ממצרים אל בית הבחירה

קרדיט תמונה: דוד שטיין, עין טובה

יותר מחמישים שנה שימש הגאון הרב יעקב אריאל ברבנות. עשרים וחמש שנים היה רבה של כפר מימון, ועשרים ושבע שנים שימש רב העיר רמת גן. בין השאר היה ראש ישיבת ימית בסיני. מספר שנות חייו של הרב נושק לשמונים וחמש, אך סדר היום שלו עמוס לעייפה בשיעורים, פגישות והרצאות ובהכנת כתביו שטרם יצאו לאור. כתבים אלו יצטרפו לרשימת ספרים ארוכה, ובראשה שו"ת 'באהלה של תורה', שישה כרכים של שאלות ותשובות הלכתיות מעמיקות.
הרב מחייך כשהוא נשאל אם יומו התפנה לאחר סיום כהונתו ברבנות העיר לפני כארבע שנים. "שום דבר לא השתנה חוץ מ'גמר חתימה טובה'. כלומר, אני לא צריך לחתום יותר על כל מיני מסמכים כמו אישורי חתונות. כעת אנשים בטוחים שאני פנוי ופונים אליי יותר מבעבר. ברוך ה' אין פנאי: פסיקה, לימוד, הוראה בישיבה, שיעורים והרצאות. אין יום בלי שאלות חדשות, ויש תשובות ומאמרים מהעבר שאני מצפה לערוך. עמוס מאוד מאוד, ובלבד שה' ייתן זמן ואורך חיים".

על רפורמת הכשרות: "הבד"צים שלא פועלים על בסיס הרבנות הראשית ופרצו את הפרצה הנוראה הזו צריכים לחזור בתשובה. אני אומר באופן ברור: אסור לאכול בכשרות בד"ץ שהיא ללא הרבנות הראשית. זה לא כשר, אני אומר במפורש, זה כמו טרף, והוא פורץ גדר".
כולל כשרות צהר?
"כולל. כל מה שמחוץ לרבנות הראשית פסול וטרף, זה גורם פרצה חמורה ואסור לאכול אותו. החוק אומנם נחקק, אבל זה לא אומר כלום. עם ישראל לא יאכל מה שלא על פי הרבנות הראשית"

הרב מדבר רבות על סמכות רב העיר, מרא דאתרא. אנשים שואלים את רבותיהם מהישיבה, מחפשים תשובות באינטרנט או במאמרי הלכה בעיתון. מהי סמכותו של מרא דאתרא?
"זו שאלה טובה, ואני מתלבט בה בעצמי", מסכים הרב. "מהו גדר מרא דאתרא היום? יש להבדיל בין פרהסיה לדברים אישיים. מרא דאתרא קובע בעיר שלו מה כשר ומה לא, קובע בענייני עירוב ומקוואות ובכל הדברים הציבוריים כמו בתי כנסת. בכל מה שנעשה בפרהסיה חייבים לקבל את דעתו. בצנעה אדם יכול ללכת אחרי דברי רבו האישי".
הרב מביא דוגמה: "רבי אליעזר הגדול היה מרא דאתרא בלוד והורה למול בשבת על ידי השחזת סכין בשבת. זו הייתה ההוראה שלו, ובלוד נהגו כמוהו. במקומות אחרים הוראתו לא התקבלה. בעניינים אישיים יש לכל אחד הרב שלו, ואפשר גם להחמיר. אדם רוצה להחמיר בעירוב? בבקשה, לא חייב לסמוך על העירוב. אבל להגיד על העירוב או על הכשרות של רב העיר שהיא לא טובה? זה אסור".
בהקשר הזה הרב מזכיר את רפורמת הכשרות שעברה בכנסת. על פי הרפורמה יוכלו גופים פרטיים להעניק שירותי כשרות בכל מקום בארץ, ללא צורך ברב המקומי ואף ללא הרבנות הראשית, על ידי עקרון 'שלושת הרבנים' שנכנס לחוק ויאפשר לבנות מערכת כשרות נפרדת לחלוטין מהרבנות הראשית.

