מקהילת בית הכנסת בנתניה שבו בעלה הרב בצלאל בזק משמש רב קהילה התפתחה חבורה של נשים הלומדות תורה עם הרבנית רחל. "התורה שקיבלתי היא תורה נשית מסבותיי, מאימי, מחמותי, שכולן היו דמויות השפעה בעבורי, ומשם אני ממשיכה. אני גם לומדת תורה ממו"ר אבי, מסבא הקדוש, מהרב בעלי. אני חושבת שכל הצינורות פתוחים, המודל הנשי שאני פגשתי בחיים הוא של אישה שגם מתעסקת עם הבית וגם תלמידת חכמים שמתמלאת ומתחדשת מהתורה".
"הוא תמיד אמר לנו שאם ראינו את הבבא סאלי בחיינו, אנחנו יכולים להיות כמו הבבא סאלי. לפעמים זה נראה לי יותר מדי. אחרי פטירתו הבנתי שזה מה שהוא מצפה מאיתנו. עכשיו צריך תפילות כדי שזה יקרה, אבל זה נתן דחיפה לגדול"
מה מיוחד בלימוד התורה לנשים בדורנו שלא היה לפני כן?
"יש יותר תשובה בדור שלנו, הנשים פנויות יותר לפתח את עולמן הרוחני, יש יותר השתוקקות ורצון למלא את הזמן בהתפתחות רוחנית, וזה מתאים לתהליך הרוחני שקורה ביום בעולם. אורן של הנשים היום גדל, והן רוצות להתמלא באור. זה תהליך שעובר על העולם, ואנחנו המראה שלו. 'והיה אור הלבנה כאור החמה', כתוב בישעיהו, 'ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים'. זו נבואה המתארת את תהליך הגאולה, והאישה היא הלבנה במשל".
בשיעוריה ב'חבורה' מביאה הרבנית תרגילים לריפוי הנפש ולא מעט מחוכמת הקבלה. על החברותות ללימוד הקבלה שלה עם אביה הרב שמואל שליט"א ועם בעלה הרב בזק היא מספרת: "הרבה שנים גרתי ליד ציונו של האר"י הקדוש בצפת. ההשתוקקות ללמוד את התורה של הסוד שנכתבה בעיר צפת מאוד משמחת אותי ומוסיפה לי הרבה אור בחיים. יש בזה משהו שגואל את הנפש ומביא גאולה. כתוב שהדור שילמד את הזוהר הוא הדור שייגאל. אני מרגישה את זה בתוכי ומעבירה את זה לנשים. אני לומדת את זה עם הרב אבי ועם הרב בעלי, כי להבין את זה לבד אי אפשר".
"טיולים הם אבן יסוד בחינוך ובצמיחה. חברון, צפת, טבריה, גוש עציון, חשוב לוודא שאנחנו אכן מכירים את ארץ ישראל ולראות שאנחנו מכירים מקומות חדשים בארץ ישראל, להרגיל את הדור ללכת במסלולים ולהיות בשמש"
להיות כמו הבבא סאלי
אנחנו כפסע מחופשת הקיץ, שיש שחרדים ממנה ממש וחוששים מאובדן שליטה בתקופה ארוכה ללא מסגרות.
"היום אחרי הקורונה אנחנו כבר פחות חרדים מתקופה כזאת. עברנו משהו בנגיף הזה שגרם לנו להתקרב לילדים שלנו. הקורונה הובילה לאחד התהליכים הטובים שקרו בשנים האחרונות, וזה שההורים כבר לא נבהלים. אבל צריך להתכונן: שכל אישה תיתן לעצמה זמן ללמוד תורה. שיעור או שניים בשבוע. אישה חיה בטבע שלה חיים פנימיים וגלויים, יש בה גם רחל וגם לאה, והיא צריכה לוודא שעם המערכת המשפחתית היא תנהל את המערכת הפנימית שלה ותדאג לעונג שלה. ברגע שלאישה יש עונג, יש לה גם כוחות".
"אישה שמעירה את השחר, שקמה מוקדם גם בימי החופש ויש לה זמן תפילה וזמן ספורט וזמן לשיחה שלה עם בעלה, זה נותן המון כוח"
האם מצליחים ליצור מעבר בין עולם של רוחניות כפי שאת מתארת לבין התעסקות בגידול הילדים היומיומי הסיזיפי לפעמים?
כדי לענות על השאלה הזאת היא מספרת על לא פחות מהחביתות עם הרב אליהו זצ"ל: "מצד אחד הייתה לנו מחשבה שסבא הוא סבא רגיל, שמכין חביתה ודואג שנהיה שמחים. מצד שני הרגשנו שהוא ספר תורה, ולא נעים לך לאכול חביתה שספר תורה הכין. הייתה יראת כבוד, התרגשות והתפעלות. זה היה משהו שלא היה אפשר להתרגל אליו אף פעם, זה לא היה רגיל. מצד שני זה היה מלא נעימות, אהבה וביטחון.
