ישראל, השלב הבא

קרדיט איור: אשר שוורץ

בדיון שנערך בשנה שעברה בין ד"ר זאב דגני, מנהל תיכון גימנסיה הרצליה בתל אביב, לבין מתן פלג, מנכ"ל תנועת הסטודנטים אם תרצו, אמר דגני כי מבחינתו הציונות הסתיימה ברגע שהוקמה המדינה. הגוף הלאומי קם על רגליו, סיפק את הצרכים לחזרתו הנורמלית של העם היהודי להיסטוריה, ובזאת תם תפקידה הפונקציונלי של התנועה. כעת היא מוזמנת לפנות בנימוס את הבמה, לרדת אל אחורי הקלעים ולגנוז את השאיפות הנעלות של חלק מהוגי הציונות שקיוו להתחדשות תרבותית ורוחנית בארץ ישראל.
מנגד, כבר חוזה המדינה בנימין זאב הרצל כתב את המילים הנצחיות האלה בספרו 'מדינת היהודים': "קראתי פעם לציונות אידיאל אין סופי, ואני מאמין באמת כי גם לאחר השגת ארצנו, ארץ-ישראל, לא תחדל מלהיות אידיאל; כי בציונות כפי שאני מבין אותה, כלולה לא רק השאיפה אל כברת ארץ מובטחת כחוק בשביל עמנו, אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית."
הפליג ממנו הראי"ה קוק זצ"ל, שכתב כי בניגוד לדעה שהוזכרה לעיל, מדינת ישראל איננה "חברת אחריות גדולה", אלא במילים מפורסמות משלו, עוד שנים מספר טרם ידעו כי יקראו למדינת היהודים מדינת ישראל, "מדינה זו היא ביסודה אידיאלית… מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון".
מדינת ישראל לפי חזון זה תקים לתחייה את סיפורי התנ"ך העתיקים, תשיב את המדוכא בכל העמים אל הארץ המובטחת ואל תפקידו האמיתי, עם שא-לוהים חיים שוכן בקרבו, ומתוך כך גם בעולם כולו. אלא שהדברים, כמו בחיים, אינם פשוטים כל כך.
מים רבים עברו בירדן מאז הוציאו לאור הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה את ספר 'אורות', העוסק בתורת הגאולה לאור תחיית ישראל בארצו. נראה כי החברה הישראלית, המפולגת ומסוכסכת בין שבטים שונים הטוענים לכתר ההנהגה, משוועת לחזון מאחד חדש. ולמרות זאת נדמה כי ממש כמו בימי שמואל הנביא, "ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ", ובמקום ספרי חזון קיבלנו לאחרונה הרבה ספרי הווה המנסים במקרה הטוב לתת לנו כלים להבין את מלחמת התרבות הניטשת בחברה הישראלית, ובמקרה הטוב פחות לעשות אידיאליזציה לקיים מתוך קידוש המחלוקת, ובמילת הקסם החדשה: מורכבות.
הספר 'קיצור תולדות הישראליות' של נתנאל אלינסון מציע את משל השקשוקה, שבמסגרתו כל חלקי הישראליות פשוט ממשיכים לחיות זה לצד זה ביחסי שכנות טובים. הספר 'ישראל השלישית' של הרב שי פירון מדבר בשבח תרומת המסורתיות לחברה הישראלית. 'חזרה בלתי תשובה' של ד"ר מיכה גודמן מנסה לפשר בין הדתיות והחילוניות בישראל, ואילו ספרי ימין למיניהם, כמו 'ניידים ונייחים' של ד"ר גדי טאוב, משמשים כתב הגנה על הלאומיות והשמרנות הישראלית החדשה.
אפילו 'בלשון עתיד' של הרב לורד יונתן זקס ז"ל החכם בעל לשון הזהב, שתורגם לעברית בשנה שעברה, נדמה כי עוסק בפשרות יותר משהוא מציג חזון חדשני ופורץ דרך למדינה הישראלית שכה אהב.
אך עם כל היתרונות והמילים הטובות (ובהחלט יש כאלו), הספרים שלעיל אינם בנויים מהדי-אן-איי של ספרות חזון חלוצית ופורצת דרך: אומץ, חדשנות והרחבת אופקים אל חופים שטרם ידענו כי הם קיימים בכלל.
למעשה, מכל ההגות הציונית שנותרה לנו, היחיד שדבריו עוד נלמדים בשקיקה מתוך שאיפה גם להחיותם בעתיד הנראה לעין הוא ללא ספק הראי"ה קוק. שמונים ושבע שנים חלפו מאז פטירתו, ותורתו עדיין נראית אידיאל שמיימי המחפש לו דרכים לרדת ארצה.
"תורתו של הרב קוק מורכבת מאוד. יש בה בהחלט פן נישא מרומם ומלא חזון, ומנגד יש בה גם מלכוד במעבר מהתאוריה למעשה", אומר לי יהודה עציון, איש התיישבות, מחנך ואיש ספר ותיק. איך באמת מממשים את האידיאל האינסופי שאמור לתפקד כיסוד כיסא ה' בעולם? האם הציונות תצליח במקום שכשלו תנועות רבות אחרות בהיסטוריה? האם תדע הציונות להתחדש? ואיך זה קשור לבשורה האוניברסלית של היהדות?
יצאתי למסע מרתק בין שלושה אנשי חזון. הם שונים מאוד זה מזה, אך שלושתם מתמקדים בשאלה מרכזית אחת: מהו השלב הבא של מדינת ישראל?

