1.
אלפי שנים קראו את הפסוקים האלה וחיכו. בשבת האחרונה קראו שוב בבתי הכנסת את ההפטרה המרתקת של הנביא ירמיהו: ירושלים כבר תחת מצור כבד של בבל. אלה הם ימיה האחרונים של העיר לפני החורבן. הנביא ירמיהו, שהושלך לכלא, מצטווה מאת אלוקים לעשות מעשה לא הגיוני: לקנות בעיר שדה.
הוא עושה זאת ומבצע עסקת נדל"ן, למרות אווירת הדכדוך האיומה והידיעה שהעם יוצא לגלות. ואז, דווקא אז, אומר ירמיהו משפט מדהים: "עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת".
כאלפיים שנה חלפו. אתם מוזמנים לבדוק את מחירי הנדל"ן בירושלים, להסתכל על המנופים שבונים את שכונותיה, ללכת בסמטאותיה היפות – ולגלות שירמיהו צדק. בתים ושדות וכרמים נקנים בארץ הזאת.
הפרק הזה נתן תקווה לקוראיו בכל הדורות: יש בנו פוטנציאל עצום שבסוף יתממש – גם בעם שלנו וגם בכל אחד ואחד. דברים שנחשבים כרגע לא הגיוניים יכולים לקרות ולהפתיע לטובה. וכמו שהנבואה הזו התגשמה, יתגשמו גם האחרות. זה אפשרי. בסופו של דבר, זה אפילו הכרחי. אלוקים בעצמו אומר זאת לירמיהו בהמשך הפרק: "הִנֵּה אֲנִי ה' אֱלֹוקי כָּל בָּשָׂר, הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר?".
שנמשיך להגשים נבואות.
2.
"שלום סיון, שמי נחמה שפילמן, מנהלת החינוך החברתי בקיבוץ טירת צבי. נראה לי חשוב לפרסם את הסיפור הבא:
"נטע אייגר, נער בכיתה י"א מהקיבוץ, נסע להתחרות בחו"ל באולימפיאדת מנדלייב הבינלאומית בכימיה (אגב, נטע הוא צאצא של הרב עקיבא אייגר שהיה מפורסם בגאונותו).
"מישראל נשלחו לתחרות ששת הכימאים הצעירים הטובים במדינה, ובהם נטע. הוא הצטיין בשני השלבים הראשונים, אבל לצערנו, מבחן המעבדה השלישי והחשוב נערך בשבת האחרונה.
"למרות ההבטחות המוקדמות לאפשר לנטע להיבחן ביום שישי או במוצאי שבת, בפועל לא אפשרו לו לעשות זאת. לדעתנו, ישראל צריכה להתעקש על כך כמדיניות רשמית ולא כטובה פרטית לנטע.
"בסופו של דבר נטע לא ניגש למבחן בשבת. מבחינתנו – הוא עמד במבחן אחר. בקיבוץ ובבית הספר שלו בשדה אליהו מכינים לו קבלת פנים של אלוף העולם. הוא התכונן לתחרות הזאת שלוש שנים תמימות, הוא כימאי מצטיין, והלילה הוא ממריא בחזרה לארץ, בלי גביע, אבל עם הרבה אמונה ונאמנות לערכים".
3.
אנחנו בשיא עונת אספות ההורים בבתי הספר. ימים משמעותיים עבור הרבה מאוד מורים, הורים ותלמידים. הנה נקודה למחשבה מפרשת בהר:
הפרשה מתארת אדם שמצבו הכלכלי רק מתחיל להתדרדר, ודורשת מאיתנו: "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ". כלומר, צריך לשים לב למצב ולעזור כבר מתחילת המשבר ולא להניח לו להגיע לנפילה והתרסקות. רש"י כותב שזה כמו חמור שסוחב משא כבד. אם המשא מתחיל להתנדנד קצת כשהוא על גב החמור – אדם אחד יכול לייצב אותו. אבל אם הכול נפל לארץ והתפזר והתרסק – גם חמישה אנשים אינם יכולים להחזיר את המצב לקדמותו.
פרשנינו מסבירים שהעיקרון הזה נכון גם בחינוך: צריך לזהות את הסדק ברגעים הראשונים. לתפוס בעיות כשהן מתחילות ולטפל בהן בחוכמה, לפני שמגיעים חלילה לתהום. כשנער מתדרדר והופך לנער בסיכון, הוא מקבל פתאום המון תשומת לב, שיחות אישיות ופינוקים. מה היה קורה אם היו שמים לב אליו שנה אחת קודם? אם היו מבחינים בסימני מצוקה קלים, תומכים בו ועוזרים לו?
