הרב ד"ר אלעד דוקוב כתב על מסיבת התא הגאה שנערכה בטכניון בסמוך ליום השואה את הדברים האלה: "הגסות והבוטות של המסיבה, שאורגנה ביום שלישי, היא הרוח ההפוכה לערב יום השואה". נציגי הקהילה הגאה בטכניון ענו לרב דוקוב: "לשון ההודעה של הרב צריכה להטריד את כולנו. הגדרת מסיבה של קבוצת סטודנטים בוטה, גסה ואלימה רק בגלל זהותם המינית והמגדרית היא האשמה הומופובית וגזענית".
הדברים של הרב נכתבו בקבוצת וואטסאפ של בית הכנסת של הטכניון. ארגוני הלהט"ב חדרו לפרטיות של מי שלא חושב כמותם ופתחו בקמפיין השמצות מתוזמר בוויינט, במאקו, בעיתון הארץ ועוד, נגד הרב ונגד התארגנות 'שומרים על המשפחה' בקמפוס, כשהמטרה היא ליירט, להפחיד ולדכא את כל מי שיעז להגיד אמת, אפילו במרחבים פרטיים, אפילו בקבוצות וואטסאפ פנימיות.
החושך הכבד ביותר של טרור התקינות הפוליטית, שאינו מאפשר לראות דברים כהווייתם, נמצא בתחום המידע באשר להומוסקסואלית. מהם גורמיה, מהן אפשרויות הטיפול ובעיקר מה הן הנורמות המיניות הרווחות בקהילה הזאת ומהי ההשפעה של אותן נורמות על בריאות הנפש, כל המידע העובדתי בנושאים אלה מוסתר מהציבור. כך לא מתאפשר כל דיון ציבורי ואפילו מדעי בנושא זה ומתאדה לו מותר האדם – היכולת לחקור, להבין, ואז לבחור נכון. להעלות לדיון את המצוקות האמיתיות ולטפל בהן.
האם האופי של מסיבות מהסוג הזה דומה לאופי הרווח של המסיבות ההטרוסקסואליות? עדויות ומחקרים רבים מראים שהסצנה של המסיבות של בעלי נטיות הפוכות שונה מאוד מהסצנה של מסיבות הסטרייטים ומובילה למקום רחוק מאוד.
מסיבות "הגייז" מתודלקות בסמים ומלאות במיניות בוטה ובפגיעות מיניות. כך מתאר גל פרייליך את הדברים במאמר בוטה תחת הכותרת: "איך הטרדות מיניות בחיי הלילה של גייז זה עדיין קטע?" מתוך טיים אאוט (10.2.2019): [עבר עריכה קלה כדי לעדן את הביטויים שהופיעו במקור] "מה שבחיי הלילה ההטרוסקסואליים הפך טאבו ונקשר בניצול נשים ובתרבות האונס (ע"ע פרשת אלנבי 40), בחיי הלילה של גייז לא גורם לאף גבה להתרומם. מין אלים ורווי סמים על רחבת הריקודים הוא דבר מה לגיטימי, ומעשים שבעולם החיצוני נחשבים להטרדות מיניות שאין להן אח ורע בעולם ההטרוסקסואלי נעשים דרך קבע.
האם האופי של מסיבות מהסוג הזה דומה לאופי הרווח של המסיבות ההטרוסקסואליות? עדויות ומחקרים רבים מראים שהסצנה של המסיבות של בעלי נטיות הפוכות שונה מאוד מהסצנה של מסיבות הסטרייטים ומובילה למקום רחוק מאוד
"אבל למה? האם בהיעדרן של נשים לא קיימות הטרדות מיניות? האם כשמדובר בגברים מוכרז מצב של הכול מותר? למה נושאים כל כך קשים כמו דימוי גוף, סמים ואונס לא חוצים את דלתות המועדונים ויוצאים מחוץ לאפליקציות ההיכרויות?"
צריך לקרוא את העדויות ולהיבהל ממה שקורה לחיים של הצעירים האלה בסצנת המסיבות, הסמים והפגיעות המיניות. צריך להיבהל מהשפעת שורת הנורמות המיניות החריגות האחרות על בריאות הנפש של הומוסקסואלים רבים.
במחקר של פרופסור דני בלז' ודני פלג מהמגמה הקלינית ברופין ב-2018 נמצאו שיעורים גבוהים של מצוקה עכשווית בקרב להט״בים. 57.4% נמצאו סובלים מדיכאון בינוני עד חריף. 83% דיווחו על מחשבות אובדניות שפקדו אותם במשך החיים. 21% דיווחו על התנהגות אובדנית. 42% מגברים מהקהילות האלה ו־50% מהנשים דיווחו על מחשבות אובדניות במהלך חייהם, כולל מחשבה על שיטה לביצוע התאבדות. 16% גברים שהשתתפו במחקר ניסו להתאבד. אצל הנשים המצב חמור כפליים (30%). אלה נתונים גבוהים מאוד לעומת האוכלוסייה הכללית, וגם אם לא הסתיימו במוות, הם מעידים על המצוקה הקשה.
חיים כהן הוא כותב החוברת 'הומוסקסואליות סקירת מידע', שיצאה בחסות מרכז ליבה ופורום הארגונים למען המשפחה: lh.mispacha@gmail.com
:
