משהו קורה בסביבה של איתמר בן גביר. האהדה כלפיו קובעת שיאים חדשים. לא ברור מי אחראי לזה: הממשלה הנוכחית, שנשענת לראשונה על ערבים? התעצמות השאיפות הלאומיות בקרב ערביי ישראל? אבל לא הגון לדבר רק על הערבים, כי בסוף אי אפשר לקחת מהאיש את הנוכחות הכמעט בלתי פוסקת שלו בשטח, וכן, גם את דבקותו במשנתו בימים שאפילו המרכז ביזה אותה.
עוד מעט נלווה אותו בריקודגלים. התמונות שנראה שם יהיו באמת חסרות תקדים. צעירים וצעירות דתיים לאומיים לצד חילונים זועקים, לא פחות, "הו הא, מי זה בא, ראש הממשלה הבא". ספק אם הוא עצמו קולט עד כמה היחס כלפיו השתנה.
תוך כדי הצעקות של ההמון המשתלהב מתחדד פתאום שממש באותו ווליום יש מי שבצד השני מודאגים מאוד. זה לא רק האיומים המפחידים שהוא ואשתו מקבלים יום יום מארגוני טרור; פתאום מתחבר התחקיר בעובדה שעיתונאית מנוסה כמו אילנה דיין עורכת בהתעלמות מהעובדה שנערת הגבעות לשעבר שטוענת כי בן גביר העלים עין ממעשי תקיפה היא מי שקיבלה הצעות מפתות מאנשי השמאל. פתאום מתחברים גם הדברים של צלם ערוץ 11 שסיפר כיצד בן גביר התעלם ממנו בגלל היותו ערבי לאחר שהתלונן על תקיפתו, ואז מתגלה תיעוד הפוך בדיוק, שבו בן גביר מביע כלפיו אמפתיה ומגנה את תקיפתו.
את בן גביר מלווה היום מערך אבטחה שלמיטב ידיעתנו אינו מוצמד לשום חבר כנסת אחר. זה לבד מעיד שהסיפור של בן גביר הוא כבר לא הסיפור שהכרנו.
"הוצאתי הודעה שאם לא מחזירים לי את השולחן, אני נכנס בתוך שעתיים לבית שלהם. אחרי רבע שעה קיבלתי טלפון: 'אדון בן גביר, ראש החמולה ביקש שאומר לך שזו טעות, אלה ילדים. אנחנו מתנצלים'. הם החזירו לי את השולחן מצוחצח לפסח כמו שהוא מעולם לא היה. הם מבינים גאווה יהודית. אני הסמל של מישהו שעומד על עקרונותיו. יש ערבים שתופסים אותי ברחוב ואומרים לי: 'אנחנו נצביע לך!' הם אומרים שאני היחיד שיכול לטפל במה שקורה אצלם. הרי גם הם סובלים"
ירי באישור מפקד המחוז
"יום ירושלים זה יום מדהים", פותח חבר הכנסת בן גביר. "מצד אחד אתה רואה את הנבואה מתממשת לנגד עיניך כשזקנים, נשים וטף צועדים בירושלים ברוב עם, ומצד אחר הלב נחמץ, כי אויבינו מתנהגים ומרגישים כבעלי הבית".
אתה באמת חושב שמדינת ישראל צריכה להיות מודאגת? בסוף ידענו איומים גדולים הרבה יותר.
"השאלה חייבת להיות על הסוף? נכון שברור שבסוף בע"ה ננצח, אבל מה המחיר שנשלם עד אז? אני אומר לך בלי להגזים שאני בתחושה של מסע להצלת מדינת ישראל. לצערי, המצב מסוכן, ועלולה לקרות קטסטרופה. ביותר מדי מקומות אני שומע עדויות קשות: בנגב נשים אומרות לי 'אנחנו מפחדות לצאת לקניון'. ברמלה סיפרה לי אימא בוכייה שהבן שלה מוריד את הכיפה כשהוא יוצא מבית הספר כי ערבים מרביצים לו, ממש כמו באירופה של שנות השלושים.
"הבעיה היא שלצד כל אלה הידיים של כוחות הביטחון קשורות", הוא קובל. "לפני חודשיים נסעתי מחברון לירושלים. על הכביש עמדו שלושים רעולי פנים שזרקו בלוקים על הכביש באין מפריע". אם תהיתם, כך בן גביר מגיב באירוע כזה: "עצרתי את הרכב, הוצאתי את הנשק, והם ברחו מייד. אבל ברגע שהורדתי את הנשק והסתובבתי ללכת הם חזרו.