על הרבנות הראשית: "עם ישראל חזר לארצו והקים ממלכתיות משלו, ויש לזה משמעות הלכתית. לפני מאה שנה כל רבני ישראל, ואני מדגיש – כל הרבנים, כל ראשי הישיבות המוסדות, כל רבני המושבות – כולם תמכו ברב קוק שיש צורך ברבנות הראשית, חוץ מפלג קטן ירושלמי שלחם ברב קוק משום שלא רצה להכיר בציונות. אבל כולם, כל ראשי המוסדות, גם מי שלא היה ציוני, תמך במהלך מסיבות הלכתיות צרופות. כולם הסכימו שצריך הנהגה תורנית אחת לעם ישראל"

כזכור, הרפורמה עברה בתמיכה ובדחיפה של ארגון צהר, שהרב אריאל עמד בעבר בראשו. הרב מדבר בתקיפות נגד הרפורמה: "עד החוק האחרון היה ברור שמרא דאתרא קובע בעירו. באו כשרויות מבחוץ, כמו של מפעלים גדולים, אבל הייתה הסכמה של רבני הערים שכל ההכשרים נעשים מטעם הרבנות הראשית. כל עוד רב העיר קבע מה כשר ומה לא, וכולם על דעת הרבנות הראשית, כל אחד היה יכול לסמוך על הכשרות המקומית, ולכולם שולחן ערוך אחד ושולחן אחד.
"כעת החליטו לעשות הכשר ללא הרבנות הראשית. את הפרצה פרצו בהתחלה חלק מהבד"צים, שנתנו הכשר ללא הרבנות הראשית. כל חומרה על גבי הרבנות הראשית, אין בזה בעיה, מותר לאדם להדר. אם אדם מוסיף על הרבנות הראשית – יבורך. אבל הבד"צים שלא פועלים על בסיס הרבנות הראשית ופרצו את הפרצה הנוראה הזו צריכים לחזור בתשובה". הרב קובע בתקיפות: "אני אומר באופן ברור: אסור לאכול בכשרות בד"ץ שהיא ללא הרבנות הראשית. זה לא כשר, אני אומר במפורש, זה כמו טרף, והוא פורץ גדר".
כולל כשרות צהר?
"כולל. כל מה שמחוץ לרבנות הראשית פסול וטרף, זה גורם פרצה חמורה ואסור לאכול אותו". לדבריו, "החוק אומנם נחקק, אבל זה לא אומר כלום. עם ישראל לא יאכל מה שלא על פי הרבנות הראשית, זה טרף חד-משמעית. בעבר היה נהוג שלא אכלו 'שחוטי חוץ', רק משחיטה מקומית. היום כמובן אי אפשר לפתוח בכל עיר משחטה, יש משחטות מהודרות ארציות, ולשום עיר אין שחיטה מקומית, אך הן על דעת הרבנות הראשית. אבל בעבר, כשלא הייתה רבנות מרכזית, בשר שבא מחוץ לעיר הטריפו אותו ואת הכלים, ככה היה מקובל!"
הרב מסכים כי יש הרבה מה לשפר במערך הכשרות: "יש כאן בעיה, אני מודה, יש כאן פרצה. היו רבנים שעשו לא על פי הנורמות שהרבנות הראשית דרשה מהם, החמירו או הקלו. אני לא אומר שזה לא כשר, אבל צריך לתקן את זה. באופן עקרוני בכל מקום שהציבור מינה רב על דעת שיפסוק בענייני ציבור, זה מושג הלכתי, ואסור למישהו לחלוק עליו, כולל רב ממקום אחר".

הכרה מחייבת
ומהי הסמכות ההלכתית של הרבנות הראשית?
הרב אריאל מצטט את מורו הרב שאול ישראלי: "הרב ישראלי, שהיה חבר במועצת הרבנות הראשית ודיין בבית הדין הגדול לצד הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו, שהיו אז הרבנים הראשיים, קבע שכמו שכל מה שבני העיר מסכימים מחייב את כולם, כך הסכמת המדינה כולה ורוב רבני ישראל על הרב הראשי מחייבת את כולם.
"הגוף הבוחר אומנם לא מורכב רק מתלמידי חכמים", מציין הרב, "חלקם לא אוכלים כשר ולא שומרים שבת, לא אכפת להם מה הרב אומר. אבל רוב הגוף הבוחר היו רבנים ותלמידי חכמים. בימי הרב קוק היו חמישים רבנים ועשרים וחמישה בעלי בתים. זה נשחק מפעם לפעם, אבל עדיין אפשר להגיד שרוב רבני ישראל עדיין מקבלים את הרבנות הראשית.
"כולנו חייבים לקבל סמכות מרכזית. יש חוק. המדינה מכירה בסמכות אחת, וגם רוב רבני הערים, גם מי שאינם ציוניים, מכירים ברבנות הראשית, וזה מחייב את כולם".
באילו דברים למעשה הרבנות הראשית צריכה להתעסק?
"הכשרות היא דוגמה טובה. המדינה קבעה שכל מוסדות הציבור, בתי ספר ומשרדי ממשלה, בתי חולים, הצבא והמשטרה, בכולם יאכלו כשר. אבל מה זה כשר? האם כל אחד יגיד משהו אחר? חייבת להיות סמכות אחת – הרבנות הראשית. וכמובן, נושא הנישואין. מה נקרא נישואין, מהו גיור, וכל ענייני המעמד אישי – הכול צריך להיות תחת הרבנות הראשית. גם בתי הדין הרבניים הם חלק מהרבנות הראשית.
"פסח עכשיו. שר האוצר מוכר את החמץ לגוי. אין לו סמכות על החמץ הפרטי כמובן, אלא על מחסני החירום של המדינה. מוכרים הכול לגוי, וזה בסמכות הרבנות הראשית. שמיטה היא דבר ציבורי שצריך להיות על ידי הרבנות הראשית. מיהו יהודי? הרבנות הראשית".
ומה שהיא אומרת מחייב כל רב עיר?
"רב עיר שלא מקבל בדברים האלה את הרבנות הראשית, אין לו סמכות. החזרה לארץ ישראל שינתה את המצב המדיני של עם ישראל גם כלפי פנים. עם ישראל חזר לארצו והקים ממלכתיות משלו, ויש לזה משמעות הלכתית. הרב קוק הבין את זה. כשם שקמו בימיו המוסדות הלאומיים – הסוכנות ושאר המוסדות – הרב קוק הבין שצריך גם סמכות אחת לתורה.
"לפני מאה שנה כל רבני ישראל, ואני מדגיש – כל הרבנים, כל ראשי הישיבות המוסדות, כל רבני המושבות – כולם תמכו ברב קוק שיש צורך ברבנות הראשית, חוץ מפלג קטן ירושלמי שלחם ברב קוק משום שלא רצה להכיר בציונות. אבל כולם, כל ראשי המוסדות, גם מי שלא היה ציוני, תמך במהלך מסיבות הלכתיות צרופות. כולם הסכימו שצריך הנהגה תורנית אחת לעם ישראל".

הונאת הגר
התומכים בהפרטה טוענים כי זה ייטיב עם הרבנות ועם ההלכה כמו שתחרות מועילה בכלכלה וכי אם יעסקו יותר בכשרות ובגיור יהיו יותר גיור וכשרות. כך טוענים למשל בארגון צהר.
"המילה תחרות לקוחה מעולם הכלכלה, באות כ"ף, וכאן זה גורם לקלקלה באות קו"ף. ההלכה מעודדת תחרות בכלכלה. גם בלימוד תורה נאמר 'קנאת סופרים תרבה חוכמה'. אך במקרה זה, בגיור לדוגמה, מטרת התחרות היא שיהיה גיור שלא על פי המקובל בישראל. שיגיירו גויים על סמך דרישות פחותות מהמקובל על רוב רבני ישראל. על זה מדובר! זו לא תחרות לשם שמיים. גיור שאינו מוסכם על רוב רבני ישראל הוא הונאה, הגר חושב שהוא גר, אך רבנים אחרים לא יקבלו אותו".
לדברי הרב אריאל, הגיור הנהוג כיום אינו מקל מדי ואינו מחמיר מדי. "בעבר היו דוחים תחילה את הגר כפי שכתוב בהלכה, אך הגישה היום בגלל ההתבוללות היא לקרב. לא דורשים ממנו לדעת את כל השולחן ערוך, אבל כן דברים עקרוניים, שידע וישמור הלכות שבת, כשרות, תפילה ואמונה. הקלו בדרישות הלימוד, אבל לא ויתרו להם, לימדו את העקרונות הבסיסיים של בית יהודי נורמלי כדי שבהמשך ילמד ויעשה יותר.

