אני לא רובוט

1.
זה אחד הסיפורים היפים ששמעתי על הרב חיים קנייבסקי זצ"ל, שהובא השבוע למנוחות:

הרב יהושע הרטמן עורך את ספרי המהר"ל מפראג. באחד מספריו המהר"ל כותב שבדברי חז"ל מובא שתחיית המתים תתחיל במערת המכפלה. הרב הרטמן לא מצא שום מקום שבו נאמר כך במקורותינו. הוא שאל תלמידי חכמים, חיפש במאגרי מידע ובספרים, אך לבסוף נאלץ לכתוב, בהערת השוליים, שלא מצא מקור לאמירה כזו של חז"ל.

כעבור זמן מה הוא פגש את הרב חיים קנייבסקי ברחוב וביקש לשאול שאלה: "המהר"ל כותב שחז"ל אמרו שתחיית המתים תתחיל במערת המכפלה. איפה זה כתוב?"

ואז אירע דבר מדהים: הרב קנייבסקי המשיך ללכת לצידו ברחוב, תוך כדי שהוא ממלמל לעצמו, כשהרב הרטמן מאזין ונפעם: "בתלמוד הבבלי… זה לא נמצא. בתלמוד הירושלמי… זה לא נמצא. במדרשי ההלכה… לא. במדרשי האגדה… לא".

הוא ראה מול עיניו את הרב קנייבסקי מעביר בראשו את כל הספרות התורנית בשניות ספורות, כמו גוגל אנושי. גלגלי המוח שלו פשוט סרקו את ארון הספרים היהודי במהירות, בבקיאות עצומה ובזיכרון פנומנלי. לבסוף הגיע הרב קנייבסקי לספר המבוקש: "הזוהר הקדוש… כן". הוא הפנה את הרב הרטמן הנדהם למקום מסוים בספר הזוהר, שבו אכן הופיע מקור לדברים.

הרב קנייבסקי כונה 'ספר תורה מהלך' כי הגיע ב-94 שנותיו לרמות נדירות של אהבה ודבקות והראה לנו לאיזו דרגה בן אנוש מסוגל להגיע. כולנו זוכרים בעל פה את מה שהכי חשוב לנו. זה מה שהיה הכי חשוב לו – התורה.

אפשר להניח שלא נגיע לרמתו, אבל אפשר לנסות לקחת על עצמנו משהו קטן מההתמדה והמסירות הזו, לעילוי נשמתו.

2.
אצלנו, בירושלים, חגגו את חג הפורים יום אחד אחרי כולם, כידוע. יש משפט מיוחד שכתב הרב קוק על חודש אדר ועל העובדה שבערים מוקפות חומה, כמו ירושלים, חוגגים את פורים יום אחד אחרי:

"המזכירים כרכים ומוקפים מימות יהושע בן נון לא יוכלו להישאר עבדי אחשורוש". כלומר, אומה שזוכרת מתי הייתה חומה סביב עיר הבירה שלה – לא תוכל להישאר משועבדת. בן אדם שמחובר לעבר שלו, לשורשים שלו, הוא בן חורין.

יש נטייה לחשוב שאדם חופשי הוא אדם שזורק מעליו כבלים של מסורת מכבידה ואינו מתחשב במה שכל הדורות שלפניו עשו. הוא הרי חופשי, לא? הרב קוק מסביר כאן שדווקא מי שמחובר לעברו, מי שזוכר את מה שקרה לעמו – הוא זה שזוכה להיות לא משועבד, אלא אדם מלא חירות.

3.
בואו נודה: קשה לנו לשמוח. אנחנו חיים בתקופה מאותגרת־שמחה. משנכנס אדר מרבים בשמחה, וזה נכון גם אחרי פורים. אז הנה שלושה ציטוטים קצרים מתוך ספרי החסידות, שיכולים לכוון אותנו ליותר שמחה:

"תחשוב טוב – יהיה טוב" – מחשבה טובה יכולה לשנות את המציאות. האדם נמצא במקום שבו מחשבותיו נמצאות, ואם מחשבותיו יהיו במקום טוב וחיובי, אם הוא חושב באופן מלא באמונה ובביטחון, אז בכוח המחשבה הוא ישפיע ויקרין החוצה, וגם המציאות שלו תשתנה לטובה.

"רק אדרבה – להראות בעצמו תמיד תנועות כאילו הוא מלא שמחה בליבו, אף על פי שאין בליבו כן בשעת מעשה – וסופו להיות כן" – כאן לא מדובר על המחשבה, אלא על המעשה. גם אם אתה לא מלא בשמחה, אם תתנהג באופן שמח, זה ישפיע פנימה וגם תרגיש יותר שמחה. כלומר, הדרך לשמוח היא פשוט להתנהג כאילו אתה כבר שמח.

"מתוך שמחה, נעשית העבודה ביתר הצלחה וביתר מהירות" – אנחנו מתאמצים ועושים ופועלים, אבל לפעמים שוכחים את התבלין המרכזי שצריך ללוות את כל הפעילות בעולם הזה – השמחה. לפני כל עשיית משימה ברשימת המטלות צריך להיטען בשמחה, והיא תגרום למשימה להתבצע ביותר הצלחה ומהירות.

המשך אדר שמח.

4.
מכירים את המלבן המעצבן הזה שמופיע על המסך, שבו כתוב "אני לא רובוט" ואנחנו אמורים לסמן "וי" כדי להתקדם כבר? אז זהו, שאף שכבר מאות פעמים ענינו בשלילה על השאלה הזו, לפעמים אנחנו כן רובוטים.
פרשת צו מספרת בין היתר על אש התמיד: "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה".
הרב יוני לביא כותב על הביטוי המיוחד הזה, "אש תמיד". מצד אחד אש, שהלהבה שלה תמיד משתנה, מרצדת, מחליפה צבעים, תמיד שואפת למעלה, ומצד שני תמיד – משהו שגרתי, קבוע, יומיומי, ארוך־טווח.
לדבריו, אצל כולנו קיים מנגנון של 'טייס אוטומטי'. אנחנו עושים דברים מתוך הרגל, בלי מחשבה, חוזרים על הדברים רק כי ככה זה, או כי ככה אמרו לנו. הזוגיות, הלימודים, העבודה, התפילה, חינוך הילדים, הכול יכול להיעשות בלי להרגיש, בלי לחוות, ברצף, עד מאה ועשרים.
צריך להיות מודעים לסכנה הזו ולנסות לקחת את ההגה בידיים. לא רק לזרום בחיים, אלא לצמוח. לחשוב לפני כל דבר שעושים, להשקיע זמן ואנרגייה במציאת טעם וחידוש ולהבין ששום דבר אינו מובן מאליו. למשל: לשאול את עצמנו מה יהיה שונה בשבת הזו או בנסיעה הזו עם הילדים לבית הספר הבוקר, או ביום הזה בעבודה.
להתאמץ ולהכריז "אני לא רובוט", או בלשון הפרשה – להדליק בחיינו "אש תמיד".

שבת שלום.

5.
שלושה אנשים בלבד הספידו השבוע את הרב חיים קנייבסקי. הם דיברו ישירות לציבור החרדי, אבל היו שם כמה מסרים חינוכיים, אנושיים, שחבל שאחרים יפספסו. הנה הם:

הרב יצחק זילברשטיין הזכיר שהרב קנייבסקי לא נולד גאון. הוא פשוט חזר שוב ושוב על מה שלמד, מגיל צעיר. הילד חיים השקיע, עמל והתאמץ וכך הפך ל'ר' חיים', לאיש שכנראה ידע את התורה טוב יותר מכולנו בדור הזה. אתה לא נולד הרב קנייבסקי, אתה נהיה כזה, וזה נכון בכל תחום.

הדרך המרכזית להצטיינות כזו היא ניצול זמן. הרב זילברשטיין הסביר כיצד כאשר אלפי אנשים החלו להגיע אליו להתברך בכל שבוע, הרב קנייבסקי החל לומר לכל אחד מהם בקיצור "בו"ה", ראשי תיבות של "ברכה והצלחה". וכך הברכה עצמה לימדה עוד מסר – על חשיבותה של כל שנייה בעיניו.

בנו, הרב שלמה קנייבסקי, ריגש בסיפורים אישיים על משחקי ילדות עם האב הגאון, וחשף טפח מהזוגיות של אביו ושל רעייתו המנוחה, בת שבע. במשך שנים שניהם היו קמים עם הנץ החמה ואומרים יחד את ברכות השחר שפותחות את היום. הוא אומר ברכה אחרי ברכה והיא עונה אמן, ואז היא מברכת, והוא עונה אחריה שוב ושוב אמן.

השבוע סיפר הבן, שבכל פעם כשאביו חזר הביתה בצהריים, הוא הקפיד לא לאכול ארוחת צהריים בלי שאימא לידו. אם היא עוד לא הגיעה וישבה לידו בשולחן, הוא לא הסכים להתחיל לאכול. ואם היא התעכבה, אפילו בדקה וחצי, הוא כמובן היה פותח בינתיים ספר ולומד, עד שהגיעה. הם לא יצאו לצימר ולא הלכו לבית קפה, אבל זה היה זמן האיכות המיוחד שלהם.

הרב גרשון אדלשטיין חזר על שתי מילים שאפיינו את המנוח ושצריך ללמוד ממנו: "ביקורת עצמית". התביעה לשיפור ולתיקון היא בלתי פוסקת. צריך כל הזמן לחשוב איך להתנהג טוב יותר לזולת, איך ללמוד טוב יותר, איך להיות בעל ואבא ושכן וחבר טוב יותר.

כדי לא לשקוע לשגרה וכדי לפתח ביקורת עצמית צריך ללמוד תורה ומוסר (הוא המליץ לכל אחד למצוא ספר כזה שמעניין אותו, שישפיע עליו לטובה) כי המטרה בחיים היא לא לזרום, אלא לצמוח. לא להעביר את הזמן, אלא להתחדש ולהתרענן כל הזמן. זו, לדבריו, גם הדרך האמיתית להיות מאושר.

היה די מדהים לשמוע אתמול אדם בן 98 שמספיד כך את חברו בן ה-94.