"ניגשתי לחייל שעמד שם ושאלתי: 'מה קורה? עוברים פה ילדים ותינוקות!' הוא אמר לי: 'אין לנו אישור לירות'. ואני שומע את זה כל הזמן. בשבעה על נעם רז הי"ד ילדיו שאלו אותי למה לא שיגרו טיל על הבית שממנו ירו על נועם, הרי ירו משם כל היום! למה סיכנו אותו? לא הייתה לי תשובה".
לאחרונה נפגש עם מפקד מחוז צפון של המשטרה בסיור של הוועדה לביטחון הפנים. "הוא איש נהדר, וסיפר לי בגאווה שבזמן שומר החומות ירו על השוטרים שלו בכפר מסוים, והוא נתן להם אישור לירות. בתחילה אמרתי 'איזה יופי', אבל פתאום קלטתי ששוטרים נזקקים לאישור מפקד המחוז כדי להשיב אש בזמן שיורים עליהם! תבינו, זו שרשרת פיקוד שלמה שצריכה לפעול כדי להגיע לממ"ז, וכל זה בזמן שיורים על שוטרים! השתגענו לגמרי".
אילה: "אנחנו תמיד מוכנים לבדוק דברים במהלך הדרך. כשאיתמר נהיה עורך דין הוא התחיל לראות באופן יותר רחב את המציאות של החברה הישראלית. הוא יצא מבועה מסוימת ושינה דברים בהתנהלותו. הוא מבין שיש כאלה שאפשר לדבר איתם והם נאמנים למדינה, כמו למשל שרה זועבי, שאיתה הוא עומד בקשר. לפני עשרים שנה הוא לא היה מוכן לדבר עם אחת כזאת, אבל היום הוא תומך בה ומסייע לה"
בעל הבית הגיע
אחד האירועים שכיכב בהם היה בעקבות ההתנכלויות ליהודים בשכונת שמעון הצדיק לפני כמה חודשים כאשר הקים לשכה במקום. "כשאני מגיע לשמעון הצדיק אני יוצא מהאוטו וצועק בקול: 'בעל הבית הגיע!'"
אתה מבין את מי שרואים באקט כזה פרובוקציה?
"תסלח לי, אבל שיגידו מה שהם רוצים. זה יכול להיראות שיגעון, אבל אם היית רואה מה היה שם לפני שהגעתי, היית מבין. משפחת יושבייב, הורים ושני ילדים קטנים, גרים ברחוב הזה. במשך חצי שנה כשהאימא יצאה לרחוב, במקרה הטוב היא ספגה, ובמקרה הרע היו מרביצים לה: סטירות, מכות, אגרופים, והמשטרה התנהגה כמו משטרה של האו"ם!
"תשע פעמים הציתו להם את הרכב, זרקו בקת"בים על הבית. כשניסיתי לסייע מרחוק הרמתי שוב ושוב טלפונים למשטרה וקיבלתי את התשובה: 'אנחנו מטפלים'. כשבקבוק התבערה נפל על העריסה של התינוקת החלטתי להקים לשכה במקום. אז שיגידו פרובוקציה, זה הדבר היחיד שהביא לשם סוף סוף נוכחות של משטרה".
איך קיבלו אותך?
"זה היה מדהים", הוא מעיד. "בהתחלה היו קצת מהומות, הפגינו נגדי, והמשטרה ניסתה לעצור את זה". כזכור, השוטרים הפעילו כוח נגד בן גביר, והוא נזקק לטיפול בבית החולים. "כשנפצעתי זה עוד יותר הטריד את המשטרה, כי התקשורת הייתה עליהם", הוא אומר. "אבל נשארתי שם, ומאז עברו שלושה חודשים של שקט. תבינו, זה שטח של אריה קינג! הערבים היו יושבים שם, עושים על האש ומטרידים את המשטרה. היום הלשכה שם. אני כמובן לא נמצא בה כל הזמן, אבל דגל ישראל מונף שם, ואיש לא נוגע בו".
אבל לא רק הדגל במקום, שמעו את הסיפור הזה: לפני פסח התקשרו אליו ודיווחו לו כי את שולחן הפלסטיק של הלשכה גנבו ערבים תושבי השכונה ממשפחה המיועדת לפינוי בעקבות גזל בית של יהודי. "הוצאתי הודעה שאם לא מחזירים לי את השולחן, אני נכנס בתוך שעתיים לבית שלהם. אחרי רבע שעה קיבלתי טלפון: 'אדון בן גביר, ראש החמולה ביקש שאומר לך שזו טעות, אלה ילדים. אנחנו מתנצלים'. הם החזירו לי את השולחן מצוחצח לפסח כמו שהוא מעולם לא היה", הוא צוחק.
