בחור חמוד אחד חיכה בתחנת אוטובוס בשעת בוקר. הוא ראה שם בחורה יפה, עדינה, מדברת בטלפון בשלווה. הוא חשב לעצמו: ואללה, אם רק הבחורה שאני יוצא איתה הייתה כזו עדינה, היה ממש כיף.
משם הוא הגיע לעבודה, ובצהריים פגש מכרה שסיפרה לו שהעמידה גבולות לבוס לגבי המשכורת שלה, והוא העלה לה את המשכורת. מייד עברה לו המחשבה בראש: ואללה, אם הדייט שלי רק הייתה יותר אסרטיבית כמוה, היה ממש מגניב.
אחר הצהריים הוא המשיך לפגישה וראה בחורה מלאת שמחת חיים רוקדת בסטודיו. אם רק הדייט שלי הייתה קצת יותר שמחה, זה היה מושלם, הוא חשב לעצמו. בערב הוא פגש את הדייט שלו. "מה שלומך מאמי?" היא שאלה. "נהדר", הוא ענה, "כל היום חשבתי רק עלייך"…
אני נזכר בבדיחה הזו לפעמים בשיחות עם חברים רווקים. לפעמים גבר מתלבט בין שתי בחורות. הוא רוצה גם את זו וגם זו, כי כל אחת משלימה את השנייה. אם רק הייתה הכלאה של שתיהן, זה היה מושלם. אבל כשבוחרים בן זוג לא בוחרים רק את המעלות של הפרטנר אלא גם את החסרונות שלו. באילו חסרונות אתה בוחר על פני חסרונות אחרים שקיימים באנשים אחרים. כי כידוע, לכל אדם יש חסרונות, צריכים רק לבחור את אלה שפחות מפריעים לך או שיש לך שם מרחב לעבודה עצמית מולם.
וככה גם עם המעלות. תכונות אופי הן חבילה. למשל, בחורה עדינה ושקטה בדרך כלל תהיה פחות אסרטיבית. מצד שני האסרטיבית גם תנהל אותך, ולא בטוח שתאהב את זה. ודומיננטית וכריזמטית אולי גם תאיים עליך.
באופן כללי לכל מטבע יש שני צדדים, את זה שתאהב, ובדיוק בצידה השני של אותה תכונה גם את מה שלא תאהב. לא סתם אומרים שבסוף בדיוק אותן תכונות שבגללן בחרנו את בני הזוג הם המקומות שהכי קשים לנו בזוגיות.
לפני כמה שנים דיברתי עם משתתף בסדנה שלי, 'שפת האינטימיות', שסיפר לי שהוא מתלבט מאוד בין שתי בחורות והוא "לא יודע מי בת הזוג האמיתית שלי" (מה שנקרא בלעז ממקבל). אמרתי לו שאני אפתיע אותו, אבל כל אחת מהן יכולה להיות בת זוג נהדרת בשבילו. כי אין רק אחת שנועדה לך והיא הפרטנרית היחידה. סטטיסטית 60% מהגברים יכולים להתחתן עם 60% מהנשים, ויהיו להם חיים טובים ומאושרים ביחד. אם רק יבחרו.
רק מה, יש לנו תבניות בראש שבת הזוג שלנו צריכה להיות לפי פרדיגמות שנבנו במשך השנים, והן יוצרות במוחנו את המשיכה לנשים מסוימות או לחלופין חוסמות את החיבור לנשים אחרות.
אותו בחור מהסדנה ישב מולי ממש בהלם. פתאום הוא הבין שאין אופציה אחת שהיא האופציה "שמתאימה לו" מבין השתיים. לכל אחת מהן תכונות מסוימות שהוא מעריך ומחבב, והוא נמשך לכל אחת מהן בגלל מוטיבים מסוימים באישיות שגורמים לו משיכה. הוא דלוק על זו וגם על זו. עכשיו הוא צריך לשבת ולשאול את עצמו מה חשוב לו יותר במכלול התכונות והמידות שאליהן הוא נמשך בכל אחת. למשל, יש משקל נכבד להרגשה שלו ליד כל אחת מהן. ליד מי הוא מרגיש יותר אותנטי, משוחרר, באיזה קשר הוא חווה מלאות במרחב המשותף והופעה של האמון הפנימי שלו כתוצאה מהחוויה שמקרינה עליו הפרטנרית.
הוא צריך להחליט מה הכי חשוב לו, ובזה להתמקד. אבל קודם לשחרר את המחשבה כאילו יש איזו נסיכה דמיונית שביום שיפגוש אותה ירגיש פרפרים בכל הגוף, זרמים תת-קרקעיים וקול פנימי ברור ומוצק שיגיד לו שזה זה. כי האמירה הידועה "כשזה יהיה זה פשוט תרגיש שזה זה" מקסימה רק אם מוכנים להבין שגם הפרטנרית המושלמת תגרום לנו לפעמים להרגיש אי-נוחות וגם בה נראה חסרונות ולא את כל מה שנפגוש נאהב. ולכן בסוף מה שחשוב יותר מכול זו הבחירה. לדעת מה הכי חשוב לי ועל מה אני מוכן לוותר.
