דמיינו שהגעתם לסופר, הימים ימי חג והעומס גדול. יש בסך הכול שני סופרים באזור שלכם, ושניהם די דומים. העמסתם את העגלה שלכם בכל טוב, אתם בדרך לפרנס יפה מאוד את הרשת הזאת עם כל המצרכים שקניתם, ואתם בדרך לקופה, מבואסים קצת כי כל המחירים עלו והכול יעלה לכם ביוקר.
אתם מתקרבים לאזור הקופות וקולטים שכבר במעבר של אבקות הכביסה מתחיל התור, והתור ארוך, ארוך מאוד. אתם מסתכלים לצדדים וקולטים שבעצם יש רק שתי קופאיות. שתיים. הסופר מפוצץ באנשים, ויש קופות ריקות בלי קופאיות. אפילו הקופה המהירה של עשרה מוצרים לא עובדת. לעזאזל.
אתם אומרים לעצמכם: בטח המנהל לא נמצא, אבל כשהוא יגיע הוא יטפל בזה מייד, כי זה מינימום של שירות לקוחות, ואחרי הכול אנחנו גם משאירים פה מלא כסף". אבל אז אתם מסתכלים אל הבמה המוגבהת מעם, זו שממוקמת בכניסה, וקולטים שבעצם המנהל שם, צופה בהכול, יושב על כיסא ושותה קפה.
ואז כאילו שלא הספיק הבלגן, שומעים ברמקול "מנהל לקופה 2, אין תקשורת", וכולם עוברים לקופה 1 עם העגלות ועם הצעקות ועם התסכול, אבל אף אחד לא מתייאש והולך, הרי כבר שרפנו פה שעה וחצי ומצאנו את כל מה שברשימה. ומשם מתחילות הצעקות בסגנון "אין כאן מנהל?" ו"למה אף אחד לא פותח עוד קופה?" אבל המנהל אפילו לא מתנצל, הוא רק ממלמל משהו כמו "זה מה יש" וחוזר לשתות קפה.
***
באסה של סיפור, אה? גם קונים ביוקר וגם שירות מתחת לכל ביקורת, וזה כמובן הופך את הכול ליקר יותר, כי התעכבנו, כי מחכים לנו בבית ואולי אפילו שילמנו על חנייה.
ועכשיו תשמעו משהו על יוקר המחיה ועל אחד הגופים שאחראי כרגע לעליות מחירים, אבל קצת פחות שומעים עליו, קצת פחות מדברים עליו, ורוב הציבור גם בכלל לא יודע כמה אחריות יש לו. תכירו: נמלי ישראל.
כרגע עוגנות מחוץ לנמלי ישראל כשישים אוניות עמוסות מטען כללי, שזה בתרגום חופשי מלט, עצים, ברזל, תירס, חיטה, סויה ועוד קרוב למיליון טונות של סחורה מחכה בתור, שמתוכה כמאתיים אלף טונות תבואה, כמו חיטה למאכל או תירס למספוא בעלי החיים.
למה הן עוגנות שם? לא כי הן רוצות אלא כי הנהלות נמלי ישראל עושות הכול בשביל לא לעבוד בחודשים האחרונים באופן תקין ורציף. כאילו שביתה איטלקית, אבל במסווה של תקלות ותירוצים. למה? כי פתחו את הנמלים החדשים המתחרים, והם מבינים שזו שירת הברבור שלהם. זה הזמן לסחוט עוד מהממשלה כפיצוי על מה שההיגיון אומר שהיה צריך לקרות כבר מזמן בליווי פירוק הוועדים.
בכל העולם הנמל הוא שרק מחכה לאוניות בזרועות פתוחות, ובישראל האוניות מחכות לנמלים. ולמה זה צריך לעניין אותנו כאזרחים? כי כל יום שבו אונייה ממתינה בחוץ כי הנמל אינו פורק אותה עולה ליבואן בין עשרים לארבעים אלף דולר קנס ליום. כן, ליום. המספרים של התאחדות התעשיינים בישראל מדברים על נזק של מאתיים וארבעים מיליון שקלים בכל שבוע בשל הפקקים בנמלי ישראל. בכל שבוע.
אגב, בתחרות המביכה מי גרוע יותר מנצח נמל אשדוד, שמתנהל בקצב איטי עד כדי כך שהיבואנים מעדיפים להביא את האוניות שלהם לנמל חיפה ולהעמיס אלפי משאיות שיעשו את דרכן כל הדרך אל הדרום בכבישי ישראל. מישהו אמר עומס בכבישים? מישהו אמר זיהום אוויר מיותר? ובכן, שניכם צדקתם.
יש אוניות שממתינות בתור יותר מחודש; תעשו את המתמטיקה לבד. מיליונים בקנסות שלא הנמל משלם ולא המדינה משלמת אלא היבואן, ובסוף הם מגולגלים על הצרכן כמובן, כי אף אחד לא פראייר. לכן כשיתייקרו הקמח והלחם תזכרו למי יש בזה חלק. כשיתייקרו הבשר והחלב תזכרו מי הוסיף לכם את הקנס בסוף החשבון בסופר.
ושרת התחבורה? היא חושבת שאין פקקות, שהנמלות בסדר גמור, ובכלל, הכול טוב, כי המילה קנסות נשמעת כמו מילה בלשון נקבה. היא כאילו לא קיימת. לא הבעיה, השרה.
ארבע ישיבות של ועדת הכלכלה דנו במצוקה בנמלים, ארבע, ולאף אחת מהן לא טרחו להגיע שרת התחבורה או שר האוצר. שלחו את הפקידים בלי תשובות ממשיות, בלי פתרונות, רק "הבעיה ידועה, ואנחנו עובדים על זה".
הקימו ברעש וצלצולים שני נמלים חדשים לתפארת, באמת בהמון כוונות טובות, אבל הם משמשים לפריקת מכולות בלבד (שם הכסף הגדול לנמלים), לא גרעינים או מטען כללי אחר, ואם חס וחלילה ירצה אחד הנמלים הללו לעזור בפריקת מטען כללי, אש וגופרית תהיה נחלתו, כי 'מישהו' חשש ליצור מלכתחילה חלופה תחרותית גם לזה.
אתם יכולים לצאת ולהפגין על מחיר הפסטה, זה חשוב, פסטה היא הקוטג' של 2022, אבל חשוב גם לדעת ששורש הבעיה נמצא במקום אחר, והרבה ממנו בשליטה של הנמלים.
ואם אתם בצפון ובא לכם לראות מחזה עצוב, תעלו למעלה לאזור האוניברסיטה בחיפה, תסתכלו אל עבר המפרץ ותגלו שעוד מעט אתם יכולים ללכת לקפריסין ברגל, על גבי אוניות, ולספור תוך כדי הליכה את הכסף שזה עלה לכם.