"הם מבינים גאווה יהודית. אני הסמל של מישהו שעומד על עקרונותיו. יש ערבים שתופסים אותי ברחוב ואומרים לי: 'אנחנו נצביע לך!' הם אומרים שאני היחיד שיכול לטפל במה שקורה אצלם. הרי גם הם סובלים. הם יודעים שאני מסמל משהו אחר. אני לא רואה בכל הערבים מקשה אחת", הוא מבקש להדגיש, "אבל הבעיה של התנועה האסלאמית ושל חמאס איתי זה בגלל הגאווה היהודית שלי. אני לא מוכן שישפילו אותנו".
"אני עדיין מנסה לעכל שניסו לרצוח אותי. האיומים נמשכים כל הזמן, אבל אני לא מתכוון להיכנע להפחדות ולאיומים. להפך, זה רק מדרבן אותי. הם יודעים שאם אני אהיה בעמדה משפיעה, ההתנהלות לא תהיה אותו דבר. הם מבינים שאני יכול לשנות, וזה מפחיד אותם"
פרלמנטר
יש טענה שחוזרת נגדך לא פעם שהפעילות שלך באה על חשבון העשייה הפרלמנטרית; בסוף אתה קודם כול חבר כנסת.
"תשפטו אתם. אני מאלה שהיו נוכחים הכי הרבה בדיוני ועדות בכנסת למרות שהאופוזיציה מחרימה את הוועדות. כמו כן אני מאלה שהגישו הכי הרבה שאילתות ונמצא זמן רב ביותר במשכן. הגשתי עשרים הצעות חוק, כמו למשל חוק האפיפן, שעבר לאחרונה בקריאה טרומית. מדובר בחוק שמחייב שבכל מסעדה יימצא מזרק אפיפן, העולה כ-200 שקלים לשנה, זריקה לבעלי אלרגיות. זה מציל חיים כפשוטו". הוא הגיש לאחרונה גם את חוק עונש מוות למחבלים: "ברור לי שכעת זה לא יעבור, אבל מבחינתי זה סימון לבאות, זה האני מאמין שלי".
בן גביר פורס לפנינו את המדור הלשכתי לפניות הציבור שפתח עם הצוות שלו. רשימה מרשימה בהחלט של מאות פניות והליך טיפול סדור במגוון נושאים אזרחיים וחברתיים, לא פחות מהפניות בנושאים לאומיים. מבנה לתלמוד תורה, פניות למשטרה, חוב של עמידר, קיצור בידוד לאימא לתינוק, נכה צד"ל שרוצה הכרה ועוד ועוד. "מי שאומר שאני לא פעיל פרלמנטרית לא יודע על מה הוא מדבר. אבל נכון, ברור שהפעילות בחוץ בהחלט גובה מחיר, כי אני עושה גם וגם, אבל את המחיר לא הציבור משלם אלא המשפחה שלי".
"האמת היא שאני לא מדבר עם יאיר לפיד, והוא מצידו לא אומר לי אפילו שלום. זה כואב שהוא מסתחבק עם טיבי ואוסאמה סעדי במליאה כי הוא צריך אותם, אבל כשאני עולה לדבר הוא צועק 'יש עתיד החוצה'. לפני רגע צחקת עם סעדי, שחושב שצריך לרצוח את חיילי צה"ל, ועם טיבי, שמהלל שהידים, וכשאני עולה אתה אומר 'יש עתיד החוצה'? האיש לוקה בשנאת חינם מטורפת, ובנט לצערי נגרר אחריו"
התמונה שבסלון
לא ברור אם זה ככה כל היום, אבל אל הלשכה נכנס בסערה עלם חן ונוזף בחבר הכנסת שלא שיתף את הטיקטוק שהעלה. לקח שנייה, אבל הבנו שכל המשפחה באירוע הזה: הבן של איתמר קיבל עליו את פרסום הפעילות של אביו ברשת החברתית התזזיתית. מייד אחריו נכנסת אילה בן גביר, העזר כנגדו, ומצטרפת לשיחה. היא מורה ללשון וחברה במנהלת הר הבית, והם וששת ילדיהם מתגוררים בחברון.
אילה, את שלמה עם המחיר שאת והילדים משלמים?
"כשהתחתנתי עם איתמר ידעתי מה התוכניות שלו", היא אומרת. "הוא עושה כל כך הרבה טוב, שזה שווה את ההשקעה ומקל מאוד את הקושי".