המרכזייה האנושית
המסע מתחיל בביתו עטור הספרים של אחד הרבנים האינטלקטואלים הפוריים והמרשימים ביותר שיש לדורנו להציע, הרב אורי עמוס שרקי, יו"ר תנועת ברית עולם, ר"ם במכון מאיר ומחבר ספרים רבים העוסק זה שנים רבות במסרים האוניברסליים של היהדות ובקשר שלהם למדינת ישראל.
אתה מרבה לדבר על המסר האוניברסלי של היהדות. הוא בהכרח קשור למדינת ישראל?
"אי אפשר למלא תפקיד אוניברסלי בלי להיות קודם כול אתה. רק אם אתה עצמך, יש מקום להשפעה על אחרים. כמו שהרב ד"ר אברהם לבני היה אומר: אם בטהובן לא היה הוא והיה מנסה להיות מוצרט, הייתה יוצאת קקופוניה. לכן צדק הפילוסוף ז'אן ז'אק רוסו שכתב כי הוא יוכל להבין את היהודים רק כשתהיה להם מדינה משלהם, ואז גם נדע מה יש להם לומר לנו".
מה באמת יש ליהודים לומר לעולם?
"תראה, המסר שלנו קשור לשאלות יסוד, גם של המוסר והאמונה, וגם הייתי אומר לרקמת חיים של חברה שלמה שנשמתה היא הקודש". למבטי התוהה משיב הרב, "אלו מילים גדולות, זה נכון, אבל זה פחות או יותר מה שהרב קוק אומר בספר 'אורות'. הדבר הזה דורש איזה גובה תרבותי של החברה הישראלית שלפעמים אנחנו קצת מתייראים ממנו".
איפה אתה מזהה את היראה הזאת?
"גם בקרב חוגי הקודש וגם בקרב חוגי החול. בחוגי החול יש ניסיון להיטמע במרחב התרבותי המערבי כנספח של התרבות הכללית. אבל עם זאת יש מין התכחשות אובססיבית לזהות היהודית, דיבורים מתמידים על 'ישראליות' שמטרתם לחפות על התחושה הלא נעימה של היותם, בסופו של דבר, יהודים. מצד חוגי הקודש אנחנו רואים את זה בהצטמצמות שלהם בבתי המדרש של הדתיות במובן המצומצם והמסתגר שלה, וזו בעצם הזנחה של הייעוד של עם ישראל, שאמור להיות המרכזייה הערכית של האנושות".
הרב שרקי מסביר איך לדעתו אמורה לתפקד אותה מרכזייה: "הרב קוק כתב פעם כי אנחנו לא יכולים לדבר על עם ישראל כעל 'עם בין העמים', אלא כעל 'עם אל העמים'. יש לנו יומרה לראות בעצמנו, ואני חושב שבצדק, מין מרכזייה נשמתית של האנושות. ברגע שאני מצמצם את עצמי אל הרומנטיקה הלאומית, אני קצת חוטא לדבר הזה, וזו אולי הבעיה של הימין היום".