על גיור למסורתיות: "גם המסורתיים מכירים בכך, ורק בשל אי-יכולתם או אי-רצונם לא מקיימים הכול. הם יודעים שהיהדות המקורית היא יהדות של תורה והיא מקור הסמכות, אבל הם אומרים: אנחנו לא מקפידים על הכול. זו תופעה חברתית, והיא ודאי עדיפה מהתנכרות. אבל לומר שזו יהדות מקורית? לא ולא"

"היה ידוע שיש כאלה שלא מקיימים הכול בצורה מלאה, ותקפו את הרבנות הראשית על כך. היו אפילו שפסלו את גיורי הרבנות הראשית, כמו בית דין אחד באשדוד שחרג מסמכותו".
הרב אריאל מביע חשש מהתרחבות הגיור הרפורמי ומאשים בכך בין השאר את בתי הדין שגיירו מחוץ לרבנות ופנו לבג"ץ כדי שיאשר את גיורי הבד"ץ. "הם פרצו פרצה גדולה, החכם עיניו בראשו! צריך ללכת בגיורים על פי הרבנות הראשית, על דרך האמצע. הרב רוזן זצ"ל, שהיה ראש מערך הגיור, הסביר את זה יפה במאמר שכתב על שביל הזהב של הרבנות הראשית. הרב דרוקמן והרב רוזן מינו דיינים מטעם הרבנות הראשית, והם הלכו בדרך האמצע".
בשבועות האחרונים פרסם הרב אליעזר מלמד שורת מאמרים בנושא גיור שבהם הוא קובע כי בשעת הדחק, כמו היום, יש לקבל את העמדה שהציג הרב חיים אמסלם, וכינה אותה 'גיור למסורתיות', כלומר קבלה סמלית של התורה והמצוות כמו אצל יהודי מסורתי, ובכך די לקבל את הגר. לדברי הרב מלמד, עמדה זו אינה דעת מיעוט, והיא משקפת את עמדתו של הרב עוזיאל כביכול ורבנים נוספים.
הרב אריאל דוחה את האפשרות הזו: "מה זה גיור למסורתיות? כאילו יש דת נוספת, יהדות ויהדות מסורתית? הציבור המסורתי הוא ציבור גדול של אנשים שלא אוכלים חמץ בפסח מסיבות מסורתיות, עושים מילה בגלל המסורת ולא נוסעים ביום כיפור, כי יש מסורת בישראל שלא נוסעים. הם עושים חתונה יהודית וחוגגים בר מצווה. רוב עם ישראל הוא מסורתי, אבל זו לא יהדות הלכתית, זה דה פקטו, זו מציאות עובדתית חברתית שנבעה מכך שעם ישראל כשיצא מהגטו הושפע בהשפעות מבחוץ ושכח חלק מהמצוות.
"אכן, יש רמות שונות של מסורתיות, אבל מי שרוצה להגיד שיש 'רצף של מסורתיות' כאילו זו צורת חיים יהודית מקורית טועה ומטעה. זה לא נכון! היהדות היא יהדות של תורה, מצוות והלכה. גם המסורתיים מכירים בכך, ורק בשל אי-יכולתם או אי-רצונם לא מקיימים הכול. הם יודעים שהיהדות המקורית היא יהדות של תורה והיא מקור הסמכות, אבל הם אומרים: אנחנו לא מקפידים על הכול. זו תופעה חברתית, והיא ודאי עדיפה מהתנכרות. אבל לומר שזו יהדות מקורית? לא ולא".
הרב ממשיך וקובע: "גיור הוא קבלת תורה ומצוות, כך כתוב בהלכה. אי אפשר לעקם את מה שכתוב בהלכה. מביאים אסמכתאות המצוטטות חלקית, מצטטים חלקי דברים ומוציאים דברים מהקשרם. את הגיור למדנו מרות המואבייה, שאמרה 'עמך עמי וא-לוהייך א-לוהיי'. עמך עמי – זה עם ישראל שהתחיל בסיני. גר צריך לדעת שהוא מצטרף לעם ישראל שעמד בסיני, ששם נאמרו עשרת הדיברות וניתנה תורה.
"מי שלא נשמע לתורה שניתנה בסיני ולא מקבל את מצוות התורה הוא לא גר. 'עמך עמי' זה לא גיור ללאומיות חילונית, כמו שיש שרצו להסביר, אלא לעם ישראל המקורי". הרב מסביר כי גם המשך הפסוק, 'א-לוהייך א-לוהיי', אינו מבטא אמונה בלבד.
"אמונה בא-לוהות זו קבלת עול תורה ומצוות. חלק ממוני המצוות לא מנו כלל את מצוות האמונה, והסבירו שאם אתה מקיים מצוות, זה אומר שאתה מאמין שיש מצַווה שציווה אותן, והאמונה במי שציוונו היא אמונה בא-לוהים מצַווה. אמונה בא-לוהים אבסטרקטי זו תפיסה שפינוזית. כבר ריה"ל אמר בספר הכוזרי שיש א-לוהי אברהם, וא-לוהי אריסטו שמאמין במשהו מופשט. יהדות היא מצוות".

