יצאנו למקטע נוסף ומיוחד! קמנו מוקדם, התארגנו, נסענו ב… יום חמישי. פתחנו את הבוקר בנסיעה ארוכה ובסופה התחלנו את המסלול שלנו. פגשנו נוף מדברי – שונה ממה שראינו עד כה – חול, שדות צור והרבה גוונים של חום בעיניים. התחלנו את המקטע במשחק מגבש ולאחריו צעדנו עד שהגענו לגב ימין, שם האמיצים נכנסו פנימה למים הקפואים. הזכרנו את הטרגדיה שקרתה ממש לא רחוק מהמקום שבו היינו – פיגוע בנסיעה מאילת. הוספנו ללכת לתצפית מרהיבה על האזור, וסגולה הסבירה לנו מה אנחנו רואים. קפצנו מעל הסדקים בסלע, ירדנו מנחל ימין, והתחברנו לנחל חתירה. מתחת לעץ גדול עצרנו לארוחת צהריים שווה במיוחד בחסות ההורים. שמענו הדרכות ממתנדבים אלופים על שיטפון ועל צמחי המדבר, ואף ביצענו בעזרת כל הקבוצה הדמיה קולית של שיטפון. הלכנו עוד קצת ואז עצרנו, כדי לשמוע את הסיפור של מעלה־פלמ״ח. הבדואים של האזור אמרו ללוחמים שבלתי אפשרי לצאת מהוואדי, אך הפלמ״ח מצאו דרך. נוסף על כך למדנו שגם אם קשה וכואב, כמו שעבר על חביבה רייק, אנחנו יכולים להתגבר ולהמשיך הלאה. עלינו במעלה־פלמ״ח – היה קשה אך מספק במיוחד. עייפים ורצוצים הגענו לסוף המסלול, ומשם נסענו לממשית. התקלחנו, אכלנו אוכל חם טעים וקיימנו פעילות ערב כיפית, מלאה במשחקים, צחוקים ושירים. לאחר מכן שכבנו לישון כדי לאגור אנרגיות לעוד יום של חוויות.
התעוררנו ביום שישי לשקט המדברי. התארגנו ואכלנו ארוחת בוקר בממשית, ומשם עלינו לאוטובוס של לניסים הנהג. התלבטנו באיזה מסלול ללכת, והחלטנו כקבוצה לאתגר את עצמנו וללכת על המסלול המאתגר יותר – הסנפיר הגדול. התחלנו בעין ירקעם (האתר שבו סיימנו יום קודם), עברנו מעל מעקה ומתחת לפסי רכבת, טיפסנו מעט וישבנו לשמוע סיפור מרתק על הנבטים. שבטים אלו הפכו לממלכה בתקופת החשמונאים, אך משום שלא שמרו על העקרונות נכחדו אט אט עד שלא נותר מהם זכר. היום אין עם נבטי, אך עם ישראל עוד חי וקיים. ההתמסרות שלנו לשמור על המסורת חשובה לא רק לנו כפרטים, אלא להמשך קיומו של העם. אנחנו כבני מצווה מקבלים על עצמנו את המסורת.
מנקודה זו התחלנו בעלייה הקשוחה והמשמעותית. לטיפוס בעלייה הוספנו משימה – להעלות כוס של חלב בלי שתישפך ממנה אף טיפה אחת. הכוס שעלתה למעלה במסירות רבה, הפכה להיות פונדו טעים. מול הנוף שנפרס מתחת לתצפית אכלנו את הפונדו ואת הצ׳וקולוקים הרבים, שתינו תה, והקשבנו להדרכת מתנדב מפוצצת על הכור האטומי בדימונה (סליחה, מפעל הטקסטיל). הבנו איך נוצר המקום שבו אנו נמצאים – מכתש, ונתנו לעצמנו תפיחה על השכם: זה שלנו, המכתש הוא תופעת טבע שאינה מצויה בשום מקום אחר בעולם מלבד בישראל.
משם התחלנו לרדת, וראינו בעיניים את המכתש הגדול (שנקרא גם מכתש חתירה, או בשמו השלישי מכתש ירוחם), ואת המאובנים הרבים המפוזרים בשטח. ירדנו עוד עד שהגענו לחולות הצבעוניים היפהפיים, הלכנו ביניהם וסיימנו את המסלול בחניון, שם חיכו לנו ניסים והאוטובוס.
מסע דרום, אין עליכם, אתם אלופים!
מחכות כבר לעוד, סגולה זמירי וליאורה יעל וולטוך
מדריכות צוות מרכז "בשבילנו"