הרב אורי שרקי: "כשנוצרים שואלים אותי מה החוויה המרכזית של הישראלים מבחינה דתית, אני אומר להם 'התחושה שחזרנו הביתה'. הביתה זה לא רק במובן הלאומי אלא גם אל אהובנו, ריבונו של עולם. הדבר הזה מקרין אושר וחיות על העולם כולו"

חלופה למערב
איך מנחילים מסר כזה? לישראלים רבים הוא לא פשוט לעיכול.
"לאחרונה הקמתי את בית הספר הגבוה לחוכמת האמונה', שמטרתו להציע חלופה ערכית ולשמש אליטה חדשה שתישא את הרעיונות האלו לפסגת התרבות בישראל. מגדל השן המכתיב את הערכים עדיין שמור למגמות מאוד ספציפיות. הגיע הזמן להקים אליטה רוחנית לעומתית".
מה הביטויים הריאל-פוליטיים שלך למדינת ישראל המקרינה מסרים אוניברסליים?
"ראשית כול, הם נוגעים לשאלות בסיסיות במוסר. הרעיון של אחדות הערכים, שהוא ייחודי לעם ישראל, מפגיש בבת אחת את מידת החסד והחמלה עם דרישת הצדק ועשיית הדין. זה מה שמבדיל היום בין העולם המערבי, שעניינו חסד, לבין העולם האסלאמי, שעניינו דין. במלחמות ישראל אנחנו בהחלט מגלים את היכולת הזאת של אחדות הערכים.
"אני זוכר שבאחד המבצעים ברצועת עזה הגיע לכאן שר החוץ הבריטי. הוא אמר שני דברים מקוממים: 'למדינת ישראל יש זכות להגן על עצמה', וכי אני צריך להגיד לאנגלייה שיש לה זכות להגן על עצמה? וכן 'אל תשכחו את המחויבות שלכם למוסר המערבי שלכם'. זאת אומרת, הוא ביטא באמירה הזאת דאגה שמא מצוי לפניו מודל שיוכל לשמש מעין חלופה למוסר המערבי.
"עוד דוגמה היא הנוכחות של השכינה בקרב חברה שלמה. כשנוצרים שואלים אותי מה החוויה המרכזית של הישראלים מבחינה דתית, אני אומר להם 'התחושה שחזרנו הביתה'. הביתה זה לא רק במובן הלאומי אלא גם אל אהובנו, ריבונו של עולם. הדבר הזה מקרין אושר וחיות על העולם כולו".
זה אכן חזון רוחני מרחיק לכת, אבל האם כשאנחנו בורחים אל הדוגמאות הרוחניות אנחנו לא בעצם מצמצמים את המסר האוניברסלי להיבט צר מאוד של אנשים?
"אני דווקא חושב הפוך. לחילון היום אין קו אתאיסטי לוחמני. כיום הדתות בהחלט נמצאות בנסיגה, והייתי אומר שהן קנו את זה ביושר. דרישה שכן עולה בתרבות היא הצמא לרוחניות. הצמא הזה הוא עובדה קיימת בזהות האנושית באשר היא, אפילו בתנועות פסולות. בסופו של דבר יש כאן חיפוש, יש כאן צמא, האדם איננו בעל חיים סגור בתוך עצמו ובעל יכולת טכנולוגית. האדם הוא יצור שבונה או הורס, על כל פנים לא יציב. והתחושה הזאת מעוררת באדם תהייה. יש ציפייה מהתרבות הישראלית לתת מענה לתהייה הזאת".

