במהלך החודשים האחרונים כתבנו כאן כמה פעמים על אתגר בעיית הבדווים בנגב. כתבנו על חוק החשמל, שמקל על עברייני בנייה להשיג חיבור חשמל לבתים בלתי חוקיים, וכן על בעיות המשילות הקשות בנגב, בדגש על עבריינות גנבות הנשק משטחי האש של צאלים. כתבנו על הפרוטקשן ועל ההשתלטות על אדמות המדינה.
את סטירת הלחי הגדולה ביותר קיבלה מדינת ישראל, המתנהלת עם האוכלוסייה הבדווית בכפפות של משי, לפי כשנה, באירועי שומר החומות. הכבישים בנגב נסגרו, הכביש לדימונה הושחת, וכן הכביש לערד. גם אירועי הנטיעות של קק"ל לא הסתיימו בטוב: הנוטעים התקפלו, והעצים שכבר ניטעו נעקרו ממקומם. חברי הממשלה ובראשם סגן השר יאיר גולן אף הגדילו לעשות ותמכו בבדווים במאבקם. בסדרת אירועים קשה מתבררים בזמן האחרון ממדיה המבהילים של תופעת הפרוטקשן: שמונה עשר אוטובוסים הועלו באש בצפת, שניים אחרים בראשון לציון, ועלות הנזק אדירה. עוד בראשון לציון דרסו למוות שני נהגים תושבי רהט שוטר שניסה לעכב אותם במחסום דרכים.
ובכל זאת, רק לצעוק אי אפשר, וצריך להציע גם פתרונות. את מאות אלפי הבדווים הגרים בשטחי הנגב לא נעלים בצעקות בלבד, וגם אם בתי המשפט ומדיניות הממשלה מערימה קשיים על הפתרונות הרצויים, למען הצלת הנגב חייבים לפעול, משום ששעון החול הולך ואוזל.
עמותת רגבים מתעסקת שנים רבות בתחום הקרקעות בנגב, בגליל וביו"ש ונחשבת החלוצה בתחום, שלא לומר היחידה פחות או יותר שמתעסקת באופן אקטיבי ברמה המדינית-משפטית בשמירה על אדמות שיש בהן בנייה לא חוקית, בשיטות מעקב ודיווח ובפנייה לגורמי האכיפה ולבתי המשפט.
לאחרונה הוציאו לאור בעמותה את הספר 'בדוויסטאן', שבו מתוארת תמונה קודרת למדי של המציאות בנגב מבחינת ההשתלטות על הקרקעות, הבנייה הבלתי חוקית, העבריינות ואובדן המשילות. ובכל זאת, ברגבים מציעים גם פתרונות. בשיחה עם יו"ר העמותה מאיר דויטש ביקשנו ממנו לשרטט לנו באופן פשוט אך ברור ומפורט מה לדעתו הפתרון הריאלי – ולא רק הנכון והמושלם אילו היינו חיים במציאות אידיאלית – לפתרון בעיית הבדווים בנגב.
"בשבוע שעבר בוועידת כנס הקבלנים באילת דובר רבות על שבשנת 2048, כשמדינת ישראל תהיה בת מאה, האוכלוסייה שלה אמורה להכפיל את עצמה", פותח דויטש. "אחר כך היה מושב על הפרוטקשן. במושב הזה אמרתי שבזמן שהאוכלוסייה אמורה להכפיל את עצמה, האוכלוסייה של הבדווים בנגב אמורה לשלש את עצמה. בלי להכליל, כפי שאמר חבר הכנסת המנוח אלחרומי, לא כל הבדווים עבריינים אלא רק עשרה אחוזים. לפי זה יש כשלושים אלף עבריינים, והם אמורים לשלש את עצמם עד שנת 2048".
דויטש מסביר: "יש משפחות שלמות בנגב שזו הפרנסה שלהם. הגנב ששדד את אריה שיף ונהרג, האלמנה שלו בכתה מי יפרנס אותם עכשיו. זו הייתה הפרנסה שלהם. זה אומר שיש משפחות ענקיות שעוסקות בזה, והפרוטקשן רק ילך ויחריף. זה כבר מביא את הנושא הזה לכדי איום קיומי על המדינה, כי קבלנים לא יכולים לבנות, ויש חשש לחיי אדם". דויטש קובע כי המפתח הוא הסדרה. "בלי להסדיר את הפזורה הבדווית בנגב, כל נושא האלימות, העבריינות והפרוטקשן ילך ויגבר. הצעד הראשון לטיפול שורש בנושא המשילות והאלימות הוא הסדרת ההתיישבות הבדווית".
