כותרות חמות :

יפה, בהחלט יפה
יפה, בהחלט יפה

יפה, בהחלט יפה

מבחינת אורי זהר, ביום שחזר בתשובה הוא נולד. הוא ממש לא היה מאסכולת החוזרים שלא התנתקו מהעבר שלהם, הוא התנתק ועוד איך. ובכל זאת העוצמה של אורי זהר ההוא משנות השבעים הועתקה כולה למציאות של תורה, והפעם מחוץ למסכים. מתוך בית דל ופשוט כמעט סגפני הוא התמסר כולו לעבודת ה'. שיחה עם דן טיומקין, אחת החברותות הקרובות שלו

בעבור הדור שגדל כאן בשנות השמונים והתשעים אורי זוהר היה שם טעון ומסעיר. זוהר אומנם נעלם מהבמות ומהאקרנים עוד בסוף שנות השבעים ונבלע בבית המדרש, אבל דמותו הייתה לגמרי נוכחת בהוויה הישראלית על שני צידיה גם בעשורים הבאים. הוא הרי הביא לשיא של הקצנה את האומנות הצברית המחוספסת, הבועטת, המתריסה, הפורקת כל עול, שאין לה א-לוהים ואין לה גבולות, זו של מערכון לול, של 'זה הסוד שלי', של 'כל ממזר מלך' ושל 'תעלת בלאומליך', והנה אפילו הוא חצה את הקווים ונדם. זוהר היה מורה הדרך לדור שלם של חוזרים בתשובה, אבל בניגוד לצועדים בעקבותיו הוא הקריב את עולמו מקדם על מזבח התשובה. לאורי זוהר מהדגם הקודם, נטול הכיפה, המגבעת והזקן, לא היה כמעט זכר בזוהר של הדגם החדש.

 

"הוא הסביר שקירוב לתורה עושים לא באמצעות תוכחות ולא בדיבורים וסיסמאות. הוא נהג לומר: 'אתה רוצה לקרב? אז צריך קודם כול לאהוב. הוא לימד זאת הורים רבים. לא שהם אינם אוהבים את הילדים שלהם, אבל לפעמים כשהעסק נעשה טעון קשה להראות אהבה, והוא לימד איך לעשות זאת. הוא היה מאסטר באהבה"

 

בשנת 1997, במלאת עשרים שנה לחזרתו בתשובה, הגיח לפתע זוהר מהאופל והעלה תוכנית ראיונות בטלוויזיה. בזו הראשונה, שזכתה לנתוני שיא של צפייה גם במושגי שנות התשעים, הוא הסיר את המגבעת ושאל את הצופים רטורית, כמו פעם: "אני יפה?" אחר כך שב ונעלם מהאופק התקשורתי לעשורים נוספים של התמדה בלימוד.

הרב דן טיומקין (45), גם הוא חוזר בתשובה, תושב שכונת בית וגן בבירה, היה קרוב לעשרים שנה החברותא של זוהר. שאלתי אותו עם עוד ניכר באורי זוהר משהו מדמותו המוכרת לציבור מימי חבורת לול.

"האישיות שלו הייתה טוטלית מאוד ועוצמתית", משיב טיומקין. "גם אחרי שהוא חזר בתשובה הוא היה אדם כריזמטי מאוד, אלא שהוא ניתב את העוצמות הללו לתורה. הוא היה תכליתי מאוד ועזר להרבה אנשים. כל הזמן ענה לטלפונים של הורים והרגיש שזה הייעוד שלו בחיים. הוא הסביר שקירוב לתורה עושים לא באמצעות תוכחות ולא בדיבורים וסיסמאות. על המשנה באבות 'אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' הוא נהג לומר: 'אתה רוצה לקרב? אז צריך קודם כול לאהוב. הוא לימד זאת הורים רבים. לא שהם אינם אוהבים את הילדים שלהם, אבל לפעמים כשהעסק נעשה טעון קשה להראות אהבה, והוא לימד איך לעשות זאת. הוא היה מאסטר באהבה.

"בתקופה האחרונה לחייו עיקר מה שעסק בו היה הפרעות קשב. הוא הגיע למסקנה שהוא עצמו בעל הפרעת קשב, מה שהוביל אותו להרבה מהאתגרים בחייו וגם להרבה מהמעלות שלו. הוא הצטלם איתי לסדרה על הצד המואר של התופעה, על החוזקות של הפרעת קשב.