אין לך בת חורין
דבריו של הרב בנוגע למסורתיות מובילים את השיחה לשאלה עד כמה יש לקרב ולקבל את דרך החיים המסורתית: מצד אחד אין לתת לגיטימציה לוויתור על חיי תורה ומצוות מלאים, ומצד אחר החיבור עם אותו חלק גדול בעם חשוב.
מה דעת הרב על הדיון ברשת וכאן על גבי העיתון בנוגע לכתיבתה של גלי בת חורין, בטור של 'פורום קפה שפירא', למרות היותה, כפי שהתברר אף לנו ממש לאחרונה, נשואה ללא יהודי?
"נישואי תערובת הם המכה הגדולה ביותר מאז השואה", הרב אומר בכאב. "שישה מיליון יהודים כבר אבדו בנישואי תערובת. רואים בעיניים קהילות שלמות נעלמות באירופה, בדרום אמריקה וגם בקנדה ובארצות הברית, שוקעות ונעלמות. עם ישראל בהרבה מקומות בשקיעה נוראה, וזו מכה שאין כמוה. זו שואה שקטה שמסכנת את קיומנו. כפייה בכוח כמובן לא תעזור פה – צריך לחזק את התודעה היהודית – וכל יהודי עם ניצוץ וקשר צריך לחזק.
"אנחנו רואים במסורתיות ערך מסוים, זה עדיף מהתנכרות. דרך המסורת הזו צריך לחזק את הזיקה לארץ ישראל, לעם ישראל ולתורת ישראל. המסורתיים עצמם צריכים לשים את הקו האדום: עד נישואי תערובת. אם לא אכפת לך שבניך יהיו גויים, אתה גם לא מסורתי, אתה בחוץ. רבים מאלו שאינם שומרי תורה ומצוות מבינים את הגבול הזה. הרפורמים עברו את הגבול, והם כבר לא מכירים בזה. הם רושמים כיהודים אנשים שהם בכלל לא יהודים, בני זוג של יהודים. אין מספר כה גדול של רפורמים כפי שהם טוענים. זה לא נכון, הרבה מהם זה נישואי תערובת וילדיהם, ואין להם שום קשר ליהדות".
אשר למקרה הספציפי של גלי בת חורין הרב אומר: "זו אישה שהייתה בעבר רחוקה, הכירה גוי והקימה משפחה. עכשיו היא בתהליך של חזרה לשורשים שלה. אם היא הייתה בוחרת היום, בעלה היה יהודי. כשם שאנו מתייחסים ליהודי ברית המועצות שרבים מהם באו לכאן נשואים ללא יהודיות שלא באשמתם, כך צריך לקרב גם את האישה הזו, שהיא אישה יקרה. היא לא הייתה אשמה שלא ידעה בצעירותה מהי יהדות. לפעמים כאשר דברים לאומיים נשמעים ממי שבא מבחוץ, ממי שהיה שם, הדברים נשמעים יותר ופועלים על הרבה אנשים".