"יש מקומות שהם מוכנים לעבור אליהם. איך הרחיבו את רהט? העבירו אנשים לאתר זמני, ואחר כך נכנסו לרהט. גם מי שגרים היום בתראבין עברו מעומר לאתר זמני, ומי שלא הסכימו לעבור, פיני בדש הביא פלוגות מג"ב, והן פינו אותם"
נגב 2050: פנינו לאן?
לדבריו של דויטש, הבעיה המרכזית מתחילה בכך שאין למדינת ישראל מדיניות הסדרה קבועה שבה היא דבקה. "הממשלה צריכה לגבש מדיניות מסודרת. יש לנו הצעות, ומייד אפרט אותן, אבל גם אם לא רוצים לאמץ את המדיניות שלנו, שלפחות תהיה איזושהי מדיניות. כרגע כל שנתיים מתחלף שר ומחליף את המדיניות הממשלתית, והספינה מתקדמת ללא גבולות גזרה".
השלב הראשון לדעתו הוא יצירת מפת תכנון של הנגב לעוד חמישים שנה. "איך מדינת ישראל רוצה לראות את הנגב בעוד שלושים או חמישים שנה?" הוא תוהה. "רוצים שדה תעופה בנגב? מתכננים רכבת לאילת? ומה עלה בגורל התוכנית של תעלת הימים? לפיד הבטיח חמישה יישובים חדשים לבדווים. היכן הם יקומו? אולי המיקום שלהם ימנע הקמת שדה תעופה בינלאומי? לכן חייבים לראות מפה תכנונית לטוח ארוך, איך אנחנו רואים את הנגב שלנו בעוד חמישים שנה".
בוא נעשה רגע סדר. כמה בדווים יש בנגב, והיכן הם חיים?
"יש כשלוש מאות אלף תושבים בדווים בנגב, ומתוכם בסביבות מאה ושמונים אלף כבר גרים ביישובים חוקיים, כדוגמת רהט, לקיה, חורה, ערוער, תל שבע, כסייפה ותל שבע. נוסף על היישובים הללו יש עוד אחד עשר יישובים שממשלת שרון הלבינה בשנים 2003–2006. חלקם נראים כמו שאר הפזורה, וחלקם מוסדרים יותר, כמו תראבין, שנראה כמו כל יישוב אחר, ויש בו כיכרות, כבישים ומגרשי כדורסל, לצד יישוב ששמו אבו תלול, שנראה כמו כל יישוב אחר בפזורה, כלומר לא מוסדר. ויש יישובים שהמצב שם באמצע, יש כבישים אבל היישוב עצמו עדיין לא מסודר.
"ביישובים האלה יש קו כחול, לרובם יש תב"ע, כלומר יש קו התחלת יישוב וקו סיום. צריך להבין שאלו יישובים שהוקמו בתאי שטח עצומים. באבו תלול למשל יש כחמשת אלפים איש בשטח של אחד עשר אלף וחמש מאות דונם. השטח של באר שבע, לצורך השוואה, לא הקו הכחול אלא השטח הבנוי, כולל עשרים וחמישה אלף דונם למאתיים ושלושים אלף תושבים".
דויטש עובר לקבוצה השנייה, זו שאינה גרה ביישובים הגדולים, שרובם כאמור מוסדרים. "יש עוד מאה ועשרים אלף שגרים בפזורה. עיקרם במה שקרוי 'צמודי דופן', מסביב ליישובים שכבר הכירו בהם, מסביב ללקיה, לרהט ולכסייפה. אך חלק גדול גרים בלב הפזורה, במקבצים שאנחנו מכירים בסביבות דימונה, ערד ועוד".
ההנחה, מסביר דויטש, היא שאי אפשר לפנות בכוח מאה אלף איש. "אם נשווה לשמונת אלפים תושבי גוש קטיף, שהיו תומכי מדינת ישראל, כעת אלו מאה אלף איש, וראינו כמה קשה לשלוט בשלושת אלפים מהם שיצאו לכבישים בשומר החומות".
