אמרה חכמה שתפסה אותי במיוחד אומרת שאומנם תמיד טוב ללמוד עוד דברים חדשים, אבל חוויה מיוחדת במינה ואולי אף מרחיבת לב ביותר היא דווקא לסגל את היכולת לראות "חופים ישנים בעיניים חדשות". חוויה מיוחדת של שמחה מתרחשת דווקא כאשר המוכר, הבנלי והיומיומי נצבע באור חדש.
כאשר עתיק היומין מקבל משמעות מחודשת, מה שחשבנו למשעמם ואפור מקבל פתאום תשומת לב ומבט נוסף, ואז מתחוור לנו שכמו הרבה פעמים בחיים, אנחנו למעשה מוקפים בחוכמה, במשמעות וביופי שאפשר ללמוד מהם הרבה, וכל מה שצריך לעשות הוא רק להכין את הכלים לכך. ככל שאנחנו מרגילים את האוזן שלנו לשמוע את המוזיקה שבין הצלילים המוכרים, אנחנו לומדים ענווה מהי, סקרנות מהי, חיים שלמים מהם. זאת למעשה חוויית הקריאה שתלווה אתכם כמעט בכל עמוד בספרו המצוין של הרב משה מילר, 'אילת הלבנה, בין סתרי מגילת רות'.
מגילת רות היא אחד הספרים הקצרים בתנ"ך, ארבעה פרקים בסך הכול, ואולי דווקא לכן היא דוגמה מצוינת לגאונותו של ספר הספרים. "המלכות שולחת שורשים עמוק עמוק אל שחר ההיסטוריה, אבל ניצניה עולים דווקא על פני סיפור שהוא מן הפשוטים בתנ"ך. נפנה עתה אל המגילה עצמה כדי לגלות איך סיפור אהבה פשוט ויפיפה – מן הסוג שלא נס לחו בקרב בני כל הגילים והתרבויות – פורש לרגלינו רעיון בעל מורכבות שכזו. איך מצפין הספר הקטנטן הזה מידע ברמה כזו בין כריכותיו הדקות". זה חלק מהקסם של מגילת רות, אבל יותר מכך, נראה שהמגילה מכילה את אחת הסוגיות החשובות ואולי אף הרלוונטיות ביותר למציאות הישראלית בימינו.
למעשה, מגילת רות היא הספר שאמור ללמד אותנו מה טיבה של מלכות וכיצד מלכות בישראל צומחת: "מטרת ספר זה היא לתאר את 'אמצעי התחבורה' של המעבר ובכך לבנות גשר בין השופטים למלכים". תקופת השופטים מאופיינת בכאוס, אנדרלמוסיה פנימית ששררה בישראל, והסתיימה כידוע בפרשה המזעזעת של פילגש בגבעה, פרשה המראה לנו מה היה המדד הערכי בישראל טרום תקופת המלוכה, אשר במסגרתה כמעט ונמחק שבט שלם מישראל. לא בכדי פשטי המקראות לוקחים את הקורא הקשוב אל פרשת סדום המקראית. ישראל נהפכה למעשה לתרבות סדום.
ספר שופטים מסתיים במילים "איש הישר בעיניו יעשה". כל אדם מנסה לנהל את חייו בהתאם לאמות המידה הנכונות בעיניו, "ההשקפה שלכל אחד הזכות לפעול על פי צו מצפונו האישי, 'שאף אחד לא יאמר לי מה נכון', הלכה וכבשה עוד מחוזות. אכן, השופטים הם מן הדמויות ה'עצמאיות' ביותר בתנ"ך כולו. דרכי פעולתם היו מאוד לא שגרתיות, בלשון המעטה".
אבל כפי שחוזר שוב שוב המהר"ל מפראג בכתביו השונים, "ההעדר קודם להויה". בשפתו של ג'ורדן פיטרסון, "הכאוס קודם לסדר", ובשפתו של התנ"ך: תקופת השופטים קודמת לתקופת המלוכה. "מלכות ישראל חייבת להיווצר בסדום", כותב הרב מילר. הסדר השלם ביותר צומח דווקא מתוך האי-סדר הקיצוני ביותר.
מה בעצם פירוש המושג מלכות בתנ"ך? מהי מהותו? האם המלכות היא סדר טכני של החברה או שמא יש כאן יותר מזה? בעזרתם של חז"ל מילר מוכיח: "המלך או המלכה אינם מהות המלכות, המלכות עצמה היא המהות, באשר היא המאפשרת לחברה לתפקד כיחידה אחת". כך הוא מסביר למשל את ההלכה במסכת שבת, "הרוצה לסוך כל גופו – סך ראשו תחילה, מפני שהוא מלך על כל איבריו". הראש אינו החזק שבאיברי הגוף, אלא הוא המתכלל, "משכן המוח, מערכת ההפעלה המאחד את החלקים השונים של הגוף".
מה בעצם פירוש המושג מלכות בתנ"ך? מהי מהותו? האם המלכות היא סדר טכני של החברה או שמא יש כאן יותר מזה?
וממש כמו השראה או רגע של גאונות, גם דרכה של המלכות היא לצמוח לאט לאט עד שהיא מבליחה ומופיעה ברגע אחד, רגע שהוא גם בדרך כלל מפתיע וחד-פעמי, "המלכות אינה שוכנת בתוך החברה. עליה לצמוח מתוכה, בדרכים שהן מורכבות לאין–סוף, לגמרי לא צפויות וכמעט בלתי-ניתנות לשחזור".
דרכה של המלכות לצמוח, כמו הרבה דברים טובים אחרים בחיים, צמיחה ספונטנית. זאת לדעת הרב מילר הייתה גם הבעיה במלכותו של שאול. העם כזכור ביקש מלך, "עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם" (שמואל א ח, ה). אבל לבקש מלוכה טכנית ולא לתת לה להתפתח בטבעיות, מהשטח, זאת עצם הבעיה. הדבר דומה לניסיון לכפות על הנפש אותנטיות. זאת בדיוק הבעיה באותנטיות – אי אפשר לכפות אותה.
"בקשת מלך היא סתירה במושג. אי אפשר לדרוש מלכות או להפיק אותה בצורה מכנית… היא חייבת לצמוח מהשטח". ולכן שמו של המלך הראשון, שמלכותו לא צלחה, היה שאול, המלך שהעם שאל מאת שמואל, שמלכותו הייתה מלכתחילה על זמן שאול.
ספרו של הרב מילר טומן בחובו אוצרות גדולים: על ההבדל שבין חסד לחסד של אמת, על מהותה של האהבה, על החשיבות של יצירתיות בעבור האדם היהודי, ואיך הדברים האלו הקשורים לצ'רלס דארווין ואדם סמית'. 'אילת הלבנה' הוא הספר הנכון להכין אתכם לחג השבועות.
אילת הלבנה, בין סתרי מגילת רות, מגיד 2022
Lead:
