חורף גשום עושה טוב לא רק למפלס הכנרת ושמחת החקלאים, אלא מניב גם תוצאות מיידיות בכמות הפטריות הצצות ולצידן בני אדם הנהנים מטרנד חדש־עתיק: ליקוט פטריות.
התופעה הייתה כאן מאז ומתמיד, אך בשנים האחרונות היא מתעצמת ומתפשטת גם בקרב אוכלוסיות שאינן מחוברות לטבע ביומיום.
איך זה עובד? חכו רגע. לפני הכול ננסה להבין מהי פטרייה בכלל.
"עד לפני 150 שנים סיווגו את הפטריות כצמחים", אומר אייל קרן, מדריך טיולים, סיורי פטריות ומנהל הדף 'פטריות וחוויות'.
"דווקא ביהדות ידעו שהפטריות אינן צמחים וקבעו את ברכתן כ'שהכל' ולא בורא פרי האדמה… רק לפני 150 שנה גילה המדע שפטרייה היא פשוט 'פטרייה', זאת ההגדרה שלה. היא לא זקוקה לאור, היא לא מבצעת פוטוסינתזה (פירוק והרכבה) כמו צמחים שלוקחים את אור השמש (האנרגייה) ובעזרתו מרכיבים ומפרקים חומרים. לכן אגב, הצמחים ירוקים, בגלל הכלורופיל שנוצר בתהליך הפוטוסינתזה.
לפטריות אין כלורופיל, הן לא ירוקות, הן יכולות לגדול בחושך מוחלט, והאנרגייה שהן מקבלות מגיעה מפירוק המצע שעליו הן גדלות.
כדי להבין ניקח דוגמה מעץ: באמצעות השורשים הוא קולט את ההזנה שלו. מאידך גיסא, פטרייה מפרישה אנזימים למצע שלה, מפרקת אותם ואז היא שואבת אליה את החומר המעוכל מהמצע. היא עושה בעצם את העיכול של ההזנה מחוץ לגוף שלה, שזה דבר מדהים כשלעצמו".
איך בעצם צומחת פטרייה?
"הפטרייה שמבצבצת היא רק גוף הפרי של רשת קורים עצומה ששוכנת מתחת לאדמה", מגלה קרן. "כן, מתחת לאדמה יש רשת של קורים, 'תפטיר' שמה. הקורים האלה מתפשטים לכל הכיוונים ויכולים להתחבר זה לזה תוך כדי שהם מפרקים חומרי הזנה שנמצאים במצע שבו הם נמצאים; בין אם זו אדמה או עלה (שגם עליו צומחות פטריות). ברגע הנכון עבורם הקורים האלה מצמיחים את הפירות שלהם – שהם בעצם הפטריות. הפטריות יוצרות בתוכן נבגים שהם כמו זרעים. מהנבגים האלה נוצרות עוד פטריות".
למה הפטריות צצות דווקא אחרי הגשם?
"בכל צעד שאתה הולך ביער, יש עשרות אלפי ק"מ של תפטיר. מטבע הדברים, אצלנו בארץ בקיץ – האדמה יבשה. לכן, התפטיר לא יכול להתקיים והוא יורד לבטן האדמה, מקום שיש בו לחות שאפשר להתקיים ממנה. כשמגיעים הגשמים יש מספיק לחות בשכבה העליונה של האדמה; זה הזמן שבו התפטיר עולה ומוציא את הפירות שלו – הפטריות.
"למעשה הפטריות מגיעות לאו דווקא אחרי הגשם", מפתיע קרן. "היום ליקטתי פטריות אף על פי שכבר כמה ימים לא היו גשמים. הנכון הוא שהפטריות יוצאות בזמן שנוח להן, והאנשים, כדי ללקט אותן, יוצאים אחרי הגשם".
מגוון עצום ובראש: פטריית היהודים
הפטריות, שעד היום התגלו כ-100,000 מינים שלהן ברחבי העולם – הן ממלכה בטבע העומדת בפני עצמה. התחום בביולוגיה העוסק בפטריות נקרא 'מיקולוגיה' והוא מעסיק חוקרים רבים.
בישראל בלבד יש 800 סוגים של פטריות, אך רק שליש מהן אכילות ורבות מהן רעילות.
לא כל זני הפטריות הוגדרו בישראל, ולכן בפקולטה לחקלאות באוניברסיטת תל אביב עובדים זה תקופה ארוכה על מיפוי והגדרת הפטריות הקיימות בארץ. "המטרה היא לבדוק את ה-DNA שלהן בצורה מדויקת כי יש הרבה סוגים שנראים דומים", אומר קרן שהשתתף בהתנדבות במסע הגדול למיפוי הפטריות בישראל. "השנה נאספו כ-200 סוגים, ובשנה הבאה המחקר יימשך בחריצות לפטריות שלא הספיקו לחקור השנה".
איזו פטריה מבצבצת בימים אלו?
"בשבועות האחרונים אני נתקל בפטריות בגודל של 40 ס"מ ויותר, ועם זאת – אני מוצא פטריות מיקרוסקופיות ממש. יש בורא עולם!" מתפעל קרן שאינו מגדיר את עצמו 'דתי'. "תראה, לא יכול להיות שהמגוון האינסופי הזה מקרי. יש כאן תכנון מדהים שקטונתי מלהבין אותו. זה בלתי נתפס ומתוחכם בצורה בלתי רגילה. יש כאן מלאכת מחשבת מסעירה. אני כל הזמן מתרגש מחדש, גם אם אני חוזר הביתה עם סל ריק".