"ביר הדאג' זה המקום הכי מורכב. הם מתפרנסים שם בעיקר מהברחות, מגנבת אמצעי לחימה ומאלימות. שם רעיון הפזורה זה חלק מהעסק, כי הרבה יותר קשה להבריח מיישוב חוקי, שבו יודעים איפה אתה גר ויש מצלמות ברחובות. אבל אם אתה מתחם את זה לפי מרחב הסדרה ונותן תמריצים מוגבלים בזמן, אחרת התושב מפסיד, הרבה יעברו מרצון, כמו שקרה בכמה מקומות. בתראבין לדוגמה שמונים אחוז עברו מרצון, ורק עשרים אחוז בכוח"
הפתרון: מרחבי ההסדרה
"השלב הבא אחרי יצירת מפה כזו הוא חלוקת הנגב למרחבי הסדרה, ועל כל מרחב צריך להסתכל בפני עצמו ולטפל בו טיפול מפורט ומותאם לו. אנחנו מציעים עשרה מרחבי הסדרה וחושבים שמדינת ישראל צריכה לתעדף את מרחבי ההסדרה.
"ניקח לדוגמה את ואדי אל-נעם: רוב הפזורה שם גרה ברדיוס של חמישה קילומטרים מרמת חובב, שקבעו כבר לפני עשרים וחמש שנה שזה אזור רעיל, כי יש שם זיהום מרמת חובב, ואסור לגור שם. נוסף על כך הם חיים מתחת לקווי מתח גבוה. יש הרחבה של היישוב שגב שלום שמחכה להם, ואין סיבה שהם לא יעברו לשם. יש ביישובים בדוויים המון אדמות מדינה, ואפשר להכניס תושבי הפזורה לאותם תאי שטח".
הקושי לבצע מהלכי הסדרה מהירים ויעילים טמון, לפי דויטש, בפסקי בית המשפט. "צריך לטפל בזה בהדרגה, כי בג"ץ קבע שאי אפשר לפנות תושב פזורה לפני שיש לו פתרון מגורים. כלומר, צריך להראות שיש לו מגרש מוכן, בניגוד כמובן למה שהיה בעמונה או בנתיב האבות".
מה הטיעון לאפליה, ליחס ההומני כלפי הבדווים לעומת היחס כלפי מפונים בעמונה לדוגמה?
"באמת לא נתנו תירוצים לאפליה הזו. ומצידי, שאדם כזה ישכור דירה בבאר שבע או ברהט עד שהמגרש שלו יהיה מוכן. יש מקומות שאפשר לפנות אותם ככה, ואז מדינת ישראל ותושבי הפזורה יבינו שהמדינה רצינית, לצד התמריצים. המדינה נותנת היום תמריצים כדי שיתכנסו מרצון, היא נותנת לכל אדם בן 18 ומעלה מגרש חינם, וכל מי שעובר ליישוב מוסדר מקבל רבע מיליון שקלים ממדינת ישראל.
"לכל מרחב הסדרה יש פתרון אחר. בלקיה לדוגמה אין לפזורה באזור איפה לגור, וצריך לתכנן שם מגרשים. לכן צריך לפנות את הפזורה למקום זמני, כמו שהיו בזמנו אתרים זמניים לעולים מאתיופיה או מברית המועצות, אתרי קרוונים זמניים. זה יהיה זמני, כדי שיתפנו ממקומם הנוכחי. בינתיים יפתחו את המגרשים, ושם הם יבנו את מגרשי הקבע.
"אי אפשר לבנות אתרי קרוונים למאה אלף איש, אבל אפשר לאכלס עשרים אלף באתרים כאלה, לסיים במרחב אחד ולעבור לבא. ברגע שכל הרשויות ירכזו מאמץ, נוכל להסדיר את המרחב, וככה נעבור מרחב אחרי מרחב".
אמרת שאי אפשר להעביר בכוח. הם יסכימו לעבור לאתרים הזמניים?