אין רגעים שאת אומרת לו "די, למה אתה צריך את זה?" הוא עובר דברים מורכבים מאוד.
"לפני שהוא נבחר היו רגעים כאלה, למשל במערכות הבחירות התכופות. אמרתי לו 'עזוב, אל תרוץ בבחירות הבאות', אבל כשהגיע הרגע להחליט, ברור שעם ישראל קודם לכול, וזו שליחות חשובה מאין כמוה. הקול שלו כל כך חסר בציבוריות הישראלית.
"יש רגעים קשים", היא מודה. "הבית לא תמיד מסודר, אז אל תבואו בלי הזמנה מראש", היא צוחקת.
תחושת צדקת הדרך מתערערת לפעמים? לפעמים את מרגישה שהוא מגזים?
"אנחנו תמיד מוכנים לבדוק דברים במהלך הדרך. כשאיתמר נהיה עורך דין הוא התחיל לראות באופן יותר רחב את המציאות של החברה הישראלית. הוא יצא מבועה מסוימת ושינה דברים בהתנהלותו". אילה מעידה שגם בקשר ליחס לערבים איתמר השתנה: "הוא מבין שיש כאלה שאפשר לדבר איתם והם נאמנים למדינה, כמו למשל שרה זועבי, שאיתה הוא עומד בקשר. לפני עשרים שנה הוא לא היה מוכן לדבר עם אחת כזאת, אבל היום הוא תומך בה ומסייע לה".
את התמונה של גולדשטיין הורדתם רק בגלל הלחץ הציבורי או שגם עברתם תהליך?
"חשבתי להוריד אותה עוד לפני הסערה הציבורית", אומר איתמר, "אבל לא רציתי להיכנע לאיומים וללחץ של השמאל". "שנה אחרי שהתחתנו קיבלנו את התמונה במתנה ותליתי אותה על הקיר בלי מחשבה עמוקה מדי", אומרת אילה. חשוב לה להבהיר שלאיתמר מעולם לא היה שום רצון או מחשבה לעשות מעשה דומה. "הוא נגד מעשים כאלה".
"בהחלט", הוא מסכים. "אבל לרב מדן, שמעולם לא דיבר איתי, זה הספיק כדי לתקוף אותי בכל מקום ולומר שבגלל התמונה אני פסול. 'אפשר לשים אותו ברשימה' – הוא אמר עליי – 'אבל שיתנצל קודם על התמונה'. אני רוחש כבוד לרב מדן, אבל מעולם לא שמעתי אותו, לא שאני משווה, מבקש מבנט להתנצל שהוא יושב עם תומכי טרור או את שקד מתבקשת להתנצל שהכניסה את רע"ם לממשלה. אז דווקא ממני, אוהב עם ישראל ומדינת ישראל, לבקש להתנצל?"
אבל כן, בהחלט בן גביר מאשר בפה מלא שגם הוא עבר תהליך. "ערכיי לא השתנו, אבל היום אני לא רואה בהכללה את כל הערבים. יש בהם כאלה שנאמנים למדינה ומבינים שזאת מדינת היהודים".
אילה: "בציונות הדתית מחנכים לענווה מוגזמת". איתמר: "זו ענווה לא נכונה. תהיה עניו במשפחה שלך ובין אדם לחברו. לא כשצריך להנהיג את המדינה"
"אנחנו יכולים להיות הסיעה השלישית בגודלה בכנסת ישראל, ולכן אין לי שום כוונה להתפצל מבצלאל. אני מבטיח כאן שנעשה הכול כדי לרוץ ביחד. יותר מזה, אין לי כוונה להיות במקום הראשון. בצלאל עושה את זה בכישרון רב, והוא מנהיג הסיעה. אם זה תלוי בי, אנחנו לא נחכה לבחירות, וכבר היום נשב יחד בחדר סגור ונקבע דברים".
תוכנית התנקשות
כפי שהתפרסם בשבוע שעבר, התקשרו אל ח"כ בן גביר מהשב"כ ועדכנו אותו שנתפסה חוליה שתכננה לחסל אותו. אותה חוליה תכננה גם להרים רחפנים ולעשות פיגועים ברכבת הקלה. לפי המידע, מדובר בערביי ישראל, אבל שיתף איתם פעולה גם ערבי מחברון שעקב אחריו.