"זה היה בית שתוכו רצוף אהבה. אהבה אינסופית ללא טיפה של ביקורת. הרגשתי שמאוד מאוד אוהבים אותי ורואים את הנשמה שלי בלי שיפוטיות בכלל. וכהמשך משלים, זה היה בית שאהבת ה' הורגשה בו בכל תנועה. זה מגדל, מרגש, מרומם. זה מעורר את הרצון להתקרב לה', ממש להידבק בו ולעשות לו נחת רוח.
"כשסבא היה נוטל לי ידיים, הייתה תחושה שהמים מלטפים את היד, וזה היה מטהר את הלב כמו מקווה", מוסיפה הרבנית. "בשבת אחרי הקידוש הוא היה קורא לילדים לבוא איתו ליטול ידיים. היה לו כיור סמוך לחדרו כדי שהוא לא ילך רחוק ליטול ידיים בבוקר. היינו הולכים אחריו לאורך המסדרון, מושיטים ידיים לתוך הכיור, וסבא היה יוצק על ידינו את המים. אני זוכרת את השמחה ואהבה באותם רגעים", היא מספרת בעיניים נוצצות, וניכר שההתרגשות חיה בה עד היום.
איך סבא זצ"ל העביר אליכם הנכדים את התורה?
"החיים עם סבא היו עטופים בהרבה סיפורי צדיקים. כך סבא היה מעביר את התורה", אומרת הרבנית רחל. "על הבן איש חי, הבבא סאלי, הרב צדקה והרבי מלובביץ' הוא דיבר בכזאת חיות, כאילו זה קרה אתמול, עד שחשבתי שהם חברים שלו, חיים וקיימים. היה איזה גיל שבו הבנתי שהם לא נמצאים פה בגופם.
"הוא תמיד אמר לנו שאם ראינו את הבבא סאלי בחיינו, אנחנו יכולים להיות כמו הבבא סאלי. לפעמים זה נראה לי יותר מדי. אחרי פטירתו הבנתי שזה מה שהוא מצפה מאיתנו. עכשיו צריך תפילות כדי שזה יקרה, אבל זה נתן דחיפה לגדול, והגדיל אהבה אל ה' ואל עם ישראל. בסופו של דבר זה מה שאנחנו שואפים, להחזיק בשולי גלימתם של הצדיקים, להמשיך את הדרך שלהם ממש.
"כנערה הייתה תקופה שגרתי אצל סבא וסבתא. סבא היה מעיר אותי לסליחות בכזאת עדינות. הוא לא רצה להעיר אותי, אך ידע שאני רוצה לקום. זה היה ממש בטפיחות קלות על הדלת. הייתי מתארגנת לי בקצב שלי, והוא לא זירז אותי למרות שהיה לו מאוד חשוב להגיע לפני התפילה. הוא חיכה לי בסבלנות שאתארגן בנחת וארגיש נעים. הסבלנות שלו הייתה משהו מעל הטבע. פעם אחת העוזר שלו גער בי קצת ושאל אם אני לא מתביישת שסבא מאחר לתפילה בגללי. אמרתי לו תודה, בכלל לא חשבתי על זה, כי סבא אף פעם לא היה מעיר הערה. זה קצת נשמע לא אנושי. גם מו"ר אבי מעולם לא העיר לי כילדה".
"גם סבא פשוט היה נוכח בחיים שלנו, והיו לו כל הסיבות שבעולם שלא להיות נוכח. הוא תמיד היה מישיר מבט ומסתכל. הלב שלו היה עם הלב שלנו, וזה מאוד חזק. בסוף לך כאימא רגעים של קרבת לב ומפגש עם ילד או ילדה בלי מחיצה שווים יותר מזהב, זה נותן כנפיים ושמחה אדירה"
אהבה ללא תנאי
אם חשבנו שבקיץ נסגור את פינת הטיולים בנופש משפחתי של כמה ימים, הרבנית מציבה לנו מטרות אחרות. "לטייל פעם בשבוע לפחות בארץ ישראל, להתחבר, ליהנות, להתרגל, אל תישארו במזגנים, זה לא בריא. החיבור לאדמה ולארץ הקודש הוא הבסיס לצמיחה טובה ובריאה.
"מו"ר אבא היה לוקח אותנו המון לטיולים והיה מספר שסבא גם הוא לקח אותם המון לטיולים. זו אבן יסוד בחינוך ובצמיחה. חברון, צפת, טבריה, גוש עציון, לוודא שאנחנו אכן מכירים את ארץ ישראל ולראות שאנחנו מכירים מקומות חדשים בארץ ישראל, להרגיל את הדור ללכת במסלולים ולהיות בשמש".
איך יוצאים לטיולים משפחתיים ומוודאים שלא כל עול ההכנות נופל על ההורים?
"מחלקים תפקידים. גם כילדה בבית הוריי היו תפקידים: אחד אחראי לבקבוקי מים, אחד למגבות, אחד לבגדי ים. וגם בחזרה כל אחד מחזיר ועושה משהו אחר. זה נוהל טיולים".