"יש מקומות שהם מוכנים לעבור אליהם. איך הרחיבו את רהט? העבירו אנשים לאתר זמני, ואחר כך נכנסו לרהט. גם מי שגרים היום בתראבין עברו מעומר לאתר זמני, ומי שלא הסכימו לעבור, פיני בדש הביא פלוגות מג"ב, והן פינו אותם".
ומה תעשה במקומות כמו ביר הדאג', לדוגמה? שם לא נראה שיהיה פינוי מרצון.
"ביר הדאג' זה המקום הכי מורכב", דויטש מסכים. "שם הבדווים לא מוכנים לזוז, לא משנה מה יקרה. שם צריך אקט ברור של אכיפה. הם מתפרנסים שם בעיקר מהברחות, מגנבת אמצעי לחימה ומאלימות. שם רעיון הפזורה זה חלק מהעסק, חלק מהאופן שבו הם מתפרנסים, כי הרבה יותר קשה להבריח מיישוב חוקי, שבו יודעים איפה אתה גר ויש מצלמות ברחובות.
"צריך להבין, בכל מקום נצטרך לאכוף, אבל אם אתה מתחם את זה לפי מרחב הסדרה ונותן תמריצים מוגבלים בזמן, כמו איקס כסף ומגרש בתוך זמן מוגבל, אחרת התושב מפסיד, ואת הדבר הזה מעגנים בחקיקה כדי שיהיה קשה לשנות את זה בכל רגע, הרבה יעברו מרצון, כמו שקרה בכמה מקומות. בתראבין לדוגמה שמונים אחוז עברו מרצון, ורק עשרים אחוז בכוח".
"אין קשר למה שתכנן בני בגין. הוא דיבר על הסדרת תביעות הבעלות. ההיסטוריה הוכיחה שהניסיון לפתרונות תביעות בעלות בהיקף גדול לא הולך. זה נושא לא פתיר"
אני לא זוכר בשנים האחרונות פינוי גדול בכוח. נראה שזה מפעם.
"יש פינויים בכוח בקטנה. הפינוי המרכז האחרון היה באום אל-חיראן, אבל בגלל מה שקרה שם מאז לא היה עוד מבצע גדול. יש מבצעי אכיפה כל הזמן, רק שבמקום שזה יהיה מרוכז באזור מסוים, זה קורה באופן רוחבי, בכל בנייה חדשה, ולדעתנו צריך להיות טיפול שורש, לפי מרחב, אחרת זה כמו כיסוח דשא במקום עקירת העשבים".
אילו תמריצים צריך לתת?
"אין שום צורך בעוד תמריצים, כי המדינה נותנת די תמריצים. הבעיה היא שאין תחימה בזמן, ובכל כמה שנים מחדשים את התמריצים, וככה הבדווים מבינים שעדיף לחכות כדי לקבל יותר. צריך לעגן את משך הזמן ליהנות מפיצויים, ואחר הזמן הנקוב הם ילכו ויקטנו".
אנשים טוענים בצדק שיש כאן פרס ממשי לעבריינות.
"אני מסכים עם זה. אבל המדינה התנהלה ככה כדי לאפשר להם להתכנס. פעמים רבות זו הייתה ירייה ברגל, כי בגלל התמריצים הם לא מתכנסים. ההחלטה של בית המשפט שמחייבת לספק פתרונות לפני פינוי היא החלטה הזויה. זה כבר עלה כמה פעמים לבית המשפט, והם לא מאשרים לאכוף את החוק בלי פתרונות מגורים. אם הייתה רפורמה במערכת המשפט, היינו במצב אחר, אבל אני מנסה להתמודד עם המציאות הקיימת".
בני בגין הציע בעבר פתרונות להסדרה, והתנגדתם.
"אין קשר למה שתכנן בני בגין. הוא דיבר על הסדרת תביעות הבעלות. ההיסטוריה הוכיחה שהניסיון לפתרונות תביעות בעלות בהיקף גדול לא הולך. זה נושא לא פתיר".
