מתגוננים ובוכים

במוצאי השבת האחרונה, לאחר הפיגוע בתל אביב, פרסם עמיחי בן סעדון רשומה בפייסבוק, ובזמן קצר היא נעשתה ויראלית: "יכול להיות שהייתי יכול לעצור את הפיגוע ביום חמישי בערב אבל משטרת ישראל מנעה את זה ממני", כתב. "ביום חמישי בערב קבענו לשבת בתל אביב לא רחוק מהבר שבו התרחש הפיגוע… ואז התחיל הפיגוע, והאינסטינקט שלי כלוחם במילואים היה לשלוף את האקדח שאני נושא עליי בקביעות ולהסתער על המחבלים. זה מה שהוכשרנו לעשות. ברפלקס שלחתי יד לכיוון האקדח. שכחתי לרגע שהוא לא נמצא שם".
לפני יותר מחודש, בצהריי יום שישי, יצאו עמיחי בן סעדון ואשתו מביתם שבירושלים כדי לבלות את השבת עם אחיו, שגר בשומרון. קצת אחרי היציאה מהעיר, ליד הכפר חיזמה, פגע בהם רכב בעוצמה. עמיחי עצר ויצא לראות מה הנזק ולהחליף פרטים עם הנהג הפוגע. הוא לא דמיין שהאירוע יידרדר במהירות גדולה כל כך. במוצ"ש, לאחר האירוע, אמרו לו הוריו הדואגים: "אם אתה עובר תאונה בשומרון, אל תעצור! סע מייד, חבל על הכסף ועל הסכנה".
"אני לא מקבל את זה", הוא אומר, "זה נכון אם מי שנוהג ברכב לא מסוגל להתגונן, אבל אנשים ששירתו שלוש שנים כלוחמים לא אמורים להגיש את הלחי השנייה. צריך לעמוד בתקיפות מול הטרור והפשיעה".

לא חששת שמדובר באירוע על רקע לאומני?
"אם הייתי חושב שזה מכוון, הייתי נזהר יותר", הוא אומר, "הייתי בטוח שזו תאונה". שני כלי הרכב עמדו באמצע הכביש. "נוצר פקק של מכוניות מאחורינו", בן סעדון משחזר. "אחר כך סיפרו לי שהיו רכבים שנסעו למחסום וצעקו לחיילים שמבצעים לינץ' ביהודי".
הוא ניגש לדלת הנהג. "הנהג והנוסע שלידו התחילו לצעוק עליי בערבית", הוא משחזר. הנוסע יצא מהרכב והחל לפסוע לעברו בהליכה מאיימת. "הסתובבתי אליו והפניתי את הגב לדלת, ואז הנהג התנפל עליי מאחור וחנק אותי", הוא משחזר. "שניהם טלטלו אותי והיכו אותי באגרופים". אשתו ראתה את המתרחש החלה לצרוח.
"נגמר לי האוויר, אזלו לי הכוחות", אומר בן סעדון, שהיה בשירותו ראש מדור לוחמה בפלס"ר 401 והדריך לוחמים כיצד להשתמש בכלי נשק. "לא רציתי להשתמש באקדח שהיה מתחת למעיל שלי, חששתי שהם יחטפו אותו, יירו בי וימשיכו הלאה. לכן ניסיתי קודם להשתחרר מהחניקה". כשהרגיש שקיצו קרב נסכה בו כוח המחשבה על מה שהם עלולים לעשות לאשתו.
"הגעתי לאקדח ודרכתי אותו. יריתי כדור ראשון לרצפה, והוא פגע ככל הנראה בנוסע שמימיני". הנהג הידק את החניקה. "יריתי עוד כדור, הפעם לכיוון הרגל שלו. הכדור פגע בו, והוא עזב אותי. זה היה נס שהצלחתי לאסוף כוחות, להגיע לאקדח ולדרוך אותו בלי שהם יגלו אותו וייקחו אותו ממני". הוא נכנס במהירות לרכב וניתק מגע.
בכניסה לכפר עמדו ג'יפ צבאי וג'יפ משטרתי. "צעקתי להם שהרגע היה כאן אירוע, והם צעקו לי 'תעצור בצד'. עצרתי לרגע וראיתי שהערבים החלו לצאת מהכפר ולהתקהל סביבנו. הייתי על הקו עם מוקד 100, ואמרתי למוקד שאני לא מחכה שם, כי השוטרים לא מבינים את האירוע והערבים מתקהלים. הם הסכימו איתי, והתקדמתי לתחנת משטרת בנימין".

האשמת הקורבן
בן סעדון ואשתו נכנסו לתחנת המשטרה להגיש תלונה עשרים דקות אחרי האירוע המטלטל, אך הטראומה לא הסתיימה. השוטר הראשון שפגשו בתחנה דרש מבן סעדון לפרוק את האקדח ולמסור אותו, את הארנק ואת הטלפון, ואז גם עצר אותו.
בן סעדון מספר ששוטרת אמרה לשוטר: "תעזוב אותו, אסור לך להתעסק עם עצורים", אבל השוטר הכניס את בן סעדון לתא ועשה עליו חיפוש "כאחרון הפושעים", בן סעדון מספר. "השוטרת חזרה ואמרה לו: 'אסור לך לעשות עליו חיפוש', אבל הוא אזק אותי והתנהג אליי באלימות".
לאחר זמן מה הגיע חוקר, הורה להוציא את בן סעדון מהתא ולהסיר את אזיקיו וחקר אותו שלושת רבעי שעה. בסוף החקירה לחץ את ידו ואמר: "כל הכבוד! פעלת כראוי, אבל הבנו שהאירוע היה כעשרה מטרים לתוך מרחב של ימ"ר ירושלים, ולכן תועבר לחקירה מחדש בתחנה אחרת". כל זה קרה כבר אחרי כניסת השבת.

איפה הייתה אשתך?
"גם אשתי נחקרה", הוא מספר, "ולמרות הזמן הקצר שעבר מהאירוע הטראומטי וההפרדה ממני מייד כשהגענו לתחנה, העדויות שלנו היו זהות ומפורטות". אל המשפחה, שחיכתה לזוג, התקשר שוטר לפני כניסת השבת והודיע לה שהשניים עצורים. לאחר חקירתה לקחו השוטרים את אשתו של בן סעדון לחברים בפסגות.

לאחר זמן מה הגיע חוקר, הורה להוציא את בן סעדון מהתא ולהסיר את אזיקיו וחקר אותו שלושת רבעי שעה. בסוף החקירה לחץ את ידו ואמר: "כל הכבוד! פעלת כראוי, אבל הבנו שהאירוע היה כעשרה מטרים לתוך מרחב של ימ"ר ירושלים, ולכן תועבר לחקירה מחדש בתחנה אחרת". כל זה קרה כבר אחרי כניסת השבת

ומה איתך?
"הגיעה ניידת כדי לקחת אותי לתחנה אחרת", הוא אומר. השוטר בניידת אזק אותו בידיו וברגליו. "שאלתי אותו: 'מה אתה עושה?'" שוטר אחר, ששמע את החוקר מורה שאין לאזוק אותו, תהה: "למה אתה אוזק אותו?" "יש פה חיילת בניידת, הוא יכול לתקוף אותה!" הייתה התשובה.
השוטרים הובילו את בן סעדון אזוק למחסום חיזמה, שאליו הגיעה ניידת מהתחנה השנייה. "הם החליפו ביניהם אזיקים: אחד הוריד ממני, והשני שם את שלו. העבירו אותי ברגל את כל נתיבי המחסום כשאני אזוק ברגליים ובידיים. זה היה אירוע משפיל", הוא אומר בכאב. בן סעדון נלקח לתחנה בנווה יעקב, ושם חקרו אותו עד אחרי חצות, ורק אז שחררו אותו. הוא התפנה עצמאית למיון, ואחר כך חזר לביתו.
מאז לא יצרה איתו המשטרה קשר. "הייתי במעצר בית ארבעה ימים, ובמהלכם איש לא יצר איתי קשר. אמרו לי שזה רק עד שהמשטרה תגבה את כל העדויות".

והתוקפים?
"הם פונו למיון. תשאלו אותם שם כשהם על מורפיום, ובזה הסתיימה חקירתם", הוא אומר. "כל החמולה שלהם הגיעה למיון בהר הצופים כשהם שהו שם, שברו את הדלת בכניסה למיון ועשו שם בלגן". התוקפים השתחררו ביום שלישי והגישו תלונה נגד בן סעדון. כרגע התיק עוד פתוח, אך בן סעדון בירר והבין שהחוקרים הצדיקו את הירי שלו. את האקדח המשטרה עדיין לא החזירה.