"אני לא כל היום ממלצרת את כולם בחופש. יש חלוקת תפקידים, הגדולים יותר עוזרים, וכל הבית משתתף. אפשר גם לקחת עזרה במשק בית בתשלום לקיץ, כי הבית הפוך יותר מהרגיל. אבל תשתדלי שלא להיות מושלמת. בריא יותר שהם ישלימו אותך"
ובכל זאת, חופשת הקיץ אינטנסיבית. איך שומרים על שפיות אימהית?
"אישה שמעירה את השחר, שקמה מוקדם גם בימי החופש ויש לה זמן תפילה וזמן ספורט וזמן לשיחה שלה עם בעלה, זה נותן המון כוח. גם בלי לצאת לנופש, ביומיום, תפילה טובה, ספורט וזמן עם הבעל או ללימוד תורה מאוד חשובים לאישה. אני אוהבת את החופש כי הילדים שלי גדלים לי בטילים, וזה זמן שאני יכולה להתפנק עליהם. בסוף הם הנשמות שה' הפקיד בידינו, וזה זמן הכי טוב לתת מלא אהבה, להיות שם בשבילם, לשבת איתם, להסתכל להם בעיניים ולהיות נוכחים. נוכחות ואהבה ללא תנאי, בסוף אלו הדברים הכי חשובים לחיים.
"גם סבא פשוט היה נוכח בחיים שלנו, והיו לו כל הסיבות שבעולם שלא להיות נוכח. הוא תמיד היה מישיר מבט ומסתכל. הלב שלו היה עם הלב שלנו, וזה מאוד חזק. בסוף לך כאימא רגעים של קרבת לב ומפגש עם ילד או ילדה בלי מחיצה שווים יותר מזהב, זה נותן כנפיים ושמחה אדירה.
"חשוב לי להדגיש שבאימהות יש גם אי-מהות, צריך להסכים להיות ברגעים של חוסר מהות כאימא, לא להיות מושלמת. זה נכון גם לגבי בישולים, למשל. אני לא כל היום ממלצרת את כולם בחופש. יש חלוקת תפקידים, הגדולים יותר עוזרים, וכל הבית משתתף. אפשר גם לקחת עזרה במשק בית בתשלום לקיץ, כי הבית הפוך יותר מהרגיל. אבל תשתדלי שלא להיות מושלמת. בריא יותר שהם ישלימו אותך", אומרת הרבנית ומציעה נוסחה אחרת לסיסמת 'שטחים תמורת שלום': "אצלנו בבית יש מושג של חלוקת שטחים. כל אחד אחראי לשטח אחר: אמבטיות, חצר, מטבח, סלון וכו'. כשמכריזים בבית על חלוקת שטחים כל אחד הולך לחלק שלו, ובתוך רבע שעה בע"ה הבית מסודר. זה מכניס אותם לסדר ובעיקר עושה שלום".
"מו"ר אבא ממש אומר שיש לגדל את הילדים שיהיו נביאים, להפנים ולקלוט שזה היעד: נביאים ונביאות. לכן יש להתבונן איזו תכונה נדרשת לנביאים. המקום הזה של להיות קשוב ולשמוע את קול ה' בתוכי זה המקום שיש לפתח אצל הילדים, את הקשב הפנימי"
קשב ושמחה
מה לא נאמר על הדור הזה, דור הגאולה? חינוך הילדים בדורנו נעשה מאתגר. זקנות השבט המשפחתי שלנו אומרות שאילו היו צריכות לגדל ילדים בדורנו, הן לא היו מסוגלות לכך.
מה מיוחד בגידול הילדים היום שלא היה בעבר?
"מו"ר אבא ממש אומר שיש לגדל את הילדים שיהיו נביאים, להפנים ולקלוט שזה היעד: נביאים ונביאות. לכן יש להתבונן איזו תכונה נדרשת לנביאים. המקום הזה של להיות קשוב ולשמוע את קול ה' בתוכי זה המקום שיש לפתח אצל הילדים, את הקשב הפנימי. גם לדעת לשאול את עצמם בכל סיטואציה מה ה' רוצה ממני וגם לשאול את ה', ואז בע"ה יתפתח בהם אותו קשב שדרוש לתפקידם העתידי כנביאים. אנחנו כהורים צריכים להיות קשובים אליהם, כי כשילד זוכה להקשבה גם הקשב שלו מתפתח. וכמובן, הרבה הרבה שמחה באוהלי צדיקים.
"אני מברכת את כל הנשים והבנות, אחיות שלי בכל העם כולו", מסיימת הרבנית במתיקות, "שזכות סבא קדישא הרב מרדכי אליהו זצוק"ל תעמוד לכן עד עולם, שתזכו להתהלך בנחת ובחיוך, להישען על ה', להרגיש את אהבתו אליך ולהשיב לו אהבה, ומאחלת לנו לראות ניסים וישועות, גאולה שלמה. 'קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה"".
