רק רצינו לראות שקיעה, אבל במקום צבעי כתום מעומעמים המתמזגים בכחול הכחול הזה של הים הזדמן לנו לחזות במו עינינו בפקק היקר ביותר במדינה.

בחול המועד פסח האחרון הרחקנו עד נמל אשדוד. מראה אוניות המטען הממתינות לתורן לפרוק סחורה ומשתרכות בטור ארוך מול הנמל היה ההוכחה שטוב מראה עיניים ממשמע אוזניים. אם נציב אותן בטור, נגיע לפקק שאורכו עשרות קילומטרים. שיגעון.

ואף על פי שהוא עולה לנו הרבה מאוד כסף ומשליך על כל מה שכרוך בחיי היומיום שלנו, החל מהאוכל שאנחנו אוכלים ועד הדירה שרכשנו או השיפוץ שאנחנו משתוקקים לסיים, כמה שאנחנו דשים בפקק האוניות הזה, אנחנו כנראה לא מעכלים באמת את גודל הנזק.

עבודת נמלים

מה לא נאמר על המשבר הזה? הנהלות הנמל מטילות את האחריות על הקורונה בטענה שמחירי ההובלה הימית עלו בכל העולם, וזה מה שגרם לעומס אדיר בנמלים. זה נכון, הקורונה יצרה ביקוש אדיר, והעומס בנמלי העולם הוכפל. אבל אצלנו זה התחיל הרבה לפני כן. נמל חיפה עוד יכול לצאת מזה בסדר, שכן הוא ממוקם במחצית העליונה של הדירוג העולמי המעריך את תפקודם של הנמלים. אבל נמל אשדוד? ובכן, הוא נמצא עמוק בתחתית הדירוג, ולמעשה רק כשלושים נמלים בכל העולם מתפקדים ביעילות פחותה ממנו.

כדי להבין טוב יותר את המשבר נצטרך להפריד לרגע בין סוגי הסחורות: בין אוניות מכולות ובין מכולות של מטען כללי. ההבדל הוא שמטען כללי מצריך מיומנות וציוד משוכללים מאוד, ופריקתו גם אורכת זמן רב יותר וגם הסיכון שלה גבוה יותר. נכון לעכשיו אין בכלל צפי לתחרות בין הנמלים בתחום הזה, כי גם שני הנמלים הפרטיים החדשים שהוקמו בארץ מוכשרים לפרוק אך ורק אוניות מכולות. אם כך, אין תחרות אמיתית, והיא גם אינה צפויה לקרות בקרוב.

גם עובדי הנמלים אינה יוצאים פטורים בלא כלום מהאחריות למשבר, מכיוון שהנתונים מראים שהם עובדים ביעילות פחותה בשנים האחרונות, וכך מיליוני טונות של מטען נתקעים בפקק. ועדי העובדים גם הם אינם מוודאים שהעובדים יעבדו ביעילות. בקיצור, כולם שותפים באשמה בפקק הזה, גם הקורונה, גם העובדים וגם הנהלות הנמלים.

כשהזמני נעשה קבוע ופתרון לא נראה באופק, כל משפחה בישראל משלמת מאות שקלים בשנה רק על הפקק הזה, והתשלום מתווסף על העלויות הגבוהות של המחיה היקרה ממילא.

מה יעזור? לגייס עובדים זמניים עד שהנמלים החדשים יתחילו לפרוק סחורה ולהפחית את העומס מהנמלים הקיימים, להעניק תמריצים שישתלמו בפריקת אוניות מטען כללי ולאפשר לנמלים הפרטיים לרכוש ציוד ולהשתלם בפריקת אוניות מטען כללי, כדי שלשני הנמלים הקיימים לא תהיה בלעדיות בתחום. וזה נמצא בידיים של שרת התחבורה.

אם נפרוט את הנושא הזה לפרוטות, נמצא שכל הגורמים המעורבים אשמים, אין פה אפשרות לעשות הנחה לאף אחד מהם. אבל משרד התחבורה הוא הגורם האחד שמתכלל את כולם ובסמכותו לדרוש פתרון. הוא האחראי שאליו אנחנו צריכים לפנות כדי לדרוש לסיים את הסאגה הזאת ללא שיהוי.

"חסרים לו מאתיים עובדים, והוא הוציא מאה לפרישה מוקדמת! כלומר, רק החמיר את הבעיה. אבל האווילות הזאת לא הסתיימה. העובדים קיבלו שלושה מיליון שקלים כדי להסכים לפרוש. במצב כזה למה שמישהו בכלל יישאר?"

לקוחות שבויים

איתי רון, יו"ר איגוד יבואני התבואות ומנכ"ל צנציפר, חברה לייבוא תבואות ומספוא, הוא יבואן של סחורות המשמשות למשק החי. רון צוחק כשאני מציינת באוזניו את טענתו של מנכ"ל נמל אשדוד משה ז'אנה שאין כל קשר בין הפקק בנמל לבין יוקר המחיה. "את הרי משלמת בסופר על כל מה שקורה עד שהמוצר מגיע לסופר. כל דבר שמשתנה לאורך השרשרת הזאת מגולם במחיר המוצרים, אחרת אנשים יפשטו את הרגל".

נכון לזמן כתיבת שורות אלו, שמונים ושש אוניות מטען ממתינות מחוץ לנמלי ישראל. הן כוללות קונטיינרים, ברזל ועץ וגם תבואות, שחלקן הולך ללחם, לחלב ולביצים שנקנה מחר במכולת. "המדינה מתנהלת כמו מונופול שלא סופר את הלקוחות שלו, כי אני חייב לעבור בנמל אשדוד או בנמל חיפה.

"המדינה מנצלת את העובדה שאנחנו לקוחות שבויים שלהם ואין לנו חלופה, ואנחנו נגלגל את העלויות האסטרונומיות האלה לציבור. זה לא הגורם היחיד ליוקר המחיה, זה נכון. לא הגיוני להתעלם מהאחריות ולהפיל אותה על הגורמים האחרים. כל אחד צריך לעשות את העבודה שלו בצורה הטובה ביותר, והנמלים הם גורם כבד בעליית המחירים הזאת".

מה נשתנה בשנה האחרונה שהפך לבלתי אפשרי? הרי תמיד היה פקק כלשהו, והתמודדתם איתו. איך נעשתה תמונת המצב קיצונית כל כך?
"תמיד התמודדנו, אבל יש לנו שרת תחבורה שמנפצת את כל השיאים שהיו אי-פעם, ועוד היד נטויה. אפשר לומר שמקום המדינה הפקק לא היה כל כך גרוע", אומר רון בייאוש. "השרה הזאת לא עושה גורנישט. היא בתפקיד מעל לשנה, ועם כל הכבוד לטמפרטורה של המזגן ברכבת, יש לה כשרת תחבורה עוד דברים לעסוק בהם".

רון מעיד על עצמו שאינו נמנה עם המצביעים לבצלאל סמוטריץ', "אבל הוא היה שר תחבורה מעולה. היה לו אכפת, ובכל דבר הוא היה נכנס לעומקם של התהליכים. השרה הנוכחית תשבור עוד הרבה שיאים", הוא מעריך.

לדבריו של רון, בנמלי ישראל יש "מצוקה מטורפת של כוח אדם. בנמל אשדוד לדוגמה, כדי לעמוד בתפוקה מלאה צריכים להחזיק כשישים וחמישה צוותי פריקה. כדי לפתוח את הפקק צריך להגיע לשבעים צוותים. אך למרות שבנמל אשדוד רחוקים מהחזקת צוותים במידה מספקת, ובמרץ האחרון, לפני החגים, היו בנמל אשדוד פחות מחמישים צוותים, מחסור של כחמישה עשר צוותי פריקה ביום, ובכל זאת בחרו בנמל אשדוד להוציא לפרישה מוקדמת מאה עובדים ברבעון הראשון של השנה.

"חסרים לו מאתיים עובדים, והוא הוציא מאה לפרישה מוקדמת! כלומר, רק החמיר את הבעיה", אומר רון. "אבל האווילות הזאת לא הסתיימה. העובדים קיבלו שלושה מיליון שקלים כדי להסכים לפרוש. במצב כזה למה שמישהו בכלל יישאר?"

"לא הכול מרב מיכאלי, אבל ההשפעה שלה זה שהיא לא עשתה כלום. יש שרים שישבו למנהלי הנמל על העורק הראשי. סמוטריץ' דרש מהם פריקת אוניות עכשיו, והנמלים ככה עובדים. הפתרון זמין, אפשרי, זו החלטה שצריך לכפות על הנמל, מכיוון שאם הוא עובד רק משמרת אחת ביום, הוא לא משלם כסף על שעות נוספות לעובדים. כלומר, רווחי בשבילו לא לעבוד יותר"

השרה אינה עונה

עשרות פניותיהם של רון ושל האיגוד שהוא עומד בראשו לשרה מיכאלי ולמנכ"לית משרדה לא נענו, לדבריו. "בפורמט הקיים זה לא ייפתר. אם הייתה לנו שרה שתופסת את הנהלת נמל אשדוד ואומרת שצריך תוכנית מיידית להורדת התור בחצי והייתה יושבת עם כל הגורמים בענף ומגבשת אסטרטגיה, הייתי יכול להיות אופטימי. אבל ימי החסד שלה מזמן נגמרו".

כדי לסבר את האוזן רון מונה את דמי ההמתנה שהחברה שלו שילמה בעבור אוניות המטען הממתינות בנמל: "שנת 2020 הייתה מאוזנת מבחינת דמי המתנה, ובה שילמנו 339 אלף דולר. ב-2021 מחציתה הראשונה של השנה הייתה גם היא מאוזנת, אך בהמשך קפצו דמי ההמתנה, וששילמנו חמישה מיליון ו-650 אלף דולר. מה השתנה בחצי השני? מיכאלי נכנסה לתפקיד השרה.

"לא הכול מרב מיכאלי, אבל ההשפעה שלה זה שהיא לא עשתה כלום. יש שרים שישבו למנהלי הנמל על העורק הראשי. סמוטריץ' דרש מהם פריקת אוניות עכשיו, והנמלים ככה עובדים. הפתרון זמין, אפשרי, זו החלטה שצריך לכפות על הנמל, מכיוון שאם הוא עובד רק משמרת אחת ביום, הוא לא משלם כסף על שעות נוספות לעובדים. כלומר, רווחי בשבילו לא לעבוד יותר.

"אנחנו כמו בסופר", מסכם רון את הסאגה שאין לה סוף, "אם הסופר מחזיק פחות קופאים והתור אינסופי, כולם יחכו שעות ארוכות, ובסוף יעברו. אם זה הסופר היחיד, את תקללי אבל תחזרי, כי אין לך ברירה. אבל אם יש לך חלופה, את לא תחזרי לשם. לנו פשוט אין חלופה".

קרדיט תמונה ראשית: אגוד יבואני התבואות