המתקפה התרבותית מצד תנועת הלהט"ב נמצאת כעת בעיצומה. קשה לפספס את הנדסת התודעה. בכל ערוץ תקשורת אפשרי מטיפים לנו שהאושר מצוי ב"משפחה החדשה", ושהדרך למימוש עצמי עוברת דרך המרת מגדר. התעמולה נעשית באופן בוטה ואפילו ללא ניסיון להציג חזות אובייקטיבית.
זוהי לא פעם ראשונה בהיסטוריה שנעשית כפייה תרבותית אגרסיבית. לפני שלושים שנה זו הייתה השמאלנות; ולפני שבעים שנה היה זה המרקסיזם (יש קשר ישיר בין שני רעיונות אלו לבין הניסיון הנוכחי לפרק את המשפחה ואת המסגרת הלאומית). כנער אני זוכר את שידורי הטלוויזיה מהסכמי אוסלו, שבהם התחבקו יהודים ופלסטינים לצלילי מוסיקה מרגשת; הסבים והסבתות יספרו לכם על מצעדי אחד במאי שבהם צעדו אנשים זחוחים בגאווה גדולה (אז עם דגלים אדומים ולא צבעוניים).
אף אחת משתי תפיסות העולם האלה לא שרדה.
הרעיונות הללו לא נעלמו ביום אחד, אלא דעכו ועם הזמן הפכו ללא רלוונטיים ככל שהשקר הלך והתגלה. המציאות – כלומר הדרך שבה מנהיג ה' את עולמו – חזקה מאוד, אפילו יותר מתוכניות התעמולה של תאגיד "כאן". בלשון הזוהר זה נקרא: "אל אחר איסתריס ולא עביד פירין" (אל אחר הוא מסורס ולא עושה פירות). במקרה שלנו זה כפשוטו ממש. נכדינו יתקשו להסביר לנכדיהם שהייתה פעם תופעה שאדם נולד כגבר והתעקש שהוא אישה ולהיפך.
לא קשה לדמיין מה יהיה בעתיד הלא רחוק: התופעה תמצה את עצמה, הכשלים שכעת מנסים להשתיק ילכו וייחשפו ואז יגיע טרנד חדש. כואב הלב רק על אלה שישלמו את המחיר.
יש דבר אחד שכבר מחזיק ארבעת אלפים שנה, והוא יישאר הרבה אחרי שהקרנבל הנוכחי יסתיים: משפחות גדולות ומאושרות שממשיכות את המסורת היהודית מדור לדור. עליהן לא עושים תכניות דוקו "מרגשות", והן לא צועדות במצעדים – כי אין צורך. האמת לא צריכה יותר מדי יחסי ציבור.
"נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להינחם".
חכו ותראו.
