"אתה בא בגישה אחרת לגמרי לתיכון כשיש לך בחירה. מגישה של 'באתי להעביר את הזמן' פתאום אתה בא לבית הספר וממש רוצה להתקדם", אומר שגיא מרום (18), שסיים את לימודי התיכון לפני חודשים מספר.
שגיא אומנם לא למד בבית ספר שמוגדר דמוקרטי או שיתופי, אבל המחנך שלו הנחה אותו בדרך הבחירה החופשית, וזו העיפה אותו קדימה. "כשאתה מתפתח בדברים שאתה רוצה בחיים, זה מדהים", מספר שגיא ומשתף בדוגמה מחייו. "כשהמחנך שלי בכיתה י"ב נתן לי בחירה אם להיכנס לשיעורים או לא, בחרתי לישון כדי לבוא רענן לשיעורים שאני מתחבר אליהם או הבאתי מחשב נייד, ובזמן הזה תכנתי והתפתחתי לימודית-טכנולוגית".
עכשיו הר"ם של שגיא, זיו רפפורט, מרכז את 'שבילים', מסלול לימוד תיכוני שייפתח בע"ה בשנה הבאה בירושלים ומתבסס על אמון מלא בתלמידים ועל מרחבי בחירה ואחריות נרחבים כבר מכיתה ט'. חסל סדר מועקת התיכון המוכרת.
רפפורט עצמו הוא מאמן אישי, מורה ומחנך, והוא מסביר לי מה יקבלו תלמידי תיכון בתוכנית הייחודית. "התוכנית החדשה מבוססת על גישות מוכרות מהחינוך הדמוקרטי והדיאלוגי ומלווה על ידי צוות שיוכשר בשפת האימון האישי הקו-אקטיבי. ומכאן גם הכותרת חינוך שיתופי, חינוך שמבוסס על שיתוף בין המחנך למחונך, שפה שמזמינה את התלמידים, את ההורים ואת הצוות להיות שותפים מלאים לאתגרי החינוך של גיל ההתבגרות.
"ברמת תוכני הלימוד, כשתתגבש קבוצת התלמידים נבנה ביחד את התוכן, והוא יורכב למעשה מחמישים אחוז בחירה שלהם. מוזיקה, תורה, אומנות, מחשבים, מה שהם ירצו בעצם. לגמרי.
"חמישים האחוזים האחרים יהיו לימודי ליבה. הם יהיו חובה, אך גם שם זה יהיה שונה מהמקובל. קודם כול, חלק משעות החובה יהיו שעות האימון הקבוצתי והאישי לצד יזמות חברתית. נער שמעוניין במסלול כזה מתחייב מצד אחד להיות בהתפתחות אישית מתמדת, ומצד שני להיות חלק מיוזמה חברתית של הקבוצה. בכלל, לצד החשיבות של ההתפתחות האישית אנחנו מדגישים את החשיבות של העבודה בצוות ושל המעורבות החברתית של התלמידים.
"נוסף על כך תהיה בחירה בתוכני החובה. למשל, כרבע משעות הלימודים יוקדשו ללימודי קודש, ולגביהן יהיה דיון עם התלמידים מה לומדים. נחליט יחד אם להשקיע בתנ"ך, בגמרא או בהלכה. גם באנגלית כל תלמיד יוכל לבחור את דרך הלמידה המועדפת עליו".
הנוער זועק: תשחררו
מהיכן נובע הצורך בחינוך שיתופי?
"בעשור האחרון שימשתי ר"ם בישיבה תיכונית, ואני פוגש לא מעט נערים מתיכונים ומישיבות. מדובר בנערים מהשדרה המרכזית של הציבוריות הישראלית, נוער רגיל ומיוחד כאחד, מיבנה, מנחל שורק, מגדרה, מקריית מלאכי, מאשדוד. אני משוחח איתם המון ומוצא שלצד עולם הישיבות התיכוניות, שהוא מאוד מפותח ונותן מענה מאוד מגוון, עולם התיכונים די שגרתי.
"אם תלך לתיכון דתי במקומות האלה, תמצא פחות או יותר את אותו מבנה של מערכת. מקבלים בתיכון דתי אווירה דתית, הכנה לבגרות, לצה"ל, שעות קודש, אבל אין מענה אישי לתלמיד באופן שיעצים אותו. אין דגשים על לימודי מוזיקה כמו שיש בישיבות תיכוניות או דגשים על אומנות או על היי-טק. פיתוח והעצמה אישית – את זה תמצא במגזר שלנו בעיקר בישיבות, לא בתיכונים".
עד כמה הביקוש למסגרת חדשה ושיתופית כמו שבילים בוער מהשטח?