לא רק בתחום החינוך כדאי לאתר בעיות בשלב מוקדם. זה נכון גם בזוגיות (כשיש מתחים קלים רצוי לטפל בהם ולפנות לייעוץ, ולא להתעורר רק כשהכול מתנפץ), זה נכון ביחס למשברים נפשיים שכדאי לטפל בהם לפני שיחמירו, באיתור מוקדם של מחלות ועוד ועוד. "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ" – מוקדם, מבעוד מועד, לפני הנפילה.
הפרשה קוראת לנו להיות ערניים וקשובים ולפקוח עיניים, ביחס לעצמנו, לילדינו ולזולת בכלל: אילו סדקים קטנים אנחנו רואים מסביב, ומתחילים לטפל בהם?
4.
כשהייתי במסע הרצאות בממפיס שבארצות הברית ביקשתי לפגוש אותו. אמרו לי שבעיר מתגורר אחד האנשים האחרונים שפגשו את הראי"ה קוק ועדיין יכולים לספר על כך.
וכך זכיתי לשבת מול הרב נטע גרינבלט בן ה־96, תלמיד חכם אמריקאי, ולשמוע בגוף ראשון את כל החוויות על המפגש עם המנהיג הרוחני הדגול: כילד קטן הוא היה חולני, ואבא שלו לקח אותו לרב קוק, לקבל ברכה. הוא זוכר שהרב עמד בטלית ותפילין, הסתכל לו בעיניים ובירך אותו שיהיה תלמיד חכם ויזכה לאריכות ימים. "הברכה השנייה התקיימה", הוא חייך, "אני מקווה שגם הראשונה"…
הפנים שלו הוארו באור מיוחד כשהתרפק על שיעורי התורה של הרב קוק, על חג השבועות שבו הרב לימד תורה ברציפות מאחת־עשרה בלילה ועד ארבע לפנות בוקר, על ההליכה איתו לכותל ברגל ביחד עם מאות אנשים, על העברית המיוחדת שהרב קוק דיבר ועל הפעילות הציבורית שלו למען עם ישראל.
הוא אפילו זכר את אבא של הרב קוק וגם את ההלוויה של הרב. ההלוויה יצאה בג' באלול מבית הרב אל הר הזיתים, שם הוא קבור, והרב גרינבלט בן ה־10 חווה וזכר הכול.
בשבוע שעבר הוא נפטר, אחרי כמעט מאה שנים שבהן זכה ללמוד, ללמד ולספר. בסוף המפגש בינינו שאלתי אותו שאלה אחרונה: "מה יהודים בימינו, אנשים שהם לא הרב קוק וגם לא פגשו אותו מעולם, יכולים ללמוד מכל הסיפורים האלה?"
"מה המסר?" שאל הרב גרינבלט, ומייד ענה: "המסר הוא שצריך להיות אדם גדול, נכבד, עם מידות ראויות לבן אדם. זה אפשרי. אנחנו לא הרב קוק, אבל בטח, כן, בטח שאפשר להיות אדם גדול. לא רק שאפשר – חייבים! אין ספק בדבר".
5.
"שלום סיון, אני יודע שאת לא מפרסמת סיפורים כאלה בדרך כלל, אבל מרגיש צורך לשתף:
"שמי אברהם מיימון ואני אחיו של יאיר מיימון, הגיבור מהיישוב תקוע שחיסל בשבוע שעבר מחבל שניסה לחדור לביתו.
"הנה זווית נוספת לסיפור: בשעות הערב ההוא ישבה אימי בביתה בקריית ארבע והחלה להרגיש מועקה בליבה. אף שהייתה עייפה ומותשת משבת שבה אירחה את כל ילדיה, היא חשה שמשהו גדול עומד לקרות.
"בהחלטה של רגע היא ירדה למערת המכפלה, לקברי האבות והאימהות, והתחילה לבכות ולהתפלל, כשהיא לא יודעת על מה.
"באותם רגעים ממש החליטו יאיר ואשתו לצאת לשתות תה במרפסת ביתם באופן ספונטני, והסוף ידוע.
"כאשר התקשרתי ראשון לאימי לספר לה על המקרה, היא רק ענתה לי: 'אני יודעת שמשהו קרה. רק תגיד לי שכולם בסדר'.
"יש עולם נסתר שאנחנו לא רואים: קשר בין אימא לבנה, קשר בין האבות והאימהות של האומה אלינו, הבנים שלהם, קשר בין חברון לגוש עציון, קשר בין תפילה למציאות. בשורות טובות".
