חג השבועות כאן, ואי אפשר שלא להביט בהשתאות על השינוי הגדול שחל בחג הזה לאורך השנים. חזרת העם היהודי לארצו הייתה מלווה בחיבור וגעגוע עמוק לאדמה שממנה היה כה רחוק במשך שנים. יהודי חקלאי היה מחזה נדיר למראה באירופה של פעם. גם יהודי המזרח עסקו בכך במשורה תחת מגבלות וסייגים. אך האהבה שהחזירה לנו האדמה של הארץ הקדושה בשובנו אליה לאחר אלפיים שנות נדודים, הזכירה לנו את הקשר ההדוק והאהבה הגדולה שנגדעה לפני דורות. העונש של הגלות שניתק אותנו מהחיטה והשעורה, מהגפן והתאנה והרימון, ממסכת דמאי ומעשר שני, מהטעמים של ארץ זבת חלב ודבש – תם ונגמר. עת קציר.
אבל כדרכו של עולם, רומנטיקה יפה היא לתחילת הזוגיות, אך הבירוקרטיה של החיים שוחקת אותה. האהבה צריכה תחזוקה, תמיכה ועידוד. ובמדינת ישראל הבירוקרטיה של החיים שוחקת הרבה יותר אם אתה חקלאי שרוצה להביע את תשוקתו לאדמתו. אם אתה גם קבעת את חלקת האלוקים הקטנה שלך ביהודה ושומרון, אז כבר מדובר בשחיקה עד דק.
חקלאי בשטחי יו"ש, מצפון השומרון ועד דרום חברון, מתמודד עם ערמה של קשיים. היתרי בנייה למבנים חקלאים שכמעט לא ניתנים, הקצאות שטחים למרעה שמופקעות לא פעם ולא פעמיים ונמנע השימוש בהם לטובת מטרה זאת. גבולותיה של המדינה נקבעים על פי המקום שבו תעבור המחרשה, אבל עד שתוכל אחת כזאת לפגוש את הקרקע, תצא לך הנשמה.
הבירוקרטיה של החיים שוחקת אותה. האהבה צריכה תחזוקה, תמיכה ועידוד. ובמדינת ישראל הבירוקרטיה של החיים שוחקת הרבה יותר אם אתה חקלאי שרוצה להביע את תשוקתו לאדמתו. אם אתה גם קבעת את חלקת האלוקים הקטנה שלך ביהודה ושומרון, אז כבר מדובר בשחיקה עד דק
על אלו יש להוסיף את ארגוני השמאל שאוהבים לתקוף את החקלאים ביהודה ושומרון. כל ניסיון להתקשרות חיובית בין החקלאים או ארגון המסייע להם כגון 'השומר יו"ש' לבין גופים ממשלתיים, הם מנסים לגדוע ולעכב, דבר הפוגע בתקציבים ובפעילויות.
וכמובן האתגר המרכזי בדמות הטרור החקלאי. הסביבה עוינת מאוד וצריך לשמור כל הזמן על המרעה. ראשי צאן שייגנבו ייעלמו מהר מאוד בתחומי הכפרים הפלסטיניים אם לא יהיה מי שנמצא בשטח 24 שעות ביממה כדי להזדרז ולהגיב בניסיון לתפוס אותם רגע לפני. הצתות חוזרות ונשנות גורמות נזקים אדירים במאות אלפי שקלים לציוד חקלאי ותוצרת. לעיתים צריך לבנות הכול מחדש, מאפס, ולעיתים מביאים ההצתה והנזק את החווה והחקלאי אל סף הסכנה של קריסה כלכלית ואריזת המזוודות, שלא מתרחשת רק בגלל האמונה היוקדת והאש בעיניים.
את כל זה צריך לעבור חקלאי ביהודה ושומרון לפני שהוא מגיע אל שדה הקרב של מכירת הסחורה בסופו של התהליך הארוך. הצפה של יבוא מחו"ל ושוק שמבוסס במידה רבה על המגזר הערבי שיכול להרשות לעצמו להוריד מחירים במקומות שאחרים לא, משאירה את החקלאי עם רווחים זעומים לצורך קיום משפחתו.
חקלאות יהודית היא עדיין חזון ציוני שהשכר בצידו אולי פעוט, אבל הסיפוק לגוף ולנפש של העוסקים בה יקר מפנינים ומפז. חג השבועות הזה צריך להזכיר לנו עד כמה חשוב לשמור על הניצוץ. לדעת עד כמה חשובה התמיכה הפיזית בשמירה ובהתנדבות לחקלאים הנפלאים הללו כדי שיוכלו להניח ראש לרגע, לקראת עוד יום של אתגרים. הם חוד החנית של המאבק מאז תחילת הציונות ועד ימינו על כל דונם של האדמה, שכל כך התגעגעה לבניה האובדים שיחזרו הביתה ויחרשו את רגביה. כמו פעם.
קרדיט תמונה ראשית גד״ש מעיינות יונתן ניסים
