שו"ת פקודי

הרב שמואל אליהו

עשה לך רב * לפי מה בן אדם צריך לבחור לעצמו רב לפסיקה ולהשקפה? הרב אליהו: אם הוא רואה שהרב מחבר את כל הפסיקות שלו לתורה ולפוסקי ההלכה ואינו דורש מליבו ואם הוא רואה שהרב הוא איש שאינו מחפש טובות הנאה אישיות.

אי-שוויון ביהדות * פעם שמעתי שהגבר נעלה על האישה בשל לימוד התורה. האם על פי היהדות, גם גבר שאינו לומד תורה נעלה על האישה? כלומר, האם האי-שוויון הוא רק מצד השוני או גם מצד המעלה? הרב אליהו: הגבר אינו נעלה על האישה, לכל אחד מהם יש ייעוד מיוחד בחיים, והגמרא אומרת שגדולה ההבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים יותר משהבטיח לאנשים. בחטא האדם הראשון נתקללה חוה שהגבר ימשול בה. תפקידנו לתקן את העולם ולבטל את הקללה כמו שעשה נח, שביטל מעט את הקללה של 'בזיעת אפיך תאכל לחם', ומי שבאו אחריו המשיכו את מפעלו. גם בנושא קללת חוה העולם הולך ונתקן, והתפקיד של הנשים הוא להביא לידי ביטוי את הכוחות הנשיים החזקים ביותר. להביא אמונה. גאולה. חיים. התחדשות. ראיית העתיד. כל אלה הן תכונות שהנשים מביאות לעולם וכל העולם מתקדם בזכותן.

תענית בניסן * כתוב שתענית אסתר הייתה בחודש ניסן. אם כן, למה צמים בי"ג באדר? הרב אליהו: תענית אסתר שצמים בי"ג באדר היא זכר לתענית שהיו מתענים בזמן שהיו יוצאים למלחמה בשונאי ישראל בימי מרדכי ואסתר, ולא זכר לתענית אסתר שלושה ימים שהייתה בניסן (ראו מ"ב תרפו ס"ק ב). והיא נוגעת לנו מאוד, כי גם אנחנו נלחמים באויבים שרוצים כמו המן להשמיד אותנו.

הכתרת רב פורים
הרב יוסף צבי רימון, רב מועצת גוש עציון, ראש הישיבה ורב המרכז האקדמי לב, ראש סולמות ותעסוקטיף (לאופק) ורבה של אלון שבות דרום

שאלה
חודש אדר כאן, ובבתי הספר יש ברוך ה' פעילויות רבות – הכתרות, הצגות, ירידים ועוד כל מיני רעיונות. בכל שנה יש תחושה שלפעמים השמחה הזאת יוצאת קצת משליטה. האם מבחינת ההלכה יש גבולות שצריך להכיר?
תשובה
במקומות רבים מקובל, בעיקר בקרב תלמידים, שבחודש אדר עושים היתולים: רב פורים, הצגה ועוד. היתולים אלו כרוכים לעיתים בגרימת נזק לרכוש או לחלופין בפגיעה במורים, ברבנים ובחברים על ידי חיקויים וכדומה. פגיעות אלו מעוררות שאלה הלכתית אם יש לכך מקום במסגרת שמחת הפורים או לא. בפרק זה נדון בבעיות שבהיתולים אלו, ולאורן נבחן את מקומם בחודש אדר בכלל ובפורים בפרט.

נזק מתוך שמחה
המשנה במסכת סוכה (מה ע"א) מספרת שבהושענא רבה היו שומטים את ארבעת המינים של התינוקות ואוכלים את האתרוגים. רש"י (ד"ה מיד וד"ה ואוכלין) הבין (בפירושו השני) שהמבוגרים היו חוטפים מהתינוקות את האתרוגים. מדוע אין בכך גזל? מסביר רש"י (שם): "ואין בדבר לא משום גזל, ולא משום דרכי שלום, שכך נהגו מחמת שמחה".
אומנם למעשה דברים אלו מורכבים מאוד. ראשית, לא כולם הסכימו להסבר זה בסוגיה. לפי פירושו של הרמב"ם (והתוספות והרא"ש), אין לעיקרון זה מקור בסוגיה. הרא"ש והבית יוסף כתבו נגד מנהג זה.
שנית, בתשובה המובאת בשו"ת מהר"י מינץ מודגש שההיתר קיים דווקא "משעת מקרא מגילה עד סוף סעודת פורים, שהם ב' לילות ויום אחד" (עיינו שו"ת תרומת הדשן קי). גם המשנה והתוספות עוסקים בזמן שיש בו מצוות שמחה (חג סוכות, חתונה). מכאן עולה שאין להשתמש בהיתר זה בחודש אדר כולו אלא רק בפורים עצמו.
עוד יש להוסיף שאם לדעת מנהיגי הקהילה והרבנים יש השתוללות שאינה ראויה, הרי שאין בה ההיתרים הללו, וכפסיקת הרמ"א (תרצו, ח): "ובלבד שלא יעשו דבר שלא כהוגן על פי טובי העיר".
לסיכום חלק זה: מעיקר הדין, מי שהזיק בשעת שמחה פטור מלשלם אם מדובר בנזק קטן וידוע שמוחלים עליו. היתר זה בוודאי לא נאמר כאשר למזיק יש מגמה להזיק ולחסל חשבונות. באשר להיתולי פורים, גם כאשר נגרם נזק מתוך שמחה קשה ליישם פטור זה, שכן מסתבר שאין מנהג להזיק כחלק משמחת פורים, וכן בפשטות הפטור נאמר דווקא בפורים ולא בחודש אדר כולו. לכן צריך להשתדל מאוד שגם בלא כוונה לא תגיע השמחה לכדי פגיעה במישהו אחר. בכל מקרה תמיד יש לזכור: אם השמחה מובילה לפגיעה באדם אחר, הרי שאין זו שמחה אמיתית. לא תיתכן שמחה אמיתית הרומסת אחרים ופוגעת בהם וגורמת להם עצב.

לשון הרע והלבנת פנים
עוד בעיה שיש פעמים רבות בהיתולי פורים היא איסור לשון הרע. לכן כאשר במהלך הצגה או הכתרת רב פורים וכדומה מספרים על רבנים או על חברים סיפורים מביכים המדגישים את חסרונותיהם, ייתכן שיהיה בכך איסור לשון הרע או הלבנת פנים, וכל המלבין פני חברו ברבים כאילו שפך דמים (בבא מציעא נח ע"ב).
האמור עד כה נכון לכל אדם, ובכלל זה חבריו של כל אחד. ואולם לפגיעה במורה יש חומרה מיוחדת, שכן יש בכך כפיות טובה. פעמים רבות, גם אם למורה יש תקלות, הוא מוסר את נפשו למען ההוראה. דווקא במקרים כאלו הפגיעה נעשית קשה הרבה יותר, כי המורה נפגע ממי שהוא מנסה כל הזמן לחשוב עליו ולהשקיע בו. סיפור נורא בהקשר זה מובא בשו"ת יחוה דעת (ה, נ) על הכתב סופר, שנפטר בעקבות פגיעה שפגעו בו תלמידיו: "וראיתי כתוב שהגאון רבי שמעון סופר נפטר מרוב עגמת נפש עקב דברי עלבונות שהוטחו כלפיו על ידי רב פורים. השם הטוב יכפר בעד".
וצריך להיזהר במיוחד באדם שלימדו תורה, שביזיון בעבורו הוא ביזיון לתורה (עיינו שו"ת הריב"ש סימן רכ).

סיכום
פורים וחודש אדר הם זמן של שמחה, זמן שבו מתמלאים בכוחות טובים ומאירים המסייעים לנו להוסיף הרבה טוב בעולם, אולם אין שום היתר במסגרת שמחת פורים לספר לשון הרע, לגרום צער או להלבין פני חברים, מורים ורבנים, ויש בכך איסור חמור. כמו כן אין היתר לפגוע בכוונה ברכוש או באדם. מי שפגע מתוך השמחה באדם או בממון, אם מדובר בנזק קטן שהניזוק איננו מקפיד עליו, פטור מלשלם. כאשר מדובר בנזק גדול או שידוע שהנפגע מקפיד, מסתבר שהמזיק איננו פטור מלשלם (ויש לדון בכל מקרה כזה לגופו).
המסקנה הנגזרת מכאן איננה כמובן לבטל את כל המסיבות, ההצגות וההיתולים שנעשים סביב פורים, אלא לעשות אותם על פי ההלכה. אם חלק מהדברים יש בהם צחוק על אדם מסוים, צריך לשאול אותו מראש, להסביר לו מה עושים ולקבל את רשותו. כמובן, גם באופן זה צריך להיזהר שהדברים ייעשו מתוך כבוד ולא מתוך זלזול. אין שום היתר לזלזל באדם או לפגוע בכבודו!
אדם שאינו יודע את ההלכות אינו יכול לעשות הצגות כאלו, כיוון שהוא אינו יודע ממה עליו להישמר. אך אדם שמכיר את ההלכות יכול ליצור שמחת פורים משמעותית, שמחה ומשעשעת מתוך הקפדה מלאה על ההלכות שהזכרנו.
שמחת אדר צריכה להיות שמחה שאיננה פוגעת באיש אלא גורמת לכולם לשמוח, מרוממת את כולם!