אחרי הכאוס מגיעה גאולה

אלחנן ניר
'היום אתם יוצאים', עיוני דעת ולב לחג החירות ולכל השנה, 2022, הוצאת ידיעות ספרים.

ספרו החדש של ר' אלחנן ניר מזכיר בקווים רבים את מסעו המאחד של אברהם אבינו: הוא מבקש ממך לפתח תודעה גאולית המתבססת על בשורתה של המשפחה העברית, בשורה שלא נשארת בגבולותיה המצומצמים בלבד, אלא כזאת המתכתבת עם העולם כולו ומשליכה עליו. בשפתו שלו, "אברהם אמור להנחיל לאנושות כולה את האמונה בצלם אלוהים המצוי בכל אדם, את עקרונות קדושת החיים ואת היחס לחלש ולמך; לגלות מבט נוסף על החיים, קורטוב של אי נחת מתמדת מהקיים, כאשר אי נחת זו אינה מטרה לעצמה אלא תכליתה להביא אל מעבר לאותו קיים, אל הפלא, אל הסוד" (עמ' 138). הספר 'היום אתם יוצאים' מבקש להעניק לנו טעימה מאותו הלך רוח יהודי עתיק יומין, מאותו סוד, המבקש להתהלך עם ה-אלהים, לצאת מגבולות הזמן והמקום, מהחיפזון של חיים בתרבות שאיבדה את יכולת ההשתהות וההשתאות, להתעורר אל התכונה של הזמן – אל הגאולה האישית, הלאומית והאוניברסלית שביסודו של חג הפסח.

יצירותיו הקודמות של ר' ניר, אשר כתב בעבר ארבעה ספרי שירה, רומן ושני ספרי הגות הנוגעים במרחבי הקבלה והחסידות, היא יצירה המתמקדת בממדי הנפש והפרט – העמידה נוכח פני ה' והחוויה הדתית הנלווית אליה. לעומת זאת, ספרו הנוכחי העוסק בחג הפסח, חג הגורר מטבעו דיונים העוסקים במשפחה, זהות יהודית, אנטישמיות ועיסוק במעבר שבין פסח ליום העצמאות, איננו המגרש הביתי שלו. בעוד שספרו הקודם 'יהודי בלילה' יצא למסע פנימי בעקבות חלומותיו של ר' נחמן מברסלב, בספרו החדש יש בחינה מסוימת של השלמה: במידה רבה הוא ספר העוסק ב'יהודי ביום', בעם שיוצא לאור החירות והגאולה. לא בכדי מוקדשים פרקי הסיום לעיסוק בהתחדשות הציונית, התנועה שהעלתה מחדש את היהודים על בימת ההיסטוריה.
העיסוק במתח שבין פורים לפסח תפס אותי במהלך הקריאה וגרם לי לתהות על ההגעה הנכונה לחג, לאור הסערה שעברנו בפורים. ובאמת, המעבר שבין פורים לפסח הוא לא מעבר של מה בכך. פורים המתפקד כרגע ההתפרקות, התפרצות התוהו וקריסת הסדרים שבתוך מעגל השנה היהודי, מנוגד במידת מה לחג שבו אנו מציינים את 'ליל הסדר', הלילה שבו מציינים את סדר הופעת הגאולה והכניסה אל הברית בריבוי הלכות וריבוי גדרים. פורים שמתאפיין בכאוס שהוא יוצר בפרהסיה, מנוגד בתכלית לניקיון והחיטוי, הנוירוטי משהו, של פסח. פורים, במילותיו של ר' ניר, מציין את "הסדר המוכחש והמודחק משך כל ימות השנה ומקבל מקום בשלהי החורף, בקצה שמעבר לקצה". ההשתכרות עד דלא ידע של פורים, העמידה אל מול האינסוף שיש בה מעט מן האבסורד, עומדת בניגוד אל השתייה המבוקרת בדמות ארבע הכוסות של ההגדה. בעוד שפסח הוא חג משפחתי שבו אנו קוראים להכניס את העני והדל אל המעגל הקרוב שלנו, פורים אינו בהכרח חג משפחתי – אנו יוצאים מהבית, אל מקומו של האביון, ומעניקים לו משלנו, אך לא בהכרח מצרפים אותו אלינו כמו בחגיגת הפסח המתבלטת בלאומיותה.

אך אולי דווקא בגלל הניגוד הבולט בין פורים לפסח ניתן להבין גם את הסמיכות שביניהם: "רק לאחר הכאוס המוחלט מגיעה גאולת ניסן" (עמ' 100). במבט עמוק, ההתפרקות אף מבשרת דבר מה מן רגעי החירות, כאשר גם בפסח אנחנו שומרים משהו מן התחפושת הפורימית שבאה לידי ביטוי כעת בתכונת ההסבה וחזרה אל רגעי היציאה ממצרים, בבחינת "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו, כאילו הוא יצא ממצרים". ממש כמו בחיינו האישיים – בתוך הסדר תמיד נותרת איזו נקודה המשמרת את אי הסדר – גם בתקופות של זרימה ושל טוב, יש לנו עדיין אי־אילו נקודות המהדהדות בנו את חוסר השליטה הטוטאלי הקיים בחיי השגרה והחול.
בתהליך היציאה אנחנו לא לבד. במהלך המסע אנחנו נוגעים בכמה מדמויות המופת של עולם החסידות: מר' אורי, 'השרף' מסטרליסק עם אש ההתלהבות של התפילה, ר' מרדכי יוסף ליינר, מייסד שושלת חסידות איזביצ'ה הרדיקלית, ה'שפת אמת' – האדמו"ר מגור ור' נחמן מברסלב, ועד הרב עדין שטיינזלץ זצ"ל, מבאר התלמוד המודרני. יחד איתם, ר' ניר מזמין גם את ההגות הכללית לשיח החירות, כמו למשל הוויכוח שבין שמואל אטינגר לחנה ארדנט בדבר שאלת המשכיות האנטישמיות, אנלוגיות מרתקות כגון זו הקושרת בין דמותו התנ"כית של קין, בונה העיר הראשון וגם הרוצח הראשון, לבין התאוריה של הסוציולוג גיאורג זימל אשר עסק בהשפעת החיים בעיר על אישיות האדם, ככזאת העלולה ליצור ניכור, זרות, אדישות וקהות.

אהבתי שהספר אינו עוסק רק בהכנה אל חג החירות ובהגיגים הקשורים למאורעות החג עצמו, אלא גם מעלה את המודעות לכך שיש צורך לקחת את האורות של פסח ולהכניס אותם אל החיים ביום שאחרי. בעזרתם של חסידי איזביצ'ה ר' ניר מנכיח לנו את התודעה כי היעלמות האורות הגדולים של החג בחזרה אל השגרה גונזת בקרבה את התשוקה להתקרבות מחודשת, בבחינת רצוא ושוב.
בספר מונכח המתח בין זיכרון לשכחה, בין חיי העיר וחיי הכפר, בין חוק לבין שחרור, בין חזרה וחיזור, בין קדושה גלותית לבין קדושה ארץ־ישראלית. הקריאה מומלצת לכל מי שרוצה להגיע מוכן לפסח וגם לעצמאות המגיעה אחריו.