הכשר בג"ץ
עם ייסוד ממשלת בנט-לפיד-עבאס כתבנו רבות ב'עולם קטן' נגד הממשלה הזו ועל המשמעות של ממשלה שלראשונה בתולדות המדינה מסתמכת על אצבעותיה של מפלגה ערבית ששוללת את רעיון הציונות ומדינת היהודים, ממשלה שאינה זוכה לרוב היהודי בכנסת ובעם. כבר אז, לפני יותר משמונה חודשים, אמר לנו הרב אריאל כי למרבה הצער ממשלה כזו אינה ראויה לכינוי 'ממשלת ישראל'. ביקשנו מהרב להרחיב ולהסביר את דבריו.
הרב מזכיר כי מה שהוא אומר אינו פוליטיקה, כי גם הליכוד היה מוכן להקים ממשלה בתמיכת רע"ם, ומדגיש כי מדובר בעיקרון אידאולוגי ולא פוליטי. "אנחנו שמחים על הקמת מדינת ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, על שזכינו לריבונות יהודית", פותח הרב. "המדינה הזו היא מדינת ישראל, היא של כל עם ישראל, לכן כל יהודי בעולם הוא אזרח פוטנציאלי של המדינה. היא שומרת על השבת ועל מועדי ישראל, השפה הרשמית היא עברית, נישואין וכשרות כדת משה וישראל.
"מנגד, חי כאן מיעוט ערבי שיש לו זכויות אזרחיות שוות. הם יכולים לחוג את חגיהם, לשמור את דתם ולהינשא זה לזה כרצונם, אנחנו לא מתערבים בדתם ובתרבותם ומכבדים אותה, נוהגים בהם כבוד ונותנים להם זכויות פרט אזרחיות שוות, וכך ראוי גם על פי ההלכה.
"אך המדינה היא יהודית והרוב שקובע חייב להיות יהודי!" הרב קובע בכאב, "ממשלה שאינה נשענת על רוב יהודי – מצד העיקרון – היא לא ממשלת ישראל, במחילה! לכל היותר יש כאן שותפות, אזרחים מכמה סוגים שצריכים ניהול משותף. יש לזה מעמד כמו של ועד בית או עירייה: יש לה סמכות בנושאים אזרחיים, כגון תקציב, כבישים, רווחה ועוד, ואם הממשלה הזו גם תשמור על הביטחון, הבית יתנהל היטב, כמו ועד בית. זו סמכותה של הממשלה הנוכחית, אבל זו לא ממשלת ישראל. היא ענן חולף".

הטענה המרכזית היא שהיה צריך לעצור את סבבי הבחירות.
"חלק עשו את זה בעל כורחם, כי רצו למנוע בחירות נוספות. אך לשם כך לא היה צורך להקים ממשלה ללא רוב יהודי. לא. היו דרכים אחרות למנוע סבב בחירות נוסף. ואם אין ברירה, מוטב שיהיו בחירות חמישיות ושישיות עד שתהיה ממשלת ישראל כהלכה. הממשלה הזאת היא לא ממשלת ישראל.
"נוסף על כך רפורמת הכשרות והגיור תלויות בהצבעה של מוסלמים. זה הגיוני? אני לא אקבע להם מה כשר ומה לא, והם לא יקבעו לי. לטובת שני העמים עדיף שאף אחד לא יתערב בענייני השני. איך ייתכן שבכנסת ייקבע על פי לא יהודים מי יהודי ומי גר, מה כשר ומה לא ומי יהיה הרב הראשי?"

בשיטה הפרלמנטרית שלנו זה עובד ככה שבכנסת, שחברים בה גם הערבים, מצביעים על כל סוגי החוקים.
"צריך לשנות את המבנה הפרלמנטרי ולהקים בית עליון ובית תחתון. בבית התחתון יידונו דברים כלל-אזרחיים. בבית העליון יידונו דברים מיוחדים למדינת ישראל, כמדינה יהודית, כמו יהדות, ביטחון ומדיניות-חוץ. בדברים האלו צריכים לדון היהודים. המיעוטים לא צריכים לעסוק בסוגיות של איראן או בענייני כשרות. למה לערב אותם בנושאי חוץ וביטחון? למה לערב אותם ביהדות וגיור?
"אני לא מתערב מי יהיה אימאם ואיך מתחתנים או מגרשים בחברה הערבית, ושהם לא יתערבו בנושאים יהודיים. יש בעולם דבר כזה של שני בתי פרלמנט, וצריך לאמץ את זה. זה יפתור בעיות לטובת שני העמים".

