על פי המסורת היהודית, קודם בואו של משיח בן דוד יגיע משיח בן יוסף, המסמל את הגבורה הישראלית. הדבר נזכר בכמה ספרי קבלה, ומקורו כבר בדברי חז"ל (סוכה דף נב ע"א; זוהר חלק א, עמ' כה).
בדורות האחרונים הצביעו גדולי ישראל על מגוון אישים שנודעו בגבורתם הרבה ובהתמסרותם למען התיישבות העם היהודי בארצו וטענו שיש בהם 'ניצוצות' או 'בחינות' של משיח בן יוסף.
במאמרו המפורסם של הרב קוק, 'המספד בירושלים' (נדפס במאמרי הראי"ה, עמ' 94), הספד על בנימין זאב הרצל (בשנת תרס"ד), ביאר הרב קוק את עניינו של משיח בן יוסף, אשר יש לו "נטיה לחוזק הלאומי החומרי ויתר הצרכים האנושים הכוללים, שנובע בעיקרו מיסוד הנטייה המיוחדת ליוסף ואפרים". הרב קוק הדגים זאת מדמותו של המלך אחאב, שהתכנסה בו נקודת משיח בן יוסף משום "שחיבב מאוד את ישראל". את הדברים הללו אמר הרב קוק בהספדו על הרצל, אולם להלן נראה כי הם מתאימים לא פחות לאישיות ציונית נוספת.
הגיבור הלאומי
יוסף טרומפלדור היה הגיבור הלאומי אשר בגבורתו עורר את ניצוץ הגבורה בהמוני בית ישראל. אחד מחבריו של טרומפלדור הספידו במילים אלו: "איתך היו הכל עדת אריות, בלעדיך – צאן בלי רועה". ישעיהו דרזנר, מלוחמי תל חי, אמר עליו: "בראותנו אותו מרחוק היינו מתחזקים ומתעודדים" (קונטרס כט, עמ' 4).
טרומפלדור התפרסם ברחבי העולם כאחד ממייסדיו ומפקדיו של הגדוד העברי הראשון בימי מלחמת העולם הראשונה, גדוד נהגי הפרדות. כל המש"קים בגדוד היו יהודים, וכן מקצת הקצינים. התרגול נעשה באנגלית, אך פקודות השגרה פורסמו בעברית. טרומפלדור, ממייסדי תנועת 'החלוץ' ברוסיה, היה גם ממחולליה הבולטים של העלייה השלישית.
זרע יוסף?
בשעה שאמר הרב קוק את דבריו על הרצל, רק התחיל שמו של טרומפלדור להתפרסם בעולם היהודי. בשנים הבאות, ובעיקר אחרי קרב תל חי, נודע טרומפלדור ברחבי העולם היהודי (גם הדתי והחרדי) בכינויו 'הגיבור הלאומי' בה"א הידיעה. את הביטוי הנדיר הזה אפשר למצוא בכתבות עליו בעיתוני הזמן.
תכונת הגבורה נקשרה בשמו פי כמה וכמה משנקשרה בדמותו של הרצל, שייצג יותר את השאיפה העיקשת לתקומתו המדינית של העם. לכן דברי הרב על גבורתו הלאומית של משיח בן יוסף מתאימים יותר לדמותו של טרומפלדור בכלל, ובפרט לתיאור התנהגותו בקרב האחרון בתל חי.
דברי חז"ל על אחאב, "שהיה מעמיד פנים במלחמה גם אחר שנחתו בו החיצים, כדי שלא להבעית את ישראל", שהזכיר הרב קוק, מתארים במדויק את הנהגתו של טרומפלדור בשעות חייו האחרונות, כשהוא סובל ייסורי תופת, ולמרות זאת מעודד את חבריו להמשיך ולהילחם.
בטרומפלדור הייתה אפוא הארה גדולה של משיח בן יוסף. מעניין שלפי מקורות קדמוניים אכן עתיד היה משיח בן יוסף להופיע דווקא במרומי הגליל, ששם חי ופעל טרומפלדור: "'וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב' (במדבר כד, יז) – אמר ר' הונא בשם ר' לוי: מלמד שיהיו ישראל מקובצים בגליל העליון ויצפה עליהם שם משיח בן יוסף מתוך הגליל, והם עולים משם וכל ישראל עמו לירושלם" (מדרש לקח טוב).
משיח בן יוסף נקרא בפי חז"ל גם "משוח מלחמה" מאחר שנועד לצאת למלחמה נגד הגויים ולהתחיל את הגאולה. והודיעו חז"ל שעתיד משיח בן יוסף ליפול בקרב לאחר שרק שרידים (מעטים) יתקבצו אליו. כך הסביר רבנו סעדיה גאון (רס"ג) בספרו 'אמונות ודעות' (מאמר שמיני פרק ה):
"כבר ידענו שאם תשובתנו לא תהיה שלמה נישאר עד שישלם הקץ, וכאשר ישלם הקץ ולא נשוב, אפשרי שתהיה הישועה ואנחנו חוטאים. וכיוון שארך הזמן ולא שבנו, יחזירנו בלי תשובה, ויהיה זה בהופעת הגואל, אלא שמסורת הנביאים קבלה שיבואו עלינו צרות ומצוקות שעל ידם נבחר לשוב ונזכה לישועה… ואמרו [קדמונינו] עוד, כי סיבת הדבר תהיה עמידת איש מזרע יוסף בהר הגליל ויתקבצו אליו שרידי אנשים מן האומה, ויהיו פניו אל הבית המקודש אחר שכבר החזיקו בו הרום [אדום], וישב בו זמן מסוים, ואחר כך ילחם בו איש שמו ארמליוס, וילחם בהם ויכבוש את העיר ויהרוג וישבה וישמיד, ויהיה האיש אשר מזרע יוסף בכלל ההרוגים".
יוסף טרומפלדור אומנם לא היה "מזרע יוסף", אבל אין ספק שירש את תכונותיו של יוסף הצדיק כפי שתוארו במשך הדורות. בספרי 'הגיבור הלאומי' על טרומפלדור, שיוצא לאור מחדש בימים אלו, הוכחתי כי יוסף טרומפלדור נקרא על שם יוסף הצדיק משום שנולד בחודש טבת, ואז נקראות הפרשות המתארות את סיפורו של יוסף.
רס"ג ציין לפני מאות שנים כי משיח בן יוסף יעמוד בגליל, ואכן בשתי הפעמים שעלה טרומפלדור ארצה הוא בחר להתיישב בגליל (במגדל ובדגניה, בכפר גלעדי ובתל חי), וסביבו התקבצו חברים ומעריצים. בקרב על הגנת הגליל נפל טרומפלדור ועל שפתיו הקריאה: "טוב למות בעד ארצנו", אשר הייתה לסמל של גבורה ושל התמסרות לארץ ישראל.
"בר כוכבא קם לתחייה בתל חי"
דמיונו של טרומפלדור לחיילי בר כוכבא נזכר גם בידיעה הראשונה שפורסמה בעיתון הארץ (ט"ו באדר תר"ף) על הנופלים בתל חי: "נפל חלל יוסף טרומפלדור, גיבור ישראל! כדמות קסם קדמון היה האיש הזה, נין לגיבורי ישראל הקדמונים, מהמשתתפים במחנה בר כוכבא, מההולכים אחרי הגיבור מגוש חלב".
לאחר מותו של טרומפלדור כתב ידידו הסופר והמשורר ש' אנ־סקי: "נפגשתי איתו לעתים קרובות בפטרוגרד ובמוסקבה. הוא היה בעיני כאדם שאינו מן הרגיל, חזק ומאומץ כמיתר מתוח בחוזקה, זקוף בגופו ובנפשו. בשפתיו החזקות והלחוצות, בידו המהודקת לצלעו נדמה כחייל בצבא בר כוכבא, שנתגלגל אלינו מדורות קודמים. כחייל קדום זה היה שלם, בלי חת, רותח ושקט. גם ידו הקטועה הזכירה את האגדה על גיבורי בר כוכבא, שהעידו על כוח רצונם והקרבת עצמם בקצצם את אצבעות ידיהם".
גם שמה של תנועת בית"ר מבטא את התפיסה שטרומפלדור הוא ממשיכו של בר כוכבא. ז'בוטינסקי קרא לתנועתו בית"ר – ברית יוסף תרומפלדור – אף שהכתיב הרגיל הוא טרומפלדור בטי"ת, משום שרצה לחבר שני פרקי גבורה יהודיים היסטוריים – גבורתם של טרומפלדור וחבריו בתל חי וגבורת בר כוכבא במבצרו האחרון בעיר ביתר בימי בית שני.
בר כוכבא קם בתל חי
כידוע, גדולים וטובים סברו בתחילה שבר כוכבא הוא המשיח, אף שלא נודע כמקפיד על קיום מצוות. די היה בעובדה שבר כוכבא הוא גיבור לאומי כדי שרבי עקיבא וחכמי דורו יחשיבוהו למשיח או לכל הפחות למשיח בן יוסף. בדומה לכך כתב רבי יצחק אברבנאל: "כשראה רבי עקיבא הניסים והגבורות אשר עשה בן כוזיבא בכל ארצות הרומיים, חשב בלבו שהוא היה שליח ההשגחה, משיח אלוקי יעקב, לעניין מלחמות ונקמת האויבים בלבד" (ישועות משיחו חלק א סע' ד).
הוויכוח על מרד בר כוכבא
מאז ימי ביתר ועד ימינו אנו נשמעת ביקורת על בר כוכבא שמרד ברומאים, אך טרומפלדור הזדהה עם דרכו של בר כוכבא וראה בסיפורו תרחיש שחוזר על עצמו לאורך ההיסטוריה העברית. כשלמד טרומפלדור באוניברסיטה בפטרוגרד הוא שמע שיעורים של ההיסטוריון שמעון דובנוב. באחד השיעורים אמר ההיסטוריון: "אסור היה להם [ליוחנן מגוש חלב ובר גיורא] לצאת נגד הרומאים", משום "שצריכים היו הקנאים לדעת שמול האימפריה הרומאית לא יעמדו". כששמע זאת טרומפלדור, ביקש את רשות הדיבור והגיב:
"הן כך שללו ההיסטוריונים גם את מרד בר כוכבא! תמיד בכל דור ודור קמים לנו מטיפים ואנשי מוסר, כביכול, המציעים לנו מתוך 'שלום בית' לנשק את השוט של החזק מאיתנו ותמיד רוצים לראות אותנו כשפלי רוח, כעדר כבשים שאינם ראויים, מתוך חולשתם, להיות עצמאיים בעלי קומה זקופה, ומשום כך אנחנו תמיד בבחינת מלחכי פנכה ואוספים פירורים משולחנות שליטים".
