טראומת יום ירושלים בשנה שעברה הייתה נוכחת ומוחשית ביום ירושלים הזה, אבל ואו, איזה הבדל תהומי בין השניים. יום ירושלים תשפ"א פתח את ימי הפרעות והטילים שזכו לשם המכובס 'שומר החומות', פרעות ששטפו את הארץ והטילו אימה ברחובות. בהר הבית השתוללו אז המוני מוסלמים והרתיעו את הממשלה מלפתוח את המקום הקדוש ליהודים. צעדת הריקודגלים הוסטה משער שכם כדי שלא להרגיז את חמאס, ובכל זאת, ואולי לכן, בשעה 18:00 – כפי שהבטיח מראש – שיגר ארגון הטרור טילים לעבר ירושלים והעיב על השמחה.
ואילו השנה, נחשוב מה שנחשוב על הממשלה, המצעד צעד כתקנו, ומעבר למגבלות שכפה אסון מירון לא נרשמו שינויים בתוואי הרגיל שלו מימים ימימה. גם הר הבית נפתח לעליית יהודים – מייד נרחיב במשמעות האמיתית של המושג המורכב "נפתח" – ובכל זאת, ראו זה פלא, עוף לא צייץ וחמאס לא שיגר טילים.
המונים, חמישים אלף ואולי יותר, צעדו בריקודגלים למרות אירועי השנה שעברה ואולי דווקא בגללם. גם דגל אש"ף שהונף עשרה ימים על כיפת הסלע בחודש שעבר חולל פלאים והביא רבים להבנה שמשימת השעה היא להניף אל על המוני דגלי ישראל. אלה אכן נהרו בהמוניהם אל רחובות עיר הנצח המאוחדת.
גם בהר הבית הונפו דגלי ישראל ביום ראשון למורת רוחה המופגנת של המשטרה. אלפים רבים עלו להר מקצה הארץ, ואם לא די בקשיי תהליך הטהרה הנדרש, הם נאלצו גם להמתין שעות בחום, כולל נשים, ילדים ומבוגרים, לא פעם רק כדי לזכות בשתי דקות חטופות של הליכה בהר. 2,626 יהודים עלו להר ביום ירושלים – שיא של כל הזמנים מאז ששת הימים – ועוד מאות רבות ואולי יותר נשארו בחוץ ולא הצליחו לעלות בגלל מגבלות שהטילה המשטרה על גודל הקבוצות.
רבים השתחוו בהר כמצוות ההלכה, שרו את ההלל ואת שירת התקוה. המשטרה ניצבה באופן די ראשוני חסרת אונים מול העוצמות של ההמונים היהודים, שבמופגן ולעיני כל העולם הפרו הפעם את ההנחיות המפלות האוסרות על יהודים כמעט כל פעולה בהר. פתאום הומחש עד כמה הן שבריריות ובלתי ניתנות לאכיפה לנוכח ציבור נחוש שמאס בהן ומתריס נגדן.
המונים, חמישים אלף ואולי יותר, צעדו בריקודגלים למרות אירועי השנה שעברה ואולי דווקא בגללם. גם דגל אש"ף שהונף עשרה ימים על כיפת הסלע בחודש שעבר חולל פלאים והביא רבים להבנה שמשימת השעה היא להניף אל על המוני דגלי ישראל. אלה אכן נהרו בהמוניהם אל רחובות עיר הנצח המאוחדת
אלימות סלקטיבית
אור וחושך משמשים תמיד בערבוביה בהר הבית. הנה למשל סיפור מייצג של עולה אחד מני אלפים, הרב דוד בן איטח, המלמד בישיבת אור וישועה בחיפה. בארבע בבוקר הוא יצא מביתו שבעכו כדי להגיע בזמן לשערי ההר. בערך בשמונה וחצי התייצב עם תלמידיו בכניסה לאתר המקודש, אולם לצד רבים נוספים נדרש להמתין כמעט עד שעת הסגירה ב-11 כדי לעלות למסלול קצרצר של דקות אחדות בהר. גם בהר עצמו, כפי שנראה מייד, לא היה פשוט.
"ראיתי שהשוטרים מתייחסים שם באלימות לצעיר יהודי אחד, שלא ברור לי שעשה בכלל משהו רע", הוא שחזר באוזניי. "צעיר נוסף שחרג בכמה מטרים מהמסלול שהמשטרה מתירה ועלה לשביל במפלס גבוה יותר, נגרר משם באלימות בידי השוטרים. אולי השוטרים עשו זאת מכיוון שמוסלמי ששהה במקום התקדם לעבר הצעיר היהודי באופן מאיים, אבל בניגוד לצעיר היהודי, אותו מוסלמי דווקא לא עוכב.
