רשות הדיבור – במדבר

בשעת מלחמה לא בודקים

תגובה ל'קטנה ברשת' מהגיליון הקודם

אורלי קהלני

בגיליון 848 המליץ איש החינוך אבינעם הרש על הסרטון 'לא משכירים לערבים'. הוא המליץ לצפות באירוע 'גזעני' לדעתו, שבו "ארבעה סטודנטים ערבים שהתגוררו ברמת גן מצאו עצמם בשיאו של גל הפיגועים… (שהערבים פגעו, כן?) תחת מתקפה. זה התחיל בפשעי שנאה נגדם כמו הצתת רכב… ולבסוף אף אילצו אותם בעלי הדירה לעזוב".

ההמלצה הייתה לדבר על זה בשיעור. "האם לגזענות יש צבע? האם הדרת הערבים רק בגלל מוצאם שונה מההדרה שעבר העם היהודי בעבר?" קראתי ולא האמנתי. "בשיאו של גל הפיגועים", שזו מלחמה לכל דבר, מציע איש החינוך לא לשלול את כל הערבים, אלא לדקדק ולבדוק בציציותיו של כל ערבי אם הוא מתכוון להפוך את עורו ולטבוח בנו בהמשך. אנשים כאלה כמו הרש, שקצת התבלבלו באבחנה מי אוהב ומי אויב, בסוף מוציאים מפיהם את האמירה השקרית והמקוממת "קיצוניים משני הצדדים".

בשעת מלחמה אתה לא בודק בכל איש מהאויב אם הוא טוב או רע! הוא שייך לאויב, נקודה. נראה שהוא שכח את האיסור "לא תחונם".

 

בן חמש למקרא

חי שאול כהן 

"הוא היה אומר: בן חמש שנים למקרא; בן עשר למשנה; בן חמש־עשרה לגמרא". (אבות ה' כ"א)

יש שהסיבות המעכבות את האדם מדברי תורה שלא ייכנסו בלבבו, אף על פי שלא עצר את נפשו מעמל ויגיעה בכל עת שלא יהיה ומניסיונות נשנים ותחבולות רבות, הם לאו דווקא מחסרון הכשרה של קודש אלא אף מחסרון הכשרה של חול.

כבר ידוע שבכל עניין גשמי שצריך להיבנות, שחלקיו מורכבים מיסודות ושלבים, שכל חלק ודאי חשוב ונצרך להרכבה השלמה, אל לנו להניח את העיסוק היותר ראשוני שהוא היסודות, ולעסוק תחילה בבניין השלבים, שהרי כך ודאי לא יוכל הבניין שאתו.

וכן ידוע באותו עניין, שלהצלחת הבניין אל לו לאדם להציב לעצמו מטרה רחוקה ונשגבה בעוד שלאו דווקא יש לו ההכשרה הגשמית וההשכלתית לממשה, וכמו שהבנאי המתחיל לא יתעסק לבנות אף מחסרון הכשרה, מגדל וראשו מגיע השמיימה.

וכמו בעניין הגשמי כן בעניין הרוחני: כאשר ייגש האדם לעסוק בד"ת חמדה גנוזה, אל לו להניח את הלימוד היותר יסודי מלעסוק בעניינים מתקדמים שאדרבה יוסיפו לו מתח ובלבול. וכמו שראינו בדברי חכמינו ז"ל: אם ראית אדם שתלמודו קשה עליו כברזל, בשביל משנתו שאינה סדורה לו.

וע"כ באה ההדרכה "בן חמש שנים למקרא", להורות שדווקא בגיל היותר התחלתי בענייני הלימוד ייתן מגמתו בלימודים היותר בסיסיים.

ואף בזאת אם לא שת ליבו למטרות אשר בשבילו אין לו המכשירים הגשמיים והשכליים לבססן, באה ההדרכה "בן עשר למשנה" כמו שהן בלא גמרא, שאין טורח כל כך ונקל מלימוד הגמרא, ולכשלבן חמש־עשרה יהיה, ויוכשר שכלו, ייתן עיניו בעניינים העמוקים שלהן כעת הוכשר לגמרא ועומק ההלכה.

 

שוויון בלי דמיון

יהונתן ע'

אותי בשיעורי אזרחות לימדו שיש שוויון, אבל כנראה בעולם האמיתי כלל אין דמיון.

צד אחד תומך בשינוי חוק הלאום וההמנון, השני בעיר הבירה סך הכול רוצה לצעוד בגאון. הם יזלזלו בהתיישבות וביטחון, וכי מה אכפת להם? הרי לצידם תמיד מתייצב בית המשפט העליון, אבל אנחנו נמשיך לבנות עד המקום האחרון – חומש, קידה וכמובן בית התקומה בחברון.

שבעים יישובים (תינוקות, משפחות) למים וחשמל מחכים – כי לשום שמאלני בכלל לא אכפת שאין לתשתיות רישיון, אבל איזה כיף לצייץ "כובשים" ו"גזלנים" מהארמון ברמת אביב ג או סביון.

צד אחד נאבק בעצם שייכותנו ליהודה ושומרון, מאיים לבצע פירוקים בחומש כמו בריון. הצד השני יודע שתורתנו הקדושה היא ערך ראשון – וכמו שאסור להתגאות בדבר שבו השתיקה יפה לה ללשון, כך גם בשער שכם, שמעון הצדיק וברובע נצעד בלי לעשות לאף אחד חשבון.

צד אחד מעודד דברים שמושכים אותנו לאבדון. הגיע הזמן שגם הצד שלנו יעשה דברים שישנו את הצביון. איך להיאבק בפרוגרסיביים וברוח הלהט"ב אין לי רעיון, אבל לפחות נוכל להראות להם כמה אהבה יש בצד שלנו לעיר הקודש, לציון.

ריקודגלים תשפ"ב, כי אין לנו עיר בירה אחרת.

 

לא להקל ראש

תגובה למאמר של חיים כהן, 'כי הנה חושך התקינות הפוליטית יכסה ארץ

סאם כהן

יש איסור דאורייתא על משכב זכר. אבל אל לנו להקל ראש באיסורים "מדבר שקר תרחק" ו"לא תעמוד על דם רעך" .

המחקר שהכותב הציג בסוף מאמרו הוצג באופן מגמתי שלא שיקף את ממצאי המחקר כפי שהובאו במאמר שפורסם, וגם לא את המציאות הקשה שלהט"בים חווים כיום במדינת ישראל. הנתונים מהמחקר משנת 2018 הוצגו על ידי החוקרים כממצאים ראשוניים אשר הובאו מנותקים מהקשרם. ממצאי המחקר פורסמו השנה, והמחקר מעיד שאובדנות בקרב להט"בים קשורה לדיכאון ותחושת מעמסה על הסביבה שלהם, שנובעים מחוויית סטיגמות, אירועי אלימות על רקע זהותם המינית ומצוקה נפשית הנגרמת מהנ"ל.

הטענה שאין מידע על אודות הקהילה הלהט"בית היא פשוט לא נכונה. המחסור בספרות האקדמית, שהולך ומצטמצם עם הזמן, נבע בעבר מהיעדר תקציבים ורצון לחקור את הקהילה הגאה בגלל סטיגמות חברתיות.

מחקרים אקדמיים מרחבי העולם מצאו גם קשר בין סטיגמה חברתית, דעות קדומות ואפליה לבין עלייה בניסיונות התאבדות והפרעות נפשיות בקרב להט"בים (Haas et al, 2011). כמו כן נמצא כי להט"בים חווים לחץ, דיכאון, התקפי חרדה הרבה יותר מאשר אנשים סטרייטים (Przedworski et al, 2015).

כאמור, כותב המאמר הציג את הנתונים באופן מגמתי אשר מחזק בדיוק את אותם גורמים שמעלים את הסיכוי לאובדנות: סטיגמות, דעות קדומות ואפליה.

מוטל על כל אחד מאיתנו, כולל כותב המאמר, לפעול למגר שיח שתורם לשיעורי אובדנות הגבוהים בקהילה הלהט"בית.

 

 

שמונה שנים ועוד שנה

מיטב ברק

לעילוי נשמת דודי אביתר בורבסקי ויהודה גואטה הי"ד

בְּיוֹם רִאשׁוֹן (הַתַּאֲרִיךְ נָפַל עַל שַׁבָּת) צִיַּנּוּ שְׁמוֹנֶה שָׁנִים וְעוֹד שָׁנָה

שְׁמוֹנֶה שָׁנִים וְעוֹד שָׁנָה – "מָה כְּבָר נִשְׁתַּנָּה"

שָׁנָה שֶׁל רָצוֹן לְהַגִּיד שׁוּב שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁדָּבָר כָּזֶה קָרָה.

הָיִינוּ בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה מֵהָאַזְכָּרָה

לְכָל אֹרֶךְ כְּבִישׁ שֵׁשׁ שָׁמַעְנוּ חֲדָשׁוֹת

הָאָזְנַיִם שׁוֹמְעוֹת, הַתַּאֲרִיךְ כָּל הַזְּמַן עוֹלֶה בַּשֵּׂכֶל

הַלֵּב מְסָרֵב לְקַבֵּל

תְּפִלּוֹת הֲמוֹנִיּוֹת בַּכֹּתֶל

מִלִּים אַחֲרוֹנוֹת וְלִוּוּי מִכָּל עַם יִשְׂרָאֵל

הָאֱמוּנָה הָאֵיתָנָה שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה, שֶׁל הָעָם, שֶׁעוֹמֶדֶת מוּל גַּלִּים וּסְעָרוֹת גְּדוֹלוֹת

הָאֱמוּנָה הַגְּדוֹלָה וְהַלֵּב שֶׁרוֹצֶה לִפְרֹק וְלִצְעֹק עַד כְּלוֹת

הַהוֹדָעָה עַל פִּגּוּעַ שֶׁנּוֹסַף, עוֹד מִשְׁפָּחָה, שׁוּב תּוֹפְעוֹת הַלְּוַאי מַתְחִילוֹת

הַיְּדִיעָה שֶׁלָּאֲנָשִׁים הַגִּבּוֹרִים, הָאֲצִילִיִּים, שֶׁאֲנִי רוֹאָה, יֵשׁ לִפְעָמִים פָּחוֹת יָמִים וְיוֹתֵר לֵילוֹת

הַשְּׂרִיטוֹת הָאֵלֶּה וּמוּלָן טַיָּס אוֹטוֹמָטִי, חַיִּים שֶׁמְּצַוִּים לֹא לַעֲצֹר

שֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן וְהַצָּמָא שֶׁל אוֹיְבֵינוּ לְרַסֵּק וְלִשְׁבֹּר

הַדַּחַף שֶׁל הַצַּמֶּרֶת – לִפְעָמִים – לִשְׁכֹּחַ, רַק לֹא לִזְכֹּר

לִנְאֹם לַתִּקְשֹׁרֶת שֶׁ"הַטּוֹב יְנַצֵּחַ" וְאָז לְהָבִיא דַּחְפּוֹר

הַיְּדִיעָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל מָה הָאֱמֶת, הֵיכָן הָאוֹר

שְׁמוֹנֶה שָׁנִים וְעוֹד שָׁנָה

הַקְּרִיאָה בְּחֻמַּשׁ בַּמִּדְבָּר, הַהַקְבָּלָה וְהַמַּבָּט

לִרְאוֹת אֶת כָּל הַקְּשָׁיִים, רֶגַע לִפְנֵי הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת

הַמַּשְׁבְּרִים שֶׁל אַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה הַמִּתְפַּתַּחַת וּמְנַצַּחַת

הַמִּלְחָמָה בַּעֲמָלֵק וְיוֹתֵר מִמֶּנּוּ – בַּסָּפֵק

הַיְּדִיעָה שֶׁיֵּשׁ מַטָּרָה, שֶׁיֵּשׁ טוֹעֶה וְיֵשׁ צוֹדֵק

הַיְּדִיעָה שֶׁבֵּין הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים וְהַקְּטַנִּים

ה' מְנַוֵּט אֶת כָּל מַהֲלַךְ הָעִנְיָנִים

שַׁרְשֶׁרֶת אֲרֻכָּה שֶׁל דּוֹרוֹת עַם יִשְׂרָאֵל, מִתְחַבְּרוֹת בָּהּ תֵּשַׁע שָׁנִים

הַדְּמָעוֹת שֶׁיּוֹצְאוֹת סְתָם כָּךְ

הַדְּמָעוֹת שֶׁדּוֹחִים לְאַחַר כָּךְ

שֶׁנִּזְכֶּה לִפְרוֹפּוֹרְצְיוֹת אֲמִתִּיּוֹת

מֵאִמָּהוֹת אַמִּיצוֹת שֶׁמְּצֻטָּטוֹת –

"אֲנִי רוֹקֶדֶת בַּחֲתֻנּוֹת, אֶבְיָתָר"

וְ – "הַכְּאֵב שֶׁל הַיּוֹם הוּא הַכֹּחַ שֶׁל הַמָּחָר"

אֶבְיָתָר וִיהוּדָה הי"ד, עוֹמְדִים אַתֶּם לְיַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד

אָנָּא הִתְחַנְּנוּ עָלֵינוּ, שֶׁנִּזְכֶּה אֶת ה' לַעֲבֹד, עוֹד וָעוֹד

שֶׁנַּעֲשֵׂה טוֹב, שֶׁנּוֹסִיף אוֹר, בְּלִי לְגַמְגֵּם, בְּלִי לִרְעֹד

שֶׁנֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, לָקוּם וְלִמְעֹד

שֶׁכָּל מָה שֶׁנַּעֲשֵׂה יִהְיֶה עַד הַסּוֹף

שֶׁנִּלְמַד עַל דֶּרֶךְ הַחִיּוּב, לֹא יוֹתֵר מִדַּי 'לַחֲטֹף'

שֶׁנִּזְכֶּה לִינֹק אֶת כֹּחֵנוּ מֵהַנֶּצַח, לֹא מִמֶּמְשָׁלָה עַל בְּלִימָה

שֶׁנִּזְכֶּה לִתְפִלָּה, לְגִלּוּי הַפָּנִים בִּמְלוֹאָם, לִגְאֻלָּה

לְבִיאַת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, אַחֲרֵי שְׁנוֹת אַלְפַּיִם

כִּי שְׁמוֹנֶה שָׁנִים וְעוֹד שָׁנָה, זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדַּי בֵּינְתַיִם!

 

 

אני לא משובש

ר"א

אל תהפכו אותי למשובש.

אל תעשו ממני מסכן או חולה.

ייתכן שאני מרגיש רגשי אהבה לגברים.

לולא הייתי יהודי, לא יכולתי להבין למה לא לחיות לצד גבר. זה הגיוני ובסך הכול מדובר על אחד מרגשות הבסיס שלנו. הרי אין הסבר הגיוני לכך. אם היית מנסה למנות סיבות, הייתי דוחה אותן בקנה ברזל. מניסיון.

הסיבה שאני לא חי לצד גבר היא אך ורק בגלל האומר האלוקי – אסור. אני לא מחפש סיבות מדוע להימנע, אלא מונחת כאן אקסיומה אלוקית והיא המנחה אותי. בדומה לכך שלך קשה לשמור שש שעות בין סטייק טוב לבין בן אנד ג'ריס בייגלה מלוח.

נכון, בד בבד אני אף מתאמץ להינשא כדת, כי כך מורה התורה. אומנם, ברור לך שהדבר כרוך בקשיים גדולים.

אז דע, אני עובד ה' כמוך.