לעומת שש השנים הרגילות, שבהן האדם דואג בעצמו לפרנסתו, עמל וטורח כדי קיום הנפש, הרי שבשנת השמיטה האדם מוסר את עצמו וחייו לרשות גבוה. הלא אם הקב"ה מצווה אותנו להרפות לגמרי מפרנסת השדה והכרם, משמע שהוא בעצמו ידאג לקיומנו, כמו שמובא בפרשה: "וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ", והקב"ה מבטיח שיהיה סיוע גדול, ותבואת השנה השישית תתרבה שלא כדרך הטבע.
משמעות הדברים היא שבשנה השביעית מתגלה דרגה גבוהה של חיים, דרגה של חיי א־לוהות שבה ניכר באופן ברור מאוד שהוא יתברך, הוא הזן ומפרנס לכול, והאדם צריך להרפות עצמו ולהכניס את חייו תחת כנפי השכינה, להתברך ממנה ולא ממעשי ידיו.
ביסוד הדברים מונחת ההבנה שמצד האמת הקב"ה הוא המנהיג היחיד את כל העולם כולו. לא השתדלות האדם ותחבולותיו מביאות להצלחתו, אלא "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר". וכדברי קֹהלת שאמר בחוכמתו "שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן".
אמת, בעניין זה יש הבדל גדול בין הפנימיות לחיצוניות. שהלא בחיצוניות נראה שעשייתו של האדם היא שורש הצלחתו, ובפנימיות באמת ברכת ה' היא מקור ההצלחה ולא שום גורם אחר. המציאות בנויה משני ממדים, ממד נסתר וממד נגלה. הממד הנגלה הוא דרכי הטבע והנהגתו, ובממד זה נראה שכל ענייני האדם תלויים בחוכמתו ובמעשיו. אולם מצד האמת, כל הנהגת הטבע היא לבוש חיצוני להנהגה נעלמת ועמוקה יותר, הלא היא הנהגת ה' העליונה שבה ניכר היטב שה' יתברך הוא המנהיג היחיד, ושורש כל הברכה וההצלחה, העוני והעושר, אינו אלא הנהגה מדויקת של האדון היחיד ברוך הוא.
כך הנהגת הטבע היא לבוש שמסתיר את ההנהגה העמוקה והפנימית יותר. באופן טבעי תופס האדם את המציאות כפי שהיא בנגלה, אולם התורה מרוממת אותנו לראות את פנימיות המציאות.
לפיכך הקב"ה מצווה אותנו לשבות בשנה השביעית. שנת שבתון. שנה שבה אנו עוזבים את העסק בשדה ומפקירים אותו לכול. שנה זו היא התכנסות אל ההנהגה הפנימית, בלתי לה' לבדו. בשנה זו אנו מרפים את אחיזתנו בדרכי הטבע ובהנהגה החיצונית ומשרישים את חיינו בממד הנעלם והנסתר, ההנהגה הניסית הנסתרת.
בשנה זו העובדה ש"לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" איננה עובדה סמויה. בשנה זו "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'", הכול חוזר אל השורש הפנימי, רשות גבוה. ממילא, המידות שראוי לאחוז בהן בשנה זו הן האמונה התמימה בה' יתברך וההסתופפות שלנו כבנים בחיק אביהם מחוללם בשלוות צדיקים ובביטחון שוקט ורגוע.
שנת השמיטה היא שנה של אמונה, שנה של ביטחון, שנה שמטמיעה בקרבנו את ההכרה בנוכחות הקב"ה בעולם. זו שנה שבה אנו מבחינים מי באמת מנהל את הכול.
וכך שנה זו מחזקת אותנו לשוב אל שש שנות העבודה מתוך מודעות אמיתית לממד הנסתר שבמציאות, למען נהיה נאמנים לו ולא ננהה אחרי מחשבות הבל לומר שאין לו לאדם אלא כוחו ועוצם ידו, ולא נתפתה אחר דרכי הטבע הגלויות וחוקותיהן.
ובאמת עיקר ניסיונו של האדם בעולם הוא בנקודה זו, להיות מחובר בקשר פנימי ועמוק אל הממד הנסתר, אל ההנהגה הא־לוהית שמלובשת בכל דרכי הטבע ואורחות החיים הגלויים. ובחסדו ה' מסייע לנו בעניין זה בכך שמצווה אותנו להפוך שנה שלמה לשנת השתלמות רוחנית, להעצים את הקשר אל הממד הנסתר ולחזק את הכרתנו בו ובמרכזיותו. כך נשוב אל העבודה מתוך נאמנות אל הרוח, אל האמונה וקדושת ה'.
השבוע יחול ל"ג בעומר, שהוא יומו של רבי שמעון בר יוחאי. רבי שמעון בר יוחאי זכה ולימד את עם ישראל את נשמת התורה, את עומק פנימיותה. התורה היא נקודת המבט הא-לוהית על המציאות, ונשמת התורה מלמדת אותנו להסתכל על הנשמה הפנימית של המציאות. היא מלמדת אותנו להכיר שאין עוד מלבדו, ואף על פי שלמראה העיניים נראה שהעולם מתנהל על ידי סיבות טבעיות, באמת הקב"ה הוא מקור הכול והוא בורא ומנהיג את הכול.
וכן האור של נשמת התורה מלמד אותנו לבטוח בה', לדבוק בו וללכת בדרכיו, כך שאותו מסר של שנת השמיטה מתחבר עם המסר של אור נשמת התורה. שנזכה בעזרת ה' לאור התורה ולדבקות שלמה בה', אמן ואמן!
