אם נוציא לרגע מהחשבון את עמיחי, יישוב שהוקם כדי ליישב מחדש את מגורשי עמונה, כבר עשרים שנה שלא הוקמו בארץ יישובים חדשים. דניאלה וייס הבלתי נלאית, עוד מעט בת 77, מודאגת מכך מאוד. "בשנה שקדמה למלחמת ששת הימים", היא נזכרת, "לא הוקם שום יישוב חדש בארץ, וזה בלי קשר ליהודה ושומרון, שלא היו עוד בידינו, כידוע.

"גם אז כמו היום הייתה תחושה של דריכה במקום. המורל הלאומי היה נמוך, והאמירה הנפוצה הייתה 'שהאחרון יכבה את האור'. המורל הלאומי הנמוך נבע מסיבות רבות, אבל הוא בא לידי ביטוי בכך שלא הקימו יישובים חדשים. בזה צריך להילחם".

תנועת נחלה, בהובלתה של וייס, מוודאת שלא נדרוך במקום. ככלות הכול, למה לעמוד במקום אם אפשר פשוט להתיישב בו? מאות פעילים השתתפו ביום רביעי שעבר בכנס יציאה לדרך של מבצע להקמת יישובים חדשים ברחבי יהודה ושומרון שנערך בשער בנימין ביוזמת תנועת נחלה. התוכנית: להקים בלילה אחד יישובים חדשים רבים ביו"ש, בסגנון חומה ומגדל. תאריך העלייה לקרקע: כ"א בתמוז (20 ביולי).

הרב אריה שטרן בירך בכנס על היוזמה והוסיף: "בואו ורשו את הארץ; צריך לדעת שזו המשימה שלנו, משימה לאומית. העיקר הוא המעשים בשטח". בכנס השתתפו – אולי במפתיע, מפני שמדובר ככלות הכול ביוזמת התיישבות פיראטית, שכידוע אינה זוכה לאהדה יתרה בצמרת המדינה בימים אלו – גם ראשי מועצות בנימין, בית אל וקריית ארבע. ברור שנוכחותם גם היא מעידה על רצינות היוזמה.

שמואל גזית (28), רכז הקרקעות והתחום המשפטי בתנועת נחלה, גר בקריית ארבע, נשוי ואב לארבעה, מורה לעברית בבית הספר בחברון, וכבר יותר מעשר שנים פעיל בתחום ההתיישבות, מקים מאחזים ומארגן גם הפגנות ענק אם צריך. הוא מרכז גם את היוזמה הנוכחית של תנועת נחלה ומציין שהתוכנית המיועדת לכ"א בתמוז היא להקמת עשרות נקודות יישוב חדשות. את המיקומים המדויקים הוא איננו מציין לעת עתה בשל ביטחון מידע ועינם הבוחנת של גורמים עוינים וגם של הרשויות.

שמואל גזית: "קודם כול אנחנו בודקים את מעמד הקרקע, אם מדובר באדמה פרטית, באדמות מדינה או באדמת סקר, שזה מעמד ביניים. אנחנו מקפידים על הוראתו של הרב צבי יהודה שלא לעלות על אדמות פרטיות של ערבים"

על הרצף

בתחילת סיוון תצא תנועת נחלה לפעילות הכנה לקראת העלייה אל הקרקע: סיור מתוקשר של שלושה ימים בכל רחבי יהודה ושומרון, החל מצפון השומרון וכלה בדרום הר חברון, שבו ייבחנו נקודות התיישבות פוטנציאליות רבות "מבחינה סטטוטורית (מעמד חוקי, א"ס), מבחינת דרכי גישה, סכנה של השתלטות ערבית, רצף יהודי והרבה מדדים אחרים".

בכל זאת גזית מסכים להצביע על מיקומה של נקודה מסוימת אחת שאליה יעלה בכ"א בתמוז גרעין התיישבות: השטח שבין היישובים ענתות ונופי פרת. "יש שם שלושת אלפים דונם של אדמות מדינה רשומות בטאבו. מי שהגדיר אותן אדמות מדינה זו ירדן בזמן שלטונה כאן. רובן הגדול עודנו שומם, אם כי יש גם השתלטות ערבית בחלק מהשטחים הללו.