"אני עדיין מנסה לעכל שניסו לרצוח אותי. האיומים נמשכים כל הזמן, אבל אני לא מתכוון להיכנע להפחדות ולאיומים. להפך, זה רק מדרבן אותי. הם יודעים שאם אני אהיה בעמדה משפיעה, ההתנהלות לא תהיה אותו דבר. הם מבינים שאני יכול לשנות, וזה מפחיד אותם".
זה לא הכול. התמונות שהזוג מראה לנו שהם מקבלים בוואטסאפ מזעזעות, לא פחות. החלטנו שלא לפרסם אותן בעיתון שבת, אבל מבחינות רבות דווקא היה נכון לעשות זאת. אילה בן גביר מקבלת לאחרונה איומים רבים על חייה ועל חיי הילדים, כולל תמונות של נשק על הפנים של הילדים ושלה, כולל מערבים ישראלים.
את לא מפחדת?
"זה בהחלט מפחיד", היא מודה, "לכן אני כל הזמן עם הנשק. לאיתמר יש משמר צמוד של עשרים וארבע שעות, בבית יש שמירה, ועדיין, אני לא מזלזלת באויב".
ההודעות האלה באות מאנשים עם מספר טלפון ששנינו רואים. איך אין עדיין תלונות וכתבי אישום?
"יש מאות תלונות שלנו במשטרה על איומים, יש לא מעט עצורים, אבל באמת אין כתבי אישום".
אז למה אתם מחכים? לפני הבחירות אף אחד לא יוכל לעצור את הדם הרע.
"ככל שזה תלוי בי אנחנו נקדם את זה. אני רוצה כמובן גם את נעם ברשימה ושיצטרפו כמה שיותר כוחות"
במקום שבעלי תשובה עומדים
עוד אורחת מצטרפת באמצע הריאיון: חברת הכנסת עידית סילמן נכנסת לתאם יציאה משותפת שלה עם איתמר לסיור. איתמר מקבל אותה בחום. "צדיקה", הוא קורא לה. גם אילה מסתחבקת עם מי שעד לא מזמן הייתה בממשלה.
"כתוצאה מהממשלה הזו הציבור נהיה יותר פטריוטי, בעיקר הציבור המסורתי", אומרת סילמן. "הוא מבין שמדינת ישראל נמצאת על הגריל". "עידית הבינה את זה", אומר איתמר. "מה שהיא עשתה זה צעד מאוד אמיץ".
"איתמר מוקף באהבה", מעידה סילמן. "ככל שיענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. שיעשו עליו עוד תחקיר של עובדה", היא צוחקת. "אני מכירה אותו עוד מימי הבית היהודי בראשות הרב רפי פרץ. נכון, פעם היחס כלפיו היה שונה. היום היחס כלפיו השתנה לחלוטין: כל הצעירים איתו, הוא מוסיף לעצמו מנדט בכל שנה.
"אני לומדת המון מהיכולת של איתמר לקום בכל פעם, לאסוף את הרסיסים ולהמשיך קדימה. שמוליק אמר לי: 'תראי את איתמר, הוא לא התייאש, נלחם ונלחם והצליח. גם את יכולה'". הם מתאמים, והיא יוצאת לדרכה.
אתה שואל את עצמך לפעמים למה אתה מעורר אמוציות וכעס בחלקים מעם ישראל, בשמאל ובמגזר שלנו?
"לאנשים כאלה אני אומר: בואו תכירו אותי ותבינו". הוא מזכיר את מה שכתבה העיתונאית סיון כהן בשבוע שעבר: "פוגשת לאחרונה הרבה צעירים בגילאי 20–30… כולם תושבי מרכז הארץ… נראים כמו היפסטרים תל אביביים ואז הם מדברים על פוליטיקה וחוזרים על אותם שני משפטים: 1. נמאס לנו מהתקשורת השמאלנית. 2. בבחירות הבאות אנחנו מצביעים לבן גביר".
"הבוהמה התל אביבית נוהרת לבן גביר", הוא אומר. "במגזר היינו חצי מנודים, והיום יש כלפינו אהדה עצומה במקומות כמו רעננה, גבעת שמואל ועוד. עשו ממני דמון במשך שנים, אבל כשאני פותח את הפה אנשים משנים את דעתם.
"איזו גזענות יש בלומר שאני לא נגד הערבים אבל מי שמבצע פעילות טרור לא צריך להיות פה? איזו גזענות זו לומר 'לא צריך לוותר למחבלים' וללכת עם דגל ישראל גם בהר הבית? אני קיצוני באהבת ישראל ובאהבת המדינה. הם מפחדים כי התמיכה בי עולה כל הזמן. הקהל שלי זה כלל ישראל. יש מצביעי לפיד וגנץ שאומרים לי: 'מצביעים לך'".