"ההחלטה של בנט ולפיד תפגע ביכולת האכיפה. לפי ההחלטה, בדווי יכול לבנות עוד שבעים מטר לא מוסדרים בידיעה שלא יהרסו לו את זה. בגדול מדובר לכתחילה במבנה צמוד למבנה ההורים, ורק לזוג צעיר שעכשיו התחתן. אבל בין הנחיית היועמ"ש לבין הנחיית מנכ"לית משרד הרווחה יש שמיים וארץ, ומנכ"לית משרד הרווחה כתבה שלא לאכוף בכלל בנייה חדשה עד שבעים מטר. זו הנחיה הזויה ושערורייתית"
כך לא נראית הסדרה
בינתיים, עד שיתקדמו מרחבי ההסדרה, הבנייה הבלתי חוקית משתוללת, וברור לכול שרק אכיפה אפקטיבית מרתיעה יכולה לשנות ולו במשהו את המצב הקשה של מרחבי הנגב. דויטש מציין שבארבע השנים האחרונות אומנם הייתה אכיפה אפקטיבית יותר. "הייתה אכיפה על בנייה חדשה, וזה גרם לזוגות צעירים להיכנס ליישובים מוסדרים".
לפני כחודש, לאחר עוד שריר של מנסור עבאס מול הקואליציה המתפוררת, הבטיחו בנט ולפיד הבטחה שערורייתית בנוגע לאכיפת החוק על הבנייה הבלתי חוקית: "ההחלטה של בנט ולפיד תפגע ביכולת האכיפה. לפי ההחלטה, בדווי יכול לבנות עוד שבעים מטר לא מוסדרים בידיעה שלא יהרסו לו את זה. בגדול מדובר לכתחילה במבנה צמוד למבנה ההורים, ורק לזוג צעיר שעכשיו התחתן. אבל בין הנחיית היועמ"ש לבין הנחיית מנכ"לית משרד הרווחה יש שמיים וארץ, ומנכ"לית משרד הרווחה כתבה שלא לאכוף בכלל בנייה חדשה עד שבעים מטר. זו הנחיה הזויה ושערורייתית.
"בשלוש-ארבע השנים האחרונות התקדמה המדינה מבחינת אכיפה ותביעות בעלות ותכנון. אם הממשלה הבאה לא תהיה תלויה ברע"ם, יש סיכוי גדול שמה שאמרנו עד עכשיו יהיה גם המדיניות של הממשלה".
מה הקשר למשרד הרווחה?
"השר מאיר כהן, שר הרווחה, ממונה על הסדרת הבדווים בנגב ועל רשות ההסדרה, שמנחה את גורמי האכיפה איך לפעול. מדינת ישראל לא יכולה להרוס שמונים אלף בתים ביום, ולכן מנחים את גורמי האכיפה. אמרו להם להתמקד במבנים חדשים מחוץ לפוליגונים או בתוך הפוליגונים במבנים מעל חמישים מטר. עכשיו שינו את זה ואמרו לא להתעסק במבנים עד שבעים מטר, כלומר להוריד את זה בסדר העדיפויות".
אני תושב ירוחם. גם אני יכול לבנות עכשיו עוד שבעים מטר כאלה?
"בירוחם מי שאחראי לאכיפה זו ועדה מקומית שרוצה לאכוף כדי לקבל ארנונה וכדי שלא יהיה בלגן ביישוב וקריסת תשתיות. אבל אצל הבדווים המועצות האזוריות הודיעו קבל עם ועדה שהן לא אוכפות את התכנון והבנייה".
דויטש תוקף בחריפות את מדיניות הממשלה: "לפיד הבטיח למנסור הסדרה של עוד חמישה יישובים, והן ההחלטה הזו הן ההחלטה שלא להרוס בנייה חדשה עד שבעים מטר הן הזיה והפקרת שלטון החוק. הרוב המוחלט של המבנים הלא חוקיים בנגב הם עד שבעים מטר.
"גם לרעיון של חמשת היישובים יש השלכות בשטח. כל בדווי שחי היום בפזורה בעצם אומר: אולי אחד היישובים שלפיד הבטיח יהיה היישוב שלי? ממילא הם יסרבו לשתף פעולה עם ההסדרה, כי הם יאמרו: נחכה כאן, ונקבל בסוף יישוב. לכן ההבטחה הזו למנסור עבאס היא הבטחה הזויה שפוגעת קשות בנגב. אנחנו בעד הסדרה, אבל נגד הפקרה. התנהלות הממשלה בחודשיים האחרונים היא הפקרה מוחלטת של הנגב. כך לא נראית הסדרה".
