יסודות הציונות -הלוויים הגיבורים

משפחת קוק היא אחת ממשפחות הרבנים המפוארות בדורות האחרונים. המפורסם שבבניה הוא הראי"ה קוק, הרב הראשי הראשון, אך גם שני אחיו היו רבנים ציונים-דתיים חשובים: הרב חיים קוק והרב דב קוק, רבה של עפולה. רבים מצאצאיו של הר"ד קוק זכו לכתר תורה וכיהנו ברבנות: הרב נחום קוק, הרב שמחה קוק, הרב דב קוק שליט"א ועוד.

אולם אגף נוסף במשפחתו, ידוע פחות, תרם רבות להגנה על העם היהודי ולביטחונו. ראש וראשון להם היה חיים שלום הלוי, חתנו של הרב דב, בעלה של צילה קוק.

מפקד באצ"ל

חיים שלום הלוי (גורדין) תרם רבות להגנת היישוב העברי בתקופת המנדט. הוא היה מראשוני ההגנה בירושלים, חבר בית"ר וממפקדי האצ"ל, עורך העיתון המחתרתי 'המצודה', העיתון הראשון של האצ"ל. הוא היה עורך באישון ליל במשרדי אגודת הדסה, מקום עבודתו. מטעמי סודיות היה מדפיס שישה עותקים בלבד, ומשמיד את נייר הפחם כדי שלא להשאיר עקבות. העותקים חולקו בסניפי המחתרת ברחבי הארץ ונקראו באוזני החניכים בעת המסדר.

למרות כל עשייתו המחתרתית קשה למצוא על ח"ש הלוי מידע באינטרנט, ואף לערך בוויקיפדיה לא זכה. הוא נולד בשנת תרס"ח (1908) בבריסק דליטא, למד תורה וגם בגימנסיה עברית של 'תרבות' בווילנה. בשנת 1926 עלה לארץ, וכשנה אחר כך התחיל ללמוד במחלקה למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית. הוסמך ב-1932, וזכה בפרס על מחקר בקבלה.

לפרנסתו עבד בחצי משרה במרכז הסתדרות מדיצינית הדסה בירושלים, עוזר במחלקה לסטטיסטיקה. הוא התקדם בשירות מנהל הדסה אחרי גמר לימודיו, והועמד בראש המחלקה לסטטיסטיקה ולמנגנון.

הלוי הוכרח לברוח לאירופה מאימת הבולשת, היה עצור זמן מה בלטרון ושוחרר בהשתדלות הרב הרצוג. באדר תש"ח חזר לירושלים עם השיירה האחרונה, עלה להר הצופים והציל לשימוש בחלק היהודי של העיר חלק ניכר מהציוד הרפואי. יום לפני התחלת המצור הסופי על הרובע היהודי צייד בתרופות את תחנת הדסה ברובע.

מייד אחרי קום המדינה הוזמן לארגן את משרד הבריאות, אך סירב לעזוב את ירושלים, ורק אחרי מעבר הממשלה לירושלים נתמנה לסמנכ"ל משרד הבריאות.

המחזיר בתשובה

בשנת תרצ"ו פרסם הלוי מאמר מדהים בעיתון הרוויזיוניסטי 'הירדן', 'המחזיר בתשובה', ובו תיאר את דמותו של רב גדול שהשפיע על רבבות לקרבם לתורה ולמצוות. "הוא פתח לפניהם שערים לעולמות חדשים וגילה לפניהם אופקים שלא ידעו", תיאר הלוי בהתרגשות. אותו מחזיר בתשובה היה הראי"ה קוק.

"הדור העברי הצעיר גדל על תורות זרות, ותורת ישראל ונושאיה היו זרים לחלק גדול ממנו. בלבו הלכה וגמלה הכרה כי תורת ישראל היא עניין בפני עצמו שדבר אין לו עם החיים המקיפים אותנו, חיי החול. נדמה היה לדור זה כי כל ענייני הדת אינם אלא 'בטלנות'. וכך גמלה בלבות הנוער הזה הפרדה בין הקודש והחול, הבדלה בין החיים והדת.

"והנה בא רבינו הגדול והחזיר את כל המחנה הזה, שתעה בדרכים זרות, לחיק ישראל סבא, החזיר אותו בתשובה לתורת ישראל ולמסורת ישראל, בגלותו להם את האור הגנוז בתורה זו, את אור הצדק והיושר האנושי הכמוס בה, ובהוכיחו כי תורת ישראל היא גם כיום תורת חיים".

כיצד קרה הפלא? בשנת תרצ"ג נידון הבית"רי אברהם סטבסקי למוות באשמת רצח חיים ארלוזורוב הי"ד. הרב קוק עמד אז בראש מסע התעמולה לזיכויו סטבסקי, ומחנה השמאל, שעד אז אהב את הרב, לא חדל מלהשמיץ אותו בכל דרך אפשרית.

"בא מאורע יוצא מהכלל, שגילה פנים חדשות ברב קוק", תיאר הלוי את גבורת הרב. "הוא הוכיח כי מתוך מקורות התורה והדת דווקא הוא ינק אהבה אין קץ לאדם ולעם, מסירות אין קץ לארץ, הבנה ללא גבול ללאומיות. ממעיינות התורה, ורק מהם, אפשר היה לשאוב כוח ואומץ, גבורה נפשית ועוז רוח למלחמת האמת.

"הרב קוק הורה לנוער העברי את אוצרות מסירות הנפש, ההקרבה, המסירות לעם וחיבת הארץ הגנוזים בתורתנו. והדור אשר לא ידע, ראה פתאום עולם ישן-חדש, באור חדש נגלה לפניו העבר ונשמתו החלה כמהה אליו חזרה.

