אין לך דבר פרקטי יותר מתאוריה טובה
בכנס, שבו השתתפה לאחרונה השרה תמר זנדברג, "למען חינוך סביבתי ואקלימי לדור העתיד של מדינת ישראל", אמרה השרה כך:
"החל מה־1 בספטמבר הקרוב כל תלמידה ותלמיד מגן ועד כיתה י"ב ייגע, יכיר ויעמיק במשבר האקלים ולימודי הסביבה כחלק מלימודי החובה במערכת החינוך. במדעים, כימיה, גאוגרפיה, אבל גם בפילוסופיה, באזרחות, באומנות, בחינוך חברתי – ייכנסו תכנים שקשורים למשבר האקלים".
בואו נבין לרגע מה למעשה אמרה השרה זנדברג. היא חשפה לפנינו כיצד עובדת תרבות וכיצד מונחלים רעיונות. כיצד המציאות פועלת, וכיצד הדבר החשוב מכולם הוא הטמעת מערכת הפעלה רעיונית־תרבותית כלשהי שתופיע בכל תחומי החיים, ללא דילוג על שום תחום ומרחב בחיינו.
רעיונות? עוד פעם הנושא הנדוש הזה? המדינה בוערת והם מתעסקים ברעיונות? בטח יהיה מי שיטען כך.
חוסר היחס הראוי למחשבות ולרעיונות נובע בין היתר מהעובדה שאנו חושבים שהדברים נשארים במגדלי השן של הקמפוסים רק אצל חבורה מצומצמת ומנותקת של יודעי ח"ן ותו לא. זוהי תפיסה צרה שלא לוקחת בחשבון את העובדה ש'רעיון על' כלשהו – במקרה של זנדברג, 'משבר האקלים' – יועבר ויופנם בכל הרבדים האפשריים ולא רק באמצעות לימוד שכלי קר.
כשאדם בחברה המערבית מפנים – מגן הילדים, בית הספר, תוכניות טלוויזיה, ספרות, קולנוע, תרבות ועד האוניברסיטה – תפיסה כלשהי, קשה לצפות ממנו להתנהלות הפוכה במציאות.
האופן שעל פיו פעל צה"ל במלחמת לבנון השנייה, היה תוצאה של גוף קטן כמות אך קטלני בפירותיו, שייצר, יידע והנחיל שפה שלמה שהיא תוצר של תפיסות עולם פוסטמודרניות. הכירו את המכון לחקר תורת המערכה (מלת"מ)
על חטא שחטאנו לפניך בתימהון לבב
קבלו טיפ קטן לחיים: אם אתם רוצים להטמיע רעיון כלשהו, לא משנה איזה, ברור שלא כדאי להתחיל אותו בגיל מבוגר, כשהאדם כבר מעוצב בתפיסת עולמו. ככל שתקדימו בזמן בהנגשת הרעיון, מותאם לנפשו של האדם – כך ייטב, עד שבגיל מאוחר רעיון הפוך, הסותר את מה שגדל עליו, יישמע פשוט הזוי ולא מחובר. לא משום שהאדם ידע לנמק ולהסביר את הדברים אלא משום שקיבל את אמיתותם, כאילו ירדו למשה מסיני, ישירות לתוך הווריד. אגב, דווקא חוסר היכולת להסבירם ולמרות זאת לקבלם כאמת מוחלטת – מעיד על התיישבותם על הנפש במלוא עוצמתם. זו הסיבה שאין להתפלא ולתמוה כשמגלים כל פעם מחדש שמכניסים לילדינו עוד בגני הילדים רעיונות על שוויון מגדרי, על לגיטימיות בשינוי מין, על 'גיוון', על 'קבלת האחר' ועוד מניפולציות עטופות בנייר צלופן משקר.
כעת מה שנותר לנו הוא להתחקות אחר אותו 'רעיון על', אותה 'אידאולוגיה שלטת', כשם ספרו של פרופ' שמואל טריגנו, ולזהות את טביעות אצבעותיו והשפעתו במציאות.
"האידאולוגיה השלטת – פוסטמודרניזם"
"התנגדות למושג הידע כייצוג מדויק של המציאות, דוחה את ההגדרה הקלאסית של האמת כמייצגת את המציאות, מצביעה על ה'אמת' ככזו שאינה קיימת אלא כמונח סובייקטיבי תלוי הקשר".
ניתן לשבור קולמוסים רבים ולשפוך נהרות של דיו כדי לנתח את ההגדרה הזו של הפוסטמודרניזם, אך די לנו אם נכיר בעובדה הפשוטה שה'אמת' הלכה לעולמה על פי חסידי התפיסה והוגיה, וה'אמת' נקברה גם על ידי ההמון הרחב שקיבל מוסכמה זו באופן סמוי וחי על פיה בצורה לא מודעת.
"לדעתי זה לא נכון…" כל אחד מאיתנו שמע את המילים הללו אינספור פעמים מבלי שתהיה לדובר הידע והמומחיות הנדרשים לטעון כך. ללא שום יכולת לטעון טענה, להפריך אחרת, להסתמך על עובדות ולהביא טיעונים מוסמכים, משום שאין אוטוריטה בשום תחום לכאורה, ולכל אחד יש זכות לטעון ככל העולה על רוחו. חרפה אינטלקטואלית.
