בימים האחרונים התקשורת מלאה בניתוחים על מלחמת רוסיה–אוקראינה. אני לא פרשן צבאי או מדיני, אבל ברשותכם אני רוצה להציע נקודת מבט פנימית יותר.
חז"ל אומרים: "אם ראית אומות מתגרות זו בזו, צפה לרגליו של משיח" (בראשית רבה מב, ד). משיח הוא ביטוי למגמת התיקון של העולם. באופן טבעי, יש תיקונים שאי אפשר לעשות בצורה נעימה וחלקה, לפעמים צריך להרוס כדי לבנות. מה שנכון בשיפוץ של בית נכון לא פחות בתיקון עולם. לכן כשרואים אירוע בסדר גודל עולמי שכזה, צריך להבין שיש לו מגמה א-לוהית: לקדם את העולם לשלב הבא שלו.
במרכז המגמה של תיקון עולם עומד עם ישראל. זהו העם שמהות נשמתו היא להיטיב לכולם, כפי שכותב הרב קוק. מטרת העל של חיינו איננה רווחה כלכלית או התעלות רוחנית פרטית אלא "תיקון עולם במלכות ש-די". חזון אחרית הימים שלנו כולל נבואות על סוף המלחמות ("לא יישא גוי אל גוי חרב"), עילוי הטבע ("וגר זאב עם כבש") ואפילו ביטול המוות עצמו ("ובילע המוות לנצח"). לכן כל מה שמקדם את גאולת ישראל מקדם את גאולת העולם כולו, וכל מהלך גדול שקורה בעולם צריך בהכרח להשפיע על המהלך הגדול של שיבת ציון.
כך הסתכל הרב קוק על המציאות. בספר 'אורות המלחמה' הוא מתאר איך הוא רואה את מלחמת העולם הראשונה ומצפה לראות איך ממנה נולדת ישועת ישראל מתוך הבנה שגאולת ישראל היא הדרך היחידה לגאולת העולם. את המבט הזה אני מנסה לסגל גם לעצמי. לצד העדכונים השוטפים על מצב הלחימה והדאגה לשלום האזרחים אני מנסה גם להבין מה הקב"ה פועל בעולם.
האם התוצאה של המלחמה תהיה פגיעה בשלוחה האיראנית שמתפתחת בסוריה בחסות הרוסים? האם דווקא האמריקאים ייחלשו, וכך תפחת היכולת שלהם לכפות עלינו ויתורים מדיניים? אולי המטרה היא בירור נוקב של המערב כולו, שנשטף באג'נדות פרוגרסיביות של נרטיבים ויחסיות, ועכשיו נאלץ לחזור למושגים מוחלטים של טוב ורע? ואולי בכלל יש כאן סגירת חשבון עם האומה האוקראינית על כל מעשיה האנטישמיים במאות השנים האחרונות?
אינני יודע. כנראה רק במבט לאחור נדע. אבל מגמה א-לוהית בוודאי יש כאן. כפי שכתב הרב הנזיר ביום שחרור ירושלים: "כשפרצה המלחמה עם מצרים אמרתי, מה נרוויח מזה, גם אם ננצח? וכששמענו, מלך ירדן התחבר עם מצרים, אמרנו, זה מובן עניין כל המלחמה הזאת. שננצח, אי"ה, ונשוב לירושלים ולכותל, אי"ה. וברוך ה' שזכינו לזה".
אז בינתיים אני יושב ומצפה.
