מי באמת רצח את ארלוזורוב?

בכ"ג בסיוון תרצ"ד נרצח חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. במעשה הרצח נחשדו שני יהודים פעילי ימין, אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט. עשרה חודשים נערך המשפט נגדם, ועורר סערות רבות ביישוב היהודי בארץ. בתום המשפט נגזר על סטבסקי גזר דין מוות.

אחת הדמויות הבולטות בסיפור הצלתו של סטבסקי מחבל התלייה הייתה הרב הראשי מרן הראי"ה קוק. הוא נחלץ להגנתו בטענה שאין ראיות ממשיות שהוא ביצע את הרצח, ואסור להוציאו להורג.

טענתו של הרב קוק לא הסתמכה על רוח הקודש או על הנחה שיהודי אינו מסוגל להרוג, כפי שטוענים כמה חוקרים נכבדים, אלא על חומר חסוי שהגיע אליו והכשיר את סטבסקי. את המידע המכריע מסר לו קצין המשטרה הבריטית, בכור שטרית, החוקר מטעם הקטגוריה בפרשת הרצח. שטרית חקר אז שני ערבים שנחשדו ברצח, והשתכנע שאכן, הם האשמים. לאחר שנשבע לו הרב קוק לשמור את הדבר בסוד, גילה לו שטרית את מסקנותיו.

ועד פעולה הוקם אז להצלת הנאשם, והרב קוק ניצח על קמפיין ציבורי שנועד להציל את סטבסקי. הוא פרסם כרוזים ודרבן אנשי ציבור נכבדים להצטרף לניסיונות ההצלה. כל זאת למרות הלחץ הציבורי הכבד שהופנה כלפיו בטענה שהוא מזכה את האשם ברצח. קיצוניים מהשמאל תלו כרזות על כותלי ביתו: "אוי לו לדור שכהניו מגינים על רוצחים". גם שבועות רבים לאחר מכן הייתה העיתונות השמאל מלאה מאמרי שטנה נגד הרב קוק.

הרב קוק לא נבהל ממסע התעמולה של השמאל. באחד הכרוזים כתב: "יכולים אנו כולנו להעיד שהוא נקי לגמרי מאשמת הדם. אסור לנו לעמוד מנגד. כל מי שיש ניצוץ א-לוהים בלבבו מכל ישראל ומכל האדם חייב למחות נגד החטא הנורא הזה של שפיכות דם נקי וצדיק, ולהשפיע בכל מה שבידו לתקן את עיוות המשפט, ולהשיב לקרבן הטהור את חופשו הגמור".

כששאלו את הרב קוק אם הוא בטוח שסטבסקי אינו הרוצח, ענה הרב: אני לא בטוח בכך במאה אחוז אלא במאה ועשרים אחוז! ועוד אמר באספה שנכחו בה חמישים איש, ובהם ראשי היישוב: "אני מוכן להישבע בערב יום הכיפורים ולפני ארון קודש פתוח שסטבסקי חף מפשע".

בליל שבת ישב הרב ד"ר עמנואל עם כמה חברים בחוף הים, ושם ערכו לו מסיבת יום הולדת. לפתע הם ראו שני ערבים רצים על שפת הים לעבר יפו. כעבור דקות אחדות הגיעו שוטרים בריטים וצעקו על קבוצת היהודים החוגגים שיסתלקו. למחרת שמעו שרשבסקי וחבריו כי בחוף הים שישבו בו בליל אמש נרצח חיים ארלוזורוב

אף על פי שהרב קוק היה מראשי הפועלים לזיכויו ולשחרורו של סטבסקי, עד היום לא נכתב מחקר מקיף שיתאר את כל פעילותו בנושא (ובעז"ה יש בכוונתי לעשות זאת בעתיד). חוקרים מסוימים עסקו בנושא, אך היה להם אינטרס להעלים לחלוטין את שמו של הרב. למשל, בספר 'רצח ארלוזורוב' מאת שבתי טבת לא מוזכר שמו של הרב קוק אלא פעמיים ובדרך אגב, למרבה התימהון.

***

לאחר השתדלות רבה של הרבנים והעסקנים זוכה סטבסקי בבית המשפט. המנהיג הבית"רי זאב ז'בוטינסקי שלח אז מכתב נרגש אל הרב הדתי-לאומי נתן מיליקובסקי (סבו של בנימין נתניהו), ובין היתר כתב כך: "שֵם הרב קוק נהיה בן לילה לסמל נשגב בלב המונים לא ייספרו. ואני הקטן לולא הייתי בור מדאורייתא, המפחד לפתוח פיו בעניין דתי, כי אז דווקא ברגע זה הייתי יוצא בפומבי בסיסמא עליה חלמתי עוד מימי נעורי: לחדש עוד בימינו את התואר 'כהן גדול'".

עם שחרורו ממעצר רץ סטבסקי לביתו של הרב קוק להודות לו על שהצילו ממוות. כשהגיע לבית הרב התברר לו כי הרב קוק שוהה בימים אלו בנופש בהר הכרמל. שמשו של הרב קוק, ר' אברהם צ'צ'יק, נחלץ לעזרתו והגיש לו את הטלפון. סטבסקי התקשר לרב בהתרגשות גדולה, וכאשר שמע את קולו של הרב החל לבכות בהתרגשות נוראה, וגם הרב קוק בכה ללא הפוגה. רק לאחר כמה דקות עצר סטבסקי את דמעותיו והודה לרב בהתרגשות על שהציל את חייו.

"ביום הראשון הבא נסע הוא לחיפה להתראות פנים אל פנים עם רבנו זצ"ל. הפגישה ביניהם הייתה כפגישת אב עם בנו הנידח החוזר אליו אחרי פרידה ארוכה. הם נפלו זה על זה, התנשקו והתחבקו בחום ובלבביות מיוחדים", סיפר לימים צ'צ'יק (מתוך זיכרונותיו שנדפסו בספר 'במחיצתו', שהוצאתי לאור לפני שנים מספר).

צ'צ'יק הוסיף וכתב: "משפט סטבסקי הביא בכנפיו סערת רוחות וריב אחים קשה. ומי יודע היכן היינו מתדרדרים מבחינה מוסרית, אלמלא הערה ה' ממרום את רוח קדשו של מאורו ורבן של ישראל אשר ברכו ה' באהבת ישראל לאין שיעור, הוא ידע בנפשו הטהורה והזכה לכוון את דרכה ולשמוע בקולה כשמוע לצווי עליון. ומכיון שנתבררה לו מכל ספק צדקתו של הנאשם סטבסקי ז"ל, יצא לעמוד בפרץ להצלת נפש מישראל".

***

אם כן, סטבסקי לא רצח את ארלוזורוב, ואך אשמת שקר טפלו עליו. ומי כן היה הרוצח? כפי שציינתי לעיל, הרוצחים היו שני ערבים, עבדול מג'יד ועיסא דרוויש, והדבר התברר ככל שעברו השנים, עם חשיפת עדויות שפורסמו בציבור.

על עובדת הירצחו של ארלוזורוב בידי ערבים נכתבו מאמרים רבים. אני רוצה להביא כאן שני סיפורים ידועים פחות ששמעתי באוזניי ולמיטב ידיעתי לא עלו בזמן המשפט ואף לא בוועדות שחקרו את הנושא.

לפני כמה שנים שמעתי מאסתר בזק ז"ל את עדותו של אביה, הרב ד"ר עמנואל שרשבסקי, על מה שהתרחש באותו ליל בחוף הים. שרשבסקי עלה ארצה מגרמניה זמן קצר לפני כן עם שלושת ילדיו. בליל שבת, כ"ג בסיוון, הוא ישב עם כמה חברים בחוף הים, ושם ערכו לו מסיבת יום הולדת. לפתע הם ראו שני ערבים רצים על שפת הים לעבר יפו. כעבור דקות אחדות הגיעו שוטרים בריטים וצעקו על קבוצת היהודים החוגגים שיסתלקו.

למחרת שמעו שרשבסקי וחבריו כי בחוף הים שישבו בו בליל אמש נרצח חיים ארלוזורוב. "אבא נסע ביום ראשון לירושלים לרב קוק וסיפר לו שראה את הערבים בורחים ושהבריטים גירשו אותם", סיפרה אסתר, "ולימים התברר שארלוזורוב אכן נרצח בידי שני ערבים".

***

בשבוע שעבר ביקרתי בארכיון מכון ז'בוטינסקי ונפגשתי שם עם מר יוסי קיסטר, חוקר תולדות המחתרות ומגדולי המומחים בפרשת רצח ארלוזורוב, שהכיר אישית כמה מהנפשות הפועלות בפרשה זו.

קיסטר סיפר לי סיפור מדהים שכנראה לא פורסם עד היום: בתקופת המנדט התגורר בתל אביב יהודי דתי ששמו אברהם, שהפעיל קיוסק בתל אביב ברחוב שנקרא כיום רחוב הכובשים. רוב מי שקנו אצלו ושמעו אותו מדבר חצי בעברית וחצי ביידיש לא ניחשו היכן גדל וששפת אימו היא ערבית.

אברהם-אברהים נולד בשנת 1914 למשפחת אבו ניל, משפחה ערבית ביפו. כילד יתום עבר אברהים חיים קשים עם משפחתו, ולכן העדיף לשהות בשעות הצהריים מחוץ לבית. ביתו היה על קו התפר, והוא נהג להתרועע בשעות הצהריים עם ילדים יהודים שהתגוררו בשכנות למשפחתו. הוא היה מבקר אצלם, משחק איתם ואוכל איתם ארוחת צהריים. אחד החברים שלו היה ילד יהודי שהתקשה בלימודים, ואברהים התנדב לעזור לו להכין שיעורים בעברית, בתנ"ך ובחשבון. בתקופה הזאת נחשף אברהים לעולם היהדות ונשבה בקסמו, ובשלב מסוים החליט שהוא רוצה להתגייר.

