המכתב של מ'
וכך היא כתבה לנו:
לפעמים אני חושבת שהעולם השתגע. ו'עולם השידוכים' איבד את הדרך. הקב"ה מזווג זיווגים. כך שכל אדם בעולם הזה שמזווג זיווג יש לו חלק בעשייה זו – להיות דבק במידותיו של הקב"ה. כזאת זכות גדולה להוביל להקמת בית יהודי בישראל. ממש כמו לקרוע את ים סוף.
אבל איכשהו, בשנים האחרונות (וכן, זה רק בשנים האחרונות – כי לפני כמה שנים כל זה לא היה קיים) התחילה התופעה הזאת. תופעת התמונות. כאילו כל מה שעשית בחייך, מה שלמדת, איפה עשית צבא או שירות, איפה התנדבת, מה המידות שלך, מה היכולות שלך – שום דבר לא חשוב! כלום. אתה יכול להיות הבנאדם הכי רגיש בעולם, הכי קשוח בעולם, מפקד נערץ, קומונרית מוערכת, מצטיינת דיקן, מדריך טיולים, לא משנה מה! בעידן התמונות הדברים האלה חסרי ערך.
דמיינו רגע לעצמכם את ההרגשה. את הידיעה ששלחת פרטים לבחור. והוא אמר שנראה לו. רק מה, הוא מבקש תמונה. ושלחת. ואז הוא אומר "לא". ואני מאוד רוצה לדון לכף זכות ומשתדלת. אבל קשה לטעות על מה נאמר "לא"… אם לפני הכול היה נראה טוב.
זה המצב. טועה מי שאומר שלא. מי שיסנגר.
התמונה. הזאת. הספציפית. אולי הפנים, אולי הלבוש, עליהם ייקום וייפול הדייט. כמעט לא משנה מי אתם.
וכן, מי שלא היה בסיטואציה לא יבין את הכאב ואת ההשפלה. בעיניי אני הכי יפה בעולם! כן. ממש ככה. כי ככה נבראתי. פשוט ככה. ככה ברא אותי הקב"ה. עם צבע השיער הזה – שחור, חום, שָׁטֶנִי, ג'ינג'י, בלונדי, עם הגובה הזה, עם הגומות, עם צבע העיניים, עם הקול, צבע העור והחיוך. ולא הייתי משנה כלום!
כן, גם ככה יהיה בעלי. כי זה מי שמתאים לי. שמיועד לי. הטוב לי ביותר. עם העיניים, צבע השיער, צבע העיניים. והוא יהיה הכי יפה בעיניי. ולא בגלל המראה החיצוני. אלא כי האישיות והמידות יקרינו עליו החוצה. ואם ייפו אותו, לא משנה מה יהיה המראה שלו – הוא יהיה רגיש בשבילי וקשוב בשבילי. ואני בשבילו.
והוא יהיה אחראי ובוגר. ואני אוכל לסמוך עליו. ואני אהיה שם בשבילו. כי נשלים זה את זה. אז לדעתי, זוהי תופעה שגויה. במיוחד ובמיוחד בעולם הדייטים. אני מאמינה בקב"ה. ומבחינתי אותו אדם לא שלי.
לא מיועד לי. אבל האם זה נכון? האם התמונה היא זאת שעליה ייפול ויקום הדייט? אתם תפספסו את האישה או את הבעל שלכם בגלל תמונה? אני יודעת שיש כל כך הרבה מעבר. לכל אדם יש המטען והשיקולים שלו. וכן, המראה של הבנאדם שעומד מולנו חשוב! אין ספק.
הבעיה שלנו, כן – גם שלי – היא שהמראה נהיה הדבר היחיד שחשוב. יכול להיות שאני טועה. הלוואי שאני טועה. אבל אם לא, אז באמת העולם השתגע. הגיע הזמן. באמת הגיע. ואפשר לנסות לשנות.
לנסות להסתכל על האישיות של האדם. אם אנחנו רוצים להיות באמת דבקים בהקב"ה, אנחנו צריכים ללכת בדרכו. ואם אנחנו, המועמדים, נפסלים פעם אחר פעם בגלל תמונה, מראה חיצוני – אז איבדנו את הדרך. ויש לנו מה לתקן. וכן, אני מעריכה את כל מי שמנסה להכיר.
אתם לא מבינים את ההרגשה הטובה כשמציעים לכם וחושבים עליכם. אבל תהיו גם רגישים!
מאחורי זה עומדים אנחנו. וקיבלנו כבר הצעות ויצאנו לעוד דייט ועוד דייט. אז תזכרו שאנחנו מאחור.
ותהיו קשובים לנו. ואמן שנזכה בעזרת ה' כל אחד לגאולה הפרטית שלו, ונהיה שליחים טובים.
