הרב ברק עוקבי, ראש המכינה הישיבתית לצה"ל בלוד "מעוז"
איזו התרגשות גדולה, איזו שמחה עצומה. ביום שישי בשעה 16:00 בצהריים, ערב פרשת אמור, הוכרזה המדינה. "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל" – הכריז בן גוריון ומועצת העם באומץ ועוז, קבל עם ועולם.
בז' באייר התש"ח, יומיים אחרי ההכרזה, מתקיימת ישיבת ממשלה ראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל.
מאיר דוד לוינשטיין, מחותמי מגילת העצמאות מטעם 'אגודת ישראל', עולה לדוכן בישיבת הממשלה ונושא את נאומו הראשון כנציג אגודת ישראל בממשלת הקוממיות.
לוינשטיין נושא נאום דרמתי ורלוונטי יותר מאי פעם – השגות וביקורת נוקבת על הניסוח ועל התוכן החילוני של מגילת עצמאות, שאותה ניסח וכתב (בעיקר) בן גוריון.
אביא לפניכם את דבריו במלואם כפי שנאמרו מפיו בכנסת, כאמור, יומיים אחרי הכרזת העצמאות (זו ההזדמנות להודות לחברי חיים יעקובי, נינו של מאיר דוד לוינשטיין, שהעביר לי את המסמך):
"מ.ד.לוינשטיין: רבותיי, רואה אני לעצמי כחובת מצפון למסור לידיעתכם ולהצהיר בפני עם ועדה את הערותיי העקרוניות בקשר להכרזת המדינה שחתמנו עליה שלשום. תוכנה וצורתה החילונית של הכרזה זו, המשמשת מגילת – יסוד למדינת ישראל, פגעה קשה ברגשותיי וברגשות היהדות החרדית מהטעמים הבאים :
א) היא מתעלמת מזכותנו היחידה לארץ ישראל, המבוססת על ברית בין הבתרים שכרת ה' עם אברהם אבינו וההבטחות המרובות שנשנו בתורה, בנביאים ובכתובים.
ב) היא מתעלמת מהזכויות הגדולות של הישוב הישן, שהניח את היסוד לבניין הארץ תוך סבל וקורבנות אין ספור ואהבת ציון אמיתית ונאמנה, שמר על הקשר הנצחי שבין העם המפוזר והארץ השוממה. ההכרזה משכיחה את עליית הרמב"ן, תלמידי הגאון מווילנא והבעש"ט ומדגישה כי רק בדורות האחרונים שבו היהודים לארצם בהמונים.
ג) היא מתעלמת מאופייה המיוחד של ארצנו, ארץ הקודש והסגולה, שנועדה לעם ישראל לא רק לשם ביסוס מלכותה העצמאית, אלא בעיקר למען יחיה בה חיי קדושה וטהרה.
ד) היא נמנעת מלציין ולהזכיר בהגדרת אופיו של משטר מדינת ישראל שיהיה מבוסס על חוקי תורתנו הקדושה, הכתובה והמסורה, וישאף להגשים את מצוותיה ומשפטיה בכל שטחי החיים במדינת ישראל.
ה) ולאחרונה, היא נמנעת מלהזכיר את שם השם, להודות לאלוקי ישראל על שהגיענו לכך, על הניסים הגלויים שעינינו חזו בימים האחרונים ולהביע את אמונתנו שאין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים.
רבותי! עליי לציין שאם למרות כל הנ"ל חתמתי גם אני, נציגה של אגודת – ישראל על הכרזת מועצת העם, עשיתי זאת תוך הכרת האחריות הקשה והסכנה האופפת אותנו מכל עבר, כדי למנוע מאומות העולם לפרש את הסתייגותנו מתוכן צורת הניסוח החילוני של ההכרזה כפילוג בתוך מחנה ישראל".
עד כאן המסמך המלא.
דברים עוצמתיים ונוקבים אלו נאמרו ממש בלידתה של המדינה. תהליכים ותפיסות תרבותיות שמקעקעים כיום את מדינת ישראל כמדינה יהודית באופייה, היו כבר מונחים ביסודם במגילת העצמאות, עם כל יופייה והדרה של ההכרזה שאנו כמובן שמחים בה.
המסמך הזה צריך היום להיות אבן יסוד לכל מי שמנהיג ומוביל דעת קהל במדינת ישראל, לכל ח"כ ולכל מחנך, בהתאם לקביעתו של מרן הרב קוק זצ"ל: "מדינת ישראל יסוד כסא ה' בעולם". דבריו של חותם מגילת העצמאות, מאיר דוד לוינשטיין ז"ל, הם חדים ובהירים, ויש בהם משום מצפן מוסרי לאן צריך לשאוף. ניתן להבין מהם מהי באמת מדינת ישראל, מהי הנשמה של המדינה וערכיה הנצחיים, נשמה שמחיה את הגוף הלאומי־מדינתי.
מעבר לתוכן הנאום המטלטל והעוצמתי, חשובה לא פחות הסיומת שלו, שבה מסביר לוינשטיין למה בכל זאת הוא חתם על מגילת העצמאות: "כדי למנוע מאומות העולם לפרש את הסתייגותנו… כפילוג בתוך מחנה ישראל".
יסודות רבים ניתן ללמוד מדבריו של לוינשטיין: העמדה הנפשית החיובית שלו והכרת האחריות המוטלת על כולנו בשמירה על אחדות אמיתית ולא מזויפת, היותנו עם אחד "ויהי מה", יחסו כלפי המדינה שזה עתה הוקמה – למרות הסתייגויותיו – כמעשה ה', "להודות לאלוקי ישראל על שהגענו לכך, על הניסים הגלויים שעינינו חזו בימים האחרונים ולהביע את אמונתנו שאין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים", במהרה בימינו אמן!