על סערת גלי בת חורין: "נישואי תערובת הם המכה הגדולה ביותר מאז השואה. המסורתיים עצמם צריכים לשים את הקו האדום: עד נישואי תערובת. אם לא אכפת לך שבניך יהיו גויים, אתה גם לא מסורתי, אתה בחוץ. כשם שאנו מתייחסים ליהודי ברית המועצות שרבים מהם באו לכאן נשואים ללא יהודיות שלא באשמתם, כך צריך לקרב גם את האישה הזו, שהיא אישה יקרה. לפעמים כאשר דברים לאומיים נשמעים ממי שבא מבחוץ, ממי שהיה שם, הדברים נשמעים יותר ופועלים על הרבה אנשים"

הרב דיבר על סמכות הממשלה. מהי הסמכות ההלכתית של פסיקות בית המשפט העליון?
"תפקיד בג"ץ בין היתר הוא להגן על האדם הפרטי מפני עריצות שלטונית ומשפטית", אומר הרב. "בעיקרון יש מקום בהלכה לבית דין שידון במצבים חריגים, שלא לפי הכללים, אך אי אפשר להיכנס כעת לפרטים. רק בעיקרון, בדיני המלכות יש מקום לסמכות עליונה שתקבע בעניינים חריגים.
"כמו הסיפור של כבשת הרש, שבה היה צריך משהו חריג שלא על פי הדין הרגיל. דוד המלך חרץ את דינו וקבע: בן מוות האיש ההוא, ודרש שישלם פי ארבעה, שזה כמובן לא על פי ההלכה. וכן הסיפור על שתי הנשים אצל שלמה: טלית חולקים, אבל ילד חולקים?! יש מקרים חריגים שצריך בית דין מיוחד שידון בהם. על פי החוק אפשר להוציא אדם מהבית המשועבד לחוב שיש לו, אך לפעמים יש צורך בבית דין שיאמר: זה מקרה חריג, ובהתאם לנסיבות יש לפעול אחרת.
"ובאשר לתפקיד בית המשפט העליון כבית דין לערעורים, הבעיה היא שהוא לקח לעצמו סמכויות נוספות. זה מתחיל בזכות העמידה, שאדם בלי מעמד משפטי יכול לתבוע תביעה משפטית, ובהמשך הם נכנסו לשאלות שלא בסמכותם. איך הם קובעים בענייני ביטחון? הם אינם יכולים לקבוע מה מרתיע את האויב ומה לא. שופטים רבים לא היו ביחידה קרבית אלא בעתודה. מה השופט מבין בחייל שנמצא בסיטואציה מורכבת? במחילה מכבוד בית המשפט, זה לא מסמכותו. עניינים צבאיים צריך לדון רק בבית משפט צבאי, בתנאי ששם ימנו שופטים בעלי רקע קרבי.
בית המשפט דן בדברים לא לו ומכריע בעניינים ערכיים. איך ייתכן ששופט דן בשאלה ערכית כמו כשרות בצבא בזלזול ומדבר על 'דיאטת מצות'? איך שתקו לו? הוא מכיר בכלל איך נשמרת הכשרות בבסיס צבאי?"

על הממשלה: "ממשלה שאינה נשענת על רוב יהודי – מצד העיקרון – היא לא ממשלת ישראל, במחילה! לכל היותר יש כאן שותפות, אזרחים מכמה סוגים שצריכים ניהול משותף. יש לזה מעמד כמו של ועד בית או עירייה: יש לה סמכות בנושאים אזרחיים. זו סמכותה של הממשלה הנוכחית, אבל זו לא ממשלת ישראל. היא ענן חולף"
"צריך לשנות את המבנה הפרלמנטרי ולהקים בית עליון ובית תחתון. בבית התחתון יידונו דברים כלל-אזרחיים. בבית העליון יידונו דברים מיוחדים למדינת ישראל, כמדינה יהודית, כמו יהדות, ביטחון ומדיניות-חוץ. בדברים האלו צריכים לדון היהודים. המיעוטים לא צריכים לעסוק בסוגיות של איראן או בענייני כשרות. למה לערב אותם בנושאי חוץ וביטחון? למה לערב אותם ביהדות וגיור? אני לא מתערב מי יהיה אימאם ואיך מתחתנים או מגרשים בחברה הערבית, ושהם לא יתערבו בנושאים יהודיים. יש בעולם דבר כזה של שני בתי פרלמנט, וצריך לאמץ את זה. זה יפתור בעיות לטובת שני העמים"

