המסורתיים יובילו?
תגובה על דבריו של עמיחי שיקלי מהשבוע שעבר
י"נ
עמיחי שיקלי עשה מעשה נכון בעוזבו את הממשלה. ומוערך על כך מאוד. נכונה בעיניי טענתו של שקלי שהמסורתיים חשובים מאוד. אבל בואו לא נתבלבל: אנחנו לא רוצים שהמסורתיים הם שיובילו את עם ישראל!
תזכורת קלה: אריאל שרון גירש את תושבי גוש קטיף לאחר ש-40% מחברי הליכוד תמכו בגירוש.
לאחר הגירוש ניבאו הסקרים לשרון ניצחון בבחירות. גם לאחר ששרון הוחלף באולמרט, ולאחר שאולמרט הרס באכזריות ובאלימות את בתי עמונה, מפלגת קדימה זכתה בבחירות ברוב גדול, שכן רוב הליכודניקים הצביעו לקדימה!
מה אנחנו מבינים מכאן? מסורתיות זה דבר חשוב, אבל בלי נאמנות מוחלטת לתורה המסורתיים קלים לשכנוע ולהזזה בהתאם למנהיג שלהם. הם יאמרו "אמן" על מה שיאמר המנהיג הממלכתי, לטוב ולמוטב.
להעריך את המסורתיות? לגמרי. לקיים ברית עם המסורתיים כמו שסמוטריץ' מקפיד לומר? לגמרי. להאדיר את המסורתיות ולקוות שהיא שתמיד תנהיג אותנו? ממש לא. נקווה לזכות שאת המדינה ינהיגו אנשים שנאמנים לתורה באופן מלא.
מי אנחנו?
אור איתן ראפ
קצת הרהורים, מכוחו של דוד מלכנו, על מי אנחנו ומהן שאיפותינו ולמה אנו מתגעגעים באמת.
דוד מרים אותנו לגודל צימאוננו, לחזות ולפגוש בתוך צייה ושממה, להתמלא בכוחות ובעוז מתוך דלדול העייפות, ותחת ריקנות ממשמעות ותוכן לשוב לינוק מתוך אוצרות כבודנו האמיתי – כבוד ה'.
צמאה לך
נפשי.
כמה לך בשרי.
בארץ צייה ועיף, בלי מים.
כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך.
בארץ של שממה ובדידות. במרחבי הלבד והשקט הדומם.
או ביזורים עמוסים וגדושים ברוב אדם ומלל
הנני בגפי. הכול זר וחוץ, ואין איש איתי.
גם בהמון עם משתומם אנוכי.
ורוב החברה אינו אלא מעמסה ורעש.
כי את האחד אני מבקש.
ברגעים של חולשה ותשישות, במציאות של נרפות ואוזלת יד,
אך גם בזמני שיא של עוצמה והצלחה, של ניצחון והכרעה
כמה לך בשרי.
כמה לחוסן אמת. לאיתנות טוהר. לעוז מלך.
במפגש עם נחלי אכזב או עם מעיינות דלוחים ומים מרים,
בשתייה ממקורות שופעים של בורות נשברים,
בהתפעמות מעוצמת מפלי אדירים
צמאה לך נפשי.
משתוקקת להינשא לזרם חיים. להישאב למבועי עומק זכים. אמיתיים.
ומשם להנביע כול.
ובקודש – כגודל תשוקת אהבתי –
חזיתיך. לראות עוזך וכבודך.
תוכניות א-לוהיות
תגובה על 'בירור הבעיה העקרונית במדינת ישראל' מהשבוע שעבר
יוסף בנימין בן יעקב
הנחת היסוד של הכותב היא שהרעיון המרכזי של היהדות הוא הדת היהודית שהיא קיום התורה והמצוות בפועל והיחס הנפשי אליהן, ולא הלאומיות הישראלית והזיקה הנפשית אליה, ולכן הקמת המדינה החילונית מביאה למצב שהזיקה הנפשית של הפרט תהיה ללאום ולא לדת, וזה לא טוב, לדעתו.
מנגד הורונו רבותינו שהקב"ה התגלה במעמד הר סיני דווקא לעם יהודי, והוא רצה לתת את התורה והמצוות דווקא ללאום שיחיה אותן, ולא לאנשים פרטיים. לכן לפני עיסוק בתורה אנו מברכים תחילה על שה' בחר בנו מכל העמים, ואחר כך על שנתן לנו את התורה.
גם בקידוש של שבת (בחלק מהנוסחאות) ושל חג (בכולן) אנו מודים לד' על שבחר בנו מכל העמים. כך גם בברכות קריאת שמע ובברכת קידוש היום של חגים, כאשר אנו מודים לד' על שקרא עלינו את שמו ונתן לנו את החג הזה, אנו פותחים ב"אתה בחרתנו מכלל העמים ורוממתנו מכל הלשונות".
מכל אלה ועוד רואים כי היסוד של היות עם ישראל הלאום והעם הנבחר קודם לכך שעם זה מקבל תורה ומצוות.
אם כך, ברור אפוא כי הקמת מדינה יהודית עצמאית לעם זה היא ערך חשוב ונעלה בפני עצמו גם אם היחס של הפרטים לדת אינו מתחזק בגלל זה, שהרי הלאומיות חשובה יותר. כך מצינו בתנא דבי אליהו, שאומר שאינו יודע איזה ערך לאהוב יותר, עם ישראל או תורת ישראל, ומסיק שהעם קודם לתורה.
כעת אתייחס לנקודות מסוימות:
- זה שמדינת ישראל היא המקום הבטוח היחידי לעם היהודי, זה איננו על דרך מקרה, משום שבמקרה שום מדינה לא קיבלה אחריות ליהודים. הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב, ומעולם ועד עולם שום מדינה מאומות העולם לא קיבלה ולא תקבל אחריות לגורל היהודים, ולכן אין מקום להגדיר יתרון זה יתרון על דרך מקרה אלא הוא יתרון מוחלט. אבי שליט"א סיפר שסבי ז"ל אמר לו: "אתם, שגדלתם בארץ ישראל, אינכם יודעים להעריך את המדינה. אך אני, שגדלתי כילד וכנער באירופה, איני יכול שלא לומר הלל ביום העצמאות".
- זה שיש אנשים שהזיקה ליהדות מתחדדת להם בגלות יותר מבארץ זה נכון, אבל כנגד זה יש הרבה יותר אנשים שבארץ יש להם זיקה כל שהיא ליהדות אך בגלות הם בכלל לא שמים לב הם יהודים. היכן סכנת ההתבוללות מנישואי תערובת חמורה יותר, בארץ, במדינת ישראל, או בחוץ לארץ?
- גם בחלקים שמדינת ישראל מועילה לקיום היהדות, התורה והמצוות, אינם רק משום שזו מדינה דמוקרטית, שהרי מעולם לא היה רוב דתי במדינה (לפחות בקרב המצביעים לכנסת), אלא גם משום הכרה בזכויות המיעוט וגם מתוך הבנה שמדינת ישראל אמורה לאפשר לפחות חיים על פי התורה לרוצים בכך, מה שאין כן במדינות חוץ לארץ, שמחוקקות חוקים שפוגעים בקיום המצוות, ולא אכפת להן בכלל מהיהודים. מורנו ורבנו הגר"א שפירא זצ"ל היה אומר על אנשים שאומרים שאם המדינה הייתה אחרת, היה מה להודות, אבל כיום לא טוב, את הפסוק "וקדוש ישראל התוו": מתווים תוכניות לקב"ה איך לנהל את העניינים. הקב"ה מנהל את העניינים, והוא הקים את המדינה באופן הזה. אז נודה לו על כך מתוך תקווה, תפילה ומעשה שנעשה אותה טובה יותר.
בין הרהורים למציאות
תגובה על 'בירור הבעיה העקרונית במדינת ישראל' מהשבוע שעבר
גדעון ארליך
אי"ש מרמת גן דן בשאלה אם מדינת ישראל טובה ליהדות, שהוא מהרהר בה מאז למד במוסדות חרדיים. הוא רואה שתי בעיות עקרונית בקיום מדינת ישראל: לדעתו היא הופכת את היהדות מדת ללאום, ולדעתו חילול השם בה חמור מחילול השם בגלות. אך קביעותיו אלה נוגדות את היהדות.
