1.
אז איך היה חג השבועות בירושלים השנה? הנה כמה פלאשבקים:
לראות עשרות אלפי בני אדם, באמצע הלילה, לומדים תורה. בהרצאות ובשיעורים, בלימוד זוגי בחברותא, באמירת תיקון ליל שבועות המסורתי. וגם לראות לא מעט הורים וילדים שפשוט יושבים ולומדים ביחד, עד שאחד מהם נרדם (ובדרך כלל זה לא הילד…)
לראות רבבות בני אדם נוהרים ביחד לכותל המערבי בארבע לפנות בוקר. הם נשפכים מכל השכונות והסמטאות וגודשים את הרחבה בתפילת שחרית מוקדמת ומרגשת. במוצאי החג קראתי שהשנה הגיע מספר שיא – חמישים אלף איש. אם שותקים לרגע, שומעים באוויר שלל סגנונות, פיוטים ונוסחים. מישהי שעמדה לידי במדרגות לכותל כשהמחזה החגיגי נגלה פתאום לעינינו, אמרה לי: "זה ככה כל שנה? אני בת שלושים, איך לא ידעתי על זה?"
לראות את הלילה מסתלק ואת השמש זורחת. לא זוכרת מתי בפעם האחרונה זכיתי. להתנתק מהסלולרי ליומיים רצופים. לא זוכרת מתי בפעם האחרונה זכיתי.
לפגוש את התיירים, מהארץ ובעיקר מחו"ל, חוזרים לירושלים, ולשמוע מהם שאין חדר פנוי בבתי המלון בבירה, ברוך השם. ברוכים הבאים. התגעגענו לשמוע אנגלית וצרפתית וספרדית בכותל.
לפגוש גם את המילואימניקים הרבים ששבו מהתרגיל הגדול של צה"ל בקפריסין. ראיתי לפחות ארבעה אנשים שחזרו ממש בערב החג ואמרו את ברכת 'הגומל' בשבת בבוקר, אחרי שבוע מחוץ לבית.
לראות את כוחות האבטחה הרבים שעומדים על המשמר, וגם את הכיבוד הרב שאנשים טובים מחלקים להם. ובכלל, את תחנות החלוקה של מים ואוכל לכל עולי הרגל. תודה למי שקנה כל כך הרבה קרטיבים צבעוניים וחילק אותם בשער יפו. היה משעשע לראות ילדים קטנים לצד חסידים מזוקנים ומבוגרים מסתובבים עם קרטיב ביד. אולי זה משל למתיקות התורה.
ואיך נוחתים מכל החוויות האלה? אומרים שבשבועות צריך לקבל על עצמנו קבלה קטנה, קטנטנה, שקשורה בתורה. משהו מעשי וחיובי שאנחנו יכולים לקיים. מוזמנים לנסות.
שבוע טוב.
2.
רובנו לא תלמידי חכמים גדולים, ובטח שלא נדע את התורה כולה. הסיפור הבא – שמתאים לימים שאחרי שבועות – מסביר מה הטעם בלימוד האישי והקטן שלנו:
רב גדול הגיע פעם לישיבה של תלמידים מצטיינים ורצה לדעת מי התלמיד הטוב ביותר. הוא נכנס לאולם בית המדרש ואמר שיש לו שאלה רצינית בתחום התורני, קושיה מורכבת מאוד שרק גאון יוכל לפתור.
הרב שאל את השאלה. כולם ניסו לענות במשך שעה ארוכה, ואף אחד לא הצליח. הוא נטש את המקום מאוכזב. כולם חזרו לשגרה, אבל פתאום בחור צעיר אחד יצא החוצה, רדף אחרי העגלה של הרב ואמר: "רגע, אבל מה התשובה לשאלה ששאלת?" אמר לו הרב: "אותך חיפשתי, אתה התלמיד הטוב ביותר! העיקר הוא לא הידע, אלא הרצון לדעת".
הסיפור הזה נכון לכל כך הרבה תחומים בחיים, ובוודאי בלימוד תורה: העיקר הוא הלב, השאיפה, הצימאון, הניצוץ בעיניים.
3.
כעשרת אלפים נשים נרשמו למפגש הזום הפתוח שערכנו בסדנת 'מתחדשות'. ד"ר מיכאל אבולעפיה, פסיכיאטר ילדים ונוער, דיבר שם על חינוך ועל תורה בדורנו ושיתף בשלוש נקודות חשובות, מניסיונו:
- קודם כול, זה דור שבו צריך לראות כל אחד, לספור כל אחד. גם בעידן המסכים אסור לוותר על קשר פנים אל פנים: להסתכל בעיניים של בן הזוג, לרכון ולהתכופף אל הילד ובאמת להתבונן בו. כל אחד רוצה להרגיש שרואים אותו, שיש לו מקום ונוכחות וחשיבות.