מדברים על זה שבין חברי הכנסת הצעקות שמורות למליאה, אבל במסדרונות אתם מסתדרים. זה עובד גם עם אדם כמו יאיר לפיד, שתוקף אותך אישית שוב ושוב?
"האמת היא שאני לא מדבר עם יאיר לפיד, והוא מצידו לא אומר לי אפילו שלום. זה כואב שהוא מסתחבק עם טיבי ואוסאמה סעדי במליאה כי הוא צריך אותם, אבל כשאני עולה לדבר הוא צועק 'יש עתיד החוצה'. לפני רגע צחקת עם סעדי, שחושב שצריך לרצוח את חיילי צה"ל, ועם טיבי, שמהלל שהידים, וכשאני עולה אתה אומר 'יש עתיד החוצה'? האיש לוקה בשנאת חינם מטורפת, ובנט לצערי נגרר אחריו".
למרות זאת עם ח"כים רבים מהקואליציה בן גביר כן עובד בשיתוף פעולה, והוא מספר על ההישגים. "הקו האדום שלי הם אויבי ישראל בכנסת, כמו המשותפת או עבאס וכסיף ומרענא. עם כל היתר אפשר לדבר. בוועדה לביטחון הפנים שבראשות מירב בן ארי הידע שלי כמשפטן מסייע רבות", הוא מסכים לספר. "כאשר באה נציגת הפרקליטות ומספרת שבשומר החומות הוגשו 119 כתבי אישום, כולם מתפעלים.
"אז עזבו את העובדה שזה מספר מצחיק, הרי היו מאות תקיפות של יהודים על ידי ערבים. אני שואל אותה כמה מכתבי האישום הוגשו על מניע לאומני, כי הרי יש לזה משמעות של כפל עונש, בית משפט מחוזי, חומרת עונש מאסר וכו'. ואז היא מתחילה לגמגם, ומתברר שאולי שניים-שלושה מהם".
הוא מסביר שהדברים נובעים מזלזול ומאדישות וכי הפרקליטות מכוונת לא פעם למטרות אחרות, כמו נוער הגבעות: "שם כל גרפיטי הופך לתיק לאומני שמאפשר להחמיר מעצר וענישה".
אילה: "בזמן אמת, כשהדברים קרו, אמרו לה 'תגידי שאיתמר שלח אותך', והיא אמרה שזה שקר". איתמר: "היא עזבה את נוער הגבעות לפני שתים עשרה שנה. למה לא סיפרה את זה אז? מה קרה פתאום? רק כשכל הסקרים מדברים עליי פתאום זה יוצא. הקשר ברור"
די לרגשי הנחיתות
האם השינויים שבן גביר עובר גרמו לו לצאת מהראש של אופוזיציה לנצח, שאפיינה את אנשי עוצמה יהודית? בן גביר טוען שהוא מזמן לא שם. "לא באתי כדי להיות באופוזיציה, לעמוד מהצד ולצעוק. עשיתי את זה שנים. מאז למדתי עריכת דין, והגעתי לכאן כי אני רוצה לנצח".
בא נשאל את זה כך: תיק המשפטים או תיק ביטחון הפנים?
"אני לא תופר לעצמי חליפות".
איזה משרד תרצה בעתיד? איפה חשוב לך לתקן?
"זה לא נכון לומר כעת. אני אומר לך שלא באתי להיות דחליל. אני רוצה להשפיע, ויש לי מה לתת בכל תחום".
אולי למרות כל האהדה אתה עדיין לא רואה בעצמך מנהיג?
"איתמר בהחלט רואה בעצמו מנהיג", מתערבת אילה. "הוא ידע שהוא רוצה להיות חבר כנסת, אבל עברנו ארבע מערכות בחירות ולמדנו להתקדם לאט לאט ולהיות זהירים. קודם שיהיה שר משפיע, ואחר כך בעזרת השם השמיים הם הגבול".
האם הציונות הדתית יכלה להנהיג את המדינה או שמוקדם מדי?
"מספיק עם רגשי הנחיתות, כבר היינו בסרט הזה. כל חברי הסיעה שלנו ראויים ביותר, זו הסיעה הכי חרוצה בכנסת".
"בציונות הדתית מחנכים לענווה מוגזמת", אומרת אילה, ואיתמר מוסיף: "זו ענווה לא נכונה. תהיה עניו במשפחה שלך ובין אדם לחברו. לא כשצריך להנהיג את המדינה".
