כותרות חמות :

מה לעשו"ת? מכירת חמץ: עבודה בעיניים?
מה לעשו"ת? מכירת חמץ: עבודה בעיניים?

מה לעשו"ת? מכירת חמץ: עבודה בעיניים?

הרב אורי סדן, רב מושב נוב

שאלה
בכל שנה אני מוצאת את עצמי זורקת כמויות גדולות של מוצרי מזון, כגון אבקות מרק, תבלינים, קמח, שמרים ותרופות שאינם כשרים לפסח. האם זה הכרחי? לא חבל?

תשובה
משאלתך אני יכול להסיק כי את משתדלת שלא להסתמך על מכירת חמץ ולזרוק את החמץ הנמצא בביתך. אכן, כך ראוי לעשות, ולא לחינם פתרון זה של מכירת חמץ לגוי רק על מנת להפטר מאיסור 'בל ייראה', מתוך הסכמה להחזרת החמץ לאחר הפסח, לא נזכר בגמרא ולו פעם אחת. מכירת החמץ בצורתה הנוכחית נולדה לפני כארבע מאות שנים בפולין אצל בעלי המסבאות והמזקקות היהודים שהתפרנסו ממכירת משקאות אלכוהוליים מחמץ, שביעורם הפיזי היה ממוטט אותם כלכלית (ב"ח או"ח תמח, ב).
מרגע לידתה היו מי שערערו על תקפותה ההלכתית של המכירה בשל הטענה שמדובר בהערמה, כלומר ניצול פרצה בהלכה על מנת לעקוף אותה, שכן המוכר את החמץ נועל את ביתו בפני הגוי (ט"ז אורח חיים סימן תמח ס"ק ד), או בשל הטענה כי למוכר ולקונה אין כל גמירות הדעת בביצוע המכירה, הנעשית בסוג של קריצת עין. ואולם גדולי ישראל, רובם ככולם, הגנו על המכירה וטענו כי מדובר בפתרון ש'עובד' (משנה ברורה תמח), ועל מנת לפתור את הבעיות למיניהן הלכו ושכללו את יישום המכירה (ביאור הלכה שם).
מכיוון שמדובר בפתרון רעוע כתבו הפוסקים (ב"ח שם ובשבט הלוי ד, מט) שיש להשתמש בפתרון זה במשורה בעבור בעלי מסעדות, חנויות, מפעלים וכל מי שמחזיק ברשותו חמץ בכמויות מסחריות שביעור החמץ עשוי לפגוע בו פגיעה קשה. ואולם האדם הפרטי המחזיק ברשותו שתי חבילות פסטה, שלוש חבילות עוגיות וארבע שקיות של קוסקוס, עדיף שיבער את החמץ כדין, ואם ירצה יוכל למכור מוצרים שיש בהם ספק אם הם מכילים חמץ. בדיקת שווי המוצרים שיוגדרו חמץ שיש לבער תגלה כי בבית פרטי ממוצע שווים אינו עולה על כמה עשרות שקלים, ואם באכילת מצת מצווה מהודרת עבודת יד אדם משקיע כמה עשרות שקלים, האם לא מן הראוי להשקיע סכום דומה באיסור 'בל ייראה'?
כדי להצליח לעמוד בדרישה זו יש להבין כי לא כל מוצר שאינו כשר לפסח ואסור לאכול ממנו בפסח חייבים לבערו. איסור אכילת חמץ חל אפילו בכלשהו (שו"ע או"ח תמז, א), גם כאשר החמץ כבר נותן טעם לפגם (רמ"א תמז, י) ואפילו על חמץ שאינו ראוי למאכל כלב (ט"ז סימן תמב ס"ק ח). לעומתו איסור 'בל ייראה' אינו חל אלא על חמץ הראוי לאכילה (שו"ע תמב, ד), ורק כאשר הוא נותן טעם לשבח במוצר שהוא מעורב בו (משנה ברורה שם ס"ק א).
הלכך בכל הנוגע לכשרות המזון לאכילה ברור שאין לאכול בפסח בשום מוצר שלא כתוב עליו במפורש שהוא כשר לפסח, אולם אין זה אומר שחייבים לזרוק אותו. המוצרים שצריך לזרוק הם מוצרים הראויים לאכילה אשר ברשימת המרכיבים שלהם מופיעים מרכיבים המוגדרים חמץ (כגון גלוטן). בשאר המוצרים אין להשתמש בפסח, אך די לסגור אותם בארון לכל ימי הפסח. אומנם יש מוצרים מסוימים שיש בהם חששות הלכתיים ומציאותיים ממשיים אשר גם אם אינם מצדיקים את השלכתם לפח, מן הראוי לכלול אותם במכירת החמץ, אם נעשית. ננסה להדגים זאת בטבלה.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן