אולי תפסיקו לריב? אחדות היא הרבה יותר מסנטימנט

ברל'ה קרומבי, אסטרטג פוליטי ואיש תקשורת

קלמנט צ'רצ'יל, אשתו של המנהיג המיתולוגי וינסטון צ'רצ'יל, אמרה לבעלה באחת הפעמים שהוא נזרק מהחיים הפוליטיים, שמנהיגים גדולים בעלי השראה חייבים לעשות מהלכים ברורים שמובנים לאדם הקטן, ורק כך יכולים להצליח. וינסטון לא הקשיב לעצת אשתו, ולכן נזקק לעוד ועוד שיעורים כואבים בחייו הפוליטיים כדי להפנים את המסר. בסוף הוא הבין שלא מספיק להיות צודק, קודם כול צריך להיות חכם. להקשיב לרחשי הציבור ולא לבעוט בהם.

ארבעת סבבי הבחירות האחרונים והתקיעות הפוליטית שלא נגמרת, יצרו תסכול גדול במחנה הימין, אבל שלחו אותנו גם לחשיבה מחודשת וגרמו לחידוד עמדות חשוב. פתאום גילינו שהציבור רוצה את הפוליטיקאים שלו ביחד ולא מוכן לקבל פלגנות. גילינו גם שיש לנו הרבה יותר משותף ממפריד. כי כמו שאמרה קלמנט צ'רצ'יל, האדם הפשוט לא מבין ניואנסים גדולים אלא מהלכים פשוטים. המצביע הימני אומר לעצמו, אם היינו טובים כדי להפגין יחד בכיכר "הבימה" בעצרות נגד הממשלה, ואם אנחנו מזדהים עם אותן מטרות, למה שלא נאחד כוחות גם במישורים אחרים, כמו למשל בתחום הפוליטי?

היו כמה פוליטיקאים בגוש הימין שזיהו בזמן את הרגש הזה. למשל אריה דרעי, שנצמד למנהיג המחנה נתניהו מייד בתחילת המשבר הפוליטי וניסה לטשטש את ההבדל בין מסורתיים לחרדים. המסר שלו היה שכולנו גוש אחד. מצד אחד הוא שיתף פעולה עם החרדים האשכנזים והלחים אותם חזק יותר לגוש הימין, אך מצד שני התחבר גם לליכודניקים המסורתיים, אלה שמכונים "עמך ישראל".

בזמן הזה הציונות הדתית הייתה עסוקה במשברים והתפצלויות. בלי בנט ויחד איתו; עם שקד בראש או עם נפתלי בראש; עם בן גביר או בלעדיו. עד שהגיעו הבחירות הרביעיות ובנט עזב את המחנה, רץ תחת הסיסמה "לא כלכלה לא מעניין", ואפשר לציונות הדתית להתאחד.

מתוך החיבור הזה, שנכפה בגלל שיקולי אחוז החסימה, קרה תהליך מדהים: סמוטריץ', שמייצג את הציונות הדתית המיינסטרימית, יחד עם שמחה רוטמן, אופיר סופר ואפילו מיכל וולדיגר מגבעת־שמואל, רצו עם איתמר בן־גביר, שמייצג את החיבור לפריפריה ולעם ישראל שבשדות.

האיחוד הזה הניב הישג של שישה מנדטים, שחלקם הצביעו לראשונה למפלגה שכיפה סרוגה מתנוססת על ראשה. זה לא קרה בגלל שאחד מראשי המפלגה הביא חלק מהקולות והשני הביא את השאר. אף אחד מהקולות שהצביעו למפלגה המשותפת הזו, לא רשום בטאבו של אחד מנציגיה. החיבור הוא שהביא אותם. האימפקט שנוצר מהחיבור הזה, הציב את המפלגה הזו כבשורה שמאפשרת לקשת רחבה מאוד של מצביעים לתת לה את קולם. ובעיקר, האיחוד הציב בחזית הפוליטית את החיבור בין מסורתיים לדתיים כצעד ראשון לקראת חיבור רחב יותר שמתבקש וחייב להגיע כדי להפוך למפלגת שלטון.

האימפקט הזה הוא הסנטימנט שמורגש היטב בסקרים האחרונים שמעניקים למפלגה 10 מנדטים. וגם הפעם, אלה לא הנציגים הבודדים שמחוללים את מגנט המנדטים, אלא הבשורה שדתיים־לאומיים ומסורתיים־לאומיים יכולים לגור יחד באותו סלון פוליטי.

באופן פרדוקסלי דווקא האופוזיציה קירבה אותנו לחזון המשותף של חיבור פוליטי אחד גדול של הגוש האמוני, בסגנון המפלגה הרפובליקנית הישראלית.

כל זה קרה ללא קמפיין, ללא אושיות ופרזנטורים שקידמו את הנושא, ובתקופת אופוזיציה ללא שום מהלכים פוליטיים ממשיים. לכן נתוני הסקר שמספרים ש־20% מהציבור המסורתי רוצה לראות חיבור פוליטי של הגוש האמוני, אפילו עד כדי אפשרות של מפלגה אחת עם הציבור החרדי והדתי־לאומי, הם נתונים דרמטיים מאוד. הרעיון אומנם עדיין לא זוכה לתמיכת רוב הציבור הזה, והנתונים שהוא מבוסס עליהם לא גורמים להניע מהלך פוליטי ממשי, אבל אלה נתוני פתיחה מרשימים.

לכל זה יש להוסיף עובדה מעניינת שעולה בסקרים, והיא שישנה תמיכה בשיעור גבוה בקרב הציבור החרדי למהלך של חיבור בין אגודת ישראל, שמייצגת את החרדים הקלאסיים, לבין ש"ס, שמייצגת את הציבור החרדי־ספרדי והמסורתי. והנה המסקנה: את הציבור פחות מעניינים ניואנסים של מספר 7 או מספר 9, הרבה יותר מעניינת אותו אחדות המחנה.

השלם לפעמים קטן מסכום חלקיו

עמית סגל, פרשן חדשות 12

יש שאלה קבועה בפוליטיקה, האם המצב הוא כמו במתמטיקה שאחד ועוד אחד שווים שניים, או שמא החוקים אחרים ותוצאת החיבור היא אחד וחצי, או אולי אפילו חמישה. התשובה היא – כל מקרה לגופו. יש מקרה שבו שתי מפלגות חדשות מתאחדות ופתאום זה 'בום'; אך לפעמים שתיים חזקות מתאחדות ואז מצביעי אחת לא אוהבים את האיחוד עם השנייה ולהפך.

אני חושד שאיחוד של כלל הציונות הדתית והחרדים בימין יהיה מקרה קלאסי של השלם שקטן מסכום חלקיו. כל הקרב של ארבע מערכות הבחירות שהסתיים בכישלון, היה על השאלה כיצד להביא את קולות המנדטים של הימין הרך, כלומר אלה שהצביעו כחול לבן או לסער. זה אירוע קשה. אני חושד שאותם שהצביעו גנץ, סער או ימינה, גם ככה קשה להם עם בן־גביר וסמוטריץ', ועל אחת כמה וכמה במפלגה עם גפני או דרעי. וכך גם לגבי איחוד של החרדים והספרדים. אחת מסיבות ההצבעה לש"ס היא העניין העדתי במובן של מפלגה ספרדית, ולא נראה שתומכים אלו יצביעו למפלגה שמקדמת הפרדה עדתית. לדעתי, בניגוד לפעמים אחרות, הימין בסך הכול מאורגן בתוכו לבחירות הקרבות.