הרב נדרש גם לנושא החמץ בבתי החולים: "לחטט בתיקים זה לא מכובד. אבל הבקשה והציפייה שלא להכניס חמץ היא מכובדת. איך יכול שר הבריאות להורות לבתי החולים להימנע מבקשה מכובדת זאת? מה הבעיה? אנשים אוכלים חמץ בכלים של בתי החולים, הכלים נשארים עד כשעה אחרי הארוחה. יש כאן בעיה אמיתית! איך אפשר לתת כשרות אמיתית בבתי חולים אם יש חמץ בחדרים ואוכלים אותו באותה צלחת כשרה לפסח? איך אפשר לשבת על כס המשפט ולא להבין את זה?
"בבית המשפט העליון יצרו אווירה של משפטיזציה: כל דבר שלא בדיוק על פי התפיסות המשפטיות שלהם – אסור. דינה זילבר אסרה קיום של אירועים נפרדים. מדוע היא מתערבת בתרבות של אנשים אחרים? אלו חוקי סדום, ואסור לחברה להתנהל אלא על פי הכללים החברתיים שלה.
"מדוע זה פוגע בנשים אם נשים תשרנה לפני נשים הרוצות בכך? איני מונע מאישה לשיר בפני גברים חילונים המעוניינים לשמוע אותה, אבל מדוע יש למנוע מגברים לשיר לפני גברים המעוניינים בכך? זוהי תרבותם, ואין לכפות עליהם תרבות שונה. המשפטיזציה חדרה לכל מקום, וזו האווירה שבג"ץ יצר".

על בג"ץ: "עניינים צבאיים צריך לדון רק בבית משפט צבאי, בתנאי ששם ימנו שופטים בעלי רקע קרבי. בית המשפט דן בדברים לא לו ומכריע בעניינים ערכיים. איך ייתכן ששופט דן בשאלה ערכית כמו כשרות בצבא בזלזול ומדבר על 'דיאטת מצות'? איך שתקו לו? הוא מכיר בכלל איך נשמרת הכשרות בבסיס צבאי?"

חירות ושוויון
השנה ימלאו ארבעים שנה לפינוי ימית וחבל סיני. הרב אריאל, שעמד בראש הישיבה שהוקמה בימית, סבור כי יש לעשות חשבון נפש ציבורי אם הפינוי, שזכה אז לתמיכה גדולה בעם, היה מוצדק. "מותר לעשות חשבון נפש אם הייתה הצדקה לפינוי ימית. אולי היה אפשר להגיע לאותו שלום קר בלי פינוי סיני? זה היה תקדים רע למקומות אחרים, פעם ראשונה שעקרו יישובים יהודיים מארץ ישראל מתוך מחשבה שזו הדרך היחידה להביא שלום.
"האם לא היה אפשר להגיע לאותו שלום, שהוא בעצם אי-לוחמה, בלי עקירת ימית? הייתי בישיבת ימית, הכרתי את העיר היטב. עד היום כואב לי הלב על עיר היפהפייה הזו. הכול חוסל בשביל אשליה שנוכל להגיע לשלום דמיוני שבשבילו כדאי היה להקריב את הקורבן הזה. ההסדר עם המצרים חשוב, אבל היה אפשר להגיע לאותו הסדר, שהוא רחוק משלום, גם בלי לתת את כל סיני".
לסיום הרב מבקש לברך את הקוראים לקראת חג הפסח: "אנחנו מתקרבים לחג החירות. עם כל הבעיות, אנחנו עם בני חורין. המצב הפוליטי הוא עננה שתחלוף, עם ישראל יחזור להמשך דרכו לחירות מכל הבחינות, גם מדינית, גם ביטחונית ובעיקר רוחנית. אין לך בן חורין בלי תורה, בלי רוח.
"אנו הבאנו לעולם את רעיון החירות ורעיון השוויון המקוריים. אנו צריכים להמשיך הלאה, מתוך חירות אמיתית הדומה ליציאה ממצרים, שנמשכה בהר סיני ומשם לארץ ישראל ומשם לבית הבחירה לכפר בו על כל עוונותינו. שנזכה לאכול שם מן הפסחים במהרה בימינו".