פנית למשטרה?
"כן. ענו לי במכתב שהמשטרה החליטה שלא להחזיר את הנשק כי התיק עדיין בפרקליטות, ועד שפרקליט המחוז לא יחליט מה קורה איתו הם לא מחזירים את הנשק, אבל עורך הדין שלי הסביר לי שמפקד התחנה יכול להחזיר את הנשק וזה לא קשור לפרקליטות".

מה הייתה מטרת הפוסט שכתבת לאחר הפיגוע בתל אביב?
"לזעזע", הוא אומר. "הייתי בדרך להיפגש עם כל חברים מהצבא. שמענו אמבולנסים, התחילו הדיווחים, והחבר'ה התקשרו לבדוק מה איתנו. 'אתם תהיו בסדר, עמיחי תמיד חמוש'. הם תמיד צחקו עליי שאני מגיע חמוש לתל אביב".
הוא מספר שחש חוסר אונים: "חשש ממחבל ברחובות, אנשים בורחים, מחפשים מקום להסתתר בחנויות, והנשק לא עליי". עשרות פנו אליו מאז פרסם את הרשומה: "חלקם רוצים להיות חמושים ולא נותנים להם, חלקם הצטערו שיצאו ללא הנשק. כל אחד והסיפור שלו", הוא אומר.

איך אתם מרגישים עכשיו, אחרי יותר מחודש?
"יש פחד", הוא מודה. "אני עובד בלוד. אשתי מתקשרת אליי בערבים שהיא מפחדת להיות בבית לבד. זה לא חדש לי, גדלתי בשומרון, איבדתי חברים על הכבישים הללו, אבל הידיעה שאין לי יכולת להגן על עצמי מדידה שינה מעיניי.
"אני מרגיש שהמשטרה מנסה ליצור סימטרייה, כאילו אין כאן מרכיב לאומני והאירוע לא קרה בגלל שאני יהודי".

מה המסקנה שלך מהאירוע?
"צריך לעמוד איתן גם מול פשיעה שהיא לא בהכרח לאומנית. אני לא מתחרט על זה". הוא קיווה שבעקבות מה שקרה אחרי הפיגוע בבאר שבע, שלקחו לבחור מההתיישבות הצעירה את הנשק וזה עורר סערה ציבורית, תשנה המשטרה את הנוהל הזה. "אני בהחלט חושב שצריך לבצע בדיקה בליסטית לנשק כדי לראות שהוא לא תקול. צריך לחקור אירוע בשביל לרדת לחקר האמת, אבל לאזוק אדם לא אלים שבא להגיש תלונה? להחרים לו את הנשק? זה חייב להשתנות. אם שחררתם אותי, כנראה אני לא מסוכן. אני משרת במילואים. למה למילואים אני יכול לקבל נשק אבל כדי להגן על עצמי ועל אשתי לא?"

"אני מרגיש שהמשטרה מנסה ליצור סימטרייה, כאילו אין כאן מרכיב לאומני והאירוע לא קרה בגלל שאני יהודי"

למה לדעתך לא מחזירים את הנשק?
"אחרי הפרעות בלוד אספו נשק מהרבה יהודים", הוא אומר. "אני חושב שלא רוצים שנגיב. אבל אי אפשר להציב שוטרים בכל פינה. יש אנשים שסמכתם עליהם כדי לשרת את המדינה שלוש שנים, תנו לנו נשק להגיב כשאנחנו יכולים לסייע, וכששוטר יגיע הוא ייקח פיקוד. אין כאן כוונה להחליף את המשטרה, רק להגביר את הביטחון. בלי הנשק לא הייתי פה היום".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "לפני כחודש וחצי התקבל במשטרה דיווח על נפגעים באירוע אלימות באזור מחסום חיזמא בירושלים, שהתפתח ככל הנראה בעקבות תאונת דרכים שהתרחשה בין כלי רכב. במהלך האירוע בוצע ירי על ידי אחד המעורבים, וכתוצאה מכך נפצעו שניים מהמעורבים באורח קל. המשטרה פתחה בחקירת נסיבות האירוע, ובעקבות הירי הנשק נתפס לצורכי החקירה כמתחייב במקרה מעין זה. במסגרת החקירה העלו הצדדים טענות הדדיות וסותרות אודות המקרה והשתלשלותו, ועם סיום החקירה במשטרה הועבר תיק החקירה לעיון הפרקליטות ולהחלטתה. נציין כי ככל שיתברר שהירי בוצע כדין יוחזר הנשק לאזרח בהתאם".