אתה יכול להיות בעל פרס נובל לכימיה ובור ועם הארץ ביחס למוסר או כלכלה, ואתה יכול להיות רמטכ"ל (כמשל) בנושא אחד וטוראי בנושאים אחרים.
המכון אומנם נסגר (עקב אי סדרים ניהוליים), אך רעיונותיו ממשיכים להכות שורש
הצבא צועד על רעיונות
הדברים שתקראו פה לעולם לא הוכחשו. הם אמורים לטלטל גם לאחר קריאתם פעמים רבות ופורסמו שחור על גבי לבן. מי ששירת באותם ימים בצבא יכול להעיד עליהם עדות כואבת. כל מי שאיבד פקודים, חברים ובני משפחה ודבריי יכאיבו לו – קבלו את התנצלותי מראש. ממאפייני התקופה לתקוף אנשים – ברצוני לתקוף את הרעיונות.
האופן שעל פיו פעל צה"ל במלחמת לבנון השנייה, היה תוצאה של גוף קטן כמות אך קטלני בפירותיו, שייצר, יידע והנחיל שפה שלמה שהיא תוצר של תפיסות עולם פוסטמודרניות. הכירו את המכון לחקר תורת המערכה (מלת"מ). בראש המכון עמדו תא"ל במיל' דוביק תמרי ותא"ל במיל' ד"ר שמעון נווה. מפאת קוצר היריעה אני מציע לכל הקוראים לחפש בביקורתיות מידע על אודות המכון ועל תפיסותיהם של ראשיו, על חיבוריהם ועל האופן שבו פעלו אז ובמידה רבה גם כיום. המכון אומנם נסגר (עקב אי סדרים ניהוליים), אך רעיונותיו ממשיכים להכות שורש.
נקודות מחלוקת רבות יש בין התפיסה הקלאסית שצה"ל פעל על פיה עד אז, לבין החידושים המוזרים שהביאו נווה וחבורתו (מן הסתם היו שם גם רעיונות טובים).
כדאי לגעת בשורשה של המחלוקת לפני שיורדים לפרטים, והיא מתאימה לגמרי לאופן שבו הגדרנו את מותה בטרם עת של ה'אמת' ונגזרותיה. תנצב"ה.
במאמר שפרסם אל"מ בדימוס ד"ר חנן שי (בעל צל"ש הרמטכ"ל ממלחמת יום הכיפורים) ב'ישראל היום' נכתב כך: "החל מסוף שנות ה־90 הופשט צה"ל מדוקטרינת ההכרעה המהירה שלו, שהייתה מבוססת על חשיבה פילוסופית שרעיונותיה נגזרו מהטבע והותאמו לאמת האבסולוטית והנצחית של חוקיו. תחת זאת הוא הולבש ב'בגדי מלך חדשים': דוקטרינה שנתפרה לאור פילוסופיה שבה אין אמת אובייקטיבית אחת שחייבת לעמוד בחובת הוכחה מדעית, האדם הוא ש'עושה את האמת' על שלל גרסאותיה, והוא רשאי לבססה על נרטיבים ומעשיות ולשנותה כל הזמן.
"משום שלפילוסופיה זו אין אמת אחת, לא תיתכן גם הבחנה בין טוב לרע, בין צדיק לרשע ובין אויב לאוהב. לפיכך אין גם צידוק לצאת למלחמה, שכן בהיעדר אמת וצדק, הרג האויב ואף מסירות נפש מצד כוחותינו, שבלעדיהם אי אפשר לנצח, הם בלתי מוסריים…"
בתרגום פשוט: מכיוון שאין אמת, גם אין ערך לעובדות אובייקטיביות במציאות, כי אין דבר כזה 'מציאות אובייקטיבית', הכול בראשך. ומכיוון שאין עובדות ממשיות בשדה הקרב, מה שנשאר הוא רק לייצר מציאות מדומה של 'כאילו'. של 'ישראבלוף'. למה לנו להתאמץ ולסכן את כוחותינו אם אנחנו יכולים לביים מציאות מדומה שתשפיע על מה שהאויב חושב שקורה?
אל תתבלבלו, לוחמה פסיכולוגית ותעמולה, יצירת מציאות מדומה ותחבולה, ודאי נדרשים מכל דרג, והם חלק מארסנל הכלים שיש בידי המפקד. אך כאשר כל המבנה מתהפך על ראשו והכול הופך להיות 'פייק' אחד גדול – צבא שלם הופך לתיאטרון במקום לגוף לוחם.
