כותרות חמות :

הילד שלנו נשבר: לא קיבלו אותו לישיבה
הילד שלנו נשבר: לא קיבלו אותו לישיבה

הילד שלנו נשבר: לא קיבלו אותו לישיבה

אלפי נערים ונערות נתקלו בחודש האחרון במכתב דחייה מהישיבה, מהאולפנה או מהתיכון שרצו ללמוד בהם. במגוון הקולות זכור לי במיוחד קול של אימא אחת שלא האמינה שזה יקרה דווקא לה: הילד שלה קיבל תשובה שלילית מהישיבה שהוא כל כך רצה להתקבל אליה. זה ילד שבכל חופש גדול מרים את מניין הילדים של כל היישוב, ובשנה שעברה ארגן 'זיכרון בסלון'.
כשהוא קיבל את התשובה הוא היה בהלם מוחלט: כל החברים שלו שלומדים איתו מהגן התקבלו לישיבה הזו, ודווקא הוא לא. מאז, היא מספרת, הילד שלה סובל מתסמיני דיכאון. שמחת החיים שלו נעלמה, והוא נהיה אפתי לגמרי. היא ובעלה אובדי עצות. מה עוד אפשר לומר לו?
אמרתי לה שאילו יכולתי לדבר עם הילד שלה, הייתי מחזיר אותו שלושים שנה אחורה במנהרת הזמן ומספר לו על תלמיד כיתה ו' (נעים מאוד, אני) שניסה להתקבל לישיבה נחשבת במיוחד ומצא את עצמו מתרסק לתוך קיר של תשובה שלילית שגרם לו לחפש את האסלה הקרובה ביותר ולהקיא לתוכה את עצמו. הייתי בטוח שככה נראה סוף העולם. עובדה, כל החברים שלי קיבלו אישור לאיכויות שלהם, תו תקן מיוחד, ורק אני נשארתי בחוץ. הייתי מפורק. במקום אדם שיש לו מקום בעולם וסיבה לקום בבוקר נהייתי כישלון.
ואז הייתי מספר לו איך פגשתי את הידיד של ההורים שלי, איש חינוך ותיק, והוא דיבר איתי ושאל אותי: "אתה באמת מתכוון לתת לכמה אנשים, טובים הגונים וישרים אבל בשורה התחתונה בשר ודם, בעלי אינטרסים ומנעד של שיקולים, להגדיר אותך? כי אם תחשוב על זה, זה לא שא-לוהים לא קיבל אותך. נסה לשמור על פרופורציות. אתה כל כך יותר גדול מזה. אתה נשמה וחלומות ורצונות. אתה חושב שאת המהות שלך אפשר לבטל באמצעות מכתב דחייה אחד?"
יש היום ברוך ה' עשרות ישיבות. חלקן שמות דגש רב על העניין הלימודי, אחרות על טיולים. כל ישיבה פונה לצד אחר בנפש. לגיטימי לגמרי. האם זה קשור לאיכות? בואו נשים את הדברים על השולחן: האם תלמיד שעושה חמש יחידות במתמטיקה, בפיזיקה ובמחשבים הוא איכותי יותר מתלמיד שעושה ארבע יחידות?
מי קבע שאינטליגנציה אנליטית חשובה להצלחה בחיים יותר מאינטליגנציה רגשית? האם התלמידים שלומדים בישיבה שמציגה חמש יחידות פיזיקה ומחשבים יהיו מאושרים בחיים יותר מתלמידי מגמת טיולים או מוזיקה? מערכות היחסים שלהם בחיים יהיו יציבות ומשגשגות יותר?

אמרתי לה שאילו יכולתי לדבר עם הילד שלה, הייתי מחזיר אותו שלושים שנה אחורה במנהרת הזמן ומספר לו על תלמיד כיתה ו' (נעים מאוד, אני) שניסה להתקבל לישיבה נחשבת במיוחד ומצא את עצמו מתרסק לתוך קיר של תשובה שלילית

אמרתי לאותה אם מודאגת שאילו יכולתי לדבר עם הילד שלה, הייתי ממשיך ומספר לו על ענקים ש'נכשלו' וחוו בדיוק את אותן תחושות מקטינות ואפסיות שכרגע הוא חווה. הייתי מספר לו על אופרה וינפרי, שפוטרה מעבודתה הראשונה. על סטיבן ספילברג, שנדחה כמה פעמים מהמסלול ללימודי קולנוע באוניברסיטת דרום קליפורניה.
הייתי מספר לו על סויצ'ירו הונדה, שהפסיק לספור את הפעמים שנכשל בדרך להיעשות לאחד מיצרני הרכב הגדולים בעולם. על ג'יי קיי רולינג, שהתפרנסה מקצבת סעד לפני שנתנה לעולם את 'הארי פוטר', ובעיקר על וינסטון צ'רצ'יל, שלפני שנעשה לגדול הפוליטיקאים של המאה העשרים היה דוגמה ומופת לחתיכת כישלון חרוץ בכל מה שקשור למפלגה שלו.
המכנה המשותף לכלל האנשים האלו הוא שהם הסתכלו לכישלון (וגם זה אם אתם מחליטים להחשיב את הדחייה מהישיבה לכישלון ולא לדלת נוספת שא-לוהים רוצה לפתוח לכם) בלבן של העיניים והבינו שכישלון הוא בעצם אתגר, מתנה שנשלחה לנו משמיים בשביל שנוכל לגלות כוחות נוספים שחבויים בנו ורק מחכים לנסיבות שנגלה אותם.
ומה עם החברים וזה שנשארת לבד? ובכן, הייתי אומר לילד: אני הלכתי לישיבה החדשה שלי לבד, ובסוף השנה כבר היו לי מלא חברים חדשים. עם חלקם אני בקשר עד היום הזה. הא, כן. שכחתי: לפני כמה שנים חזרתי לאותה ישיבה שלא קיבלה אותי כמרצה אורח בשבת. איך שגלגל מסתובב לו.
אז יאללה, יש עולם בחוץ, והוא מחכה שתתחיל לשתות אותו בקשית הגדולה ביותר שיכולת למצוא ושהשם שלך חרוט עליה.
ולכם, ההורים שילדכם חווה דחייה: כבודו העצמי נפגע. הדימוי שלו התרסק. אבל אלו מצבים שהזמן הולך ומרפא. לא תאמינו כמה חזק ועוצמתי הוא כוח ההרגל: בסופו של דבר הוא יתרגל לרעיון שהוא לא הולך לישיבה שכל חבריו הולכים אליה, וכמו יערות הכרמל אחרי השרפה יתחילו לפעם בו כוחות החיים הירוקים, ילבלבו ויפרחו, ויחזרו אליו כוח החיים ושמחת הנעורים.
דברו איתו. תעצימו אותו. תנו לו חמצן וכנפיים. קחו אותו יד ביד (מטפורית) ותוציאו אותו מהמערה שהוא מסתגר בה. זה הזמן לשתף אותו בדוגמאות מהחיים האישיים שלכם שהייתם בטוחים שהכול אבוד ובסוף ראיתם את התמונה כולה. ההיחשפות לא קלה, אבל תראו שזה ישתלם!
כל אלו וגם תפילות, ואני מקווה שהילד או הילדה שלכם יצאו מהמשבר שלהם שלמים ברוחם ובנפשם בכוחות שהיו יכולים להתגלות ולהתממש רק בזכות המשבר הזה.

:

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן