הרע החלש מנצח
במאבק בין הבל הטוב לקין הרע הרג קין את הבל. על השאלה מה היה חטאו של הבל שבגינו נהרג בידי אחיו ענו חז"ל: "אמר רבי יוחנן הבל היה גיבור מקין שאין ת"ל 'ויקם' אלא מלמד שהיה נתון תחתיו. אמר לו שנינו בעולם מה את הולך ואומר לאבא? נתמלא עליו רחמים. מיד עמד עליו והרגו" (בראשית רבה כב). הטוב היה חזק מהרע, אבל הרע ניצל את הטיעון המוסרי להתגבר עליו.
קשה לטוב לנהוג בקשיחות כלפי הרע למרות הנזק המוכח שבמציאותו ובמעשיו. הטוב מנסה לאחוז בכל דרך כדי להימנע מנקיטת פעולות קשות נגד הרע. אחד הניסיונות הקשים שהתנסה בהם אברהם אבינו הוא גירוש ישמעאל. אברהם סבר שיוכל להשפיע עליו בדרכים חינוכיות עד שהצטווה לגרשו. אף יצחק כמעט בירך את עשו הרשע אלמלא הייתה רבקה מונעת זאת.
שאול המלך נכשל כשריחם על הצאן והבקר ועל אגג מלך עמלק. גם שם היה הטיעון המוסרי בעוכריו: "בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול לך והכית את עמלק אמר ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה! ואם אדם חטא בהמה מה חטאה? ואם גדולים חטאו קטנים מה חטאו? יצתה בת קול ואמרה לו 'אל תהי צדיק הרבה'" (יומא כב ע"ב).
הטיעון נראה מוסרי בקנה מידה אנושי, אבל המוסר הא-לוהי שונה, ולא מחשבותינו מחשבותיו. מחטא זה צמח כמעט אסון בימי המן בן המדתא האגגי, "לא הרג שאול לאגג ונולד ממנו המן שמצער לישראל" (מגילה יג ע"א). כך אומרים גם בפיוט של פורים: "ולא זכר רחמי שאול כי בחמלתו על אגג נולד אויב".
הטוב חסר הגבולות
מנהיגים נוספים נכנעו לטיעון מוסרי לכאורה, שלא למצות את הדין עם אויב, וסופם שגרמו לרעה גדולה. כך נהג אחאב, שלמרות ניצחונו במלחמה לא הרג את מלך ארם, ולבסוף נפל בחרבו.
אפשר לסכם ולומר שהבעיה המרכזית של הטוב היא הטוב עצמו כשאינו יודע גבולות ומרחם גם על הרע. כך הסיקו חז"ל בסוף סיפור המעשה של קין המתגבר על הבל הרחמן: "זהו שאומרים – טוב לרע לא תעשה, ורע לא יאונה לך" (בראשית רבה שם).
בספרות הפנימית שלנו מתייחסים לבעיית הטוב שאינו יודע גבולות ומחיה את הרע. כל עניין הקליפות והמלחמה בהן כרוך במניעת מקורות החיים שלהן, הנגנבים מהטוב. מצוות מגוונות מבטאות את המאבק ברע עד לסילוקו: ביעור חמץ, תקיעת שופר, צום יום הכיפורים והמצווה לזכור את אשר עשה עמלק, לשנוא אותו ולהשמידו מעל פני האדמה.
טעות חוזרת
גם בימינו ויתור לרע מתוך טיעון מוסרי כביכול, של מניעת שפיכות דמים מיותרת, גרם לאסון כשוויתר העולם להיטלר ונתן לו את חבל הסודטים. הטוב חושב לעיתים לטווח הקצר, "כי שלום ושלווה יהיה בימיי". אבל אחר כך מתבררת הטעות, והיא עולה תמיד במחיר כבד יותר. כך קרה גם לנו כשלא מיגרנו את אויבינו שקמו עלינו במלחמת העצמאות, ושוב התמודדנו איתם במלחמת קדש, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. גם במלחמה ההיא, שבה כמעט הושמדנו, לא מיגרנו אותם, וגם אפשרנו להם להקים שוב כוח מלחמתי גדול שיופעל נגדנו כשיבחרו בכך. כך קרה גם במלחמת לבנון הראשונה, כשאפשרנו למחבלים לברוח לתוניס. כך קרה גם בגירוש אנשי חמאס ללבנון ובהחזרתם לכאן לחולל את האינתיפאדה השנייה.
כעת מנסים חורשי רעתה של מדינת היהודים להכניס לכאן מאות אלפי גויים ולהפוך אותה למדינת כל אזרחיה. גם כאן משתמשים בטיעון המוסרי אגב שימוש ציני בזיכרון השואה, ובעלי לב חלש מתפתים לקבל אותו.
ברור לגמרי שאסור לעמוד מנגד כשיש פליטים מסכנים וצריך לעזור להם. אבל בדרך שלא תסכן את העוזרים או תזיק להם. יש להקים באוקראינה או במדינות סמוכות אתרי מחסה, מזון, חימום, ביגוד וכל הנדרש. לא להביאם הנה. זו גם עזרה אמיתית יותר, שהרי מן הסתם ירצו לחזור לביתם ולשקם אותו לאחר המלחמה.