"השאלה היא את מי אתה שואל. מצד התלמידים הביקוש מאוד גבוה. הרבה תלמידים מבקשים את האמון, את החופש להתפתח במקומות שלהם. הם לא בהכרח רוצים את האידאולוגיה או התכנים של הישיבה, הם פשוט מחפשים מקום טוב. היום מי שבוחר ללכת לישיבה ולהרוויח את ההעצמה האישית צריך 'לשלם' בשעות לימוד רבות, עד עשר שעות ביום. זה אומר יום לימודים שמסתיים בשש בערב או אפילו בשבע ושמונה. כי ככה זה בישיבות, יש סדר יום מוכתב".
"שעות הקודש הרבות לא מתאימות לחלק גדול מהנוער, שרוצה העצמה אישית אבל לא מוכן ללכת לישיבה בשביל זה. מדובר בחברה יראי שמיים, אוהבי תורה, אבל אין להם רצון להשקיע עשרות שעות בלימודי קודש".
ומה קורה היום?
"לצד תלמידים רבים שנהנו מהמערכת הישיבתית ופרחו בה, חלק גדול מדי מהתלמידים לא מצאו בה את מקומם. עם השנים אימצתי את הביטוי 'שחיקת תלמידים' מאישה מדהימה שפגשתי בדרך ומנהלת מרכז לימודי אקסטרני בגדרה. התלמידים בכיתות הגבוהות וגם ההורים שלהם פשוט שחוקים. המערכת שחקה אותם.
"חלק מהנוער נופל בין הכיסאות כי ההורים שלהם מפחדים ודוחפים אותם לישיבה תיכונית משתי סיבות: המיתוג של ישיבה תיכונית כמוסד לימודי טוב יותר, והורה ממוצע חושש לשחרר, מבחינתו גם בן ה-15 הוא ילד קטן שצריך לשמור עליו ולהגן עליו מפני עצמו. להורים אני אומר: בואו נאמין. נהיה שם כדי לעודד ולפעמים גם כדי להיות רשת ביטחון, אבל כברירת מחדל נאמין ביכולות של הנערים".
מה עשית?
"בכיתות שלימדתי, י"א–י"ב, לא הייתה כמעט חובת נוכחות בשיעורים. והתוצאה? עד פורים היו שמונים אחוזי נוכחות ומעלה, כי היה שיח. תלמידים באו כי זה מעניין ולא כי חייבים. לא מפתיע שהנוכחות בשיעורי תנ"ך לרוב הייתה גבוהה יותר מבשיעורי גמרא".
אדם לעמל יולד
אתה מתאר מצב של שנים. למה דווקא עכשיו אתם פותחים את התוכנית השיתופית?
"בשנתיים של הקורונה הצורך בתוכנית השיתופית שאנו מציעים לא עלה אלא זעק. כשראיתי איך תלמידים פורחים ברגע שהורידו להם את העול של הנוכחות הבנתי שזה חייב לקרות. מה קרה בקורונה? היינו חייבים להתמקד בעיקר במעט השעות שהיה אפשר ללמד.
"ומה קרה בשאר השעות? התלמידים עשו מה שבא להם. אחד למד גיטרה, אחד למד ערבית, ואחד פתח עסק לשיווק עסקים. הם לא הלכו לים! כששחררנו אותם הם פרחו. וחשוב להדגיש, לוקח זמן ללמוד שאדם חופשי הוא לא אדם מופקר אלא אדם שמעוניין ומסוגל להתחייב. מתוך ההבנה הזו כל אחד בחר את הדרך שאליה הוא מעוניין להתחייב. וכמו שסיכם זאת תלמיד שלי, אני משחרר אבל מציק. לא נותן לשום תלמיד לקפוא על השמרים.
"בעצם עולם האימון האישי טוען שאדם מטבעו אוהב לעמול ולהתפתח. להעביר זמן על חוף הים זה נחמד לשבוע-שבועיים. זאת הנחת העבודה שלי, והיא מוכיחה את עצמה פעם אחר פעם.
"צריך להאמין בנערים, ומתוך האמון לשחרר, לאתגר וללוות. כל הזמן להרים את רף הציפיות ולהאמין ביכולת. ככה הנער מתפתח. למעשה כך גם אדם בוגר מתפתח. הקטע של השחרור לא קל. לתת אמון – גם זה לא קל. אבל אין מנוס מלעשות את זה. בסוף השמינית, במעגל הורים ותלמידים, כולם אומרים לי 'תודה רבה שלימדת אותנו לשחרר'. אז אמרתי לעצמי: למה לא לפתוח מסלול שמלכתחילה נועד לשחרר?"
ומה עם תעודת בגרות?