"זאת היא אולי אחת מזכויותיו הגדולות ביותר של רבנו", סיים הלוי את מאמרו, "כי השיב לב בנים על אבותיהם, והחזיר רבבות צעירים לעברנו הגדול של מעמד הר סיני".

"התעוררות קמה בחלק מהציבור על שלנציגי הציבור הדתי ניתנת רשות כניסה לבתי ספר ממלכתיים כדי להטיף ל'חזרה בתשובה', היינו אורח חיים יהודי מסורתי. הורים התארגנו לעמותה או לאגודה כדי להתגונן מפני 'אסון' זה […] אף אחד לא העלה את זכרון הימים […] כאשר ילדים נגזלו מהוריהם בכיוון הפוך, כשלילדי תימן גזזו בכוח את פיאותיהם, ו'ילדי טהרן' נשלחו בעל כורחם לקיבוצי השומר הצעיר וניזונו במאכלי טריפה, ונתחנכו ל'לא א-ל'"

המסורת: היסוד שעליו קמה מדינת ישראל

הלוי עצמו היה אדם דתי, מלא אהבה לתורה ולמצוותיה. במאמרו, 'פרי הביאושים של החינוך', הביע כאב על הרוח האנטי-יהודית הנושבת בחוגים מסוימים ומתלבשת במעטה של חופש ודמוקרטיה:

"התעוררות קמה בחלק מהציבור על שלנציגי הציבור הדתי ניתנת רשות כניסה לבתי ספר ממלכתיים כדי להטיף ל'חזרה בתשובה', היינו אורח חיים יהודי מסורתי. הורים התארגנו לעמותה או לאגודה כדי להתגונן מפני 'אסון' זה […] אף אחד לא העלה את זכרון הימים […] כאשר ילדים נגזלו מהוריהם בכיוון הפוך, כשלילדי תימן גזזו בכוח את פיאותיהם, ו'ילדי טהרן' נשלחו בעל כורחם לקיבוצי השומר הצעיר וניזונו במאכלי טריפה, ונתחנכו ל'לא א-ל'.

"אנשי במה מתארגנים למלחמה נגד הצנזורה על מחזות, אבל אף מלה לא נשמעת על חוסר הריסון העצמי וההפקרות המילולית של כתבנים ומחברים, על האידיליה של נישואי תערובת ועל ביזוי 'שמע ישראל', הקריאה שעבורה ובשמה הלכו אלפי יהודים במשך דורות למות על קידוש השם. חופש האמנות ודמוקרטיה בגרונם, ללא כל דרך ארץ וכבוד בפני מסורת בת אלפי שנים" (האומה, 1987).

המפקד שנפל בקרב

לחיים שלום וצילה הלוי נולדו שלושה ילדים: שלמה, הרצל ומרים. הרצל, שהכול כינו הרצי, התבלט משחר ילדותו כבעל שמחת חיים מיוחדת. חינוכו היה דתי-לאומי, ועל עקרונות חינוכו שמר כל ימי חייו. הוא סיים את לימודיו בתיכון מעלה בירושלים בין הראשונים בהישגיו. מחוץ לבית הספר למד גמרא מפי מורה פרטי. היה פעיל בתנועת הצופים בשבט הדתי משואות וגילה אחריות רבה כחניך, כמדריך, כראש גדוד וכמרכז השבט.

הרצי גויס לצה"ל ביולי 1961, ולאחר הטירונות נשלח לירושלים לרכז את שבט משואות, ועשה לילות כימים בתפקיד. כאשר שב למסגרת הצבאית יצא לאימון המתקדם והוכשר למפקד כיתת צנחנים. שובץ בצפון, על גבול סוריה.

לאחר שחרורו מהצבא הוצע לו להדריך במחנה קיץ של נוער יהודי בסקנדינביה, ומשם יצא לסייר בארצות השכנות. בבית הלבן בוושינגטון ביקר כשהכיפה הסרוגה לראשו, ובמסעותיו היה מקפיד על כשרות מזון ועל שמירת השבת, ועורר כבוד לעם היהודי ולתורתו.

ערב מלחמת ששת הימים נקרא לשורות הצבא. ביום השלישי לקרבות, כ"ח באייר תשכ"ז (7 ביוני 1967), נפצע הרצי פצעי מוות בקרב על ירושלים העתיקה, והמילה האחרונה בפיו הייתה: "החומה", אך בשעריה לא בא. הניח אחריו אישה, ובתו נולדה שישה חודשים אחרי נופלו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

סגן הרמטכ"ל הרצי הלוי

זמן קצר אחר מותו של הרצי נולד בן לאחיו שלמה, חבר מועצת עיריית ירושלים, ונקרא על שם הדוד הגיבור. הוא למד בבית הספר התיכון הימלפרב והיה חניך שבט משואות, ובליבו ניטעה אמונה איתנה בצור ישראל וגואלו.

הרצי הלוי יבדל"א הקדיש את חייו לביטחון המדינה. שימש מפקד סיירת מטכ"ל, מפקד פיקוד הדרום, ראש אמ"ן, מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה, מפקד עוצבת הגליל וראש חטיבת ההפעלה המבצעית באמ"ן. בתואר פניו הרצי הלוי דומה לסבו חיים שלום הלוי ז"ל, וממשיך בגאון את מורשתו הלאומית והביטחונית כסגן הרמטכ"ל של צבא הגנה לישראל.