להקים את בית האומות
רעיון ריאלי שמצאתי בכתבי הרב משה כלפון הכהן מג'רבה הוא שמוסד מעין האו"ם של ימינו, חבר הלאומים בזמנו, יהיה בעצם בירושלים. אתה מזדהה עם הרעיון הזה כחלק מתהליך הגאולה?
"אני חושב שיש בזה הרבה מאוד היגיון. מה שמנסים לעשות כיום מבחינה משפטית באו"ם, בהאג ובמוסדות משפט בינלאומיים אחרים לא מצליח כל כך. בסופו של דבר זה מצטמצם אך ורק למישור המשפטי. לעומת זאת פה בירושלים זה יכול להיות חווייתי, חיוני, רוחני. אנשים עולים לירושלים 'אל בית א-לוהי יעקב', וזה נותן להם שאר רוח, ייעוץ והכוונה בנוגע לתרבויות שלהם עצמם, ללא תודעה אימפריאליסטית הכופה עליהם את עולם הערכים שלה. בזמנו אף כתבתי על כך מאמר וקראתי לבית הזה 'בית האומות'".
האם אין בחזון שלך ישראל שעושה מעין נאו-קולוניאליזם תרבותי, שמשתלט על ארצות וכופה עליהן ערכים?
"לא, זה למעשה בדיוק מה שעשתה ארצות הברית. אם אנחנו רוצים הקרנה אוניברסלית מקורית משלנו, ניקח מושגים בעייתיים מתרבות אחרת שאנחנו עצמנו מכירים בפסול שלהם?"
האם בכל זאת יש לך מחשבות ברמה הגאופוליטית איך מדינת ישראל מתקדמת לשלב הבא?
"יש, אבל אדרבה, זה מתחיל מהתכנים שאני עוסק בהם, מהפצת הרעיונות האוניברסליים של היהדות. הם שיביאו בסופו של דבר את התביעה של האנושות לשלטון של ישראל בירושלים ובכל המרחב שכל הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו. אבל הייתי רוצה שזה יבוא על ידי שינוי תודעתי בקרב העולם האסלאמי, שבעלי הכוונות הטובות במדינתנו זנחו לחלוטין".
לסיום אני שואל את הרב שרקי מה הקונוטציה שהיה רוצה שתעבור לאנשים בראש כשהם יחשבו על מדינת ישראל בעולם. "שמחה", הוא עונה בפשטות.

בעקבות שבתי
עם יהודה עציון, איש חזון מוכר אשר פעל במסגרות רבות לקידום חזונו לקירוב ימי הממלכה הישראלית, השיחה נסבה במהירות על דמותו האלמונית של ההוגה הייחודי שבתי בן דב ז"ל. עציון הוציא לאור את כתביו של בן דב, 'סולם למלכות ישראל השלמה', ורואה בו את מורה הדרך העיקרי למימוש ייעודה של מלכות ישראל.
בן דב, לדבריו, הוא "היחיד שהצליח לנתח את המציאות ולהסיק מסקנות לכיוון של גאולת ישראל בצורה נקייה, עקבית ומדהימה בכל קנה מידה. שוב, אפשר לומר שהמשבר של ההוצאה לפועל, של ההגשמה, הוא משבר שלא פסח על תורתו. בסופו של דבר הוא לא הצליח להעמיד תלמידים, והיה אדם בודד בפינתו שישב וכתב על שולחן הכתיבה שלו. זה ניסוח אחד ויחיד, יחידאי, של תורת גאולה הרלוונטית לדורנו. נכון, הוא כתב בשנות החמישים והשישים, והדברים דורשים תיקון ועידון לתקופתנו".
בן דב, שלרבים הוא דמות אלמונית, נולד בליטא, עלה לארץ עם אימו וגדל והתחנך בהוויה חילונית לאומית. בצעירותו שירת בלח"י, נתפס והוגלה לאפריקה, וישב שם בכלא כשש שנים עם גולי המחתרות. כבר בכלא רכש בן דב השכלה רחבה מאוד, בעיקר בפילוסופיה פוליטית ובתורת המדינה הכללית.

הרב אורי שרקי: "מה שמנסים לעשות כיום מבחינה משפטית באו"ם, בהאג ובמוסדות משפט בינלאומיים אחרים לא מצליח כל כך. בסופו של דבר זה מצטמצם אך ורק למישור המשפטי. לעומת זאת פה בירושלים זה יכול להיות חווייתי, חיוני, רוחני. אנשים עולים לירושלים 'אל בית א-לוהי יעקב', וזה נותן להם שאר רוח, ייעוץ והכוונה בנוגע לתרבויות שלהם עצמם, ללא תודעה אימפריאליסטית הכופה עליהם את עולם הערכים שלה"

כדי לנסח תורת גאולה רלוונטית לעם ישראל, השכלה כללית היא לכתחילה? ממה שידוע לי, בן דב ערך השוואה מקיפה בין שיטות ממשל שונות לבין מה שהוא הבין מהמקורות שהיא שיטת המשטר הישראלית.
"לדעתי כן, בלי רקע רחב יריעה קשה מאוד לעבוד. עם זאת כמובן אין אנחנו יודעים איך הקב"ה מקדם את ההיסטוריה ודרך מי זה עובר".
לאחר קום המדינה גילה בן דב את עולמה של היהדות ועבר מעין תהליך של חזרה בתשובה. "עד שנת 1979 הוא כתב חיבורים מורכבים בתחומים רבים – במדינאות, בפוליטיקה, באומנות ובהיסטוריה – הכול בניתוחים עמוקים מאוד ועל פי תורת ישראל".

אם הם רלוונטיים כל כך, מדוע נותרו בן דב וכתביו די אלמוניים?
"כשאתה בוחן את כתבי הרב קוק, כמה זמן לקח להם לפרוץ? עשרות רבות של שנים. ככל הנראה גם לתורה גדולה כמו של שבתי בן דב לוקח שנים עד שהיא הופכת לנחלת הכלל. העניין בכתבים של בן דב הולך וגובר, אבל הוא עדיין בחיתוליו".

דרושה מהפכה
"אם אני צריך לסכם את כל התורה כולה", אומר עציון, "הכול מסתכם במשפט אחד: אנחנו צריכים להיות נתינים של ממלכת ישראל העתידה, המושכת את המופת והאידיאל שלה מממלכת ישראל הקדומה. המופת שנקבע לדבר הזה לדורות, אפשר להמשיך ולפתח אותו. דוד המלך עצמו עשה זאת.
"אם אנחנו נאמנים לחזון דוד המלך, שהוא עדיין חי וקיים, אנו צריכים לחפש את הרלוונטיות המחודשת בכאן ועכשיו שלנו, בדורנו ובמציאותנו. מדינת ישראל והתנועה הציונית שקדמה לה, ובמידה מסוימת גם ילדה אותה, שואבות בתת-מודע מאותו מקור: מלכות בית דוד ושאיפת הגאולה. ברובד המודע והרשמי מדינת ישראל והציונות יורות לעצמן ברגל או לעיתים אפילו בראש, מסכלות את הייעוד הזה ופועלות נגדו.
"הייתי אומר שבשביל לממש את החזון אנחנו צריכים לפרק את מוסדותיה של מדינת ישראל ולהקים את הכול מחדש על אדני תורת ישראל והנאמנות לקב"ה. כמובן, לא מדובר במפלגה מסוימת, שהרי הרעיון הוא ערעור על עצם המשטר. ההתמודדות כאן היא על כל הקופה, ולכן מישהו צריך להקים תנועת המונים ולהכריז שדרוש כאן שינוי עומק רציני".

בעצם אתה מציע סוג של הפיכה תאוקרטית, חתירה תחת מוסדות המדינה?
"כן ולא. כן, אין לי הצעות טובות על הבסיס הקיים. אין לי הצעות טובות לחברה הישראלית שתורת ישראל לא מעניינת אותה. לתת לה עצות או הנחיות בלי שהיא מבקשת איך לנהוג כלפי הערבים או בנושא חקיקה או בנושאי הפנים שלנו? אפשר להגיע לדוגמאות, אבל אנחנו עוד לא שם.
"ולא", מסביר עציון, "מאחר ש'תאוקרטיה' היא שפה גויית שלא מתאימה לנו. גם המושג 'מדינת הלכה' הוא מושג גויי שלא מתאים לנו. הוא נובע מהבנות מוטעות שפשוט לא מדברות את שפת התורה. ממלכת ישראל העתידית גם מחדשת הלכה אבל היא לא מדינת הלכה; הלכה היא אחת הפנים של היהדות בכלל, ולא הפן היחיד. הפן העיקרי הוא של האמונה והמחשבה, הנאמנות לא-לוהי ישראל. ההלכה בנויה עליהן, ומכוחן היא נוצרת".

חידוש ההלכה הוא פן חשוב בהתחדשות של ממלכת ישראל?
"התנועה הזאת רוצה לייסד את ממלכת ישראל על אדני קודש, על אדני תורת ישראל, חזון נביאי ישראל ומורשת חכמינו, אם לא הסתבכה והסתלפה בגלות. בחלקים ממנה היא אכן הסתלפה, וכאן דרוש מהלך של תיקון ושאיבה מהמקורות הקדומים ביותר תוך כדי תהליך של התאמה הנדרש מעולם ההלכה והרבנות, שעוד לא קרה עד עצם היום הזה.
"מדובר על מהפכה ערכית מחשבתית, ובמעלה הדרך מהפכה פוליטית מדינית שתיצור את המסגרות לאידיאלים האלה לחיים ממלכתיים מחודשים. כמעט הייתי אומר לייסד את המדינה מחדש. אני מדבר על הרפובליקה הישראלית השנייה. זה כינוי גויי שטוב רק להבהרה; אני נצמד לכינויים החדשים".
אם אני צריך לדבר על שאיפה פרקטית העולה מדבריך, אתה למעשה מדבר על שאיפות לחידוש מוסד הסנהדרין.
"כן, זה מתקשר. שבתי בן דב כינה את נושאי המהפכה הזאת בכמה כיוונים 'תלמיד חכם מהטיפוס הלוויי', דהיינו שמוסר את נפשו להוראת הדרך והתורה. הדגש כאן הוא שבן דב זיהה צורך במהפכה של מפעל שהוא דמוי יצירתם של התנאים ודמוי יצירתם של הנביאים. מצד אחד כאלה שירימו את החזון מחדש ברובד הכי גבוה ותובעני שלו, ומצד שני יעמידו הלכה רלוונטית, פסיקות שמתאימות לשעה ולדור. הכול כמובן על פי תורת ישראל. כמו שהסנהדרין היה הנהגה רוחנית עליונה ולא רק סוג של בית משפט עליון. שינוי כזה יבטא חידוש תרבותי מפליג, חידוש משפטי כולל, חידוש בהנהגת האומה. בכל תחום שלא תבחן את זה אתה תגלה מהפכה".

התרחבות רוחנית
החזון שלך בעצם דורש מהפכה תודעתית עמוקה, חזרה בתשובה של רוב עם ישראל.
"זה התנאי לכול. אפשר לנסח את זה ככה. מצד שני, למי אני עושה תנאי כזה? לקב"ה? אני משרטט איזה חזון אפשרי. להגיד שזה תנאי? אפרופו התנועה הציונית שקמה על ידי חילונים, אין כאן מתמטיקה. התרחבות הממלכה לגבולות ההבטחה לאברהם אבינו – אי אפשר לדבר על שום דבר אילולא יהיה כאן תהליך עמוק של תשובת העם לריבונו של עולם ולתורתו. שום זלילת שטחים בעבר הירדן לא עומדת בפני עצמה אם חסרה נקודת הקודש".

איך אתה מגשים באמת את חזון הנבואה בנוגע לארץ ישראל השלמה: סיני, עבר הירדן, סוריה ואפילו עיראק של ימינו? חוזרים לשם?
"כמובן, שום דבר לא בהשתלטות ובאימפריאליזם. יש לי סלידה עמוקה מהמושג הזה, 'אימפריה'. היינו צריכים להילחם באחת כזאת כדי להקים את המדינה שלנו. מדינות ומחוזות רחוקים מאיתנו הם כמובן לא מעניינו. אבל לגבי גבולות ההבטחה של ארץ ישראל, זה משהו אחר.

יהודה עציון: "מדינת ישראל והתנועה הציונית שקדמה לה, ובמידה מסוימת גם ילדה אותה, שואבות בתת-מודע מאותו מקור: מלכות בית דוד ושאיפת הגאולה. ברובד המודע והרשמי מדינת ישראל והציונות יורות לעצמן ברגל או לעיתים אפילו בראש, מסכלות את הייעוד הזה ופועלות נגדו. ההתמודדות כאן היא על כל הקופה, ולכן מישהו צריך להקים תנועת המונים ולהכריז שדרוש כאן שינוי עומק רציני"

"גבולות ההבטחה, ולא גבולות מדינת ישראל, הם בוודאי התשתית הגאוגרפית הראויה של עם ישראל. כך אנו מובטחים מימי אברהם אבינו, מנהר ועד נהר, מהיאור ועד הפרת. זה שבינתיים עברו טלטלות ההיסטוריה והוקמו שם ישויות מדיניות, אמיתות יותר ואמיתיות פחות, זאת סוגיה להתמודדות.
"בהחלט שם יש לנו עניין, וגם העניין שיש לנו שם צריך להיות בתוך מכלול וסדר נכון של בניין מלכות ישראל. אבל הכלל הוא", מדגיש עציון, "ה'לשם מה' שלנו צריך להיות קודם לכל דבר. ההתרחבות הרוחנית לעולם קודמת לכל התרחבות גאוגרפית".

