הרב חיים רטיג, ראש ישיבת ההסדר 'בינות' ברעננה
שאלה
אני כבר לא צעירה, ונפגשתי המון לשידוכים. סוף סוף מצאתי את שאהבה נפשי, והוא רוצה להציע לי נישואין, אבל כמה רבנים אמרו לו שזו בעיה להציע ולתת טבעת, כי יש כאן חשש קידושין. מאז קשה לי מאוד לחשוב שהוא לא יציע לי בטבעת כמקובל. אני מנסה להתגבר, אבל מתקשה.
תשובה
ראשית, מזל טוב ענקי, שהרי ידוע כי קשה זיווגן של ישראל כקריעת ים סוף, ואם מצאת את הבעל האידיאלי לך, רוב אושר וכבוד יהיו מנת חלקך.
התשובה הפשוטה שיכולתי להשיב היא כי אין זה באמת מקובל, שהצעת נישואין היא מנהג שהתחדש בימינו בהשפעת העמים והדתות האחרות, או לומר שהעיקר שמצאת ועוד מעין אלו תשובות.
אך כל התשובות הללו לא יספקו את הרגשתך, ובצדק. לכן אפרוס את הבעיה בקצרה ואומר שבהחלט כשהאהוב כורע ואומר לאהובתו התינשאי לי, יכולנו לומר כי יש חשש קידושין, שהרי אין חובה לומר דווקא "הרי את מקודשת לי", ולשונות שונות יש בגמרא ובשולחן ערוך המבטאות את הרעיון הזה. גם הטבעת שלו ושווה פרוטה לפחות, ויש עדים מסביב, חבריכם הרבים, ואולי יש חשש שיתחברו שניים כאלו להיות עדי קידושין.
אך אין זה כך. צריך גם כוונת האיש והאישה לקדש ולהתקדש, וכאן אפשר למנות עקרונות מספר. האחד ברור לכול, ויש "אנו עדים" (אנן סהדי) שאינו מקדש אותה אלא נותן לה מתנה. ולרווחא דמילתא הייתי מציע כי לא רק תאמרו בליבכם אלא גם בפה כי הטבעת היא רק מתנה, וגם שהטבעת תהיה בעלת יהלום, שלא מקובל לקדש בה, וכי אין כוונה להתקדש, וכך תצאו חובת כל החומרות. ניתן גם לתת את הטבעת קודם או אחר כך, ולומר "קחי במתנה ממני". מכל מקום לא ראינו כי פוסקי הדור יצאו בשצף קצץ על המנהג לומר שיש כאן חשש קידושין.
דייני בית הדין האזורי באשקלון הביאו סדרה ארוכה של טעמים להקל, ועם זאת כתבו כך: "אלא שיש להזהיר ולהתריע בשער בת רבים שראוי להימנע ממנהג זה של 'הצעת נישואין' על ידי מסירת טבעת מיד האיש ליד האישה, הן מחמת דיני נידה האוסרים מגע בין גבר לאישה, והן מחמת החשש שעלול ליצור מעשה זה בתנאים מסוימים שיכול לבוא לידי חשש קידושין וח"ו מכשול גדול של אשת איש וממזרות לאחר מכן. והשומע ישכון בטח".
לאחרים הייתי מציע שלא לתת טבעת בזמן הצעת הנישואין אלא פשוט לתת נופך יהודי יותר למעשה. אין חובה ואין מצווה לחקות את הגויים.
