה לא מכבר. נראה שהפסיקה שהתקבלה בארה"ב היא בעיקר הצהרתית. רוצה לומר שהיא שמטה את הלגיטימציה מתחת רגליהם של התומכים בהפלות באופן גורף והעירה מרבצו את מצפונם הרדום, ומכאן באה הזעקה.
ישראל יכולה ללמוד מאמריקה ולאמץ מדיניות דומה. ואולם ברור שמדיניות כזו לא תוכל להתקיים בישראל כאשר שר הבריאות שלה רואה בהחלטת בית המשפט בארה"ב "מהלך חשוך". שיעור הילודה בישראל נמצא במגמת עלייה והוא מהטובים בעולם, אך לא כדאי לשקוט אל השמרים. מוסד המשפחה ועידוד הילודה נמצאים בשנים האחרונות בעמדת נסיגה ומגננה, וכך גם המושג 'משפחות ברוכות ילדים'.
כדי להמחיש את המצב והמגמות הרוחשות מתחת לפני השטח, אפשר לקת כדוגמה את אתר הפייסבוק של ויצ"ו, ארגון למען נשות ישראל שהקימו ב־1920 רבקה זיו וורה ויצמן, רעייתו של נשיא המדינה הראשון חיים ויצמן.
באתר של ויצ"ו מפורסמת מודעה האומרת: "הגוף שלי – החוקים שלהם. הגיע הזמן לדבר על ביטול הוועדה להפסקת היריון בישראל". כשתנועת ויצ"ו, זו שהקימה את בית הויס בהרצלייה כבית הבראה לאימהות ברוכות ילדים ותחנות טיפת חלב, מפרסמת מודעה כזו, אפשר להבין שחל שינוי מהותי ויסודי. כאשר באותיות מודגשות צוין שהקמפיין נוצר על ידי רופאים לזכויות אדם – ישראל, אפשר להבין שמנוהל כאן מסע נגד המדינה היהודית. שיטוט באתר 'רופאים לזכויות אדם' יבהיר את המטרות הסמויות של הארגון, החוסות באצטלה של אנושיות ודאגה לחלש.
הקמפיין לביטול הוועדה להפסקת היריון נתמך עתה על ידי שלל ארגוני נשים שהמכנה המשותף לרובם, אם לא לכולם, הוא שהם ארגוני שמאל. מקומו של 'הארץ' לא נפקד כמובן מהמסע המתוקשר הזה. מאליה עולה השאלה: איך זה שאלו הזועקים שנות דור כנגד האיום הדמוגרפי הנשקף כביכול מערביי יהודה ושומרון, מתנגדים להגברת הילודה בקרב היהודים? התשובה לכך היא שהשד הדמוגרפי הוא רק אמתלה של השמאל למאווייו להשתחרר מהסממנים היהודיים והדתיים שמצויים בשטחי יו"ש.
אבחנה זו מופיעה בספרו של פרופ' הראל פיש 'ציונות של ציון': "רגע אמת… בא עם מלחמת ששת הימים… פתע נתגלתה משמעותו המלאה של לוח השנה היהודי, הקושר אותנו לעבר המהדהד בצווי מורשתנו ולעתיד של הבטחה וגאולה… תוצאת המלחמה… קראה תיגר על קווי החלוקה של עם ישראל מבפנים, הקווים שהפרידו בין העבר היהודי לבין הקיום בן זמננו במאה העשרים".
השאלה המתבקשת היא לברר מי ומה עומד מאחורי מגמות ערעור מעמד המשפחה היהודית, אשר לו זיקה ישירה לשיעור הילודה. בניסיון למצוא לשאלה זו תשובה מסוימת, יש לקחת בחשבון שמגמות כמו אלה המשתקפות מהקמפיין המופיע באתר ויצ"ו וכמו תופעות אנטי־לאומיות ואנטי־ציוניות אחרות, מושפעות בעיקר מהספרות והאומנות.
אחד המקורות לנזק לאומי זה, של ערעור מעמד המשפחה, היה יצירתו הספרותית של א' ב' יהושע. דוגמה לספר בעל השפעה שלילית שכזו מופיעה ברומן של יהושע, 'המאהב', שהופיע בתוכניות הלימוד של משרד החינוך להוראת ספרות, על פי מה שכתב ד"ר צבי צמרת בביקורת ספרות על 'המאהב', שפורסמה ב־1979 בכתב העת 'שדמות' של התנועה הקיבוצית: "דומה כי אצל א' ב' יהושע הבריחה מן היהדות לא רק אפשרית, אלא גם רצויה… הפתרונות אשר יהושע מציע לבעיות הקיום היהודי בימינו הינם מחיקת המסגרות הלאומיות… המדיניות… ומחיקת התא המשפחתי".
התשובה הציונית והיהודית ההולמת למגמות הכרסום במעמד המשפחה נמצאת באותו נאום של רוזוולט. "שום קדמה חומרית וצבירה עלובה של הון או פיתוח של האומנות והספרות לא יפצו לעולם על אובדן המידות הטובות, היסודיות והנעלות. ומאותן מידות טובות, הגדולה מכולן היא כוחו של הגזע האנושי להנציח את עצמו".
כל זה יכול להתרחש אם נשות ישראל יאמצו אל ליבן את דבריה של רבקה זיו, מייסדת ויצ"ו, המופיעים ב'חוברת אימהות מייסדות' של התנועה: ״בואו נשאיר לגברים להמשיך בדרכם, ואנו נעשה את העבודה האמיתית״.
[1] ד"ר יהודה שלם הוא חבר הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן לאומי וכלכלי.
