מאה שנה לפטירת 'לב העברי'

קשה מאוד לתמצת את הביוגרפיה העשירה של הרב עקיבה יוסף שלזינגר זצ"ל בעמוד אחד. המשנה האידאולוגית שלו ייחודית עד כדי כך שקצוות מנוגדים בחברה הישראלית ראו בה מודל להשראה: "הסבא של הציונות והסבא של נטורי קרתא", קרא לו ההיסטוריון בן-ציון דינור. אלו רואים בו אחד ממבשרי הציונות, והאחרים רואים בו דווקא את גדול המתריעים מפני הציונות. כבר שנים רבות שהחוקרים דנים ומתווכחים על חיבוריו ומשנתו.
אך סמלי שאין בידינו תמונה של הרב שלזינגר (הוא לא הסכים להצטלם): קשה להכניסו לתבניות המוכרות לנו. על עמימות זו נוסיף שהרבה מכתבי ידו טרם נדפסו, ובהם ספר על כל ספר מספרי הנ"ך, ספר תרי"ג מערכות על ארץ ישראל והרבה כתבים אישיים.
דמותו דורשת מחקר מעמיק, ולהלן אגע רק בנקודות אחדות במכלול החיים והרוח של הרב, הנוגעות ליחסו האמיתי לציונות החילונית והדתית.
לדעתי לא דמה הרב שלזינגר לנטורי קרתא וגם לא היה 'ציוני'. הוא היה ציוני-דתי גם אם הוא לא קרא לעצמו כך. הוא אחז בקשת הדעות של הציונות הדתית: גאולה בדרך הטבע, עשייה וחלוציות, תורה ועבודה, דיבור בעברית (משובחת!), אמונה ב'קץ המגולה' המתרחש לעינינו ויישוב הארץ בהקפדה מלאה על שמירת התורה והמצוות. למרות הביקורת שמתח על הציונים החילונים הוא לימד עליהם זכות.

ציונות בקרב החרדים
הרב עקיבא יוסף שלזינגר למד בישיבתו של ה'כתב סופר' בפרשבורג ובישיבות נוספות בהונגריה. הוא ייסד בשנת תרכ"ג את חברת המעל"ה, ובשמה השני 'כולל העברים', אשר מטרתה שיבת ציון. בשנת תרכ"ו שלח לרוסיה מכתב סודי כדי לייסד שם גדוד צבא יהודי לכיבוש ארץ ישראל. תוכניותיו לא יצאו אל הפועל.
הוא עלה ארצה בשנת תר"ל והתיישב בירושלים. בשנת תרל"ג פרסם תוכנית מפורטת של המדינה העתידה לקום בספרו 'חברה מעל"ה'. השתתף בהקמת פתח תקווה, וכמה ממייסדיה, בני הונגריה, ראו בעצמם את תלמידיו.
ימים אחדים לאחר פטירתו פורסם מאמר על אודותיו בעיתון הארץ (ו' באייר תרפ"ב), ובו תואר יחסו לתנועה הציונית ולמנהיגה בנימין זאב הרצל:
"הרב פרסם [בשנת תרל"ג] חוברת 'החזרת העטרה ליושנה' והיא חדורה כולה ברעיון החזרת העם ותורתו לארץ ישראל. בחוברת הזאת הביע הרב את הרעיון של פינסקר והרצל, כי אין פתרון אחר לשאלת עם ישראל מלבד פתרון שיבת ציון. יש גם תוכנית של מדינה עברית בחוברת זו. הלשון הרשמית – עברית, עבודת הצבא על בני ישראל – חובה.
"בהיות הד"ר הרצל בירושלים התייצב לפניו ושאלו שאלה קצרה: במאי עסיק מר – בשרלטניות או בציונות? הד"ר הרצל באר לו את רעיונו, והוא היה למעריץ נלהב של המנהיג. הוא עבד עבודה ציונית בקרב החרדים, מכר מניות הבנק [הציוני] והטיף כל ימיו לרעיון הציוני. בהגיע אליו בשורת סן רימו עמד וברך 'שהחיינו' בשם ומלכות, ואחר כך תקפהו רצון חזק לצאת במחולות, וכך עשה למרות זקנתו וחולשתו".
לא זו בלבד שהרב מתואר מעריץ נלהב של הרצל, אלא שהוא גם עוסק בעבודה ציונית רשמית?! אנו זקוקים להוכחות מוצקות שיאשרו את הטענות הללו, שכן עוד באותו יום נשלחה למערכת קול ישראל, עיתונם של קנאי ירושלים, הכחשת הסיפורים על ציונותו של הרב שלזינגר: "כל הדברים האלה הם בדויים מעיקרם". החתומים על ההכחשה, שפורסמה למחרת, הם בני משפחתו, ובהם ר' דוד בהר"ן. האם נסמוך על הכתב אנונימי בהארץ או שמא הצודקים הם בני משפחתו של הרב שלזינגר?
יש בידינו מקורות המלמדים שהרב שלזינגר אכן הביע התלהבות מרובה משלבים מוקדמים של המדינה שבדרך, עקב בדריכות אחרי הנעשה וראה בהתפתחויות הפוליטיות והיישוביות סימני גאולה.