"הרב אורי פיתח מאוד את הנושא שהתניא מרבה לעסוק בו, של הנפש הא-לוהית לעומת הנפש הבהמית. הוא אמר שבנפש הבהמית יש גן חיות שלם, העיקר לנהל אותו, והחוכמה היא לתת לנפש הא-לוהית להוביל"

"היה לו חשוב מאוד לפרסם את הנושא הזה ולהעלות אותו למודעות, כי בעניין הזה מוטלת המון אחריות על ההורים, לגרום שהפרעת הקשב תהיה מנוע לעלייה ולא חלילה להפך. הוא אמר שהילדים האלה, בעלי הפרעות הקשב, הם בעלי סיכון גדול יותר אבל גם בעלי סיכוי גדול יותר. בקרוב יצא לאור ספר שלו שייקרא 'כוחות העל של ילדי הקשב'.

"לרב אורי יש שישה בנים ובת. כל בניו עברו גיל התבגרות מאתגר מאוד, וזה גרם לו להתבונן ולחשב מסלול מחדש לגבי תפיסותיו החינוכיות. הגישה הטוטלית התחלפה בגישה פרגמטית יותר, מקבלת, אוהבת. הוא מצא סימוכין רבים בתורה ובעיקר בתורת הנסתר לכך שזו הגישה הנכונה, וכך שוב יצא המהפכן שבו, והוא פרסם את הספר 'אבות על בנים', שבעצם פרס משנה חינוכית מקבלת, חמה ואוהבת גם לילדים שעזבו את הדרך או לנוער בסיכון.

"מסירות הנפש שלו לתורה זיכתה אותו להגיע למצב שהוא באמת נהנה ממנה. הוא לא תבע את הטוטליות הזו מכל מי שסביבו. בהתחלה הוא דווקא כן תבע את זה, בין השאר מהילדים שלו, אבל בעימות המסוים איתם ובאמצעותם הוא למד את משנתו החינוכית, הגורסת שאם לך עצמך ההתמסרות המוחלטת הזאת מתאימה, זה נהדר, אבל תן לאחרים את הקצב ואת הזמן הדרוש להם ואת המקום שלהם.

"כך בעצם נולדה ההיכרות בינינו. הוא ליווה אותי בהתמודדויות שהיו לי עם הבנים שלי. ראיתי איך תמיד הוא לא נכנע לקיבעונות אלא בוחן מחדש במבחן התוצאה מה יעזור לבחור להתקדם, להיות בריא בנפשו, להיות בקשר טוב ומכבד עם הוריו. הוא הקליט איתי הסכתים בנושאי חינוך. רוב החומרים עדיין לא נערכו, ובקרוב אפיץ ואשתף אותם. הרב אורי עודד אותי לכתוב כלים מעשיים בספרי, 'בוסר המלאכים', שעוסק בנושא הזה ונולד כתוצאה מהשיחות איתו ומהלימוד המשותף. הוא העניק קומה נוספת, מעשית, לשאלות המצויות של אתגרי החינוך: התמודדות עם חוצפה, חברים רעים, טלפונים חכמים".

 

"אנחנו כבר לא בגן הילדים"

"למדנו יחד בכל מוצ"ש. הכרנו כשכתבתי ספר הדרכה לחוזרים בתשובה, 'במקום שבעלי תשובה עומדים', ורציתי לקבל ממנו הסכמה. בהתחלה הרב אורי אמר שהוא לא ראוי. אחר כך אמר שאם זה חשוב לי, הוא כן רוצה. למדנו את כתבי הגאון מווילנה, פנימיות ובהמשך גם חסידות, שזה עיקר מה שלמדנו בשנים האחרונות. בשלב מסוים הראיתי לו את פרק לב בתניא המדבר על הצורך בעבותות של אהבה ביחס לבריות. זה כל כך ריגש אותו, וכך התחלנו ללמוד תניא. גם במוצ"ש האחרון לחייו למדנו תניא.

"הרב אורי פיתח מאוד את הנושא שהתניא מרבה לעסוק בו, של הנפש הא-לוהית לעומת הנפש הבהמית. הוא אמר שבנפש הבהמית יש גן חיות שלם, העיקר לנהל אותו, והחוכמה היא לתת לנפש הא-לוהית להוביל. הוא ראה בזה אבן דרך לחינוך, במיוחד בדור הזה. היה לו שיעור קבוע עם כמה נכדים שמתמודדים. הגישה שלו הייתה עבותות של אהבה כפשוטו. הוא לא בא בביקורתיות ולא בשיפוטיות. הוא ראה את הטוב שבהם וראה ערך גדול בעצם העובדה שהם באים לשיעור תורה ורוצים ללמוד. הוא הקשיב להם ושמע על ההתמודדויות שלהם. הוא עשה זאת בכאלה חום ואהבה שזה נתן כוח למי ששמע אותו. זה גם מה שהוא אמר להורים שבאו להתייעץ איתו.

