החברה הבדואית, אשר מילאה תפקיד פעיל במאורעות האלימים במהלך מבצע שומר החומות, מאורעות שכללו אלימות קשה ופגיעה באזרחים ישראלים בדרכי הנגב, החזירו את הבעיה הבדואית אל תודעת החברה הישראלית. עד אז נדמה שכולנו נהנינו מהדחקת הנושא הסבוך. אך לא עוד.
בכניסה ליישוב חצבה שבערבה, שהתגוררתי בו בעבר, צוטטו המילים האלמותיות של בן-גוריון, "בנגב ייבחן העם בישראל". עד כה נראה שכריבון לא ניגשו ממשלות ישראל אל המבחן כלל, גם לא למועד ב'.
גם ספרו הטרי של מאיר דויטש, מנכ"ל תנועת רגבים, ארגון שהוקם בשנת 2006 במטרה לשמור על אדמות המדינה, 'בדואיסטן: כך מדינת ישראל מאבדת את הנגב', כולל בפתיחתו את דבריו האלמותיים של ראש הממשלה הראשון: "על מה אנו מגינים? לא אוכל לקבל העצה שלא להגן על המדבר – באשר אנו חייבים בהגנת תל אביב. אם לא נעמוד על הנגב – לא תעמוד תל אביב. קיומו של הנגב הוא אולי ממשי יותר מקיומה של תל אביב". ספרו של דויטש יוצא בדיוק בזמן הנכון כדי להסביר לכולנו את הסיבות למחדל המתמשך בדרום הארץ.
טעימה קטנה מהטירוף אפשר לראות בתופעת הפוליגמיה: "למה הפוליגמיה חשובה כל כך? יש לה תפקיד ראשי בשלל בעיות המשנה שנוצרו סביב האוכלוסייה הבדואית: דמוגרפיה, חינוך, פלסטיניזציה, כלכלה ובנייה לא חוקית – הכל מתנקז אליה בסופו של דבר" (עמ' 149).
ראשית, היקף התופעה הוא לא פחות ממדהים: לפי נתונים מ-2009, שליש מהגברים הבדואים בדרום נשואים ליותר משתי נשים. רק לשם השוואה, מדובר בתופעה אנתרופולוגית ייחודית בעולם (החברה היחידה בעולם שדומה לה נמצאת באי האיטי שבאיים הקריביים, וגם שם התופעה נפוצה פחות).
בנישואין כאלה הגברים הבדואים מביאים לעולם עשרות ילדים, ולעיתים יש לגבר אחד אף יותר ממאה ילדים. כיצד זה עובד מבחינה כלכלית? כך עובד המנגנון: גבר בדואי נושא אישה, מתגרש ממנה במוסדות המדינה אך לא בבתי הדין השרעיים, ונושא מייד אישה נוספת. קצבת הבטחת הכנסה לאם חד-הורית בת 25–55 שיש לה שני ילדים לפחות מתחת לגיל 18 עומדת נכון לשנת 2021 על 3,434 ₪ לחודש. כך למעשה עובדת פוליגמיה בשירות המדינה. "זהו מצעד האיוולת בתפארתו", כותב דויטש.
האם הבדואים נוודים או ילידים, כיצד זכויות אדם יכולות להיות מרשם להתאבדות לאומית, מדוע קיפוח הבדואים על ידי המדינה הוא בעיקר מיתוס, ואיך כמובן הכול קשור לבג"ץ? הספר מלא מידע מסמר שיער בכתיבה נהירה לכל קורא. 'בדואיסטן' הוא ספר פוקח עיניים לכל המעוניין להבין את המצב בנגב לאשורו.
בדואיסטן: כך מדינת ישראל מאבדת את הנגב, מאיר דויטש, סלע מאיר 2022.
בכנות, קצת פחדתי מהסקירה הזאת. הרבה יותר קשה לכתוב על ספר קומי מלכתוב על ספר עיון: באחד מדובר בהעברת הרעיונות המרכזיים, והשני אמור לגרום לך לחייך. מאחר שאני לא יודע לספר בדיחות כמו שצריך, אני מבקש את סליחת הקוראים ופשוט אומר שאתם צריכים להאמין לי: הספר החדש של יאיר יעקבי, 'לא עשו חכמינו', הוא ספר שנון וממש ממש מצחיק.
לרוב הקוראים פניו של הסטנדאפיסט יאיר יעקבי מוכרות כבר שנים מהסרטונים של ההרכב המצליח אנדרדוס, שמו מוכר לרבים מהטור הקבוע שלו בעיתון בשבע (שבעיקר ממנו מורכבים הקטעים של הספר הנוכחי), וקולו נודע מההסכת בכאן 11 'צור ויעקבי'.
בסגנון כתיבה שהזכיר לי מעט מהשנינות של חגי סגל ב'חמש דקות מכפר סבא' יעקבי חודר אל מרחבי השיח של בני הציונות הדתית ובנותיה, ובחדות רבה מצליח להפוך כל נתון מוכר מההוויה הדתית-לאומית לקורע מצחוק.
מה היה גורלו של הגוי האחרון באירופה מהסיפורים החסידיים? איך תמו עלילות ג'פטו הנגר שרק רצה ללמוד קצת תורה? איך הייתה הטבילה של הרמן ליפסקין משגיח הכשרות של הספינה טיטניק, שרק רצה קצת לטבול? ומה עברו חיילי מלחמת העולם הראשונה היהודים דימיטרי אקסלרוד ופליקס באואר, שבין היתר התכוננו למלחמה באמצעות התמחות בזיהוי סוכריות מעופפות בבית הכנסת ובתפיסתן? הדמיון הפרוע של יעקבי לא ישאיר אתכם אדישים.
אם אתם נמנים עם בני המגזר הדתי-לאומי זצ"ל (זו הייתה בדיחה, הנה, ניסיתי), תחוו דרך הספר הזה הרבה רגעים מצחיקים. פשוט תקראו ותיהנו, עדיף עם חברים.
לא עשו חכמינו, יאיר יעקבי, ידיעות ספרים 2022