בספר יחזקאל (לו) נאמר: "ויחללו את שם קודשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו… וקידשתי את שמי הגדול המחולל בגויים… וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם". אנו לא רק דת אלא גם לאום. אנו עם ה', עם של ה' ונאמן לה'. חילול השם הוא קודם כול הימצאות יהודים מחוץ לארץ ישראל, ארץ ה'. לפיכך "כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה" (כתובות קי ע"ב). כך גם אמר יואב: "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי א-לוהינו" ( שמואל ב י, יב): בעד עם ישראל ובעד ארץ ישראל, שהיא ארץ א-לוהי ישראל.
אי"ש צודק כשהוא קובע שהשימוש ב'ישראלי' במקום ב'יהודי' מטשטש את זהותנו כיהודים, אך טועה כשנדמה לו שהיהודים בחו"ל מזהים עצמם כיהודים ולכן הם "מתעניינים ביהדות ומתקרבים אליה". מחקרים מראים שסתם יהודי בחו"ל אינו מזדהה כיהודי אלא כצרפתי, אנגלי וכו'. מחקר הראה שאם מתעלמים מהדתיים האורתודוקסים, שהם כ-10% מיהודי ארצות הברית, שיעור נישואי התערובת בקרב יהודי החוף המערבי הוא 90%.
אי"ש מר"ג כותב שמדינת ישראל הוקמה על ידי הציונות החילונית-רדיקלית! זו טעות שחוזרים עליה עד שנדמה שהיא אמת. רוב מבשרי הציונות שקדמו להרצל היו רבנים דתיים, כל מיישבי המושבות הראשונות, כולל מתיישבי פתח תקווה, מייבשי ביצות חדרה וקומץ הביל"ויים בגדרה, היו דתיים.
עוז רוחם ודבקותם במטרה של לוחמי כפר עציון, כפר דרום, בארות יצחק, טירת צבי, הפלוגות הדתיות ולוחמי הלח"י הדתיים בכיבוש מצודת יואב ודאי לא נפלו מאלו של החילונים, כך שהציונים החילוניים חייבים לציונים הדתיים לא פחות משאנו חייבים להם.
מָה שָׁוֶה?
יָדִין עָמָר
מָה שָׁוִים מְטוֹסֵי הַ f35-
אִם הָאֶזְרָח הַקָּטָן מְפַחֵד בְּנִשְׁקוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ?
וּמָה שָׁוָה הַמַּעֲרֶכֶת שֶׁמְּיָרֶטֶת כָּל מָה שֶׁנַּגְדִּיר,
אִם אֲבָנִים נִזְרָקוֹת עַל הַכְּבִישׁ בְּאֹפֶן תָּדִיר?
וּמָה תּוֹעִיל פִּצְצַת הָאָטוֹם שֶׁמְּחַכָּה לְיוֹם פְּקֻדָּה,
אִם הַתּוֹשֶׁבֶת בְּלוֹד מְפַחֶדֶת לָצֵאת לָעֲבוֹדָה?
גַּם מַעֲצֶמֶת הַסַּיְבֶּר חֲשׁוּבָה בַּדּוֹר הַטֶּכְנוֹלוֹגִי,
אֲבָל אֵיךְ הִיא מַשְׁפִּיעָה עַל הָאוֹיֵב בְּאֹפֶן פְּסִיכוֹלוֹגִי?
אוּלַי מַצְלֵמוֹת הָאַבְטָחָה שֶׁמֻּצָּבוֹת בְּכָל פִּנָּה,
אוֹ שֶׁאוּלַי גַּם הֵן אֵינָן מַרְתִּיעוֹת כִּמְלוֹא הַנִּימָה?
וּמָה אִתָּך הַצּוֹלֶלֶת הַגַּרְעִינִית,
אוּלַי תִּתְרְמִי מִשֶּׁלְּךָ וְתִגְרְמִי לְתַפְנִית?
מִסְתַּבֵּר שֶׁבִּלְנַצֵּחַ מְדִינוֹת אֲנַחְנוּ מִצְטַיְּנִים,
עַד שֶׁהוּא תּוֹקֵף מִבַּיִת וּמִבִּפְנִים.
כִּי נִרְאֶה שֶׁלִּהְיוֹת מַעֲצָמָה אֲזוֹרִית זֶה לֹא הַסִּפּוּר,
אֶלָּא הַזֶּהוּת הַפְּנִימִית הִיא הַמִּלְחָמָה בְּאֹפֶן בָּרוּר.