סיוון רהב מאיר – דיבורים טובים

1.
"אני רוצה לדבר על רעיון אחד שאם מפנימים אותו, אולי הוא יכול לשנות לנו את החיים", אמר הרב שניאור אשכנזי למשתתפות בסדנת 'מתחדשות'.

"מה המצווה הכי פופולרית בליל הסדר? כמובן, האפיקומן. אנחנו מחביאים את האפיקומן ולפני חצות מנהלים עם הילדים משא ומתן כדי להחזיר אותו ולסיים את הסדר כמו שצריך. אבל רגע, מה זה המשחק הזה? מה הקטע?

"בליל הסדר, ליל החינוך, מסתתרת התובנה הכי חינוכית בעולם: הילדים מחפשים את מה שאנחנו מחביאים. הם לא מסתכלים על השולחן, אלא בין הכריות. לא על מה שההורים שלהם אומרים להם בפומבי ומטיפים ומדברים, אלא על מה באמת אכפת להורים שלהם, מה מסתתר עמוק בלב.

"כך שהדבר הכי חשוב שאנחנו מעבירים לילדים שלנו – הוא פשוט מה שהכי חשוב לנו. הם יודעים. אם יש לאבא משהו שעליו הוא לא מוותר, אם יש לאימא ערך שהוא יקר לה מאוד – הם יבינו. הילדים קוראים אותנו. אם יש להורים איזו התנדבות, איזה שיעור תורה, איזה עיקרון שמלהיב אותם, שחרוט עמוק בנשמתם – הם לא יצטרכו לדבר עליו כל כך הרבה. הילדים יראו ויקלטו מה ה'אפיקומן' שמתחבא בתוכנו.

"יש משפט מפורסם בעולם השיווק: 'אנשים ישכחו מה אמרת, אנשים ישכחו מה עשית, אבל אנשים לא ישכחו מה גרמת להם להרגיש'. זה נכון גם כהורים. אם נגרום להם להתרגש ולשמוח ולחוות את הדברים הנכונים, הם לא ישכחו זאת.

"ולכן, ככל שנדרוש יותר מעצמנו, ככה נצטרך להילחם איתם פחות. הם כבר יבינו לבד מה המסר הכי חשוב.

"ליל הסדר הוא הזדמנות להלהיב אותם מהסיפור הכי מלהיב בעולם – יציאת מצרים. אם אנחנו נתלהב עמוק בפנים, הם פשוט ידעו את זה".

2.
לשון הרע הוא הנושא המרכזי בפרשות שקוראים בשבתות האלה, תזריע ומצורע, פרשות שמתארת את עונש הצרעת שמגיע בעקבות דיבורים שליליים. אבל מה עם לשון הטוב?

פרשנים רבים מזכירים שממש כמו שצריך להימנע מלהוציא דיבורים רעים מהפה, כך צריך לשים לב אם יכולנו לומר מילה טובה – אבל נמנענו מלומר אותה. המטרה היא לא לשתוק, אלא לדבר טוב: למה לא לפרגן למי שמגיע לו? למה לא להגיד מחמאה למי שעשה משהו טוב? למה לא לשתף ברעיונות יפים ומרוממים? למה לא להשתמש בכלי העוצמתי הזה, הדיבור, כדי לשבח ולשמח ולתת לאנשים הרגשה טובה, שלפעמים ממש מוסיפה בהם חיים ומשנה את מצב רוחם?

בזוהר הקדוש על פרשת השבוע כתוב כך: "כמו שאדם נענש על שדיבר דיבור רע, כך הוא נענש על דיבור טוב שהיה יכול לדבר ולא דיבר".

זוהי תזכורת להסתכל מסביב ולחפש הזדמנויות לדיבורים כאלה.

3.
חודש ניסן הוא חודש של התחדשות, של יציאה מעבדות לחירות, של בשורות טובות.

זכיתי לראיין בימים אלה מישהי שלימדה אותי שיעור על התחדשות בכל גיל: קוראים לה דובה דוברגריץ, והיא בת מאה וחמישה חודשים. היא ניצולת שואה, נולדה באוקראינה וחייתה בה כל חייה, עד עכשיו. כשהמצב בקייב החמיר היא צלצלה לזק"א־אוקראינה, ויחד עם מד"א הם יצאו לחלץ אותה.

המבצע נמשך אחת־עשרה שעות רצופות באמבולנס, עד שהיא הגיעה למולדובה, רחוק מהמלחמה. בריאיון איתה ועם ואלרי דיקשטיין מזק"א שחילצה אותה, שאלתי את דובה לאן עכשיו, והיא אמרה: "לישראל, למדינה שלכם", ומייד תיקנה: "כלומר, למדינה שלנו".

לסיום שאלתי אם היא יודעת לומר משהו בעברית. היא אמרה "שלום ישראל" ואז פנתה לוואלרי ושאלה אותה: "איך אומרים 'תודה' (ספסיבה) בעברית?" ואלרי ענתה לה: "תודה".

ראיתי מול העיניים אישה בת יותר ממאה שמתחילה ללמוד שפה חדשה, שהיא בעצם השפה שלה. ראיתי הדגמה חיה לכך שאתה יכול להיות זקן בגיל עשרים וצעיר בגיל מאה וחמישה חודשים, ושתמיד אפשר להתחיל מחדש ולהתחדש.

4.
אחד השירים היפים של נעמי שמר הוא 'לא תנצחו אותי'. לפי השם, אפשר היה לצפות לאיזה שיר עַם צבאי, אבל נעמי כתבה שהדרך לניצחון של עם היא, פשוט, הרבה מאוד אנשים שקמים בבוקר למשימת חייהם – ללמוד, לבנות, ליצור:

"מחלוני אני רואה רחוב כמו נהר גואה
ואנשים לעבודת יומם הולכים
ותינוקות של בית רבן, עם הילקוט שעל גבם,
ובידיהם כמה ענפי הדס פורחים.
פתאום זה בא ומתבהר ולעצמי אני אומר:
לא תנצחו אותי,
לא מנצחים אותי כל כך מהר".

למה אדם שקם לעבודה וילד שהולך לבית הספר הם סיבה לניצחון? השיר הזה מזכיר דיון שמופיע במקורותינו סביב השאלה: מהו הפסוק החשוב ביותר בתורה?

חכם אחד מציע את הפסוק "שמע ישראל". חכם אחר – את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך", אבל הפסוק שנבחר הוא: "אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר, וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם". זה הפסוק שמתאר את הקרבת קורבן התמיד בבית המקדש, בבוקר ובערב, פעמיים ביום, כל יום. ההתמדה, העקביות, הפעילות היומיומית שהיא לכאורה שגרתית אבל בעצם קדושה, המשך החיים מתוך אמונה בצדקת הדרך – זהו סוד הניצחון.

בדיוק את זה האויבים שלנו רוצים להפסיק, ולכן כל פעולה של חיים, של בנייה, של מצווה ושל עשייה היום בבוקר – היא חלק מהתשובה. לא ינצחו אותנו כל כך מהר.

5.
הרבה הספדים ודברי פרידה שמענו אחרי הפיגועים האחרונים. הנה הספד קצת אחר. תלמידי כיתה ג' בבית הספר 'אור דוד' כתבו על המחנך שלהם, הרב אבישי יחזקאל. הנה אחד המכתבים:

"לכבוד המשפחה של הרב אבישי, שלום. רציתי לומר לכם שהרב אבישי יחזקאל היה רב טוב מאוד והיה תמיד משחק איתנו, ולימד אותנו טוב והוא היה בשבילנו ממש כמו אבא, וגם הוא היה עושה הגרלות וגם עשה לנו מסיבה עם לחמניות ונקניק.

"הוא לא ויתר פעם אחת על ללמד אותנו, תמיד היה מלמד ומפנק אותנו. אני מקווה שיהיה לנו רב אחר כמו הרב אבישי. הוא רצה ללמד אותנו הגדה של פסח, הוא רצה לעשות איתנו שיעורי תהילים, הוא היה לומד איתנו ועושה לנו 'עונג שבת', מביא ממתקים, חטיפים, והיה אומר איתנו תהלים ולא היה מפספס תורה שנייה אחת, כל הזמן היה לומד.

"אני מרגיש עכשיו בלב לא טוב, קשה לי מאוד, אבל לפחות נשאר לנו כל מיני סיפורים ולימודים שהוא לימד אותנו ושהוא היה כותב אותם, והיה לו כתב יפה. ואני מרגיש רע בלב ואני בטוח שהוא נמצא במקום הכי טוב עכשיו והכי קרוב לה' וקרוב לצדיקים.

"ואני רוצה לשמח אותו בשמיים ולעשות את מה שהוא תמיד היה אומר לנו: 'היזהרו בכבוד חברכם'.
1. ללמוד טוב. 2. להאיר פנים לחבר.
3. לדבר בלשון נקייה. 4. ולעזור בשמחה לחבר.

זכיתם שהיה לכם אבא כזה".

6.
"חושבים שזה עניין טכני, אם הבית מבולגן או מסודר. לא מבינים שזה עניין ערכי, מהותי", כך פתחה יעל זלץ, יועצת ארגונית, את המפגש שלה עם סדנת 'מתחדשות' לקראת פסח.

"מה שאנחנו עושים כרגע בכל בתי ישראל הוא ממש לא טכני. הרי בלגן הוא לא רק בלגן. למה הוא גורם? בלגן מבזבז לנו המון זמן יקר כשאנחנו מחפשים דברים. הוא מבזבז לנו המון כסף, כי אנחנו קונים דברים שכבר יש לנו ושכחנו, כי אנחנו שוכחים לשלם דו"ח שצובר ריבית. הוא פוגע בשלוות הנפש שלנו, וגם בזוגיות וביחסים עם הילדים, כי זה לא כיף לשבת לדבר עם בעלי בערב כשיש ערמת כביסה על הספה, ואז שנינו מתעצבנים. והרי אני רוצה זמן של חינוך עם הילדים שלי, זמן איכות, ולא להרגיש שכל האימהות שלי מסתכמת במילים 'למה השארת נעליים בסלון' ו'למה הילקוט שלך ליד דלת הכניסה'.

"ולעומת זאת, מהו הסדר? הוא לא רק מצב שבו הדברים מונחים במקום. שימו לב למילה סדר – סדר יום, סדר עדיפויות, ואפילו – ליל הסדר. סדר משקף את הערכים שלי, מה קודם למה, מה חשוב לי, איך הבית בנוי, מה הדברים שאנחנו מציגים כלפי חוץ, מה האווירה שבה הילדים גדלים. אז בימים הלחוצים האלה, לפני שמדברים על איך עושים סדר, כדאי לזכור למה בכלל עושים סדר".