לפני שעוסקים בשאלה אם נתניהו טוב לימין או לא, אם הוא מנהיג לאומי או במקרה הטוב איש מרכז-שמאל, הדרישה ממנו להואיל ולפנות את מקומו כדי לצאת מהפלונטר הפוליטי היא לא סתם לא דמוקרטית אלא למעשה דרישה של תנועת נפש מתנשאת. הבקשה הזאת ברוב המקרים שייכת שוב לאיזו אליטה פרשנית ביציע שחשה את עצמה סוג של ועדה מסדרת שאומרת לעם מה יעשה לו טוב.
יש כאן תפיסת עולם שבאופן לא ייאמן בכלל אינה מתייחסת לעובדה שמאחורי האיש הזה, הרבה לפני המנדטים שהוא מביא או לא מביא בסקרים, יש עשרות אלפי חברי מפלגה ויותר ממיליון בוחרים שהחליטו מסיבותיהם שלהם, הזויות ככל שיהיו, שהוא האיש שהם שולחים. סער ולפיד וגם ליברמן יכולים בהחלט להואיל ולפנות את מקומם כדי לפתור את הפלונטר הפוליטי; לנתניהו לעומתם אין לכך מנדט. הוא מחושק בעבותות על ידי בוחריו בפריימריז שנערך במפלגתו באופן סדור.
סגן השר כהנא הוקלט השבוע אומר שהדבר הכי חשוב זה לחסום את נתניהו מלחזור. גם בנט עצמו אמר השבוע שאין מסוכן יותר מממשלת ימין בראשות ביבי. כמה יהירות צריך כדי לומר משפטים כאלה. כיצד יכול אדם שמאחוריו מספר חד-ספרתי של מנדטים להכריז כי אין זכות קיום פוליטית לבחירתו של שליש מעם ישראל? יתרה מכך, בנט למד על בשרו שכמה שתהיה טוב, ולשיטתו הוא היה טוב מאוד, את בחירת העם אי אפשר לקחת. כשאתה אומר לעם שבחר בביבי "בחר במישהו אחר", אתה בז לעם שלך, לעם ישראל.
אבל מעבר לזה צריך שוב ושוב לסרב לקבל את המניפולציה ואת שנאת החינם שנזרעת כאן בשימוש במושג "ביביסט", אחד ממסעות הפירוד המתוחכמים והארסיים שידעה הפוליטיקה הישראלית. אף שיש לנו תחושה שאנשים תומכים במנהיגים רק לפי רמת הכריזמה שהם מזהים בהם, הרי שבפועל הרוב המוחלט של בני האדם תומכים במנהיגים או מתנגדים להם בגלל מה שהם מייצגים. פחות חשוב מה המנהיג אומר בקול גדול, כי מנהיג בסוף מייצג מקבץ של קבוצות אוכלוסייה וערכים.
לא משנה כל כך אם נתניהו מעוניין בכך או לא, וחשוב פחות לעורר כאן דיון כמה הוא ראוי לתואר הזה או לא, בפועל נתניהו כסמל מייצג את המחנה הלאומי, בדגש על העממי והמסורתי. למחנה שהוא מייצג יש זהות יהודית ברורה מאוד וכמובן אוריינטציה ימנית בווליום כזה או אחר. לכן חשוב לשנן שהתנגדות לנתניהו נובעת באופן הכי פשוט ועמוק מהנצחתו את השלטון הזה. כשנתניהו שולט במדינה, מבחינת התודעה של יתר המחנות, שולטים במדינה המסורת, פשוטי העם, היהדות, השותפות עם החרדים.
ייתכן שנתניהו עצמו היה רוצה את זה אחרת. אולי כפי שעשה לא פעם, הוא היה רוצה שותפות עם כוחות נאורים יותר. ואולי בעומק נפשו החרדים לא עושים לו את זה, אבל בפועל זה גדול ממנו. הוא באופן כמעט סדור מוצא את עצמו בשותפות עם המקומות האלה במפה הפוליטית.
והעובדה שהאיש הזה הוא גם האיש שמוביל את המחנה הזה וגם עומד בראש המדינה היא שמעוררת קושי גדול בקרב המחנה היריב. אלא שאי אפשר להגיד בקול שמה שמעצבן הוא שמי שמסמל את הימין המסורתי-עממי-ימני הוא גם מי ששולט, אז מה שנותר לעשות הוא לכוון את האש כלפי האישיות: נתניהו. אחרי כל הדברים הקשים שהאיש הזה עשה בפוליטיקה, הוא לא היה גרוע יותר מכל התרגילים המסריחים שידענו כאן בימי פרס ורבין.
השלב הבא בתהליך הוא להגחיך את כל מי שתומך בו. ביביסט הוא כינוי משולם. יש אפילו צליל של beast (חיה) ככה בקטנה. זה ממש כמו שילדים יודעים לכנות שמות שמלעיגים את החברים שלהם. הכול בצחוק, כמובן.
אבל למי שזקוקים גם להצדקה מוסרית קצת יותר כביכול, בנו כאן יופי של סיפור שחיתות מופרך. השחיתות שבעזרתה מנסים להלביש שחיתות על נתניהו (שמייצג את הימין, את העממיות, את היהדות) מגיעה למקומות בלתי נתפסים. תקראו כאן בכתבה השבוע.
וכך רק בשביל שלא לצאת ביביסט חלילה, כל מי שנופל במלכודת הזאת מוצא את עצמו נלחם למעשה במגמת היהדות של המדינה ובעממיות ובכוח של העם. לא כי ביבי הוא שנלחם למענה אלא כי ביבי הוא האיש שכרגע מייצג אותה.
ההסכם הבלתי כתוב הוא כזה: אתם תאמרו די לנתניהו הביביסט המושחת שבגללו יש כאן מערכת בחירות חמישית, ואנחנו נקבל אתכם לעולם הנאור. תישארו ימניים כמה שתרצו, זה בסדר, רק אל תהיו ביביסטיים. שזה בתרגום חופשי: תצטרפו אלינו כדי להיות בצד הנאור של החברה, תישארו גם עם כיפה ועם הדעות החשוכות שלכם, אבל רק תעזרו לנו להעיף מהכיסא, ולו לתקופת היערכות מחודשת של השמאל, את האיש שמייצג (ברצונו או בעל כורחו) את היהדות, העממיות והימניות
קואליציית השינוי
השמאל המניפולטיבי יודע לזהות שגם הימין חש צורך בשינוי, ובתחכום מדהים הוא יוצר קואליציה נאורה על הבסיס הזה. ההסכם הבלתי כתוב הוא כזה: אתם תאמרו די לנתניהו הביביסט המושחת שבגללו יש כאן מערכת בחירות חמישית, ואנחנו נקבל אתכם לעולם הנאור.
תישארו ימניים כמה שתרצו, זה בסדר, רק אל תהיו ביביסטיים. שזה בתרגום חופשי: תצטרפו אלינו כדי להיות בצד הנאור של החברה, תישארו גם עם כיפה ועם הדעות החשוכות שלכם, אבל רק תעזרו לנו להעיף מהכיסא, ולו לתקופת היערכות מחודשת של השמאל, את האיש שמייצג (ברצונו או בעל כורחו) את היהדות, העממיות והימניות.
וכך מצאו את עצמם מפלגת ימינה ובוחריה נשארים עם הערכים שלהם, חלילה להם מלנטוש את החזון, אלא רק באופן פרגמטי מעיפים מכאן את הביביזם (יהדות, לאומיות, ימניות) ובלי לשים לב ממליכים כאן את הערבים (מדינה דו-לאומית), ללא כל מפלגה דתית, ונפגשים עם אבו מאזן.
האם צריך להחליף את נתניהו?
אחרי כל כך הרבה שנות נתניהו לא צריך להיות ימני ודתי גדול כדי להבחין שהמנהיג הדגול הזה הוא לא ימני מספיק (הצהרתו על מדינה פלשתינית מעולם לא נמחקה), לא נלחם מספיק על הזהות היהודית ולא נחוש מספיק מול הערבים.
וברור לגמרי שסד הערכים שהוא מייצג חשוב, אבל אין בו הכוח והתעוזה להנהיג את העם לשלב חדש, שיכלול שינוי עמוק ביחסים עם ערכי המשפט הנאורים, החלת הריבונות על שטחי ארץ ישראל והכרעת המוטיבציה הפלשתינית להקמת מדינה. ולכן, כן בהחלט, כדי לעבור לשלב הבא של מדינת ישראל, חייבים להחליף את נתניהו.
אבל את ההחלפה הזאת חייבים לעשות באופן דמוקרטי. לא כי דמוקרטיה היא ערך אלא כי דמוקרטיה היא הכלי היעיל ביותר שיש כיום להכריע הכרעות בחברה מורכבת. ציבור לא כופים ולא מערבבים. בטח לא את הציבור הישראלי. ציבור משכנעים לאט ובסבלנות שאתה ראוי להנהיג ושיש לך משהו חדש להציע. לאו דווקא כי זה יותר מנומס אלא בעיקר כי רק ככה זה עובד.
השבוע נולדה מחדש החלופה של נתניהו. זה לא סמוטריץ' או בן גביר ולא המנהיגים החדשים שיצוצו בע"ה, כלומר אולי זה גם אחד מהם, אבל מי שיחליף את נתניהו יהיה מי שיעמוד בראש מפלגת השלטון הדמוקרטית החדשה שתקום כאן סוף סוף ותצבור כוח ממערכת בחירות למערכת בחירות.
אחרי כל כך הרבה שנות נתניהו לא צריך להיות ימני ודתי גדול כדי להבחין שהמנהיג הדגול הזה הוא לא ימני מספיק (הצהרתו על מדינה פלשתינית מעולם לא נמחקה), לא נלחם מספיק על הזהות היהודית ולא נחוש מספיק מול הערבים. וברור לגמרי שסד הערכים שהוא מייצג חשוב, אבל אין בו הכוח והתעוזה להנהיג את העם לשלב חדש
ועדת המפקד והפריימריז קמה השבוע במפלגת הציונות הדתית באיחור גדול, ובכל זאת מדובר בבשורה. בתוך בליל המלחמות הפוליטיות לא היינו קשובים מספיק לתשתית חשובה כל כך. הוועדה הזאת יכלה לקום במפלגת הבית היהודי זיכרונה לברכה ויכלה לקום עקרונית גם במפלגת עוצמה יהודית ואולי באיזו מפלגה חדשה שהייתה מוצאת דרך להעמיד מנגנון ותקציבים לכך. בפועל הבשורה הזאת מתרחשת בתוך מפלגת הציונות הדתית. ככל שתהיה מעורבות במהלך הזה, כך הוא יצמח מהר יותר לתשתית למפלגת שלטון עממית רחבה עם זהות של תורה ולאומיות. כמה כוחות מחפשים בית. אנשי אם תרצו, הספרדים הציוניים, מתנדבי השומר החדש, הקיבוץ הדתי השמרני, מסורתיים רבים שרוצים חלופה לליכוד.
אין שום סיבה לריצ'רצ'ים. אין שום סיבה לריבוי מפלגות. הכול דמיון פלגני שכולנו שבויים בו בעל כורחנו כבר שנים. יש מקום למפלגה אחת שהציבור אומר בה את דברו. היא היחידה שיכולה וצריכה להחליף את המנהיג הדגול בנימין נתניהו. בן גביר, סמוטריץ', תביאו ביחד את כולם. זו שעתכם הגדולה.
קרדיט תמונה: אבשלום שושני, פלאש 90