"אגב, אפרופו אמונה ויהדות, פטרייה מעניינת שאוטוטו זאת העונה שלה, נקראת 'גביעונית נאכלת' ומכונה גם 'פטריית היהודים'. הפטרייה הזו מפרישה חומרים דוחי חרקים וכמעט אינה נגועה בחרקים, ולכן לאורך ההיסטוריה היא הייתה מהבודדות שלוקטו באופן עקבי בידי יהודים".
"יש מסורת של יהודי מרוקו שנקראת 'טרפש' – לקראת פסח יוצאים ללקט פטריות כמהין שגדלות מתחת לאדמה", מספר אייל ניומן, המכונה 'האיש בשדה' שמצטרף אלינו כדי לספר על הקשר של יהודים ופטריות. "אני לא מרוקאי, אבל כדאי להכיר את המנהג הזה. כמהין לא אמור להיות רעיל ואולי זאת הזדמנות להתחיל ללקט. אפשר לעשות את זה בצאלים".
היישר מרוסיה
איך אתה מסביר את תופעת מלקטי הפטריות שתופסת תאוצה?
"עם ההתקדמות הטכנולוגית והשימוש ברשתות חברתיות, נוצר ניתוק בין האדם לעולם שהוא חי בתוכו", אומר קרן. "אתה מקבל היום אננס ואגס ומלפפון בלי שום קשר לעונות השנה. הטרנד של הליקוט בא כצורך אנושי להתחבר לדברים של הטבע בצורה ישירה ואמיתית. זה לא רק טרנד אלא תופעה שאנשים שמים לב למה שהם צריכים ונשאבים לזה. נכון שכיף לאכול את האננס מחו"ל, אבל חיבור למהות כיצור קטן על הכוכב הזה – זה לראות את מה שאוכלים. גם אוכל שאתה מלקט – הרבה יותר משביע. לא יודע למה. אולי כי השקעת מאמץ ולמדת לזהות את הפטריות כדי לדעת מה לקחת ומה לא".
"קוראים לזה גם 'ציד פטריות'", אומר ניומן. "כי הפטריות מתחבאות מתחת לעלים ויש בזה סוג של ריגוש וגם תמורה – שאתה אוכל אותה. זה משהו קמאי, להיות לרגע כמו הצייד של פעם".
בארצנו היפה העיסוק בפטריות היה כאן עשרות שנים, מתברר. "העולים החדשים בשנות השמונים-תשעים עוררו את השטח", מספר ניומן. "בתחילת שנות האלפיים הם פתחו אפילו אתר עברי־רוסי בנושא פטריות. הייתי גולש שם. היום זה הרבה יותר משופר כמובן, אבל אפשר לראות איך חלק מאותם עולים חדשים שהיו בשעתו חלוצים – מעבירים היום שיעורים בנושא. בעשרים השנים האחרונות חל שינוי ניכר, ואין ספק שבשבע שנים האחרונות המדיה החברתית הביאה את התחום לגבהים חדשים".
שיעורי פטריות
"תמיד אהבתי ללקט, מאז שהייתי ילד בחיפה ואספתי צנוברים", מספר קרן כיצד הגיע לתחום ליקוט הפטריות. "גם אבי עליו השלום היה מדריך טיולים והיה מחובר לארץ. כל הזמן ליקטנו את הדברים הפשוטים כמו סברס. לא משהו שיכול להיות רעיל.
"בשנים האחרונות נכנסתי לתחום של ליקוט פטריות. הלכתי ללמוד ממומחית לפטריות והיא נתנה לי את הכלים כדי להיכנס לעולם הזה. ראיתי דרכה שבעה-שמונה סוגים של פטריות ולמדתי על מה צריך להסתכל כדי לגשת לפטרייה לא מוכרת. בזכות ההדרכה למדתי להכיר לבד עוד מאתיים סוגים אחרים. יש סממנים מיוחדים לפטריות וניואנסים שבעזרתם לומדים להגדיר את הפטרייה. יש למשל השמפניון שכולם מכירים שמורכבת מרגל, כובע ודפים. בניגוד לפטריית האורניה, למשל, שיש לה ספוג למטה ולא דפים".
חייבים להגדיר?
"אפשר רק להסתכל על פטריות ולא להגדיר אותן, אבל מי שרוצה לאכול פטרייה – צריך להיות בטוח בזיהוי שלה כי פטרייה יכולה לגרום לנזקים ואפילו למוות וצריך להדגיש את זה. גם לגבי תמונות ששלחתי לך – לא מזהים פטרייה ואוכלים אותה. ממש לא! אין להתייחס לתמונות כאל מקור מידע מספיק לזיהוי. אני חושש מאוד מאוד שמישהו יראה תמונה, אחר כך משהו דומה ביער, ויחליט שהוא מזהה. ככה בדיוק מתים אנשים כל שנה, לצערי".
"'אמנית' היא הפטרייה הרעילה ביותר בארץ", אומר ניומן. "ויש לה כמה סוגים במשפחה. מה שרואים בסרטים מצוירים – האדומה עם הנקודות השחורות – זאת אמנית זבובנית. היא שימשה להרוג זבובים והיא לא מומלצת, בלשון המעטה, ומסוכנת מאוד.
"בליקוט צמחים יש חמישה-שישה צמחים רעילים, וכשאתה נכנס לנושא הפטריות יש קושי רב להבחין בין מה שרעיל למה שלא, וכל שנה מגלים מינים חדשים".
אוקיי, עכשיו נשאלת השאלה ההפוכה: איך אנחנו מעיזים להמשיך עם הטרנד הזה?
"מי שנכנס לזה מקבל כללים ברורים לפטריות שקל להתעסק איתן. למשל: אורניות. אין הרבה פטריות דומות להן שהן רעילות. בשנות השמונים, כשהייתי ילד, זה מה שליקטתי, ועם הזמן למדתי יותר על המינים השונים".