אלוף שהגיע למטה פצ"ן גילה על גבי המסכים את תנועת חטיבת 35, התקשר למח"ט ושמע ממנו על משימת הדגל והסתייגותו ממנה. אותו אלוף אמר למח"ט כך: 'דירבאלק, תעופו משם מייד לפני שאתה מחזיר את האנשים שלך על גבי אלונקות'
מקרה בוחן, אירוע הדגל
עד כה היו הדברים כרקע למה שתקראו, והם פורסמו בספר 'אש על כוחותינו' על מלחמת לבנון השנייה. צה"ל השתוקק לתמונת ניצחון סמלית ותכנן, במקביל להנפת דגל במקום שבו נשא נסראללה את נאום 'קורי העכביש', לבצע תהלוכת ניצחון בעיירה בינת' ג'בל.
בואו ניתן לדברים לדבר בעד עצמם:
"מפקד חטיבת הצנחנים אל"מ חגי מרדכי נדהם לשמוע מקצינת החינוך החטיבתית כי כבר קיבלה לידיה מגבוה עותק לנאום הניצחון שהוא אמור לשאת בבינת' ג'בל לאחר הקרב ואשר נועד להפריך את טענותיו של נסראללה בדבר חולשתה של החברה הישראלית. לוחמים צוידו במצלמות וידיאו וסטילס והתבקשו לתעד את הנאום ההיסטורי ואת הנפת הדגל. המח"ט נאלץ להוביל את חטיבתו בשבעה באוגוסט לתוך העיירה, כאשר כוחותיו נמצאים בנקודה צפונית יותר. במקום להמשיך ולהתקדם הם התבקשו לנוע לאחור. המח"ט מצא את הרעיון שחטיבה שלמה תילחם כדי לתלות דגל ולשאת נאום – לא הגיוני, ולכן הוא לא היה נחוש למלא את המשימה.
"אלוף שהגיע למטה פצ"ן גילה על גבי המסכים את תנועת חטיבת 35, התקשר למח"ט ושמע ממנו על משימת הדגל והסתייגותו ממנה. אותו אלוף אמר למח"ט כך: 'דירבאלק, תעופו משם מייד לפני שאתה מחזיר את האנשים שלך על גבי אלונקות'. בסופו של דבר המח"ט לא נאם, ומצעד צבאי רכוב לא התקיים. כמה לוחמים ומפקדים עלו על גג בניין בעיירה והניפו בגאווה את דגל ישראל על עמוד מתכת שמצאו שם. זה לא היה הבניין המקורי שעליו הייתה אמורה להתבצע ההנפה אלא בניין מגורים רגיל. הנפת הדגל צולמה בווידאו ובמצלמת סטילס. התצלומים הועברו לידי חטיבת דובר צה"ל ונגנזו.
"הם לא הופצו מעולם לתקשורת ולא פורסמו. תמונת 'הניצחון' הנחשקת פשוט לא הייתה רלוונטית. כשהתמונה הייתה מוכנה להפצה, הצנחנים עמדו ממילא לנטוש את העיירה מבלי לנפץ שום סמל של חיזבאללה. אל"מ מרדכי ציין לאחר המלחמה בכנס מפקדים: 'לא כל המשימות שנשלחנו אליהן היו ערכיות'".
לא נעים לקרוא את הדברים אך אין ברירה, דרושה הפנמה שכאשר 'רעיון על' מופץ לכל עבר, אין תחום שיישאר מוגן. הכול רעיל, רדיואקטיבי ונגוע. כך ניתן להראות איך הרעיונות הללו מופיעים בתקשורת, במשפט (בעיקר על ידי אהרון ברק וחסידיו), בחינוך, בתרבות, במדיניות ציבורית, באופנה ועוד.
חפשו תמיד את בית הגידול הרעיוני של כל איש מעשה. זה יסביר הכול.
ומשום שכותב שורות אלו גולנצ'יק בעברו, וכדי שלא יחשדו בי בכוונות זדון בהטלת רפש על חטיבת הצנחנים, נביא מדבריו של צנחן מהולל אחר, אל"מ במיל' אלישע שלם, בריאיון לאחר מלחמת לבנון הראשונה:
"המורל קשור באמת האובייקטיבית, ובחשבון הרחוק מה שקרוב לאמת נותן פירות. מורל מלאכותי כמו זה שהיה לצבאות ערב עלול להיעלם בתוך רבע שעה. כל ימיי לא אשכח את מצב הרוח הנמוך בחודש שלפני ששת הימים. אותו 'מורל נמוך' דחף אז לביצועים גבוהים. למלחמת יום הכיפורים לעומת זאת, יצאנו במורל גבוה, כביכול. אסור להפריד את המורל מהאמת האובייקטיבית ומאחריות המפקדים".
אז מה היו לנו כאן?
- רעיונות, דעות, תפיסות עולם – עִסקו בהם, ועסקתם בדבר העיקרי בחיינו. כך נבין את היער לפני שנעסוק בעצים.
- גוף קטן וחכם משפיע על כל המציאות, כפי שהמוח משפיע על כל הגוף.
- אין תחום בחיינו שאינו מושפע מהאידאולוגיה השלטת – הפוסטמודרניזם.
- רעיונות יכולים גם להרוג.
- רעיונות גם יכולים לעצב כראוי את כל חיינו באופן שיבטא את עצמיות חיינו ותרבותנו. בידינו הדבר.
