איתי גרנק
בשבוע שעבר נערך כנס 'אתחלתא', שרבים עדיין לא שמעו עליו, אבל מי שהיה בו לא ישכח אותו, ואלפים רבים רקדו ושמחו בו ונתנו כבוד לתורה. האמת היא שבישיבות החשיבה הראשוניות שעשו צעירי רבני הארץ הטובה, והייתי שותף להן, הודגש הרצון לעשות אירוע ללומדי התורה בלי אומנים מוכרים שיביאו קהל אלא שהקהל יבוא לכבוד התורה, וזה קרה ובגדול.
בשורה הראשונה על הבמה ישבו זקני רבני הארץ הטובה, רבנים שני 80 ומעלה, שלא אפרט את שמות כולם כי רבים הם. בשורה השנייה, מאחורי זקני הרבנים, הייתה שורה של רבנים מובילים בציונות הדתית. ללא ספק רגעי השיא של הכנס היו בזמן כניסת גדולי הרבנים רבני תורת הארץ הטובה: אלפי הנוכחים נעמדו על רגליהם, ולצלילי שירת 'ימים על ימי מלך תוסיף' קיבלו בהתרגשות גדלה והולכת את הרבנים שהלכו ומילאו את בימת הכבוד.
" שהציבור הדתי-לאומי עד עתה שותף באידיאלים רבים להביאם אל הקודש וכל מהלך היו מחפשים לו סמך וחיזוק בתורתנו הקדושה. אך עתה נפל דבר בישראל – לא אימצנו רעיונות ואידיאלים ומתוך כך הסמכנו אותם אל התורה והקודש, אלא במעמד זה קודם כול ולפני הכול הצבנו את התורה במרכז חיינו. זאת התורה אשר שם משה בלי כחל ושחק"
הריקוד לא היה רגעי, הריקוד היה ריקוד מתמשך של דקות ארוכות מלאות בקדושה והערצה לתורה ותלמידי חכמים ומלא בשמחה. לצלילי 'צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל' נראה האולם כולו והיציעים שמעליו כגלי ים עולים ויורדים לקצב השירה האדירה. מי שראה ושמע את בנייני האומה ברגעים אלו לא ישכח זאת לעולם.
זה היה האירוע הגדול הראשון שהייתי נוכח בו שהמכובדים בו אינם פוליטיקאים או אנשי עשייה אלא המנהיגים הרוחניים שלנו שעשרות שנים עמלים בתורה. היה קשה שלא להתרשם מההשפעה החרדית על עיצוב הבמה ועל ההעמדה במרכז של אנשי התורה. בעיניי זה מבורך וחידוש גדול בציונות הדתית. כל השנים הקפדנו להרים הרבה דגלים של הציונות שחשובים מאוד ולמדנו גם מהציבור החילוני שהקים את המדינה, ויש לנו גם מה ללמוד מהציבור החרדי על הרמת דגלים של תורה.
"ויהי בנסוע הארון – עם ישראל יוצא למסע אחרי מתן תורה. הולכים בדרך לשנים ארוכות, אבל תורה בארון זה הסוד שלנו, בן ישיבה ממשיך איתו את הישיבה לכל מקום", אמר הרב יעקב אריאל. "צבא ההגנה לישראל הוא הנלחם על שמו של הקב"ה, והוא צריך להיות מקום משכן ארון ברית ה'. לא ייתכן שבני תורה ידירו עצמם מאיזו יחידה בצה"ל".
"תורה היא דבר ניצחי", אמר הרב דוב ליאור בכנס, "והיא עוברת דרך גדולי תורה שבכל דור. דרך הסנהדרין, עיני העדה. כך נפסקת הלכה בישראל. אני פונה אל הקהל, אי אפשר אל כל הקהל הגדול, אבל מי שחשקה נפשו, מדינת ישראל זקוקה לגדולי תורה. אמיתיים. שישקיעו את חייהם בתורה".
"אני חושב שאחרי הערב הזה הבנתי: שורש המילה 'כבוד' היא הסיבה. בציונות הדתית הכבוד הוא דווקא לעבודה ולהשכלה; רבים מאיתנו היו רוצים שבנם יהיה איש מקצוע מכובד ולאו דווקא תלמיד חכם, ולעומת זאת אצל החרדים הכבוד ניתן לתורה"
כמו בכנסים אחרים מהסוג הזה גם בערב הזה ניתן פרס הוקרה. 'גיבורי כוח' הוא השם שנתנו לו המארגנים, והוא ניתן לארגון צל"ש, שמטרתו ללוות את כל החיילים הדתיים בצבא שימשיכו לשרת את עם ישראל באמונה ובאהבת תורה.
"במה נשתנה כינוס זה מכל קודמיו", כתב הרב בן ציון אלגזי, ראש ישיבת רמת גן, במכתב ששלח לאחר הכנס. "הרי חווינו כינוסים ואספות רבות מספור אז מה התחדש בכינוס אתחלתא? נדמה שהציבור הדתי-לאומי עד עתה שותף באידיאלים רבים להביאם אל הקודש וכל מהלך היו מחפשים לו סמך וחיזוק בתורתנו הקדושה. אך עתה נפל דבר בישראל – לא אימצנו רעיונות ואידיאלים ומתוך כך הסמכנו אותם אל התורה והקודש, אלא במעמד זה קודם כול ולפני הכול הצבנו את התורה במרכז חיינו. זאת התורה אשר שם משה בלי כחל ושחק.
"לראות את גדולי התורה בציבור שלנו את עוצמת כבוד התורה והשמחה בה בכל עוצמות הנפש הרי שנפל דבר בישראל, קראנו בכל לב ויחן ישראל כנגד ההר וההר בוער באש עד לב השמים כך שלב כל המשתתפים בערה אש התורה בלבבם עד לב השמיים".
את הפעילות של רבני הארץ הטובה אני מכיר ממש מהימים הראשונים לפני שנתיים, כשקמו כמה רבנים צעירים, ובהם ידידיי הרב משה שחור והרב עמית פנחס, והחליטו לאחד את מרבית זקני רבני הציונות הדתית לחשיבה משותפת, לפסיקה ציבורית ולהרמת קרנה של התורה בציונות הדתית בדרכו של הרב קוק. להושיב את כל הרבה רבנים ביחד זו עוצמה שזכינו לה בזכות כמה אנשים צעירים שלא ויתרו על החזון ועברו בין הרבנים פגישה ועוד פגישה כדי שכולם יצטרפו.
בשנה האחרונה התחדדה החשיבות של הרמת הרוח הזאת וכמה הרמת דגל זהותה היהודית של המדינה היא המשימה העיקרית. התארגנות רבני הארץ הטובה היא בשורה שיכולה וצריכה להוביל את מדינת ישראל לראשית צמיחת גאולתנו.
שנים אני טרוד בשאלה למה הציבור הישראלי המסורתי לא מחובר לציונות הדתית, הרי השילוב של תורה ועבודה, ציונות ויהדות צריך להיות משהו שהציבור המסורתי היה אמור לנהור אחריו בשביל להתקרב ליהדות. בפועל המציאות היא שכשאיש מסורת רוצה להתקרב, הוא מוצא את הקרבה אצל החרדים. ואני חושב שאחרי הערב הזה הבנתי: שורש המילה 'כבוד' היא הסיבה. בציונות הדתית הכבוד הוא דווקא לעבודה ולהשכלה; רבים מאיתנו היו רוצים שבנם יהיה איש מקצוע מכובד ולאו דווקא תלמיד חכם, ולעומת זאת אצל החרדים הכבוד ניתן לתורה. אצלנו הכבוד לתורה נעדר. בערב הזה לראשונה ראיתי ציונות דתית שנותנת כבוד לתורה. אולי מתוך כך הציבור הישראלי ילך גם אחרי הבשורה הגדולה של תורת הרב קוק – לקדש את המציאות מתוך התורה.