"הרצון שלנו הוא ליצור רצף בין ענתות לנופי פרת וגם בין אדם למעלה מכמש. זה יהפוך לגוש יהודי גדול ומרכזי. שמורת הטבע נחל פרת עוברת למרגלות היישובים האלו, וסגירה של הפרצה הזאת תגן על השמורה הגנה מיטבית.

"העבודה שלנו בשטח מתחלקת לשלושה חלקים", מתאר גזית את אופן הפעילות בתנועת נחלה. "קודם כול אנחנו בודקים את מעמד הקרקע, אם מדובר באדמה פרטית, באדמות מדינה או באדמת סקר, שזה מעמד ביניים. אנחנו מקפידים על הוראתו של הרב צבי יהודה שלא לעלות על אדמות פרטיות של ערבים. אין לנו עניין להתנגש בערבים שזה באמת השטח שלהם.

"יש לנו עמותה שעוסקת בגאולת אדמות, אבל עם זאת כיום מתרחשת שערורייה: המנהל האזרחי לוקח חלקים גדולים מאוד מאדמות המדינה הפוטנציאליות, אלו שעדיין לא הוכרזו, והופך אותן בכל מיני דרכים לאדמות ערביות פרטיות.

"אנחנו בודקים במערכות מידע מתקדמות בסיוע גורמים בהתיישבות שעוזרים לנו בנושא הזה אם הקרקע המסוימת צורפה לתחום שיפוט כלשהו, אם היא נמצאת תחת חוזה של ההסתדרות הציונית, אם היא אדמת מדינה בטאבו, ואם כן, אם היא מוכרזת או מוסדרת. כמובן, אנחנו רוצים לבחור נקודות שנראות לנו טובות וחשובות וחזקות מבחינה משפטית.

"אחר כך בוחנים את החשיבות האסטרטגית של הנקודה. כמובן, נבדקת הסכנה של השתלטות ערבית. לפעמים אנחנו בוחרים בנקודה מסוימת דווקא כי היא קוטעת רצף ערבי, ולפעמים – כי היא יוצרת רצף יהודי. אנחנו בודקים גם את החשיבות הביטחונית של הנקודה. אנחנו רוצים שלמקום כזה תהיה חשיבות לאומית רבה ככל האפשר מכל ההיבטים. גם מבחינת הקרקע וגם מבחינת האיומים שיש עליה.

"החלק השלישי הוא הערכה של הרצון לשיתוף פעולה מצד היישובים היהודיים בסביבה ומצד המועצה הרלוונטית למקום. מלבד זאת אנחנו גם מוודאים נתונים נוספים, למשל ששיפוע ההר – אם יישוב בנוי על גביו – סביר מבחינה טופוגרפית ומאפשר תכנון בנייה במקום. אנחנו בודקים גם דרכי גישה.

"המטרה היא לעלות בכ"א בתמוז לקרקע בנקודות רבות בו זמנית ברוב עם ועם אנשי ציבור כדי ליצור שינוי במפת ההתיישבות. ברוך ה' ההיענות עד עכשיו יפה מאוד מצד היישובים והמועצות. רבים רוצים להשתתף במהלך הזה, ואני מעריך שתהיה אפילו תחרות מסוימת על הזכות להיכלל בו.

"יש כאן פוטנציאל גדול, כי מה שאורך כיום המון שנים של קידום תוכניות מסודרות ונתקל בהרבה בעיות פוליטיות ומדיניות, יזכה כאן ליישום מהיר. זו הזדמנות למהלך גדול שישחרר תהליכים שתקועים כבר שנים".

שמואל גזית: "המטרה היא לעלות בכ"א בתמוז לקרקע בנקודות רבות בו זמנית ברוב עם ועם אנשי ציבור כדי ליצור שינוי במפת ההתיישבות. ברוך ה' ההיענות עד עכשיו יפה מאוד מצד היישובים והמועצות. רבים רוצים להשתתף במהלך הזה, ואני מעריך שתהיה אפילו תחרות מסוימת על הזכות להיכלל בו. יש כאן פוטנציאל גדול, כי מה שאורך כיום המון שנים של קידום תוכניות מסודרות ונתקל בהרבה בעיות פוליטיות ומדיניות, יזכה כאן ליישום מהיר. זו הזדמנות למהלך גדול שישחרר תהליכים שתקועים כבר שנים"

 