הרחבת ועדות הקבלה
כבר בימי ממשלת נתניהו האחרונה החלו הרשויות בהסדרת שלושה מקבצים ותיקים, והתהליך נמשיך בימי הממשלה הנוכחית. את התהליך הזה רואים ברגבים בחיוב והיו מעורבים בשלביו, בניגוד לפעולות אחרות שעשתה הממשלה הנוכחית, ובהן סערת חוק החשמל והבטחות האי-אכיפה שהעניקה הממשלה לפזורה בנגב.
הכרה ממשלתית ניתנה לשלושה יישובים: רח'מה, ח'שם זנה ועבדה. הרעיון הכללי הוא להשיג הסכמה של אחוז מסוים מהתושבים לעבור מרצון לשטח המיועד, ורק אז לאשר את התכנון ולבנות. כאמור, לפיד הבטיח לעבאס הסדרה של חמישה יישובים נוספים.
זה באמת יקרה?
"אם הממשלה תיישם את החלטת הממשלה כלשונה, יהיה יישוב, והפזורה תיכנס אליו. יש שם התניה שהכפר לא יוקם לפני ששבעים אחוזים מסכימים להתכנס ליישוב המוסדר, וזו הפעם הראשונה שהגדירו את מרחב ההסדרה, כלומר את הגודל והמרחב של היישוב. אם שבעים אחוזים לא יתכנסו מרצון, הישוב לא יוקם, התוכניות לא יאושרו במוסדות התכנון. חלק מהתושבים למעשה יישארו במקומם, וחלק יצטרכו להיכנס. החלטת הממשלה היא שהמשרד לביטחון הפנים יגבש פתרון להכנסת הפזורה אל תוך היישוב".
"כל בדווי שחי היום בפזורה בעצם אומר: אולי אחד היישובים שלפיד הבטיח יהיה היישוב שלי? ממילא הם יסרבו לשתף פעולה עם ההסדרה, כי הם יאמרו: נחכה כאן, ונקבל בסוף יישוב. לכן ההבטחה הזו למנסור עבאס היא הבטחה הזויה שפוגעת קשות בנגב
החשש הוא שהיישוב ייבנה, ובסוף לא יעברו, ויהיו גם יישוב וגם פזורה.
"אם לא ייכנסו, מדינת ישראל תוכל לכאורה לפנות אותם בכוח. היום לדוגמה באזור חירן, חורה, יש מגרשים שמחכים לפזורה, והם לאט לאט עוברים למגרשים החוקיים, אבל זה קורה לאט מאוד".
מלבד שלושת היישובים שכבר החליטה הממשלה הנוכחית להסדיר, החליטה הממשלה להקים עיר על-שבטית. "לא אמרו בדיוק איפה זה יקום, מדברים על אזור לכיש או שומריה, שזה אזור בעייתי אסטרטגית, וזו טעות. מדובר בעיר שאינה מוגדרת לשבט מסוים אלא פתוחה לכל בדווי. גם במבואות ערד אחד מהיישובים החדשים שיוקמו שם הוא יישוב בדווי".
מלבדו יוקמו שם גם יישובים יהודיים. מה ימנע מבדווים לקנות בהם בתים?
דויטש מסכים שלמעשה אי אפשר למנוע התהוות של יישובים מעורבים חדשים. "ביישוב חירן יגורו בדווים שרכשו מגרשים, וכך גם בכרמית. חלק מהיישובים הוגדרו כפריים עד שלוש מאות וחמישים משפחות, ובהם יש ועדות קבלה. אל הגדולים יותר הם יכולים לכאורה לבוא".
למרות האווירה הפסימית יש אור בקצה המנהרה: עם פיזור הכנסת הצליחה ח"כ אורית סטרוק להעביר בקריאה ראשונה את הצעת החוק שלה, שתאפשר קיום ועדות קבלה גם ביישובים של שבע מאות משפחות. אם תקום ממשלה ימנית לאומית אמיתית, מלבד הטיפול בבנייה הבלתי חוקית ובהסדרת ההתיישבות הבדווית עליה לזכור את השליחות הציונית החשובה: בניית התיישבות יהודית חלוצית בדרומה של ארץ ישראל, ארץ הנגב.
