מקורס שהידים בעזה למכון מאיר

ירון אברהם, היום נשוי ואב לשתיים ומתגורר בקריית יובל, נולד בעיר לוד למשפחה מוסלמית של 18 ילדים משתי אימהות. "משפחה דתית אדוקה וקיצונית, חברה בתנועה האסלאמית של לוד, שנחשבת היום קיצונית ביותר בלוד ובישראל בכלל.

"ממש מגיל צעיר הרגשתי לא שייך לדת, לתרבות ולמשפחה. לא התחברתי. זה משהו מאוד מוזר – לא היה לי חיבור מינימלי אפילו כלפי הוריי. רק שלושים שנה אחר כך קיבלתי על כך תשובות".

את החיים במשפחה מוסלמית הוא מתאר כקשים ואלימים: "אתה מחויב לחיות על פי הכללים הנוקשים של הדת האסלאמית. החינוך אגרסיבי ונוקשה, כולל אלימות קשה. אלימות זה חלק מהתרבות. אנשים מדברים על אלימות אצל המוסלמים ואומרים שזה מפתיע", אומר ירון על הפשיעה הגואה במגזר הערבי, "אבל זה לא מפתיע בכלל, כי זה מובנה בתרבות".

ירון גילה על בשרו שקשה להיות חריג בחברה הערבית. "הייתי שונה, ולכן האלימות כלפיי הייתה קשה יותר. כל דבר שם בסופו של דבר מטפלים בו באלימות, גם אצל הבנים".

"אני שומע שמשחררים מחבלים כי הם הבטיחו לחזור למוטב, ואני אומר שאלימות זה לא משהו שעובר. זה חזק יותר מנרקומן שחוזר לסמים, ובן אדם שעשה פיגוע יחזור לטרור. ילדים שם משתוקקים שיגיע היום שלהם לבצע פיגוע"

כבשה שחורה

עד שמלאו לו תשע למד ירון בבית ספר יסודי בלוד, אך אז התרחש בביתו רצח על רקע כבוד המשפחה: אחד מאחיו רצח את שרה, אחותו, ממש בחדר הסמוך לשלו. במשפחתו של ירון אפילו לא התאמצו להסתיר את הרצח, אבל יום למחרת התחיל ירון לשאול שאלות, ובעקבותיהן עלה חשש כבד במשפחה שדבר הרצח יתגלה למשטרה. "הם החליטו להיפטר משתי ציפורים במכה והרחיקו אותי מהבית למסגד בעזה".

קרוב למוות

שלושה ימים אחרי רצח אחותו חצה ירון את גבול עזה. "הבית היה משחק ילדים לעומת מה שציפה לי שם. היו שם אכזריות וחוסר רחמים. במסגד נמצאים תלמידים שלומדים קוראן בעל פה, ואחר כך עוברים הכשרה חסרת רחמים כדי להכין אותך לקיים את המצווה הגדולה ביותר שיש באסלאם: להיות שהיד.

"שם באמת אחרי חודשיים-שלושה הבנתי שאין לאן ללכת והחלטתי לנתק את עצמי מהעולם הזה. הבנתי שאין למי לפנות, ואני חייב להתיישר לפי התוכנית שלהם, אחרת העונשים יהיו קשים. זו אלימות שיכולה להתרחש כמה פעמים ביום, רכז משמעת מסתובב שם ורק מחפש את מי להעניש. הרעבה ומחסור בשינה, השפלות על בסיס יומי, לעיתים רק כי הם מדמיינים שעברת עבירה.

"נשארתי נורמלי ושפוי ולא נגררתי כי לא רציתי להיות שם ולא רציתי לספוג את מה שלימדו שם. אחרי תקופה מסוימת התרגלתי למכות, לעונשים ולאלימות, ולא הייתה להם נחת ממני".

מה חשבת על היהודים, שלשיטתם אתה אמור להרוג?

"ראיתי בעבר יהודים בעיר שבה גדלתי כשהייתי הולך לשוק עם אימא שלי, ולא הסתדרו לי כל הסיפורים על היהודים שסיפרו לי מהקוראן. על הבוקר בשש אתה שומע שהיהודים עושים זוועות בנשים ובילדים. מתארים אותם באנטישמיות מזעזעת כערפדים צמאי דם. זה לא הסתדר לי עם הרושם שהיה לי על היהודים.