לא כפופים לתכתיבים זרים

בתחום הקרקעות כבר גובשה בתנועת נחלה תוכנית שכוללת מאה אלף דונם אפשריים להתיישבות חדשה. דניאלה וייס, הרוח החיה מאחורי נחלה ומי שכבר חמישים שנים נאבקת בשטח על כל דונם וכל עז, מסבירה שהרצון הוא "ליצור שינוי של מאה ושמונים מעלות מהכיוון הנוכחי, להפוך את הקערה על פיה. המציאות המדינית והערכית היום היא שהתכתיבים של ארצות הברית ושל האיחוד האירופי, של השמאל ושל הערבים מתקבלים בממשלת ישראל כנתון שאין לערער עליו.

"המדיניות הנוכחית, בין שראש הממשלה הוא נתניהו ובין שהוא בנט, כי בעניין הזה הם תאומים אידאולוגיים, מציבה את ארץ ישראל בשולי החשיבה ובשולי סדר היום. זה מביא לדריכה במקום, וכשלא מתקדמים, מידרדרים לאחור.

"מטרת התוכנית היא לשנות את הגישה הבסיסית של ממשלת ישראל בלי קשר לשאלה מי יעמוד בראשה, ממדיניות שכפופה לתכתיבי גורמים זרים למדיניות שיוזמת התיישבות בכל חלקי הארץ. היום יש ביהודה ושומרון כמאתיים וחמישים נקודות התיישבות יהודיות, כולל החוות החקלאיות. יש להתיישבות ביהודה ובשומרון השפעה מערכתית. כשקמה ההתיישבות ביו"ש הקים שרון גם את המצפים בגליל. כשנחזור לשכם ולהר הבית ולחברון רבתי וליריחו, שער ארץ ישראל, הכול יפרח, לא רק ביו"ש".

וייס מתארת את קטנות האמונה ואת הפקפוקים שפגשה לאורך כל הדרך, עוד לפני קרוב ליובל, כשארזה את מיטלטלי המשפחה ועברה משפלת החוף לגב ההר: "אני זוכרת את עצמי ברמת גן אורזת ונערכת למעבר לשומרון עם משפחות גרעין אלון מורה, וזאת כשבשומרון אין אף יהודי אחד.

"החברים ברמת גן אמרו לנו שזה שיגעון. הם הסבירו לי שאם אני חושבת שאצליח להביא לשינוי התפיסה הישראלית ביחס ליו"ש בעצם המעבר שלי ושל משפחתי לשומרון, אני טועה. הסתכלו בי אז ברחמים, וחלק מהחברים אפילו בכו.

"אמרו לי אז שעם כל הכבוד לשומרון, אסור להשתגע. בסקר שנערך בעידן ההוא רק 17% האמינו שיש סיכוי ליישב את השומרון ביהודים. עפרה הייתה אז בת חצי שנה. היו כפר עציון, היישוב היהודי בחברון והתחלה של התיישבות בבקעה.

"ממצב שבו אין אף יהודי אחד בשטח הגענו בזמן לא רב למצב של מאות אלפי יהודים. זו מהפכה, ומי שחווה מהפכה כזו מאמין שהיא יכולה לקרות שנית. ההורים שלי ושל בעלי הגיעו לחולות תל אביב ורמת גן, לדיונות, כמעט שלושים שנה לפני שקמה המדינה. בתצלומים מאז רואים את סבתא שלי, שבאה מוורשה, הולכת בחולות תל אביב בגרבי ניילון ועקבים. אם שם זה הצליח, למה לא כאן?"

דניאלה וייס: "הרצון הוא ליצור שינוי של מאה ושמונים מעלות מהכיוון הנוכחי, להפוך את הקערה על פיה. המציאות המדינית והערכית היום היא שהתכתיבים של ארצות הברית ושל האיחוד האירופי, של השמאל ושל הערבים מתקבלים בממשלת ישראל כנתון שאין לערער עליו. מטרת התוכנית היא לשנות את הגישה הבסיסית של ממשלת ישראל בלי קשר לשאלה מי יעמוד בראשה, ממדיניות שכפופה לתכתיבי גורמים זרים למדיניות שיוזמת התיישבות בכל חלקי הארץ"

אבל את תגובת המדינה על מבצע ההתיישבות שלכם אנחנו כבר יודעים מראש. ראינו את זה אינספור פעמים. באביתר ובבית התקומה בחברון נמנע השבוע גירוש אלים רק כי התקפלנו.

