לפני חודש עלה רעיון בוואטסאפ של משפחות אביתר לעשות את ליל הסדר באביתר. כחצי שנה עברה מאז התחייבה מדינת ישראל כי ישיבת אביתר תעלה ליישוב, וארבעה חודשים לאחר סיום סקר הקרקעות, שבו התברר כי צדקנו ומדובר באדמות מדינה, הגיע הזמן שתושבי אביתר ישובו לבתיהם.
הרעיון שהחל להתגבש הפך בתוך זמן קצר לארגון לוגיסטי מורכב שנרתמו אליו רבים וטובים, ועם תרומה של אוהל גדול ואוכל מתושבי רמת הגולן יצאנו לדרך. כל משפחה התארגנה על אוהלים וציוד, וחילקנו בינינו את ההכנה של סימני הסדר כדי שיספיקו לכל עשרות הסועדים.
יום שישי הגיע. הגענו לאביתר לבושים חג בשעה 13:30, לזמן הקבוע של תפילת מנחה זה שנתיים באביתר, אך להפתעתנו המתינו לנו בשטח כוחות ובישרו לנו כי האזור כולו הוגדר שטח צבאי סגור, ואין לנו אפשרות לשהות בו כלל. לאחר תפילת מנחה, למרות בקשותינו, מנעו מאיתנו ההוראות שבאו היישר מהדרג המדיני אף לערוך את הסדר בפאתי אביתר או בכל נקודה אחרת קרובה ליישוב.
שעות אחדות לפני כניסת החג התקבצנו כל המשפחות, ובהן עשרות ילדים, בצומת תפוח כדי לחשוב מה לעשות, אם לשוב הביתה או בכל זאת להישאר בשטח. לאחר דיון עמוק ההחלטה התקבלה: נעביר את ליל הסדר כאן בצומת תפוח. אנחנו לא מתייאשים ועורכים את ליל הסדר במקום הקרוב ביותר לאביתר. מטרתנו אחת: לשוב לאביתר.
בתוך זמן קצר עמד בצומת הודות למתנדבים אוהל לבן ענקי, וסביבו נפרסו אוהלי המשפחות. שולחן הסדר החגיגי נפתח, ועליו הונחו קערות סדר ששילבו יחד את הכנותיהן של כלל המשפחות.
יותר מחמישים איש אינם יושבים בסלון הבית שלהם, אינם אוכלים בכלים היפים שחיכו שנה בארון, ועם זאת אין מילים לתאר את האווירה הייחודית ששררה בשולחן הסדר הזה. קיבוץ מנהגי הפסח של מי שאינם אוכלים שרויה או קטניות בשירים ושמחה עם מי שהמצות שלהם רכות ומנגבים חומוס יצר מרקם מדהים, והשיא מבחינתנו היה כאשר הצטרפו לשולחן הסדר גם החיילים המשרתים בצומת ושומרים על הגזרה.
לא שכחנו את מטרתנו, ולמחרת, בצהרי החג, יצאנו לסיור רגלי לאביתר. עירוב תחומין הונח בטרם החג ואפשר לנו לצעוד עד ליישוב. לצערנו, גם במהלך החג מנעו מאיתנו כוחות רבים את הכניסה לאביתר. מלבד ילד צדיק אשר התעקש לראות את ביתו וקיבל ליווי להצצה על הבית וחזרה לקבוצה ראינו את בתי היישוב מרחוק.
החג הזה, שאומנם לא היה כפי שציפינו וייחלנו סמוך לבתינו שעומדים ומחכים שנחזור אליהם, לא יישכח. העוצמות ואווירה של ארץ ישראל ממריצים אותנו להמשיך במאבק, שזו רק תחילתו. לא נשקוט עד שנשוב אל אביתר.
איילת שליסל, ממשפחות אביתר