"מכשירים אותך שלא לפחד מהמוות. מספרים לך על קבלת הפנים בשמיים ושרצח יהודים הוא הנעלה ביותר".

במסגד עשו הכול כדי לפוגג לנערים במסגד את הרצון לחיות ואת הפחד מהמוות. "ערכו לנו סיורים בבתי קברות, ושכבנו בקבר פתוח ביום ובלילה כדי שנחוש במה מדובר. אמרו לנו: 'זה הרבה יותר נוח מהמיטה שיש לכם. שם אתם על בטון, ופה זה על אדמה, לא תרגישו כאב'. כילד היה לי באמת נוח יותר לשכב בתוך הקבר על האדמה מלישון על רצפת הבטון הקרה.

"מספרים לילד שבקושי יש לו מה לאכול מה מצפה לו ואיזה אושר אינסופי מחכה לו בגן עדן, כולל תיאור מאוד חומרי של כל מה שהוא יקבל, שהוא בסופו של דבר חיים רגילים של בן אדם ממוצע. אין בתיאור הזה שום דבר רוחני, וילד הוא ילד, הוא ירצה בזה.

"אני שומע שמשחררים מחבלים כי הם הבטיחו לחזור למוטב, ואני אומר שאלימות זה לא משהו שעובר. זה חזק יותר מנרקומן שחוזר לסמים, ובן אדם שעשה פיגוע יחזור לטרור. ילדים שם משתוקקים שיגיע היום שלהם לבצע פיגוע".

"זאת הייתה ההצלחה הראשונה שלי: ממסגדים וממקומות איומים ונוראיים פתאום להסתובב במדים ולעמוד תחת דגל ישראל ולהיות חלק מצבא ההגנה לישראל. מבחינתי זה היה הישג אדיר"

בצה"ל הפכתי מוסרי

אחרי חמש וחצי שנות נתק מוחלט מהמשפחה וחיים קשים במסגד בעזה ברח ירון והצליח להגיע לביתו שבלוד. במשפחתו החליטו להעבירו לכפר יטא שליד חברון, וגם משם הוא ברח. שבע שנים אחרי שהורחק לראשונה מביתו הבהיר ירון לבני משפחתו שייגש למשטרה אם יחזירו אותו ליטא. "הפעם לא פחדתי מהם, כי הכשירו אותי יפה להתמודד עם פחד".

ירון ברח מהבית, ישן בבית הקברות בלוד והתגלגל לאילת בזכות אדם שעזר לו. בשלב מסוים אנשים טובים אימצו אותו והעבירו אותו לתל אביב, "למקום של עלם, עמותה לנוער במצבי סיכון, ושם לאט-לאט התחלתי לחזור לחיים".

כשהיה בן 17 החליט להתגייס לצה"ל. בעזרת חבר הכנסת לשעבר בני טמקין ממרצ הגיע ירון לגדס"ר גבעתי. "זאת הייתה ההצלחה הראשונה שלי: ממסגדים וממקומות איומים ונוראיים פתאום להסתובב במדים ולעמוד תחת דגל ישראל ולהיות חלק מצבא ההגנה לישראל. מבחינתי זה היה הישג אדיר. הדבר הכי טוב שקרה לי זה שהתגייסתי לצה"ל. דווקא שם הפכתי למוסרי. זה קירב אותי עוד ועוד לחיים הישראליים".

מחשבות על שבת

בתום שירותו הצבאי הגיע ירון לתל אביב ועבד שם במסעדות. חברותו עם בחור חרדי, שאיתו ניהל שיחות רבות על יהדות וציונות, הביאה אותו להסתכל על השבת בכמיהה.

"שבת אחת התארחתי אצל אותו חבר, ולראשונה בחיי ראיתי מה זה שולחן שבת משפחתי כשכולם יושבים ושרים. הייתי בהלם מהדינמיקה המשפחתית, שכולם שמחים ומחייכים ולבושים חגיגי. לא הבנתי, חשבתי שמדובר בסך הכול בארוחה. הכבוד לשבת, לאבא ולאימא, הכבוד של האבא לאימא, השירה המשותפת. לפני כן ראיתי בשבת תוכנית חיסכון, לא נוסעים ולא מדליקים חשמל, כי בתל אביב לא מדברים באמת על מה זה שבת".

אחרי שהכיר את יופייה של השבת הגיע ירון לישיבת מכון מאיר בירושלים, ושם למד תורה ועבר תהליך גיור.

"כל יהודי שרוצה להתרגש, שיתרגש קודם כול מאשתו על כל מה שהיא נותנת. באתי ממקום שלא כיבדו בו נשים, שדרכו על נשים, שרצחו והרגו אותן. ככל שהתפתחתי בעולם הנורמלי אני מוודא שאין יום שאשתי לא יודעת כמה אני מעריך אותה ומודה לה על כל הטוב שיש לי בזכותה. יהודי צריך לוודא קודם כול שאשתו תקום בבוקר שמחה"

בלי מילה בערבית

את אשתו, שבאה מבית דתי, הכיר ירון דרך חברים משותפים. "היא הכירה את הרקע שלי, והדבר הכי טוב איתה הוא שהעבר הוא לא חלק מהחיים שלי. אני יכול להגיד שבשורה התחתונה היא הפיצוי על כל הרע שהיה לי. היא כל הטוב שהקב"ה ייעד לי. היא לימדה אותי המון דברים על החיים, ובזכותה גיליתי איזה אדם אוהב ובעל משפחה אני".

"כל יהודי שרוצה להתרגש, שיתרגש קודם כול מאשתו על כל מה שהיא נותנת. באתי ממקום שלא כיבדו בו נשים, שדרכו על נשים, שרצחו והרגו אותן. ככל שהתפתחתי בעולם הנורמלי אני מוודא שאין יום שאשתי לא יודעת כמה אני מעריך אותה ומודה לה על כל הטוב שיש לי בזכותה. יהודי צריך לוודא קודם כול שאשתו תקום בבוקר שמחה".

לא יהיה שלום

"זה עלול להישמע קיצוני, אבל כבר מזמן לא אכפת לי מה אנשים חושבים", אומר ירון כשאני שואלת מה לדעתו צופן לנו העתיד עם הערבים בישראל. "הערבים בישראל הם קיצוניים יותר מכל המזרח התיכון. הם האלימים ביותר, כי הם חלק מהשלטון, והם עדיין לא הגיעו לראש הפירמידה, וזה לשלוט בישראל.

"לצערי הולך להיות הרבה יותר גרוע לפני שיהיה טוב שוב. אני צופה אינתיפאדה קשה ורצחנית מול ערביי ישראל. כזאת שבחמאס ובפתח לא חלמו שתהיה, כי פה הם מעורבים איתנו. יש להם כסף וגישה, והמיליארדים שהעבירו להם הלכו בוודאי לא לבריאות וללימודים. שמעת פעם על הפגנה נגד פיגועים מצד מוסלמים? זה לא יקרה.

"שלום הוא מילה יפה. כואב לי להגיד את זה, כי עם ישראל רוצה שקט אחרי כל מה שעבר, אבל לא יהיה שלום. אם הייתי יכול לתת עצה היום, הייתי אומר לעצור מייד את העברת כל התקציבים, לצאת למבצע רחב ולאסוף מהם את הנשק, ולהכריז שכל אדם שמזדהה עם ארגון טרור ילך לכלא. איך יהודי הולך לישון בשקט כשהוא יודע שהוא מגן על ערבי שרוצה לרצוח את אחיו היהודי?" שואל ירון בכאב.

"אין בישראל היום ערך לחיי יהודים. תשעה עשר אנשים נשחטו בחודש אחד, וראש הממשלה עומד בכנסת ואומר 'אני גאה על ההסכמים שעשיתי איתם'. אין לנו מדינה אחרת, ומי שימצמץ ראשון, הם יאכלו אותו חי. יהודים נפגעים פה על בסיס יומיומי, והיום אי אפשר לתלות פה דגל ישראל".

"הערבים בישראל הם קיצוניים יותר מכל המזרח התיכון. הם האלימים ביותר, כי הם חלק מהשלטון, והם עדיין לא הגיעו לראש הפירמידה, וזה לשלוט בישראל. לצערי הולך להיות הרבה יותר גרוע לפני שיהיה טוב שוב. אני צופה אינתיפאדה קשה ורצחנית מול ערביי ישראל. כזאת שבחמאס ובפתח לא חלמו שתהיה, כי פה הם מעורבים איתנו"