"הוא נהג לומר שלא הכול תלוי בנו ושצריך קצת להעביר לניוטרל. הוא הרבה לומר ששלושה שותפים הם באדם. אביו ואימו הם שני שותפים חשובים, אבל יש שותף שלישי, הקב"ה, שגם הוא אוהב את הילדים, מושקע בהם ורוצה בהצלחתם. ולכן אסור להתייאש. אנחנו צריכים לעשות את שלנו, אבל ברגע שהילד רואה את האהבה שלנו ומקבל אותה, הקב"ה עושה את שלו, והרבה שלוחים למקום.

"ביחס לעבר שלו מתאים לומר את דברי רבי יהודה הלוי, שתרבות יוון היא פרחים בלבד ללא פירות. התורה שלנו לעומת זאת היא עץ חיים שמחדש את פירותיו. בטוטליות, בעוצמה ובכריזמה שלו הוא השקיע הרבה שנים מחייו בעולם הפרחים, ביופי, באומנות ובתרבות. לא שהוא התכחש לזה והתבייש בזה, אבל הוא אמר שיש גן ילדים ויש הרווארד, ואנחנו כבר לא בגן הילדים.

"הוא לא התנגד לתרבות ולא חשב שכולה 'תרבות אנשים חטאים'. ממש לא, אבל הוא הגיע למצב שתיקוני הזוהר מנגנים לו בעצמם, והוא לא זקוק עוד ליצירה של במאי בשר ודם עם אלף עניינים לא פתורים משלו כדי לשמוע את הניגון ואת היופי".

"הוא לא התנגד לתרבות ולא חשב שכולה 'תרבות אנשים חטאים'. ממש לא, אבל הוא הגיע למצב שתיקוני הזוהר מנגנים לו בעצמם, והוא לא זקוק עוד ליצירה של במאי בשר ודם עם אלף עניינים לא פתורים משלו כדי לשמוע את הניגון ואת היופי"

בן ה-86 הכי צעיר שפגשתי

"בסוף, הוא אמר, לכל אחד יש נפש בהמית קצת שונה. לאחד יש בפנים שועל, לאחד דולפין ולאחר סוס – וזה בסדר. צריך להתפלל על זה. אדם לא צריך למחוק את פסקול חייו, וצריך להמשיך לצרוך ברמה מסוימת דברים שמהנים אותו כל עוד הם לא מתנגדים לקדושה, אבל כשהחיבור לקדושה נכון, בהדרגה כבר לא נזקקים לדברים אחרים. הרב אורי היה מודע לזה, התפלל על זה ועבד על זה. הוא הרבה להתפלל לה' שיעזור לו לקבל את אותו סיפוק ואת אותה הנאה שקיבל מלראות גמר גביע האלופות בכדורגל, שיקבל את זה גם מהתורה.

"למרות שהיה בן 86 וחצי הוא היה האדם הכי צעיר שהכרתי. הוא כל הזמן חידש והתחדש. הוא תמיד למד דברים חדשים וקיבל הרבה חיות מהתורה. הוא גילה את עולם החסידות לפני כמה שנים. לא רק תניא אלא גם ליקוטי מוהר"ן. למדנו הרבה. הוא התרגש מכל דבר תורה שהוא ראה וחי אותו ממש. הוא ניסה לראות איך הוא מצליח ליישם אותו ואיך זה קשור אליו.

"הוא היה סנדק של הבן שלי שלמה ובא לכל האירועים המשפחתיים שלנו. היו תקופות שלא למדנו רק במוצ"ש אלא פעמיים-שלוש בשבוע. התייעצתי איתו על דברים אישיים. הוא היה שילוב מעניין של צדיק ודבוק בה' לגמרי, ומצד שני מאיר פנים ומתעניין ועוזר ובעל חסד".

 

אפשר לקבל את קובץ הספר 'אבות על בנים' שכתב הרב אורי זוהר זצ"ל ללא עלות דרך הקישור הזה: Bosserm.com או לשלוח בקשה לדוא"ל:m0548455029@gmail.com

 

 

 

 

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן