כאשר פסח חל בשבת, אין דינים חריגים כל כך, אבל בכל זאת יש כמה שינויים, וננסה לבאר בקצרה את הדברים השייכים משבת זו ואילך.
א. הכנות לליל הסדר – אסור להכין בשבת מי מלח חזקים (שליש מלח ושני שליש מים), משום שהדבר נראה כמלאכת מעבד (את העור). לכן, מצד הדין ניתן להכין מי מלח בשבת, כי מכינים בריכוז קטן הרבה יותר. אומנם מלכתחילה כתבו הפוסקים שיש להכין מי מלח לפני שבת (הגהות מיימוניות, חו"מ, פ"ח אות ג בשם ספר התרומה; משנה ברורה תע"ג, ס"ק כא). אם לא הכינו, ניתן להכין בשבת כמות קטנה (אך כמות כזו שתספיק כדי לכסות את הכרפס), וישימו קודם את המלח ואחר כך את המים (ינהג הפוך מהרגיל ביום חול).
ב. יש להכין חרוסת לפני שבת בגלל חששות של מלאכת טוחן ולש. אם לא הכינו: יחתוך את האגוזים לחתיכות גדולות במקצת. לגבי הלישה: ייתן קודם את היין ואחר כך את האגוזים (הפוך מהסדר הרגיל); יעשה בלילה נוזלית, ולכתחילה יערב באצבעו (לדעת החזו"א, ניתן לערב בכף). מי שעושה בלילה עבה, בשני השינויים הנ"ל, יש לו על מי לסמוך. אם נתנו מעט משקה בחרוסת לפני שבת (אך קצת יותר מכמה טיפות), ניתן להוסיף בשבת עוד משקה.
ג. זרוע – יש לצלותה כמובן לפני שבת. אם לא צלה, יניח זרוע מבושלת, שאינה צלויה.
ד. ליל הסדר (ליל שבת) – אין אומרים 'מגן אבות' ו'מעין שבע' (אך אומרים 'ויכולו'). טעם הדבר: הגמרא בשבת כד: אומרת שברכת מעין שבע נתקנה מפני הסכנה. רש"י שם מבאר, שבתי הכנסת שלהם לא היו ביישוב, ולכן בימות החול היו מתפללים ערבית בביתם. בשבת היו באים לבית הכנסת, והיו כאלה שאיחרו בתפילה ונשארו יחידים, ונשקפה להם סכנה בחזרתם בלילה. לכן, האריכו את התפילה על ידי מעין שבע [=חזרת הש"ץ]. כאשר פסח חל בשבת, כתב הריטב"א (ר"ה יא: ד"ה לילה המשומר. בשם תוספות) שלא אומרים מגן אבות ומעין שבע, כיוון שליל הסדר משומר מן המזיקין. אומנם יש שחלקו על כך, אבל המנהג המקובל הוא שלא לומר.
ה. יש האומרים 'שלום עליכם' ויש שאינם אומרים. ייתכן להציע לומר פעם אחת כל בית (ולדלג על 'אשת חיל'), אך ראוי לזכור את בעלת הבית שטרחה יותר מכולם (ויש הסוברים שהמזמור מתייחס אף אליה) ולהודות לה בצורה ישירה!
ו. הכנות לשביעי של פסח – יש לעשות (ביום חמישי) 'עירוב תבשילין' על ידי מצה ותבשיל נוסף. גם מי שלא יבשל מיום טוב לשבת, אלא רק ידליק נרות, יעשה 'עירוב תבשילין', שהרי מדליק נרות ומחמם אוכל מיום טוב לשבת וכדומה. אם מתארח – לא יעשה עירוב תבשילין.
ז. שביעי של פסח – ניתן להתיר לבשל משביעי של פסח לשבת 'מצה שרויה' (אף למחמירים בכך) או קטניות עבור שבת. אומנם ייזהר שלא לאכול בטעות מתבשילים אלו (ויברור את הקטניות לפני הבישול, גם מחשש לחיטה הנמצאת ביניהן). אומנם כיום, שיש אמצעי קירור, כדאי להכין את הקטניות כבר בחול המועד או אף לפני החג (כשמכינים בפסח, ניתן להכין מעיקר הדין גם בכלי פסח, ובמיוחד שלא ישתמש בהם בעשרים וארבע השעות הבאות, אך טוב יותר כיום להכין במקרה זה בכלים חד־פעמיים [ובכל מקרה אין להכין בכלי חמץ!])
ח. בשבת הצמודה לשביעי של פסח – נחלקו אם מותר לאכול חמץ. למעשה, ראוי שלא להקל בחמץ, אבל ניתן להקל בממרחים וכדומה, שאין בהם באמת חמץ, אלא שאינם כשרים לפסח, ובוודאי שניתן, כאמור, לאכול קטניות.
בדרך כלל יש הבדל משמעותי בין שבת ובין חג. שבת היא קדושה עליונה, קבועה וקיימא. לעומת זאת, את החגים מקדש עם ישראל על ידי קידוש החודש – "החודש הזה לכם", מסור הוא בידכם. "מקדש ישראל והזמנים".
ואולם ביחס ליום טוב ראשון של פסח, מצאנו שהתורה קוראת לו "שבת": "ממחרת השבת…" (ויקרא כ"ג. ממחרת יו"ט ראשון של פסח, כפירוש הפרושים). לכל פסח יש בחינה של 'שבת'. השנה, כאשר פסח חל בשבת, זוכים אנו לקדושה על גבי קדושה, לקדושת שבת – קדושה עליונה וקבועה, המתחברת עם קדושת הזמן וקדושת ישראל. בעזרת ה' שנזכה בליל הסדר לחוש בקדושה זו ולהגיע לחירות פנימית מיוחדת, לשעבוד מוחלט לקב"ה, לטהרת הנפש ולשמחת הלב.
יצא לאור 'שו"ת פלח הרימון' של הרב יוסף צבי רימון. ניתן להשיג באתר עמותת 'סולמות' או בחנויות הספרים.