- לחנך בנעימות. בימינו כפייה מובילה לכפירה. זה דור שרוצה שהדברים יהיו נעימים, כיפיים. שבבית יהיה ריח של פסטה טעימה על הכיריים, שישמעו את ההורים נהנים מלימוד של שיעור טוב ברקע, שהדיבור יהיה רך. הילדים מחפשים עונג. אם הם לא יקבלו אותו בבית, בדברים טובים, הם יחפשו אותו במקומות רעים.
- צריך לשים לב לגוף. אנחנו מדברים על ערכים ועל תורה ומתעלמים מהעובדה שבסוף הגוף הוא הכלי שבו צריך לקיים את הערכים והתורה. צריך לישון טוב, להתעמל טוב, לנשום עמוק, לדעת להרפות. לדאוג שהרוח תבוא לידי ביטוי גם בבשר. אני רואה ילדים ומבוגרים קפוצים, מתוחים, די כבר ללחץ הזה. קחו נשימה.
4.
הרב אורי זוהר ז"ל. ארבעה זיכרונות אישיים ראשונים, מתוך רבים:
- הוא לא תמיד צפה בכתבות שעשיתי עליו, אחרי ששודרו. באמת לא היה לו זמן, באמת לא היה אכפת לו. בעוד אני מחכה לראות כמה צפיות יהיו לטקסט הזה, הרייטינג שאורי זוהר חיפש היה אחר. הוא האמין בלב שלם שתורה, תפילה ומצוות הן הבמה שעליה הוא מופיע כעת. באחד הראיונות אמר לי פעם: "על פי התורה, העשייה הכי משמעותית היא במערכת הפנימית. אתה עושה דברים בתפילה. אתה מזיז עולמות בתפילה. אתה פועל את הפעולה הכי עצומה ואדירה, לא רק בעולם הזה, בכל היקום כולו. זו מערכת אחרת".
- היחס שלו לזמן היה מדהים. כל דקה הייתה מדודה. מכל האנשים שאני מכירה, אולי רק הרב חיים קנייבסקי ניצל ככה כל רגע של חיים. החברותות שלו בלימוד תורה החלו לפנות בוקר, שיחות הטלפון שלו היו קצרות ותכליתיות, וכל נסיעה שלו להרצאה, בארץ או בחו"ל, נשקלה היטב לפי התועלת שתביא לעולם. כשסיימנו לצלם איתו ריאיון, בזמן שהצוות עוד קיפל את הציוד, הוא כבר צלל ללימוד. "פספסתי ארבעים שנה", הוא חייך, "אני צריך להשלים פערים".
- חוזרים בתשובה רבים מגלים את האור, אבל אחרי כמה שנים צריכים לעבוד קשה כדי להמשיך ולהתלהב. השגרה שוחקת. אצל הרב אורי – הניצוץ לא כבה לרגע. כשצילמנו אותו לאחרונה בתפילת שחרית, בשיא הקורונה, נראה היה שהוא התלהב מהנחת תפילין כמו בפעם הראשונה. "אני האדם המאושר בעולם והאדם העשיר בעולם", אמר לי באחד הראיונות. כשהסתכלתי בתגובה על החדר הצנוע כל כך שבו התגורר, הסביר: "אני האדם המאושר בעולם – כי אין דבר אחד בעולם הזה שאני רוצה ואין לי", אמר וחזר אל הגמרא שהייתה פתוחה לפניו.
- ולבסוף, היחס שלו אליי, אישית. רבים הרגישו כך. איך אפשר לנצל כל דקה ללימוד ועדיין להיות נחמד כל כך לזולת? איך אפשר לזכור ולייעץ לכל כך הרבה אנשים – ולתת לכל אחד מהם תחושה טובה? פעם השארנו לו בתיבת הדואר ספר חדש שהוצאתי לאור. חילקנו כך את הספר לעוד עשרות אנשים. רק ממנו קיבלתי טלפון בתוך פחות משעה. "אני לא רוצה להישאר בעל חוב", אמר האיש שכל כך עבד על תיקון המידות שלו, מאז הימים הפרועים ההם. "נתת לי ספר במתנה, אולי עוד אקרא, אבל אני חייב לומר תודה. אז תודה".
