יוהן פרנץ נורהאפט נולד בעיר פלאן (כיום בצ'כיה) בשנת תר"ח (1848) למשפחה נוצרית פרוטסטנטית. בשנת תרמ"ו נשא אישה נוצרית ששמה טרזיה בילק, ונולד להם בן יחיד, ושמו עמנואל נורהאפט.
יוהן פרנץ השתלם במדעים, היה נוצרי אדוק ושימש כומר במוסד המיסיונרי הסקוטי בבודפסט. הוא פעל גם בלונדון בעבור המיסיון לצוד נפשות יהודיות ולהעבירן על דתן. במסעות אלו הוא התפלא שלמרות מצבם האומלל של היהודים הייתה אמונתם כה חזקה עד שלא הסכימו לוותר עליה בשום מחיר.
בליבו התעוררה אז הערכה רבה כלפי האמונה היהודית, ובה בעת הוא הרגיש את האכזריות שבמעשיו כמיסיונר נוצרי. "חשתי בושה על היותי נוצרי", סיפר לימים. "הלא נוצרים הם שגירשו את האומללים האלה מאוהלם, רצחו באכזריות זקנים וטף! ועתה אבוא אני ואסתמך על האהבה הנוצרית? דמי רתח בקרבי וחרפה כיסתה את פני כאשר עמדתי מול יהודים אלה וחשבתי על שליחותי. אז התחלתי להתעמק, להשוות ולשקול את השפעת הדתות".
לאחר מסעות נדודים הגיע בשנת תר"ן לארצות הברית וקבע את מקומו בשיקגו. בעת מגוריו שם התיידד עם כמה יהודים ונחשף לאמונה היהודית. הוא התחיל ללמוד תורה ועיקרי אמונה עד שהחליט להתגייר ולהיכנס תחת כנפי השכינה. הוא שלח מכתב לאשתו ובנו, ובו ביקש מהם לבוא לשיקגו. הם הגיעו אליו בשנת תרנ"א, ושלושת בני המשפחה התגיירו ושינו את שם משפחתם לשם לאון. לפרנץ קראו מעתה אברהם יעקב, לטרזיה – שרה לאה, והבן היחיד נקרא בנימין.
לימוד גמרא במאה שערים
בני משפחת לאון (לעאן) עברו לניו יורק, שהייתה בה קהילה יהודית חשובה, וזכו לקירוב מצד חברי הקהילה. ר' אברהם יעקב הקדיש את זמנו ללימוד התורה, ולאחר שמילא כרסו בה קיבל משרת דרשן. מפעם לפעם נקרא לבתי כנסיות לדרוש מעל הבימה ולעורר את הציבור לתשובה ולתיקון המעשים.
בשבת חזון תרס"ג נשא ר' אברהם יעקב דרשת פרדה בבית הכנסת המפואר של עדת לובץ שבמזרח ניו יורק, ולאחר ימים מספר נסע עם אשתו לארץ. הם התיישבו בירושלים, ור' אברהם יעקב המשיך לעסוק בתורה.
לאחר כשבעים שנה, בשנת תשל"ז, סיפר הרב צבי יהודה הכהן קוק לתלמידיו: "אברהם יעקב ליאון היה גר צדק מפורסם בירושלים. אני ראיתיו יושב לבד בבית המדרש בבתי נייטין, ליד מאה שערים, יושב מעוטר בטלית ותפילין ולומד גמרא בכל תוקף. גרי צדק הללו, אף על פי שהם לא היו במעמד הר סיני, שורש נשמתם היה שם" ('התורה הגואלת', כרך ב, עמ' קפא).
הוא התגורר בארץ עד שנת תרס"ט, ובשנה זו נדד עם זוגתו לפריז למטרה מסתורית. במודעה שהתפרסמה בעיתון 'קול מחזיקי הדת' (לבוב, טבת תרס"ט) נכתב כך: "הגר צדק בא לפריז בהשתדלות בדבר מצוה. כל הרבנים מעידים על צדקתו. בקרוב ישוב בשלום ירושלימה!" הוא קיווה לשוב ארצה, אך נתקע בגולה. זוגתו שרה לאה נפטרה בשנת תרע"ז, ואילו ר' אברהם יעקב נפטר במצרים בשנת תרע"ח, וכנראה נקבר שם.
הפגישה עם הרב קוק
בשנת תרפ"ב, ארבע שנים אחר פטירת ר' אברהם יעקב לאון, פרסם הראי"ה קוק, שהיה אז רבה של ירושלים והרב הראשי לארץ ישראל, מאמר מיוחד על מעלת גרי הצדק. במאמר זה חשף הרב קוק מידע מעניין על ר' אברהם יעקב לאון מתוך היכרות אישית עימו:
"אנו יודעים בין הגרים אנשי סגולה נפלאים. הכרתי גר צדק שהיה פה בעיר הקודש [ירושלים]. שמו היה רבי אברהם יעקב, והיו מכנים אותו בשם ליאון גר הצדק. רושם גדול היה עושה על כל מכיריו. הוא היה כומר בניו יורק בכנסיה גדולה ועשירה, ונשאו לבו להסיר מעליו את כל הבלי הכבוד וההרחבה שהיתה כרוכה במעמדו, ונכנס לתחת כנפי השכינה ונתגייר הוא ומשפחתו, ובא לירושלים ולמד בשקידה גדולה וביראת שמים אמיתית, עד שנעשה תלמיד חכם חשוב בגפ"ת.
"וזכורני שבשנת תרס"ו בערך בא לביתי ביפו, ואמר שיש לו להציע לפני בקשה […] אמר לי שראה מחברת שלי בשם 'אדר היקר' ששמה דיברתי על דיוקנו הרוחני של כבוד מורי חמי הגאון האדר"ת ז"ל. [המחברת] לקחה את לבבו בזה שרק היהדות יכולה להתפאר שיש לה בין האנשים הרוחניים שלה פרצופים טהורים כאלה, מה שרחוק מאד למצוא אצל [עמים] אחרים, ועל כן הוא רוצה שאתן לו רשות כשתהיה לו הזדמנות לתרגם את המחברת הנ"ל לשפות אירופיות שהוא יודען. מובן שהרשיתי לו בחפץ לב.
"אחרי אשר הארכתי עמו בשיחות פנימיות נפשיות, שאלתי ממנו אם יש לי רשות לשאול אותו באיזה אופן בא לידי הצעד הגדול הזה להיכנס לדת ישראל, אחרי חיים רחבים בתור כומר? אחרי התבוננות קצרה מצדו, שהכרתי שהוא תפוס ברגש עמוק מאוד, אמר לי שהעניין בא אליו מתוך רגש של הכרת תודה להשם יתברך, אחרי שנתרפא באופן פלאי ממחלה מסוכנת ומיואשת שתקפה עליו.
"[…]אבל, הוסיף גר הצדק לומר, זה גם כן הוכר לו בעומק הנפש, שדווקא אמונה א-לוהית טהורה שאין בה שמץ של אליליות, רק היא תוכל לאשר את האדם להביא אותו לידי אותה המדרגה האצילה הנובעת מקדושת האמונה, ועל פי הרגש הזה התחיל לפשפש באמונתו אם היא באמת נקיה מתערובות של אליליות. ובלב פצוע בא לידי מסקנה, שאי אפשר שיהיה תמים באמונתו בלא ערוב של מחשבה אלילית. […] ומאוד עגמה נפשו מזה, עד אשר שם את פניו לאמונת ישראל, שבה מצא את הטהרה הגמורה של אמונה א-לוהית טהורה, ונכנס בכל לבו ונפשו תחת כנפי השכינה, ומצא על ידה מחסה לנשמתו הרעבה לאור האמונה הא-לוהית בכל מילואה.
"גרים מסוג זה", סיים הרב קוק את מאמרו, "הנם החלק המאיר שבכללות גרי הצדק, שדבקות רוחם נשתלמה במה שקשרו את חייהם עם קדושת ישראל, וקדושת ירושלים עיה"ק ת"ו, עיר ד' שמה לנצח".
התוכנית: הקמת ישיבה לגרי צדק
במאמר שפרסם ר' יעקב גולדמן ז"ל בעיתון 'ההד' הוסיף מידע חשוב ששמע מפי הרב קוק. מתברר שר' אברהם יעקב לאון תכנן לייסד בירושלים ישיבת גרים שבה ילמדו את עיקרי היהדות. כזכור, הוא עזב את הארץ בשנת תרס"ט למען "דבר מצוה" מסתורי. גולדמן חושף (על פי מה שמע מהרב קוק) שיציאה זו הייתה קשורה לתוכנית הקמת אותה ישיבת גרים. כנראה ביקש גר הצדק להשיג אצל רבנים ונדיבים בארצות הברית תמיכה במוסד המתוכנן לקום.
מסתבר אפוא שלא רצו לחשוף את המטרה הזאת בעיתונות היהודית בחו"ל מחשש לתקוע אצבע בעיני העולם הנוצרי: מיסיונר לשעבר החליט להתגייר ורוצה כעת להקים ישיבה לגרים. אינני יודע מפני מה לא יצא הרעיון של ישיבה זו אל הפועל.
פרט נוסף הוסיף גולדמן, והוא שהרב קוק ור' אברהם יעקב לאון נפגשו שוב בזמן מלחמת העולם הראשונה, בהיותם בשווייץ. לדבריו, הרב קוק סיפר: "לא נעשה שום דבר גדול על ידי הרבנים שם בלי שהתייעצו עם הגר תחילה", וכן "פעם אחת נשלח אליו צעיר גרמני שרצה להתגייר, להחקר על ידו אם כוונתו רצויה".
גולדמן מוסיף גם דברים ששמע מהרב קוק בקשר לנימוקים שגרמו לר' אברהם יעקב לאון להתגייר. לאון סיפר לרב קוק כי "אמו היתה אדוקה מאוד למדה אותו שכל ערך החיים אינו אלא בהתקרבות אל הקדושה, וששכלול החיים הוא להעלות בקדושה מצורה נמוכה לצורה עליונה יותר. למטרה זו הוא למד פילוסופיה ותיאולוגיה", ולפי עדות הרב קוק הוא באמת היה בקיא וחריף בכל השיטות בלימודים הנ"ל. "וכשבאו פעם לידו ספרי הרב שמשון רפאל הירש ז"ל, הכיר בהם שאין למעלה מקדושת החיים הישראליים, ולכן החליט להתגייר, ואמו הסכימה לצעד הזה".