"בבית התקומה הרשויות הן שהתכופפו. בשורה התחתונה הבית נשאר שלנו, שומרים עליו יהודים שגרים בו. נעבור בבית התקומה את אותו תהליך שעברנו בבית השלום, בבית המכפלה, בבית רחל ובבית לאה.

"הערבים לא ייכנסו לשם לעולם, העסקה התבצעה, והרישום בטאבו נעשה. נכון, יש עיכוב מלאכותי שהוא לא מוסרי, לא מוצדק ולא קיים בשום מקום בעולם ובארץ, שחייבים רישום מוקדם לפני הכניסה לבניין. זה עיוות, אבל גם עליו נתגבר כפי שהתגברנו בעבר".

זה גם מה שאמרו באביתר, ובינתיים עברה שנה ולא חזרנו אליו.

וייס איננה מסכימה: "ראשית, יש באביתר בסיס צבאי, וכל חמישים המבנים נותרו על עומדם. הכפרים יתמא, קבלאן, ביתא ועוסארין תכננו להתחבר לרצף אחד ולחנוק את כביש חוצה שומרון, ממש כפי שבאום אל-פחם מחליטים מתי נוסעים יוכלו לעבור בכביש חוצה שומרון ומתי לא.

"הסקר של המדינה בעקבות פרשת אביתר הוכיח שכל טענות הערבים הן שקר. הוא הוכיח שיש עוד מיליון וחצי דונם אדמה מתוך שישה מיליון דונם אדמות מדינה ביו"ש שעליהן אפשר להקים יישובים יהודיים בלי לפגוע בשום ערבי ובשום נכס של ערבי.

"אלו אדמות טרשים בהיקף של מיליון וחצי דונם, שעליהן נהגו אנשי המנהל האזרחי, ובעקבותיהם גם קציני הצבא, לומר אוטומטית 'זה פרטי של ערבים', וסקר אביתר שערכה המדינה הוכיח שזה פשוט עיוות של נתוני האמת. אביתר הביאה להישגים מהפכניים עצומים. להגיד לך שאני מסתפקת בזה? בשום פנים ואופן לא".

דניאלה וייס: "על כל גבעה היה מאבק. נכון, עכשיו יש יס"מניקים מבהילים, אבל מה שחשוב הוא שקמו דור שלישי ורביעי להתיישבות, והם ערכיים יותר מדור המייסדים"

היו נכונים למאבק

היום קל מאוד לשלוח יס"מ ולנקוט אלימות כדי לדכא את הציבור הימני, כפי שאנחנו מכירים היטב מנקודות התיישבות רבות לאורך השנים. למה לחשוב שהפעם יהיה גורל היישובים הללו שונה?

בתמצית, התשובה של וייס היא שהעקשנות וההתמדה מנצחות: "עד שהגענו לשומרון היו שמונה עליות של גרעין אלון מורה, והתרחשו בהן עימותים קשים מאוד עם הרשויות. מי שעוקב אחרי סרטונים מהתקופה ההיא רואה איך נקשרנו אז בשרשרות וגם נזרקנו לבתי כלא. אני אישית נזרקתי למגרש הרוסים עם שתי ילדות קטנטנות. עברתי חקירות.

"עברנו המון מאבקים, על כל גבעה בקדומים, על כל שכונה בעלי, על אלון מורה, על רוג'יב (איתמר, א"ס) ועל הר כביר. כמה נגררתי על הקרקע, כמה נסחבתי".

בקשר ליישוב קידה, הממוסד היום, שעלה השבוע לכותרות שלא בטובתו, נזכרת וייס כיצד כבר קשרו הרשויות בכבלים את הקרוונים של היישוב כדי להעלות אותם על נגררים ולקחת אותם מהשטח.

גורמים בכירים בהתיישבות הפצירו אז בווייס שלא להיאבק ולהניח לשלטונות להחרים את הקרוונים למרות הידיעה שמדובר בהפרת צו מניעה של בג"ץ שאסר על הזזתם, אבל וייס סירבה והתעקשה להטיל את עצמה למרגלות הסמיטריילר. היא נגררה משם, וצלע אחת שלה נשברה. "על כל גבעה היה מאבק. נכון, עכשיו יש יס"מניקים מבהילים, אבל מה שחשוב הוא שקם דור שלישי ורביעי להתיישבות, והם ערכיים יותר מדור המייסדים".