הסקרים האחרונים החלו לסקור לא רק את המערך הנוכחי של ריצה משותפת אלא גם מה שווה כל אחת מהרשימות – עוצמה יהודית לבד וציונות דתית לבד. ממש לא מזמן פורסם שבריצה נפרדת כל אחת מהרשימות מקבלת חמישה ואף שישה מנדטים.
אתה מבין שסקרים כאלה הם תחילת המלחמה הבאה שלכם ערב בחירות איך להרכיב את הרשימה המאוחדת אם בכלל?
"הסקרים מראים כמה אנחנו חזקים, ואני שמח שאנחנו ביחד", הוא אומר. "אנחנו יכולים להיות הסיעה השלישית בגודלה בכנסת ישראל, ולכן אין לי שום כוונה להתפצל מבצלאל. גם בצלאל מרגיש כך. אנחנו עובדים מצוין יחד, יש לנו כימייה נהדרת. נכון, היה דם רע בעבר, אבל היום זה שונה, ואנחנו בידידות טובה גם מחוץ לכנסת". עם זאת הוא אומר שגם סמוטריץ' מבין שלא ייתכן שההרכב של הרשימה ישאיר בשבעה מנדטים רק אחד של עוצמה. "אין אחד שמסכים לזה", הוא קובע.
הנה זה מתחיל.
"אני מבטיח כאן שנעשה הכול כדי לרוץ ביחד. יותר מזה, אין לי כוונה להיות במקום הראשון. בצלאל עושה את זה בכישרון רב, והוא מנהיג הסיעה. אם זה תלוי בי, אנחנו לא נחכה לבחירות, וכבר היום נשב יחד בחדר סגור ונקבע דברים".
אז למה אתם מחכים? לפני הבחירות אף אחד לא יוכל לעצור את הדם הרע.
"ככל שזה תלוי בי אנחנו נקדם את זה. אני רוצה כמובן גם את נעם ברשימה ושיצטרפו כמה שיותר כוחות. אני מוכן לעשות ויתורים בשביל האחדות, והוכחתי את זה בעבר".
אילו אנשים מעוצמה תכניס לרשימה?
"יצחק וסרלאוף למשל, שמשמש מנכ"ל מוצלח, חורש את הארץ, מקים עשרות סניפים, והפך את עוצמה לתנועת השטח הגדולה בישראל במקביל להקמת עמותה מדהימה בדרום תל אביב וסיוע לתושבים שם. אחד כמוהו אני מאוד רוצה לידי בכנסת, ויש עוד לא מעט דמויות. בעזרת ה' הפעם יהיו לא מעט מקומות ריאליים".
מה עם גופשטיין, מרזל ובן ארי?
"עשו להם עוול משווע. הם לא רוצים להתמודד יותר ואיבדו את האמון במערכת".
נתניהו הוא בעיניך מנהיג הימין הבלתי מעורער?
"נתניהו הוא יו"ר המחנה הלאומי, ויש לי הערכה אליו. אומנם לא פעם ביקרתי אותו, והוא בהחלט לא היה מושלם, אבל בינו לבין בנט ולפיד הבחירה פשוטה. הציבור רוצה אותו, הוא קיבל הכי הרבה מנדטים מכולם. מה שכן, אנחנו חייבים לעמוד לצידו כדי לשמור אותו מלהתמרכז".
עובדה?
בשבוע שעבר פורסם בתוכנית עובדה של אילנה דיין תחקיר שהתמקד בסיפורה של נערת גבעות לשעבר ששמה רוני חן (לשעבר חנה חנניה). אותה בחורה הייתה בת בית אצל משפחת בן גביר עד שעזבה את הגבעות ואת הדת. בתחקיר מספרת הצעירה כי איתמר עודד אותה להשתתף בפעילות לאומנית.
אילה בן גביר מספרת את הסיפור מהצד שלה: "כשהיינו זוג צעיר, חבר'ה שנפלטו מהבית וממערכות החינוך מצאו אצלנו פינה חמה. כך גם אותה רוני חן. היא הגיעה אלינו בת 14, ונתנו לה רק עידוד, חום ומיטה חמה בתקווה שתשקם את חייה". בשלב מסוים היא אף שהתה במעצר בית אצל אימו של איתמר, ששכנע אותה לקבל את הנערה. בת 17 היא עזבה את הדת, את האידאולוגיה ואת הגבעות.