האח הציוני
אחיו של רע"י שלזינגר, הרב יעקב שמואל שלזינגר מפרשבורג, היה תלמיד של ה'כתב סופר' ומהפעילים הבולטים של תנועת המזרחי בעירו. הוא השתתף בוועידות התנועה והשתתף בעיצוב דמותה. באחת הישיבות העיר: "כי בתוך החוקה לא הדגישו כראוי על דבר הלך רוחם של החברים הראויים להתקבל לתוך הסתדרותנו. בתור חברים למזרחי יכולים לקבל רק שומרי תורה ומצווה", זאת לעומת אחד מרבני המזרחי שהסתפק שהחברים "יתייחסו בחיוב כלפי המסורת הדתית".
הרב יעקב שמואל סבל מפגיעות הקנאים בפרשבורג, שניסו להחרימו, ובנוסח שעל מצבתו אין זכר לפעילותו למען ארץ ישראל: גם אותו ניקו צאצאיו מ'עוון' הציונות. אם כן, הציונות לא הייתה כה זרה למשפחת שלזינגר.

הפגישה עם הרברט סמואל
בירושלים, שבה התגורר ר' עקיבה יוסף, השתייכו רבנים חשובים לתנועת המזרחי. "עיקר חיציה של הקנאות הירושלמית הופנתה נגד החילוניים וההשכלה, אבל על הציונות הדתית כמעט שלא היתה התנגדות", סיפר לימים החסיד הירושלמי הרב שמואל אהרן שזורי. "היו כאלה בירושלים שהרעיון הדתי-לאומי כבר פעם בליבם עוד בטרם היוולדו של הרעיון בליבם של בני חו"ל. למשל ר' עקיבא יוסף שלזינגר.
"כאשר הרברט סמואל ערך ביקור בירושלים, עמד ר' עקיבא יוסף שעה ארוכה בצד הדרך, סמוך על נכדו, והמתין בציפיה עצורה לבואו של הנציב. משהגיע, לחץ ר' עקיבא יוסף את ידו וברך 'ברוך שחלק מכבודו לבשר ודם' בשם ומלכות באוזני כל הנאספים, כשהוא לוחץ בחמימות את ידו של הנציב הנרגש. הוא היה 'משוגע לדבר'", סיים הרב שזורי (הצופה, כ"ד באדר ב' תשכ"ב).

איווה למושב לו
גם מהמקום הגאוגרפי שבחר הרב שלזינגר נוכל ללמוד על נטיית רוחו: שכונת אבן ישראל בירושלים, שבה התגוררו ציונים ומשכילים. אחד מתושבי השכונה היה ר' יחיאל מיכל פינס הציוני, רבם של הביל"ויים החילונים. קנאי ירושלים הטילו עליו חרם חמור וגזרו שלא להתפלל בבית הכנסת שהקים, אולם הרב שלזינגר התפלל דווקא אצלו.

עוד בחייו כבר היה מי שהצביע על קווי דמיון בין תוכניתו המדינית לזו של הרצל: ר' יהושע שטמפפר, יליד הונגריה וממייסדי פתח תקווה. בשנת תרנ"ו הגיע אליו עותק של 'מדינת היהודים' מאת ד"ר הרצל, יליד הונגריה אף הוא. שטמפפר קרא את הספר בהתלהבות, ולמחרת שלח מכתב לרב שלזינגר מורו ורבו וכתב לו כי הוא משתוקק להשוות את חיבורו החדש של הרצל לתוכנית המדינית המבוארת בספרי הרב