"לפתע ראיתי שתלמיד שלי מעוכב באלימות בידי מפקד הר הבית שי פוזמנטיר, למרות שגם הוא לא עשה כל פעולה הנחשבת במשטרה לבלתי תקינה. לא הסכמתי עוד להשלים עם איבוד השפיות המשטרתי הזה, וניסיתי ככל יכולתי להגן על התלמיד שלי מקצין המשטרה האלים. פוזמנטיר התנפל גם עליי, קרע את חולצתי ועיכב אותי בכוח רב.
"אם לא די בזה, החרימו גם את מכשירי הטלפון שלנו. הביזיון היה גדול כשמולנו בתחנת המשטרה יושבים ערבים שנעצרו בהר לאחר שהתפרעו בו, והטלפונים הניידים שלהם לא הוחרמו. הם שוחררו כמעט מייד, והשוטרים דיברו אליהם בעדינות ובידידות".
שיגרנו למשטרה סרטון שבו נראה מפקד הר הבית שי פוזמנטיר תוקף את הרב בן איטח באלימות קשה וקורע את חולצתו. שאלנו את דובר משטרת ירושלים במה נחשד הרב, שהצדיק אלימות כזו מצד קצין המשטרה. שאלנו גם אם בכוונת המשטרה לנקוט הליכים נגד הקצין בשל האלימות הזאת, השעיה וכיוצא בזה.
ממשטרת ישראל נמסר: "כך נראה סיקור מעוות ומגמתי של המציאות, שכל תכליתו הוא הכפשת קצין משטרה מוערך שביצע את תפקידו נאמנה. במהלך ביקורים שהתקיימו ביום ירושלים בהר הבית, פעלו השוטרים לאבטח את המבקרים ולטפל בהפרות סדר שהיו במקום וניסיונות להפריע למהלך הביקורים. לצערנו חלק קטן מהמבקרים התעמתו עם מתפללים לא נשמעו לכללי הביקור בהר ולהוראות השוטרים, שנאלצו להרחיקם מהמקום. אחד המבקרים שהתלהם והפר את הסדר, לא נשמע להוראות השוטרים לחדול ממעשיו נהדף לאחור ולאחר שהשתטח ואף נאבק בשוטרים במקום – הוצא בכוח.
"לצערנו הכתב בוחר פעם אחר פעם להכפיש את המשטרה ובפרט המפקדים והשוטרים בהר הבית, שפועלים להגן בגופם על קיום הביקורים בהר הבית כסדרם ובהתאם לכללי הביקור במקום, ועל כך יעידו רבים שביקרו ביום ירושלים ובכלל".
"צעיר נוסף שחרג בכמה מטרים מהמסלול שהמשטרה מתירה ועלה לשביל במפלס גבוה יותר, נגרר משם באלימות בידי השוטרים. אולי השוטרים עשו זאת מכיוון שמוסלמי ששהה במקום התקדם לעבר הצעיר היהודי באופן מאיים, אבל בניגוד לצעיר היהודי, אותו מוסלמי דווקא לא עוכב
משפחה חמה
ועוד דבר. זה לא שהפעם הערבים עברו בשקט על מופע הריבונות הישראלי החד-שנתי הזה. ממש לא. אולם אינספור אירועי שטנה מהצד הערבי כלפי יהודים לא זכו לתשומת הלב התקשורתית וליחסי הציבור שמהם "נהנו" אוהדי בית"ר מלה פמיליה אשר השתתפו בצעדה.
בלי להשתתף כהוא זה באווירת העליהום בשמאל, כשהמקהלה האחידה קוראת להוציא את להבה ואת לה פמיליה מחוץ לחוק, אציין רק שבדרך למעמד הסיום של צעדת הריקודגלים בכותל נקלעתי בעצמי להתרחשות מפחידה, שבה קהל האוהדים הזה השליך אבנים ומכל הבא ליד לעבר בתי ערבים.
לפתע מצאתי את עצמי עם ילדיי הקטנים בתוך החבורה הזו, שכפי הנראה מנקודת המבט הקטנה שלי באירוע המסוים שאליו הזדמנתי הגיעה מראש לצעדה במטרה להכות במוסלמים. כשמוחים על התנכלות המשטרה ליהודים בהר הבית ועל האלימות האסלאמית החמורה ברחבי העיר, חשוב לציין גם את זה.
קרדיט תמונה ראשית: יונתן שינדל/פלאש 90
