בכל שנה קשה לי מחדש עם האיסור לשמוע מוזיקה בספירת העומר. חברים אומרים שיש רבנים שמקילים במקרים מסוימים. אשמח אם תעשו סדר – האם יש בכלל מקור לאיסור? האם בימינו, כשהמוזיקה היא חלק בלתי נפרד מהשגרה, יש מקום להקל? אולי יש הבדל בין סוגי מוזיקה שונים? ומה בדבר נגינה בכלים?
האם מותר לשמוע מוזיקה בספירת העומר?
בגמרא או בראשונים לא מצאנו איסור נגינה בספירת העומר. המגן אברהם (תצ"ג, ס"ק א) כותב שיש לאסור ריקודים ומחולות של רשות, ודבריו הובאו להלכה במשנה ברורה (ס"ק ג) ובערוך השולחן (שם, ב). הטעם לכך ברור: ריקודים ומחולות הם ביטוי של שמחה, ובימים של אבלות צריך למעט בשמחה.
האם נגינה בלא ריקוד נאסרה? לכאורה ניתן היה לדייק מדברי המגן אברהם שרק ריקוד נאסר ולא נגינה. ואולם מסתבר שנגינה כלולה בריקודים ומחולות (ואף חמורה יותר) כיוון שהיא גורמת לשמחה, וכך כתבו פוסקים רבים. פוסקים אלו ציינו שאיסור זה כולל גם שמיעת מוזיקה ממכשיר אלקטרוני (להלן נדון ביישום דין זה במציאות שלנו).
האם נאסרה שירה בפה?
האם מותר להתכנס לשם שירת ניגונים, שירי דבקות וכדומה? האם שירה כזו כלולה באיסור נגינה? ככלל, הפוסקים לא דנו באיסור שירה בפה בספירת העומר. המקור היחיד שעסק בכך הוא הלקט יושר (ח"א, עמ' צז, עניין ב), תלמידו של תרומת הדשן, שמעיד שבעל תרומת הדשן לא היה שר "אליהו הנביא" במוצאי שבתות בספירת העומר.
ואולם הפוסקים לא הביאו את דברי הלקט יושר, ומסתימת דבריהם יש ללמוד שמותר לשיר בפה ניגונים, שירי דבקות וכדומה. וכך כותב הרב עובדיה יוסף (שו"ת יחווה דעת, ח"ו, סי' ל"ד).
הגרש"ז אויערבך (הובא בספר 'בין פסח לשבועות', עמ' רפה; 'הליכות שלמה', מועדי השנה ניסן-אב, י"א, יד) מחלק בין שני סוגים של שירה: אם מדובר בשירה המביאה לריקוד – יש לאוסרה. ואולם אם מדובר בשירה שאינה מביאה לריקוד אלא לרוממות – הדבר מותר:
יש להימנע בימים אלה מכל שירה המעוררת לריקוד ומחול. אבל שירה המרוממת את האדם אך אינה מביאתו לריקוד ומחול, מותרת.
האם מותר לשמוע סוגי מוזיקה מסוימים?
למרות האמור עד כה, ייתכן שיש מקום להקל בשמיעת סוגים שונים של מוזיקה ממכשירים אלקטרוניים. ייתכן שכשם שחילק הגרש"ז אויערבך בין שני סוגי מוזיקה לעניין שירה בפה, כך יש מקום לחלק לעניין שמיעת מוזיקה ממכשירים אלקטרוניים. לכן, אם מדובר על מוזיקה רגועה שאינה מביאה לריקוד, ובפרט אם מדובר על מוזיקת רקע שקטה – שמיעתה בספירת העומר תהיה מותרת, משום שהיא אינה גורמת לשמחה ואינה מביאה למחולות ולריקודים.
היתר כעין זה כתב הרב שלמה דיכובסקי ('מנהגי אבלות בימי בין המצרים', תחומין כא, עמ' 70-65) בשם הרב משה פיינשטיין (ביחס לימי בין המְצרים).
מנהגי האבלות בספירת העומר לא נועדו לאסור הנאה אלא למעט בשמחה. לכן, יש לחלק בין מוזיקה שגורמת שמחה ולכן אסורה, ובין מוזיקה (ממכשיר אלקטרוני) שגורמת הנאה ולכן לא נאסרה. לפיכך, יש לכאורה מקום להתיר שמיעת מנגינות שקטות ורגועות ממכשיר אלקטרוני אם הן מרגיעות ומהנות אך אינן מביאות לשמחה.
למעשה, נראה שיש לחלק בין אנשים שונים. יש אנשים שכמעט כל מוזיקה (גם דרך מכשיר אלקטרוני) גורמת להם שמחה. מסתבר שלאנשים אלה יהיה אסור לשמוע כמעט את כל סוגי המוזיקה. ואולם יש אנשים שמוזיקה רגועה אינה גורמת להם לשמחה אלא להנאה, והיא מועילה להם בעבודה, בנהיגה ובהתנהלות היומיומית. לאנשים אלו יהיה מותר לשמוע מוזיקת רקע (ממכשיר אלקטרוני).
עם זאת, מסתבר שאסור לנגן בכלי נגינה או לשמוע את צליליהם בכל המקרים, כיוון שדין זה הוזכר במפורש בפוסקים וקשה יותר להקל בו. לכן, אין לנגן בכלי נגינה אפילו מנגינות רגועות ואין לשמוע נגינה זו.
לסיכום: אין לרקוד ריקודים ומחולות בימי הספירה, וכמו כן אין לנגן בכלי נגינה או לשמוע את צליליהם. גם שמיעת מוזיקה ממכשיר אלקטרוני אסורה, אולם יש מקום להקל ולשמוע מוזיקה רגועה הגורמת להנאה ולא לשמחה (גם מוזיקה כזו נכון לשמוע בפרטיות, באמצעות אוזניות וכדומה). גם המקילים לא ישמעו מוזיקה רועשת וקצבית או מוזיקה המביאה לשמחה או לריקוד (ואפילו שירה בפה ראוי לאסור באופן זה. ובשלושת השבועות יש להחמיר יותר).
ניתן להשיג את ספרו של הרב רימון 'הלכה ממקורה – ימי ניסן ואייר', העוסק בספירת העומר, ברכת האילנות וימי התקומה, בעמותת 'סולמות' או בחנויות הספרים.