"יש משהו מעט טריקי במסלול הזה: תלמידים יכולים לומר שלא בא להם בגרות בכלל, כי אין חובת בגרות. מצד שני, אנחנו נסייע לתלמידים לעשות אפילו תואר ראשון בעודם בתיכון. ניצור אווירה של מצוינות אקדמית ותמיכה מלאה במי שכן יבחר ללכת לכיוון התפתחות אקדמי. אני מאמין וראיתי במו עיניי שתלמידים בוחרים באקדמיה כשנתנו להם את זה בצורה משוחררת.
"הניסיון מראה שבכל פעם שבאתי לתלמיד ואמרתי לו: שים רגע את הבגרות בצד ותתמקד במה שחשוב לך, בסוף הוא סיים עם מה שחשוב לו ועם בגרות מלאה וטובה. תלמיד אחד השקיע בלהיות קומונר, אחד הלך למד"א, ואחד סיים קורס מדריכי כושר. אף אחד מהם לא ויתר על הבגרות.
"מפתיע עד כמה החברה רוצים ללמוד אחרי שמשחררים. כאמור, זה הקסם של עולם האימון האישי שמגיע אליך ומוציא ממך מעבר למה שאתה חושב שאתה מסוגל".
בעניין הדתי, איך אפשר לשחרר ועם זאת לחנך לערכים דתיים?
"הפן הדתי נוצר מהדמויות שפוגשים לא פחות מהתכנים", אומר רפפורט. "עיקר החינוך הדתי צריך להיות מהדמויות של המורים שמלמדים בתיכון. מניסיון, יותר משנער מושפע מהתכנים שהוא לומד הוא מושפע מהדמויות שהוא פוגש בדרך. במסלול החדש שלנו אין מורה שהוא לא מחנך ומאמן אישי. כולם חייבים להיות בעלי הכשרה כזאת. הנושא של יראת שמיים ועבודת ה' יהיה בכל השיעורים, גם בשיעורי החול. דמויות המחנכים יהיו דמויות של אמונה".
גבולות ברורים
התוכנית החדשה, שבילים, תיפתח בשנה הבאה אי"ה בתיכון אור תורה אריאל מבית אור תורה סטון. "המסר העיקרי של שבילים הוא 'בשבילך' – תרתי משמע. בשביל שלך וגם למענך", אומר יובל פרג'ון, אלוף משנה במילואים שעסק בעבר בהדרכת טיולים ותוכניות סביבתיות. כעת הוא מנהל את התיכון הדתי אור תורה אריאל זו השנה החמישית (בגרסת התיכון הרגיל).
"כרגע מדובר בתיכון ירושלמי טוב ומצליח", אומר פרג'ון, "אבל אנחנו משנים את הקו כי אנחנו רוצים להיות רלוונטיים לדור ועם זאת להוביל קו דתי אותנטי".
מהי בעיניך נקודת החיכוך המרכזית היום?
"המתח בין שמרנות לחדשנות קשה מאוד. אני אדם שמחנך ליראת שמיים ואהבת תורה, אבל רוצה להתחבר לנוער ולדבר בשפה של המאה ה-21. מה שקורה זה שהרבה פעמים אתה נגרר לצד הזה או לצד הזה. לדוגמה, היחס ללימודי קודש. אם אתה שמרן, אתה אומר שחייבים ללמוד איקס שעות לימודי קודש וזהו. נקודה. אם אתה רק 'מתקדם', אתה מדבר על מיומנויות למידה, והידע כביכול לא חשוב.
"אני כאדם דתי וכאיש חינוך יודע שהשילוב מנצח. יש דברים שצריך לדעת: להתפלל, ללמוד דף גמרא, לעסוק בהכרת הארץ והתנ"ך. יש דברים שצריך לדעת פשוט ככה, כמו פעם. יש דברים שלא משתנים ולא מוותרים עליהם והם סלע קיומנו.
"עם זאת שני דברים מרכזיים השתנו: האחד הוא החשיבות שבחיבור בין הלומד לחומר הנלמד. כשאני הייתי תלמיד יכולתי ללמוד בשקיקה ובהתמדה רק כי כך הרב אמר. היום צריכים לדבר על החיבורים הרבה יותר מבעבר. הדבר הנוסף הוא העובדה שהתלמיד יכול לשאוב את הידע ממקורות נגישים ולאו דווקא מהמורה. למשל, בשיעור הלכה כל תלמיד יכול לצאת למשימת חקר בנושא הלכתי שמעניין אותו ולא להסתמך רק על ידיעות המורה או על הספר הנלמד".
איך מפיגים את המתח הזה בין שמרנות לקדמה?
"למתח הזה אין פתרון, אבל יש לי קצת ניסיון ומודעות למתח הזה, ואני רוצה להביט בו בעיניים פקוחות. זה החזון. אני אומר: בואו נחליט יחד, ההורים, התלמידים והצוות החינוכי, על מה עובדים, כל עוד זה לא נוגד את הקו של בית הספר".
מורים חדשים לעולם חדש
אחרי הכול, איפה הקווים האדומים שלכם?
"'איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם – כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם'. קו אדום אחד הוא הקו האמוני והדתי, והשני הוא כבוד האדם. אנחנו אנשי אמונה ושומרי תורה ומצוות. אין על זה שאלה. אנחנו מחנכים ליראת שמיים, מתפללים ולומדים לימודי קודש תוך כדי התייחסות מחייבת אל הלימודים כאל ספרי קודש ולא כאל לימודי רוח. כי תורה היא לא ספרות. לצד זה אנחנו מחנכים לכבוד הבריות, וגם זה מתוך יראת שמיים, שכן 'גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה'".
מאיפה ההשראה למודל החדשני?
"הוא דומה לבית המדרש הישן: תבחר רב ומסכת, העיקר שתלמד. בסוף אנחנו חוזרים למקור, לבית המדרש. באי ג'רבה, שמשם באו הוריי, למדו ככה. אבא שלי וחכמי המקום מספרים שהיו החומרים הבסיסיים שכולם לומדים, ומשם והלאה התלמיד שיפר את הלימוד שלו על פי תחומי העניין שלו. קראו לזה בערבית כותאב, זה למעשה החדר של ג'רבה, וכך למדו, בצורה שאנחנו מנסים לחדש עכשיו.
"אומנם יהיו גם מוזיקה וחינוך גופני, שלא היו בכותאב, אבל הסגנון מזכיר את מה שהלך שם, בדגש על פיתוח של כל תלמיד באשר הוא, מתוך חיבור לשורש נשמתו, במקום שהוא אוהב לבוא אליו. מקום שמצמיח ומחיה אותו. זה משהו שקצת שכחנו בחינוך המודרני, שהלך על קווי רוחב וטען 'כולם עכשיו לומדים ככה וככה'. אנחנו רוצים להביא מערכת נושמת יותר, שמתייחסת אל הפרט".
מה מחייב את התלמיד למערכת הזו שתומכת בו ובאה לקראתו?
"אם אנחנו מסכמים עם התלמיד, אנחנו מצפים לאחריות שלו ושיקיים את מה שהוא מתחייב לעשות. כדי לתמוך בהתחייבויות האלו אנחנו יוצרים שגרות עבודה שכוללות מפגש קבוצתי עם המאמן אחת לשבוע, מפגש אישי עם המאמן אחת לשבועיים, יומן למידה ומעגלי סיכום בסוף כל יום. השגרות הללו, שתלמידים מודעים להן ובוחרים בהן, עוטפות אותם ומגבות את הרצון הפנימי שלהם לעמוד בהתחייבויות שלהם.
"אם הוא לא עומד בזה, אנחנו ממשיכים לאהוב ולקבל אותו, ולכן יש כיתה מקבילה. אנחנו מאמינים שלכל נער צריך להתאים את דרך החינוך שלו.
"בתוכנית שבילים אנחנו גם מלמדים כיצד לקבל אחריות, כי לא כל תלמיד יודע איך לקבל עליו אחריות, וגם את זה צריך ללמד. דרך הקניית אחריות יראו את החידוש שלנו שמעבר לבחירות של התלמיד.
"חשוב להדגיש: אנחנו נצמדים לחומרים שבמערכת החינוך, ומאפשרים בחירה גמישה יותר בין הדברים גם במה ללמוד וגם באיך ללמוד; אם בכיתה, בספרייה או מול מחשב. כל אחד בוחר את הדרך הנכונה שלו ללימוד מפרה. לצד זה אנחנו גם מאפשרים לתלמידים לפרוס כנפיים ולהביא את עולם התוכן שלהם. אנחנו לא מגבילים אותם בתכנים של משרד החינוך, ולמעשה מעודדים אותם להתפתח בתחומי העניין שלהם".
כיצד מתגבש הצוות החינוכי של התוכנית הייחודית?
"אין ספק שהרעיון המרכזי של מחנך מצריך אותנו לאתר מורים ולהכשיר אותם היטב", מספר פרג'ון. "לא כל מורה יתאים לסגנון החדש של בית הספר, וגם לא כל מורה ירצה ללמד אצלנו. זה לא סוד שאנשים אוהבים את המוכר והידוע. אבל אנחנו מאמינים בצורך ובדרך הזאת.
"יש לנו הרבה תקוות לבשר בשורה גדולה בירושלים, שממנה תצא תורה. אני חושב שלסגנון הזה תלך כל המערכת בהמשך. בינינו, אי אפשר להתעלם ממגמות וחידושים שמתרחשים מסביב ומ'חנוך לנוער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה'".
ואם בא לכם לשמוע עוד, מוזמנים לפנות ישירות לזיו: 052-2224241