"היא סיפרה שעודדתי אותה בתנועת אגודל כשהלכה להתגרות בערבים, זו רמת הטיעונים", הוא צוחק. "לא היה ולא נברא. יותר מכך, היא מספרת על עבירות חמורות שלה, למשל שהציתה רכב. למה לא עצרו אותה?" הוא תוהה.
"בזמן אמת, כשהדברים קרו, אמרו לה 'תגידי שאיתמר שלח אותך', והיא אמרה שזה שקר", אומרת אילה. "ברבות השנים פנה אליה אדם, שכיום הוא תומך בי-די-אס, ששמו גלעד פולק. גלעד הוא בנו הלא ביולוגי של טירן פולק, פעיל ימין מוכר שהתחתן עם אימו של גלעד, שבעבר חייתה עם ערבי שגלעד הוא בנו. גלעד נעשה לאחד מנערי הגבעות הכי קיצוניים. אחר כך הוא יצא בשאלה ונהיה איש בי-די-אס. יש לו שני פרויקטים: לחסל את נוער הגבעות ולחסל את איתמר בן גביר".
בן גביר משמיע לנו הקלטות שהוא שומר לבית המשפט שבהם נשמעים הדברים באופן שאין הרבה איך לפרש אחרת: הגברת הזאת מספרת על לחצים כבדים שהפעיל עליה פולק בכמה וכמה אמצעים. שוב, הדברים בשלב הזה שמורים לבית המשפט.
"עד לרגע השידור לא ידענו שכל התוכנית על איתמר", אומרת אילה. "הם בכוונה לא שמו אותו בפרומו, ולכן חיכינו עם התגובה שלנו". כשיצא הפרומו התקשר אליהם אותו ידיד של רוני והזכיר לאילה את השיחות המוקלטות שבידו.
"היא עזבה את נוער הגבעות לפני שתים עשרה שנה", אומר איתמר. "למה לא סיפרה את זה אז? מה קרה פתאום? רק כשכל הסקרים מדברים עליי פתאום זה יוצא. הקשר ברור". מערכת עובדה טוענת כי מדובר בתחקיר ישן וכי הם עובדים עליו חודשים רבים, אבל בתצלומים שלהם רואים את הבודקה שהציבו ליד בית משפחת בן גביר לפני שלושה שבועות בלבד.
בן גביר מתכנן לתבוע את עובדה ואת אילנה דיין בתביעת דיבה. "הם אמרו שלקחתי ילדה ממשפחתה בלי ידיעת ההורים, שהיא נסעה אליי בטרמפים ללא ידיעתם. יש לי הקלטות של שיחות עם המשפחה שבהן הם מכחישים את זה. אילנה דיין לא הצליבה את המידע הכי פשוט: למשל, היא טוענת כי בפרוטוקול בית המשפט האימא מבקשת שהילדה תבוא אליה למעצר בית, והשופט שולח אותה לאיתמר למרות הבקשה. היא רק שכחה לספר שהילדה אמרה שהיא תתאבד ולא תחזור לאימא שלה. זו עבודה עיתונאית? לכי תקראי את הפרוטוקול!"
מה הכי כואב לך?
"מסרתי את הנפש בעבור הנערים הללו, ואתן לך דוגמה אחת מני רבות: באחת עשרה בלילה חזרתי הביתה מיום מטורף. התקשרו אליי כדי לומר לי ששתי נערות נעצרו. עזבתי הכול והלכתי למגרש הרוסים כדי לוודא שלא יעשו עליהן חיפוש בעירום. חזרתי הביתה בארבע בבוקר, ובשבע יצאתי שוב כדי לייצג אותן בבית המשפט, חינם כמובן. צריך להבין שעד היום אני בקשר עם חלקם, וגם עם מי שלא יש יחסי הערכה והוקרה, אבל כפיות הטובה של חנה כואבת".
אנחנו מתכוננים ליציאה לרחוב לריקודגלים. סידורי האבטחה הכבדים מעוררים אסוציאציות לא נעימות מהעבר הפוליטי של קודמיו של בן גביר. "קודם כול, היום לוקחים את האבטחה בהרבה יותר רצינות מבעבר", מרגיע אותנו בן גביר, אבל נדמה לנו שהפנים שלו בהחלט נעשו מעט יותר דרוכות לקראת היציאה לרחוב, "חוץ מזה, אני לא מתכוון להיכנע להפחדות ולאיומים. אני ממשיך לעשות את מה שבשבילו הגעתי לכאן. הם יודעים שאם אהיה בעמדה משפיעה, מה שהיה לא יהיה. הם מבינים שאני לא רק סמל אלא גם יכול לשנות כאן משהו, וזה מלחיץ את הצד השני".