דניאלה וייס: "אמרתי לבעלי אמנון שיש לי כלל: מי שלא אמר לי בפירוש שהוא לא מעוניין לעלות לקרקע נכנס לרשימה. הוא היה אומר לי בכל פעם על רבים מהנרשמים 'אותו את רושמת? בחיים הוא לא יבוא'. אמרתי לו: 'הוא לא אמר לי לא, אז הוא ברשימה'. הרבה מתושבי אלקנה היום, שעוד מעט כבר יעברו לבית האבות באלקנה, הם מהרשימה ההיא. אז יש מולנו יס"מ ויש שמאל חזק, ערבים חצופים והרבה מכשולים, אבל עומד מולם כוח רוחני אדיר שפועל מתוך אידאולוגיה טהורה, מזוככת, צלולה ולא מתוסבכת. עוצמות אדירות"

יש מי שיגיד: קראו לנוער לעמונה, לאביתר, לבית התקומה, ובסוף הוא הפך לכלי משחק בנוסח כפר מימון. הגיעו להסכמים שבשורה התחתונה קטעו את המאבק.

"מי שבא מתוך מחשבה שאני בא, כובש וזה כבר שלי, ולא אצטרך להתאמץ עוד פעם לשם כך, ראוי שידע שהוא הולך לספוג הרבה מאוד אכזבות. מי שרוצה שבבית התקומה יתגוררו חמש עשרה משפחות צריך לדעת שזה ייקח זמן. אבל בינתיים יש שם יהודים ששומרים שערבים לא ייכנסו לשם.

"על סמך חמישים שנות ההתיישבות שלי ומה שהכרתי מחוויות ההתיישבות של הדורות שלפניי אני יכולה לומר בבירור שהעוצמות שאני פוגשת היום בציבור המגיע לשטח גדולות בהרבה מהעוצמות שפגשתי אי-פעם. מדבר באיכויות שלא היו ובמכפלות כוח, ויש לי למה להשוות. יש לי עוד רשימות של גרעין מערב השומרון שכתוצאה ממנו קמה אלקנה. לקחתי אז מכל משפחה חמש לירות דמי רצינות.

"אמרתי לבעלי אמנון שיש לי כלל: מי שלא אמר לי בפירוש שהוא לא מעוניין לעלות לקרקע נכנס לרשימה. הוא היה אומר לי בכל פעם על רבים מהנרשמים 'אותו את רושמת? בחיים הוא לא יבוא'. אמרתי לו: 'הוא לא אמר לי לא, אז הוא ברשימה'. הרבה מתושבי אלקנה היום, שעוד מעט כבר יעברו לבית האבות באלקנה, הם מהרשימה ההיא.

"אז יש מולנו יס"מ ויש שמאל חזק, ערבים חצופים והרבה מכשולים, אבל עומד מולם כוח רוחני אדיר שפועל מתוך אידאולוגיה טהורה, מזוככת, צלולה ולא מתוסבכת. עוצמות אדירות".

"כשהגענו לשומרון בסוף שנת 1975 דובר בתקשורת רבות על משבר הקיבוצים. אני זוכרת שזה נגע לליבי מאוד. שאלתי את עצמי איך דבר כה ערכי שעזר כל כך לתקומת מדינת ישראל, שהיה כרוך בהקרבה ובהסתפקות במועט מתוך טוטליות שהערצתי, הידרדר למקום נמוך כל כך. שאלתי את עצמי מה עלינו לעשות כדי שזה לא יקרה גם אצלנו בגוש אמונים.

"באנו באידיאליזם צרוף, אבל הרי גם הקיבוצניקים באו באותו אידיאליזם. זה נמשך עד ששמעתי פעם ברדיו את יעקב חזן ממפ"ם, מראשי תנועת הקיבוצים, אומר שגדל בקיבוץ באווירה שהייתה כמו סרט בלי פסקול. הוא התכוון לומר שבקיבוצים לא הסבירו מספיק על חשיבות המעשים שם. מאז נשבעתי לעצמי שלא להפסיק לדבר ולהסביר".