כדי להתגייר או להתנצר היה צריך לקבל את הסכמת הקהילה. הלך אברהים למופתי בירושלים, שהיה קרוב משפחתו, ואחרי שיחת נימוסין קצרה חשף את כוונתו להתגייר וביקש אישור. המופתי התרגז ודרש מעוזריו לסלק אותו מייד. אברהים עזב את המקום והתגייר בלי לקבל את האישור.

הוא היה אז כבן 19, ומעתה נקרא אברהם בן אברהם. בימים ההם סערה הארץ על רצח ארלוזורוב. אברהם חיפש עבודה, וכעבור זמן קצר התקבל לשמש שומר באתר בנייה באזור רחוב בוגרשוב בתל אביב. הוא היה ישן שם בלילות ושומר שלא יגנבו את חומרי הבנייה. יום אחד התנפלו עליו גנבים, והוא נאבק בהם. כשהגיעו השוטרים הבריטים הם ערכו עליו חיפוש, והתגלה שהוא מחזיק באקדח. מייד הכניסו אותו למעצר.

בתא שישב בו אברהם ישבו שני ערבים שנתפסו לא מזמן. אברהם, שידע כמובן ערבית היטב, האזין לשיחה המעניינת שהתפתחה ביניהם. המבוגר מהשניים (עיסא דרוויש) אמר לחברו (עבדול מג'יד): "אני מבקש ממך להודות ברצח היהודי ארלוזורוב. אתה צעיר, ולכן לא יעשו לך שום דבר. אני לא יכול להודות, כי לפי הגיל שלי יענישו אותי במוות". מהשיחה הזאת הוא התרשם שאכן, הם הרוצחים של ארלוזורוב.

בתא שישב בו אברהם ישבו שני ערבים שנתפסו לא מזמן. אברהם, שידע כמובן ערבית היטב, האזין לשיחה המעניינת שהתפתחה ביניהם. המבוגר מהשניים (עיסא דרוויש) אמר לחברו (עבדול מג'יד): "אני מבקש ממך להודות ברצח היהודי ארלוזורוב"

***

מכיוון שחוגי השמאל לא קיבלו את פסק הדין של שלטון המנדט לזיכוי הנאשמים וסברו שסטבסקי ורוזנבלט אשמים ברצח וזוכו מסיבות טכניות בלבד, המשיך השמאל שנים רבות להאשים ברצח את הרוויזיוניסטים. הלכך הקים מנחם בגין את ועדת בכור בשנת 1982 לחקירת רצח ארלוזורוב, ומסקנותיה היו כי הנאשמים היהודים, אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט, נקיים מכל אשמה.

העדות שהבאתי מפי קיסטר בשם אברהם בן אברהם (אברהים אבו ניל), מצטרפת לעדויות נוספות שהוזכרו ונידונו עם השנים, מקצתן בימים הסמוכים לרצח, הקובעות חד-משמעית שרוצחיו של ארלוזורוב הי"ד היו ערבים.

***

בספר החדש שיצא לאחרונה על הרב קוק, 'היכל האהבה', התפרסם חומר מרתק על מעורבותו של הרב קוק בהצלתם של סטבסקי ורוזנבלט מחבל התלייה. בין היתר מובא שם מאמר שכתב רוזנבלט במלאת שנה לפטירת הרב קוק:

"רק לפני שנה הרב קוק היה חי בינינו. נלחם וריכז סביבו את כולנו. אבי הישוב הוא היה, הגאון והצדיק שבדור. בכאב צורב עד עמקי הנפש אנו מתאבלים על פטירתו. כיום מורגש העדרו שבעתיים: לעיני כל ולעיני השלטון נערכות ההתנפלויות והרציחות המזעזעות. הישוב מתבוסס בדמיו ואין מי שיעודד את הישוב הזה ויאחד אותו לקראת תגובה מתאימה, על העוול הזועק לשמים. רק אתה, הרב קוק, יכולת למחות כשפגעו בזכויותינו על הכותל המערבי בשנת תרפ"ט, רק אתה ידעת לעודדנו ולעוררנו, כי אין מבליגים על גזירות בלתי מוצדקות. וכשפורסמה פקודת איסור תקיעת שופר על יד הכותל, יצאת אתה בקול קורא לישוב למחות על הגזירה וללחום על זכויותינו. ובשנת תרצ"ג, באותם הימים כשהשיגעון של מלחמת המעמדות ורצון הפירוד בעם השתולל בישוב ואכל כל חלקה טובה בנו, כשחלק מן הישוב אכול שנאה וטירוף מעמדי רצה להשמיד שבט מישראל והעליל על העם עלילת דם ורצה להביא לתליה שלושה יהודים חפים מפשע – ידעת אתה לעמוד במערכה נגד כל חורשי רע ונלחמת לכבוד הישוב. ידעת לתקוף את המעלילים בחריפות הדרושה, וכן את דרכי השלטונות והמשטרה. קראת ועוררת את מצפון הישוב וגרמת לניצחון הצדק על השקר".

את מאמרו סיים רוזנבלט בקריאה אישית נרגשת: "דום אנו עומדים על קברך. עם יתום ועני רוצה להתייחד עם זכרך, כדי להמשיך את הדרך שאתה התווית ללוחמי השחרור".