כותרת הספר הפרובוקטיבית הזאת צדה מייד את עיניי: 'מדוע מדינת ישראל חייבת להקים אימפריה' הוא מניפסט קצר מאת רונן שירקולקר, שיצא השנה בהוצאת פורום קפה שפירא. בניגוד לשני הדוברים הקודמים, שירקולקר איננו בא מרקע אינטלקטואלי או מעשייה ציבורית ענפה, וזה בדיוק סוד כוחו של הספר. בפשטות ובשפה בהירה הוא טווה את מה שהוא מכנה 'חזון האימפריה הישראלית': מעצמה גאופוליטית שבבסיסה חברה ישראלית המחוברת לזהות היהודית, ובמרכזה מוקם בית המקדש ומוגשם חזון הנביאים.
במבט ראשון המונח אימפריה היה לי קשה. בספרו 'מדינת יהודית: הרצל ואתגר הלאומיות' כתב ד"ר יורם חזוני כי ביסודו של דבר התנ"ך דוחה את המודל של אימפריות רב-לאומיות. בין שזו בבל ובין שזו מצרים העתיקה, התנ"ך רואה באימפריה הרב-לאומית מכשיר אשר אינו מכבד את הזהות האנושית הייחודית – המשפחה, התרבות, העם. האימפריות מבקשות למוסס זהויות ייחודיות אל תוך אחידות ממושטרת, ממש כמו הגלגול המודרני שלהן בדמות ברית המועצות או גרמניה הנאצית.

למה להשתמש דווקא במונח 'אימפריה' כדי לדבר על חזון ישראלי?
"המונח 'אימפריה' הוא רק כלי. הסיפור הוא לא הקמת אימפריה כשלעצמה. אני מדבר על הפצת העקרונות הנעלים והרוחניים של עם ישראל מתוך עמדת נפש עוצמתית, כזו הרואה מטרות גדולות במגרש הבינלאומי ורצינית וחזקה מספיק כדי לממש אותן.
"לצורך העניין, את ממלכת שלמה אני מבין כסוג של אימפריה שעל פי חז"ל שלטה מבחינה תרבותית על כל העולם כולו. החזון שלי מוביל לבניית המקדש, שבו יתקיים 'ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים'".
שירקולקר מסביר: "מדינה מוערכת, שהיא גם מעצמה גאופוליטית וכלכלית, כזאת שברגע האמת יכולה גם לעורר פחד וכבוד מאומות העולם, מסוגלת גם להקרין את הערכים שלה. ברגע שאנחנו חלשים ושנואים בעולם, זה בוודאי גורר איתו את הגבלת יכולת ההשפעה שלנו. כבר אמר קהלת 'חוכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים'".

מה בעצם הספר שלך בא לעורר?
"השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא אם אנחנו רוצים להיות בסופו של דבר עוד פרובינציה אמריקאית. אנחנו יכולים לחשוב אחרת, אפילו תודעתית, גם אם לא נמהר לפרק את הברית ארוכת השנים שלנו עם ארצות הברית. העולם משתנה, וההגמוניה האמריקאית גם היא נוטה להשתנות. אנחנו צריכים להיות ערים לזה.
"אם אנחנו נאמין בעצמנו ונדע שיש לנו גבולות של קודש שהם תשתית היסוד של הזהות שלנו ומה שאנחנו אמורים לייצג בעולם, זה רק יוסיף לנו מכפלת כוח ברמה הלאומית. העניין הוא לא הדרך הפרקטית אלא השינוי התודעתי שהחברה הישראלית צריכה לעבור".

מי שקורא את המניפסט שלך ונתקל במושגים כמו 'נאו-קולוניאליזם יכול לראות את הטנקים של פוטין לנגד עיניו. זאת הכוונה?
"פוטין הוא אכזר ורשע. כשאני מדבר על התרחבות האימפריה אני לא מדבר על חשבון שטחים שאינם שייכים לנו אלא על גבולות ההבטחה שהובטחה לנו בתורה. עם ישראל לא מחפש לנהוג בדורסנות כלפי העמים האחרים. כתבתי מסמך שאמור להוביל לקריאת כיוון ולשינוי תודעתי. נכון שהיום הרעיון הזה עוד בשוליים, זה ברור. אני מציג אותו בתקווה שבהמשך הוא כבר יזכה לחיים משלו".
דומה כי תקופתנו מאיצה בנו בעיקר להעז ולחלום. בין שנדגיש יותר את הפן האוניברסלי של היהדות בדרכו של הרב שרקי, בין שנעיין בספריו של שבתי בן דב בעקבות עציון ובין שנתחבר אל הפן הגאופוליטי של עליית המעצמה הישראלית שהציע שירקולקר, עלינו לפתוח את הראש ואת הלב לכיוונים חדשים. אולי כך גם נוכל להגיע לחופים חדשים שלא ידענו על קיומם.