הרב שלזינגר ו'מדינת היהודים'
בעיתון דואר היום (ג' באייר תרפ"ב) פורסמה ידיעה קצרה על פטירתו של הרב שלזינגר: "ביום השבת נפטר בירושלים אחד מגדולי הזמן וגאוניו, הרה"ג רבי עקיבא יוסף שלזינגר ז"ל. המנוח היה ידוע בכל העולם בתור גאון בתלמוד, ושמו התפרסם על ידי ספריו הרבים שהוציא לאור. אחד מספריו מוקדש לישוב ארץ ישראל שבו הציג תוכנית שלמה ומקפת של ישוב ארץ ישראל בצורה דתית כמין 'מדינת היהודים' של ד"ר הרצל.
"במוצ"ש נהר קהל עצום של אלפי איש אל הלוויתו, ביניהם היו גם ראש הרבנים לארץ ישראל הרה"ג קוק, חברי הרבנות הראשית ועוד".
הכתבה הזאת פותחת צוהר לנושא מרתק: השוואה בין 'מדינת היהודים' של הרצל לתוכניתו המדינית הקדומה של הרב שלזינגר. עוד בחייו כבר היה מי שהצביע על קווי דמיון בין תוכניתו המדינית לזו של הרצל: ר' יהושע שטמפפר, יליד הונגריה וממייסדי פתח תקווה. בשנת תרנ"ו הגיע אליו עותק של 'מדינת היהודים' מאת ד"ר הרצל, יליד הונגריה אף הוא. שטמפפר קרא את הספר בהתלהבות, ולמחרת שלח מכתב לרב שלזינגר מורו ורבו וכתב לו כי הוא משתוקק להשוות את חיבורו החדש של הרצל לתוכנית המדינית המבוארת בספרי הרב. את מכתבו של שטמפפר חשף פרופ' מיכאל סילבר במאמר באנגלית על הרב שלזינגר שפרסם בשנת 2008.

קרוב להרצל
לרב שלזינגר הייתה קרבה משפחתית עם הרצל. למעשה, גיסו היה הרצל; לא המנהיג הציוני המפורסם אלא הרב אברהם אבא הרצל מפרשבורג, שחיבר את הספר הלמדני 'שפתי חכמים'. הרב הרצל והמנהיג הרצל היו דור רביעי וחמישי לסבא משותף. בספרייה הלאומית שמור מכתב שכתב הרב הרצל בשנת תרל"ו בהערצה גלויה לגיסו הרב שלזינגר, "לוחם מלחמת מצוה".
פעם אחת נסע הרב הרצל לארצות הברית לאסוף כסף לבניין תלמוד תורה בעירו, ורב אחד שאלו אם הוא קרובו של הציוני המפורסם. הרב הרצל חשש שמא רב זה הוא ממתנגדי הציונות, והשיב בשפה רפה כי יש ביניהם קרבה מסוימת. להפתעתו הגיב הרב: "אין כל סיבה לכבודו להעלים קרבה זו, כי מי יודע אם הרצל לא יושב כעת בגן עדן ביחד עם עזרא הסופר". מאז היה הרב הרצל מתפאר בקרובו הציוני.

התכתבות עם הרצל
עדות מעניינת שנמסרה לפי תומה מפי הרב שמואל ברוך שולמן, ממקורבי הראי"ה קוק, מלמדת שהסתובבה אגדה בירושלים על שהרב שלזינגר גם התכתב עם הרצל: "מעשה ברב שלזינגר שפנה במכתב אודות זה לד"ר הרצל אל הקונגרס הציוני הבזלאי ויעץ לו שלתשועתם של ישראל נחוץ למצוא כל הנידחים שלנו, והשיב לו הד"ר הרצל במכתב שבו הוא מודיעו כי הקדיש לזה תשומת לב מרובה, ויחד עם זה הוא מבטיח נאמנה להתעניין ולחפש אחרי הדרכים המובילי למטרה נשגבה זו".
גם לעדות זו לא מצאתי תימוכין, אולם הרב שולמן היה בקי בהיסטוריה הירושלמית, ועדותו מתחברת לעדות שהבאנו על פגישה של הרב והרצל בירושלים בשנת תרנ"ט.
הרב עקיבה יוסף שלזינגר נפטר בשבת, א' באייר תרפ"ב (1922), לפני מאה שנה. על שמו נקרא היישוב בני עי"ש שמדרום לגדרה.